Publications du canal ישראל, ארה''ב, ומה שביניהן - מושיק קוברסקי

כך נראית מחאה בפוקס ניוז נגד DEI...

אי אפשר להמעיט בגודל ההפקרות של גלנט. את הנקודה הזו חייבים לחדד ולהדהד:

נניח שגלנט אפילו צודק וניתן היה לפגוע ביום הרביעי למלחמה בכמות גדולה של טילים של חזבאללה. ונניח שניתן היה לפגוע בפעילים שלו בעזרת פייג'רים. אז מה?

הנה 3 נתונים שאין עליהם מחלוקת:

בצפון באותו זמן לא היו כמעט כוחות של צה"ל. רוב הכוחות זרמו דרומה, ומילואים טרם צויידו והוכשרו.

יישובי הצפון טרם פונו ונשים, ילדים וקשישים היו עשרות מטרים מקו הגבול.

כוחות רדואן ישבו עשרות מטרים מהצד השני, בתוך מנהרות מבוצרות היטב, עם כמות אמל"ח בלתי נתפסת, ותכנית השתלטות מוכנות. גם אמ"ן הודה שרק בהמשך הבין איזו כח היה שם. הגדר כידוע לא הייתה מהווה שום מכשול.

התוצאה הבלתי נמנעת של מהלך מופקר כפי שגלנט רצה הייתה השתלטות של רדואן על מספר רב של ישובים, ולקיחת מאות אם לא אלפי ישראלים בשבי. מלבנון לא הייתה בעייה להוציא אותם גם לאיראן.

כולנו מבינים היום, לאור הניסיון עם החטופים,
שמשמעות דבר זה היא תבוסה מוחצת לישראל. כפי שהוגבלנו בפעולה בדרום, כך היינו מוגבלים בצפון ועוד יותר.

אז על מה בכלל הויכוח? גלנט מדבר דברי הבל, ומזלנו הטוב שנתניהו היה שם לבלום אותו.

והמראיינים שלא מקשים עליו בנקודה זו פשוט יצאו אפסים.

אז השיח השולט כרגע בין הפרשנים זה שתוכנית טראמפ זה אחלה-בחלה אבל יהיה קשה מאד ליישם אותה, ובכלל טראמפ לא מבין כלום, ובכלל זה לא מסתדר עם שלב ב' של העיסקה, ובכלל, כל העולם מתנגד, ובכלל, הערבים לא ירצו, ועוד ועוד כרוח התבוסתנות השורה עליהם.

אז אני לא נכנע לאווירה הפסימית הזו ורוצה לצייר לכם איך התוכנית כן יכולה להתממש. לא טוען שזה משחק ילדים, ומותיר מקום לטעות, אבל במגבלות ז'אנר הנבואה (שניתנה כידוע לשוטים), אנסה לתרום את חלקי.

בשלב הנוכחי, כל עוד מתנהל שלב א' של עיסקת החזרת החטופים, המשימה מתחלקת בין ארה"ב וישראל. ארה"ב צריכה לאתר מדינות שתמורת פיתוי כלכלי יסכימו לקלוט פליטים פלסטינים בכמויות גדולות, וישראל צריכה לתכנן מסלול לוגיסטי לשנע פליטים מהרצועה לנמלי אוויר וים כדי לאפשר תחילת יציאה מעזה.

כבר ברור שדרישות החמאס לשלב ב' של העיסקה לא עולות בקנה אחד עם תוכנית טראמפ. הפסקת הלחימה ונסיגה מוחלטת של צה"ל סותמות עליה את הגולל. לכן, ישראל תעמיד, בתמיכת ארה"ב דרישות אולטימטיביות לשלב ב': פירוז הרצועה והגליית ראשי החמאס. לא סביר שהם יסכימו ולכן שלב ב' יידחה.

בסוף שלב א', בהנחה שארה"ב וישראל יתקדמו במשימות שתיארתי קודם ,יתחיל זרם קטן אבל משמעותי של פליטים לעזוב. בנקודה זו ישראל לא תהיה מחויבת להסכמות שהושגו בנושא הסיוע ההומניטרי והקטנת סיוע זה למינימום תגביר את הדרישה ברצועה לצאת.
במקביל, ארה"ב חייבת להפעיל לחץ על מצרים להכשיר את המתקן שהוקם כבר בצד המצרי של רפיח (13 קמ"ר) כמתקן לוגיסטי אליו יגיעו פליטים דרך מעבר רפיח ויועברו משם למדינות היעד. אני מקווה שמדינות אלו תהיינה רחוקות ולא אלו שגובלות בישראל. הרעיון לשכן פליטים בסיני או בירדן הוא רעיון גרוע לטווח הבינוני והארוך. כמובן שמכך מתחייב שישראל לא תפנה את ציר פילדלפי ומעבר רפיח. להזכירכם , גם כשהמצרים גבו סכומי עתק למעבר, עברו אלפי עזתיים ביום למצרים. סבסוד המעבר יכול להביא לשטף גדול של פליטים. ישראל חייבת לאבטח את מעברם החופשי ולא לתת לחמאס לחבל בכך.

עם הסברה טובה, ויחסי ציבור לעולם, כולל ראיונות עם העזתיים שמתחננים לצאת ואלו שיצאו לחיים חדשים, הלחץ על חמאס יגבר, וייתכן שביחד עם קטיעת צינור הסיוע ההומניטרי שמספק לו מחייה וגם כסף, הוא ייאלץ להתכנס לפרמטרים של העיסקה אותם דורשת ישראל. הסבירות לכך היא נמוכה וכנראה שניאלץ להגיע לשלב השלישי.

אם נצליח במספר חודשים להביא ליציאה של יותר ממחצית תושבי הרצועה (מיליון איש זה הרבה פחות ממספר הפליטים שעזבו את סוריה ואת אוקראינה בזמן מלחמה) יגיע הזמן לפעול צבאית בגיבוי אמריקאי מלא. הפעם לא יהיה מדובר בפשיטות ונסיגות סטייל הרצי, אלא תמרון חזק של מספר אוגדות השועטות לכל אורך ורוחב הרצועה תוך אפשרות למסלולי פינוי ויציאה הומניטריים לעזתיים שיתחרטו וירצו לצאת ותוך ניהול מבצעים נקודתיים לשחרור חטופים. להבדיל מקודם, "היום שאחרי" פעולה כזו הוא ברור: תכנית טראמפ לפיתוח עזה כריביירה חלומית על שפת הים התיכון. הריבונות ההיקפית הביטחונית ישראלית. הניהול והשיקום אמריקאים. המימון סעודי ואמירתי.

ובא לציון גואל.

ביקור היסטורי
דן נחמן / מושיק קוברסקי

כאשר טור זה יתפרסם, נוצף כבר כולנו בחדשות רבות על פגישותיו של ראש הממשלה בוושינגטון הבירה עם הנשיא טראמפ ואנשי צוותו. אלא שאנו כותבים מילים אלו בבוקר יום ג', וכל מה שאנו יכולים זה להעריך את הצפוי לנו בביקור על פי מה שכבר פורסם מסביבותיהם של הנשיא וראש הממשלה.

נתחיל בזאת שהצלחת הביקור תימדד ביכולתו של ראש הממשלה למצוא את האיזון בין האינטרסים החיוניים ביותר של ישראל עם אלו של ארה"ב. זוהי משימה לא פשוטה, אך אין אדם בישראל שיכול לעשות זאת בצורה טובה יותר מבנימין נתניהו, וכל המצקצקים בלשונם ומפזרי הרעל יודעים גם הם בליבם שזו אמת.

לצידו של ראש הממשלה עומד הארכיטקט הראשי, השגריר לשעבר בארה"ב והשר לעניינים אסטרטגים היום, רון דרמר. גם עליו פתחה מקהלת הרעל בהכפשות מהכפשות שונות, הנובעות משנאה פתולוגית המשולבת עם בורות מוחלטת. דרמר, עלה לישראל בגיל 26 (1997), הוא כמובן דובר עברית וגר בירושלים, היה שגריר מעולה בוושינגטון בתקופת אובמה וטראמפ (2013-2021), ויש לו גם חלק משמעותי בהסכמי אברהם. יש לזכור שהמשא ומתן לשלב ב' של עיסקת החטופים כולל, מעבר להחזרתם של החטופים, גם עניינים מדיניים כבדי משקל שאסור להשאירם בידי הצוות הנוכחי, שעל ביצועיו הבלתי מספקים וכן על ההדלפות המזיקות שיצאו ממנו לא נדבר היום.

הנושאים שעל הפרק כוללים שינויים דרמטיים במזרח התיכון אשר מבחינת ארה"ב יכולים להשפיע על כל העולם. המשטר האסלאמי הפונדמנטליסטי באיראן, המהווה את האיום הקיומי על ישראל, הוא גם השותף האסטרטגי של רוסיה וסין, שתי יריבותיה הגדולות ביותר של ארה"ב. החלשתו עד כדי הפלתו היא מטרה משותפת שלנו ושל ארה"ב, גם אם הדבר לא יוצהר בגלוי. פעולות תקיפות כמו סנקציות כלכליות משתקות, תקיפה של מתקני הגרעין והנפט וערעור המשטר מבפנים יכולות להביא להגשמת מטרה זו. גם האמריקאים מודעים לכך שפעולות אלו אפשריות בנקודה קריטית זו אך ורק כי ישראל הפשיטה את איראן מיכולותיה, הן בחיסול הפרוקסיז שלה במזה"ת (עם החות'ים בתימן יש לנו ולאמריקאים עוד חשבון פתוח), והן בהשמדת מערך ההגנ"א על אדמתה שלה.

ביציע, צופות בקרב האיתנים הזה המדינות הסוניות המתונות: כמובן שבראש ובראשונה סעודיה, הגדולה שביניהן, אך גם ידידינו באמירויות ואויבינו בקטר ובטורקיה. היכולת לגבור על המשטר האיראני קשורה בהקמת ציר מתון חדש שבמרכזו הרחבת הסכמי אברהם לסעודיה ואחרות. הרחבה כזו עשויה לייצר גל הדף עד למדינות האסלאמיות הלא ערביות הרחוקות כמו אינדונזיה ואולי אפילו בהמשך גם מלזיה ופקיסטן. אלו כרגע חזונות גדולים ורחוקים אך כל מסע של אלף מילין מתחיל בצעד קטן אחד.

המערכה המדהימה שניהל צה"ל בצפון בחמשת החודשים האחרונים מעמידה את סוריה ולבנון בדילמה. איראן ששלטה בצורה מוחלטת במדינות אלו שנים ארוכות נזרקה משם בחרפה והן מחפשות פטרון חדש שיעזור בשיקומן. הסעודים העשירים מוכנים לתפוס עמדה זו, בברכת האמריקאים, אך יש להם גם תנאים: התמתנות של הלהט האסלאמי הסוני בסוריה ופרוק היכולת הצבאית וההשפעה ההרסנית של חזבאללה השיעי בלבנון. אם נגיע להסכם עם סעודיה, אזי לא מופרך לחשוב שאפשר להגיע להסכם שלום גם עם מדינות אלו.

ומה לגבי עזה והחזרת החטופים שכולנו רוצים לראות בבית? ובכן, גם כאן טראמפ טורף את הקלפים בתכנית ההגירה המהפכנית שהוא מעלה (ולא נקרא לה טרנספר), כאשר יש שמועות שגם לממשלת ישראל יש יד ורגל מאחורי הקלעים. ישראל חייבת לדרוש במסגרת העיסקה הסופית לא רק את החזרת החטופים אלא גם פירוז מוחלט של הרצועה והוצאת אנשי החמאס הבולטים מחוצה לה. לטווח רחוק, השליטה הצבאית של ישראל בעזה חייבת להישמר על מנת שלא נחזור למראות המצמררים של ה-7.10. תושבי העוטף, החוזרים לבתיהם, לא יהיו מוכנים לראות התעצמות חוזרת של החמאס מאות מטרים מבתיהם.

כאשר סוקרים את כל האתגרים שעומדים לפני ראש הממשלה בביקורו אי אפשר שלא לעמוד משתאים מול עליבות הפרשנים בתקשורת המתקטננים בספירת ימי הביקור, בהיטפלות לזוטות חסרות ערך, ובמרירות רעילה. הביקור הוא היסטורי וכל ניסיון לגמד זאת חוזר כבומרנג אל המקטרגים.

נכתב בבקר יום ג'.

בתחילת השבוע, יום לפני פגישת נתניהו וטראמפ, התראיינתי לפודקאסט של ידידי בוריס אפליצ'וק
@aplichuk
לשיחה על הביקור ומשמעויותיו וגם על המצב הפנימי בישראל.
לראיון הוצמדו כיתוביות ברוסית ואשמח אם תפיצו לחברים שקשה להם להקשיב לעברית במהירות.
https://www.youtube.com/watch?v=iR56ihRBPBc

מעניין מאד. מידע מעודכן. מאסק עובד...
https://www.newarab.com/news/usaid-released-funds-gaza-trump-musk-shutdown-orders

שערוריית ארגון הסיוע הממשלתי האמריקאי USAID נוגעת גם אלינו.(*)
המספרים הם מדהימים.
מאז 7.10 הארגון הזה העביר מכספי משלם המיסים האמריקאי מעל 2 מיליארד(!) דולר בסיוע הומניטרי לעזה וליו"ש. רק לסבר את האוזן, זה מתקרב לסכום הסיוע הצבאי שמעניקה ארה"ב לישראל בשנות שגרה...
אלון מאסק וצוות DOGE מנקים עכשיו את הבזבוז הזה וכל הלכלוך נחשף.
מעניין לדעת כמה כסף העביר הארגון הפרוגרסיבי הזה לארגוני המחאה למיניהם כדי לערער את היציבות בישראל. הוסיפו בהערות אם יש לכם מידע בדוק.

(*) זהו פרסום רשמי של הקונסוליה האמריקאית בירושלים.

בהמשך לפוסט הקודם

פגשתי את יואב גלנט מספר פעמים. לפני ואחרי שנכנס לתפקידו.
בכנס פריימריז בנס ציונה הפניתי אליו אישית שאלה על מערכת המשפט הפגומה, גם בהקשר של תיקי נתניהו.
גלנט נשא בתשובה נאום חוצב להבות עד כמה חשוב לו לתקן את מערכת המשפט. הוא סגר לי את הפינה. הצבעתי עבורו בפריימריז.
איזו אכזבה.

ראשית, מעבר לתוכן, יש לגלנט טבע מגונה לתזמן את התקפותיו על ראש הממשלה דווקא לזמן שהוא נמצא בחו"ל. כך היה בסוף מרץ 2023 (לפני ליל גלנט הידוע לשימצה) וכך כעת.

שנית, והרבה יותר חשוב, גלנט מגלה חוסר שיקול דעת קיצוני. לא צריך להיות איש ביטחון מעוטר, מספיק להיות אזרח ישראלי פשוט שהיה כאן בשבוע הראשון למלחמה, כדי להבין שתקיפה מאסיבית בלבנון באותם ימי בלבול הייתה יכולה להיות אסונית. כוחות רדואן בכוננות שיא ליד יישובי הצפון עמוסי האזרחים ועם מעט מאד כוחות צה"ל - יכולנו לגמור עם מאות ואלפי חטופים גם בצפון. מערך ההגנ"א שלנו כמעט כולו היה בדרום, ללא הגנה מספקת על אסדות הגז ומתקנים רגישים, אלוהים ישמור. מזל משמים שנתניהו לא נכנע לגלנט והמטכ"ל שניסו לפצות על האגו הפגוע שלהם בפעולה חסרת הגיון. גם הרצון להיכנס לעזה בתימרון מיידי היה יכול להיות שגיאה איומה. לקח 3 שבועות לגייס, לתספק, לאמן את המילואים. זה לא פגע בכלום, רק הועיל. גלנט, לטענתו שלו, רצה להיכנס מייד לעזה. שגיאה איומה.

אך את המאצ'ואיזם המטומטם החליף גלנט תוך מספר חודשים ברפיסות ותבוסתנות. במסווה של פעולה למען החטופים (כאילו שהוא היחיד שדואג להם בממשלה) הוא קרא להימנע מפעולה התקפית בצפון מחשש ל"מלחמה אזורית". במכתב שהודלף לירון אברהם מ-12 ב-29.8.24, 20 יום לפני הביפרים, נאמר:
"לפי גורם פוליטי שנחשף למסמך, התזה של גלנט שהוצג בפני הקבינט היא כזו: לכל הפחות, עסקת חטופים לא רק תחזיר חטופים את אלו שבשלב ההומניטרי, אלא היא גם תאפשר הסדרה בצפון, תמנע מלחמה אזורית ותרכך את הכוונות של איראן לבצע נקמה בישראל. מנגד - אי הליכה לעסקה, משמעותה סכנה להידרדרות קרובה למלחמה רב-זירתית, כמו גם השארת החטופים בשבי."

גם כאן, תודה לאל שרוה"מ נתניהו ויתר שרי הקבינט לא הקשיבו לו.

ולקינוח, לאורך כל המלחמה גלנט הפגין יחס פוגע ומזלזל באיש שקלט אותו בליכוד, נתניהו, אחרי שנטש את מיטיבו כחלון, שנתן לו את התפקיד הבכיר ביותר של שר ביטחון, ושגיבה אותו גם לאחר שנכשל לגמרי ב-7.10. גלנט נעדר במפגיע במסיבות העיתונאים של רוה"מ, תדרך נגדו באובססיביות, ניסה לנהל את ענייני "היום שאחרי" ללא סמכות ורשות, דרש (והדליף שדרש) מהקבינט להפוך החלטה על הישארות בציר פילדלפי, ולעומת זאת כלפי מטה הוא מפגין רפיסות והתבטלות. אין לו שום סמכות מול המטכ"ל שמסרב לנהל את החלק המשילותי ברצועה, הוא לא מנער אותם אלא "שומר" עליהם מול הממשלה. הפוך לגמרי מתפקידו המוצהר.

גלנט חושב שיקבל אהדה ממצביעי הליכוד. הוא טועה בשיקול הדעת, שוב. בליכוד הוא אישיות בלתי רצויה ובשמאל הוא לא ימצא ניחומים. מחליפו, ישראל כץ מוכיח יום יום עד כמה גלנט היה בחירה מוטעית. ראיונות מתבכיינים עם התקשורת הרל"בית ישיגו את התוצאה ההפוכה. נסיונות הכפשה של רוה"מ שמביא כל יום הישג חדש נראים פתטיים יותר מתמיד.

יואב, לך עשה לביתך. לך לקבל מחיאות כפיים בהופעות של שלמה ארצי. עתידך הפוליטי מאחוריך.