Publications du canal ישראל, ארה''ב, ומה שביניהן - מושיק קוברסקי

כשאני מוצא את עצמי בין אלו שכועסים עלי כי אני מוכן לחכות שבועיים ולהחזיר עוד כמה חטופים במקום לפוצץ ומייד, לבין אלו שכועסים שאני בכלל מדבר על לחימה כשיש שם חטופים, אני יודע שאני במקום הנכון.

שקרים שמספרים לכם (או חצאי אמיתות):

"טראמפ רק רוצה לסיים את המלחמה" -
האמת: ברור, אבל רק כשהחמאס מחוסל.

"טראמפ לוחץ על נתניהו" -
האמת: זה כלפי חוץ, ונתניהו מזמין את הלחץ כדי ללחוץ על החמאס להביא יותר חטופים.

"טראמפ הפתיע את נתניהו עם תוכניתו" -
האמת: נתניהו מתואם עם טראמפ לגמרי. זה שהתוכנית אמריקאית נותן לה סיכוי הרבה יותר גדול.

"נתניהו מטרפד את שלב ב'" -
האמת: לא נקבעו תנאים לשלב ב' ותנאי ישראל, בגיבוי אמריקאי, רחוקים שנות אור ממה שהחמאס רוצה (המשך שלטונו ושיקום הרצועה).

"טראמפ רוצה הסכם עם איראן" -
האמת: כן, אבל זה הסכם שבו איראן תחליט מי מפוצץ את מתקני הגרעין שלה - הם בעצמם בפיקוח אמריקאי, או ארה"ב במו ידיה.

"נתניהו לא רוצה להחזיר חטופים" -
האמת: עכשיו כבר ברור שנתניהו מסכן את כל תמיכת הבייס שלו כדי להחזיר חטופים, אז תרדו מזה.

"ישראל מתחננת להשאיר כמה בסיסים בדרום לבנון" -
האמת: ישראל ממשיכה להשמיד אמל"ח בלבנון ומתואמת עם ארה"ב שמחזיקה קצר את צבא לבנון. היא גם קובעת איזה מטוסים ינחתו בביירות.

"לא השארנו מנופים בעזה לשלב ב'" -
האמת: שטויות. המנוף הכי גדול שהשארנו זה שאנחנו יכולים, על פי ההסכם, לחזור ללחימה ביום ה-42 ובגיבוי אמריקאי לנתק את הסיוע ולפנות אוכלוסייה. אביחי כבר מתכונן על הקוים עם ההודעות.

"תכנית טראמפ הביאה להתלכדות בעולם הערבי" -
האמת: יותר הביאה לפאניקה. כל אחד מוכן שהשני ייקח את הצרה הזו שנקראת פלסטינים. זכרו: כולם תלויים באמריקה ובישראל מול האויב האמיתי - איראן.

"תכנית טראמפ היא פנטזיה" -
האמת: היא לא קלה לביצוע אבל היא הרבה יותר מעשית והגיונית מחזרה למצב הקודם שיביא בהכרח למלחמה נוספת והרס של כל מה שישוקם.

"טראמפ בכלל רוצה להתפרק מנשק גרעיני" (את השקר הזה אמר עמיתי לפנלים מתן גוטמן)
האמת: טראמפ רוצה להגיע להסכם עם רוסיה וסין *לא לבזבז כסף ןלפתח נשק גרעיני חדש* כי יש מספיק מלאי להשמיד את כל העולם 50 פעם.

והשקר הגדול מכולם, אליו התייחסתי כבר בפוסט הקודם:
"נתניהו סתם מרח את הזמן ואותה עיסקה של עכשיו הייתה על השולחן כבר במאי"
האמת: תסתכלו בפוסט הקודם.

הרבה שואלים מה השגנו בכך שהחטופים שוחררו עכשיו ולא בחודש יוני.
אין ספק שהחטופים שחזרו, ואלו ששם, סובלים סבל בלתי יתואר כל יום שהם שם.
אבל פשוט לא נכון לומר שהסבל הזה היה מיותר.

עיסקת חטופים בתנאים שדרש החמאס ביוני הייתה מבטיחה את המשך שלטונו בעזה. גם את המשך איום החזבאללה על יישובי הצפון. גם השארת שלטון אסד. ובהתאם, היא הייתה משאירה את איראן ככוח דומיננטי באזורנו עם הגנה אווירית מלאה וכל הפרוקסיז שלה חזקים ונחושים לעשות לנו 7.10 נוסף.
סנוואר, נסראללה וחמנאי היו מכריזים על נצחון מוחץ (ובצדק) ומתכננים את חיסולנו.

מי שחושב שעשו את החמאס באצבע והוא היה חותם (אז) על עיסקה שמאפשרת לנו לחזור להילחם אחרי שחרור כל החטופים (שחלקם היו מועברים בכלל לאיראן) פשוט לא מבין עם מי יש לנו עסק. אם היינו מסכימים לתנאי החמאס היינו כבולים בהסכם, עם ערבויות של מימשל ביידן, שהיה מבטיח שהחטופים יישארו עד שניתן להזרים מיליארדים לחמאס כדי "לשקם" את הרצועה וכמובן להצטייד מחדש בנשק ומנהרות.

כל מנהיגי האופוזיציה היו מוכנים לשלם כל מחיר. גם המטה הכללי. גם השב"כ. גם שר הבטחון הכושל (שדואג עכשיו לשקם את תדמיתו בראיונות מופקרים). גם כל הבדימוסים התבוסתנים באולפני התבהלה והדיכאון.

רק אדם אחד עמד מול כל אלו וחיכה בסבלנות שהכוכבים יסתדרו. בינתיים הוא הצליח, שוב, בניגוד למימסד הביטחוני הרופס, לבצע מהלך מדהים בצפון שנתן רוח גבית לכל העולם המערבי ולמעשה ניטרל את האויב הראשי שלנו, איראן.

וכאשר טראמפ נבחר, והפעיל את הלחץ שלו, הוא דחף להגיע לעיסקה ששומרת על כך שנוכל לחזור ולהילחם כדי לחסל את שלטון החמאס בעזה, שלטון שאיננו יכולים לחיות איתו. כשמימשל טראמפ נותן לנו גיבוי מלא, יכולנו ללכת לעיסקה זמנית כשחרב הגיהנום עדיין על החמאס ויותר מכך: תכנית טראמפ נותנת את החזון ליום שאחרי (שמתם לב שהפרשנים כבר לא מדברים על היום שאחרי? פתאום זה לא מתאים להם...).

אז ברכות לחטופים שחזרו. יש לעשות כל מאמץ להחזירם. יש להסביר להם שקרבנם לא היה לשווא אלא הציל, פשוטו כמשמעו, את מדינת ישראל.

ועם כל הכאב, אסור לשכוח שיש כאלו שהקריבו הרבה יותר - את חייהם. יש פצועים שיהיו נכים לתמיד. זה לא יסתיים עבורם. יש משפחות שהקריבו את בניהם, אחיהם, בני זוגם. הם כבר לא יחזרו. לעולם. ולא יהיו להם מסיבות עיתונאים. אז פרופורציות.

1/ יום המפתח לא יהיה מחר. הוא יהיה היום ה-42 לעיסקה (עוד שבועיים) או היום בו יוחזרו 9 החטופים החיים בעיסקה הראשונה (המוקדם מביניהם).
רוה"מ לא מוכן לוותר על אף חטוף שאפשר להביא חי, ומצד שני לא מוכן לוותר על המנוף העיקרי - פתיחת שערי הגיהנום (השבתת הסיוע+כיבוש+הגליה).

2/ אם אחרי התשעה החיים אפשר יהיה לעשות עוד פעימות קצרות ולהחזיר עוד, כל זמן שחרב הגיהנום עודה מונפת - גם את זה הוא יעשה.
אני מעריך שהכל מתואם עם טראמפ דרך וויטקופף, שטראמפ סומך עליו. עזה לא תברח, ויש יותר זמן לארגן את ההגירה, שזה הניצחון המוחלט.

3/ לכל חסרי הסבלנות מימין, שצועקים שנתניהו לא רוצה לנצח, ולכל הרשעים משמאל שצועקים שנתניהו רוצה חטופים מתים, לכולם יש מה ללמוד משחקן השח העולמי, בעל עצבי הברזל. הניצחון שלנו בדרך ומי שלא רואה זאת, עיוור.

חבריי בימין, קצת אורך רוח: האור הירוק של טראמפ לחיסול חמאס נדלק מחר ב-12, אבל הוא לא נכבה בחצות - הנשיא הבהיר שישראל תחליט מתי לחדש את הלחימה.

כן, יש ממד מסוים של הימור בהחלטה לנסות קודם להוציא כמה שיותר חטופים, אבל הסבירות שטראמפ יתהפך ב-180 מעלות בעוד שבועיים או חודש נמוכה - למרות ה"שיגעון" שנוטים לייחס לו.

בינתיים החימושים מצטברים, הפיקוד הבכיר של צה"ל סופסוף מתחלף לצמרת התקפית באמת, והחורף (כנראה) הולך להכות בעזה בצורה קיצונית לקראת סופ"ש הבא, ולייצר לחץ על חמאס לשחרר יותר חטופים בתמורה להכנסת הקרוואנים.

אין מלחמה בהיסטוריה ש"נגמרה" כל כך הרבה פעמים כמו המלחמה הזו, וגם הפעם הכרזות הסיום יתגלו כמוקדמות מדי. עזה תשוטח, חמאס יושמד, הלחימה תחודש בקרוב (לא "בעוד שנה שנתיים").

מלחמות מנצחים קודם כל בכוח, אבל גם בסבלנות.

שבת שלום.

טראמפ הופך את הקערה
דן נחמן / מושיק קוברסקי

התיישבנו בבוקר יום ג' לכתוב את המאמר השבועי, עדיין נפעמים מהביקור של ראש הממשלה בארה"ב שעלה גם על תחזיותינו הורודות ביותר אותן כתבנו בטור זה בשבוע שעבר. ואז צפינו ב-9 דקות מדהימות של הנשיא הפרו ישראלי ביותר אי פעם ובהן הוא מציב אולטימטום חד משמעי לחמאס לשחרר את כל החטופים בבת אחת עד שבת בצהרים, ולא, ההסכם מבחינתו מבוטל וייפתח עליהם הגיהנום.
איננו יודעים כיצד יתפתחו הדברים עד שבת, והאם ממשלת ישראל, כפי שנדרש ממנה, תצטרף לאולטימטום של הנשיא. אך דבר אחד אפשר להסיק מכלל ההתבטאויות של הנשיא בעניינינו בשבועות האחרונים: הנשיא טראמפ מבין היטב את ההבדל בין טוב ורע, והוא ישים את כל עוצמתה של המעצמה החזקה בעולם מאחורי אבחנה זו.

נאומו של ראש הממשלה בכנסת ביום ב' אחר הצהרים חשף טפח מההישגים האדירים שהושגו במהלך ביקורו בוושינגטון. הצגת תכנית טראמפ ל"יום שאחרי" (ולמי שחושב שראש הממשלה "הופתע" ממנה, יש לנו מגרש בירח למכור לו...) הפכה את הקערה במזרח התיכון. היא טרפה את הקלפים לגנרלים בדימוס והפרשנים בגרוש שכבר למעלה שנה מקשקשים ומלהגים על "היום שאחרי", שמבחינתם הוא תכנית כניעה ותבוסה שתעניק לפלסטינים מדינה.

הרציונל הבסיסי מאחורי תכנית טראמפ מתכתב עם אלמנט "הטוב והרע".

הפלסטינים מבחינתו קיבלו ב-2005 שטח להקים בו מעין מדינה. ישראל נסוגה מעזה עד הסנטימטר האחרון, פינתה את כל אזרחיה כולל הקברים, והותירה לרשות הפלסטינית שטח (רצועת עזה) כדי להדגים כיצד היא מייסדת מדינה מודרנית ושואפת שלום, ללא שליטה ישראלית. הפלסטינים, כמנהגם מימים ימימה, העדיפו להשליט עליהם ב-2007 ארגון רצחני שהשקיע מיליארדים בהפיכת הרצועה לבסיס הטרור הגדול בעולם. הטבח של ה-7.10 הוא שיאו של הטרור המאורגן מעזה, ועל כך עליהם לשלם מחיר. בראייתו של טראמפ הפלסטינים איבדו את זכותם להישאר ברצועה.

לראייה המוסרית הזו מצרף הנשיא טראמפ את הראייה המעשית. הוא מבין שכל שיקום של הרצועה תחת הסדר הקיים, כלומר ריכוז של פלסטינים שתומכים בארגוני טרור, יביא תוך זמן קצר לחזרה על האירועים כדוגמת ה-7.10, ובעקבותיהם תיאלץ ישראל לחזור להילחם ולהרוס את כל מה שייבנה, כך שהמיליארדים שיושקעו יירדו לטמיון. טראמפ, כאיש עסקים, לא מוכן לחזור על הטעויות נעשו בעשרות השנים האחרונות בנושא הפלסטיני, בדיוק כפי שלא היה בונה בניין על חול טובעני לאחר שהבניין הקודם התמוטט. לכן הוא קורא לתכנית חדשה, נועזת אבל מציאותית.

תוכנית טראמפ, ניתנת להגדרה ע"י שלושת הפ': פ(ינוי), פ(ירוז), פ(יתוח). ארה"ב תהיה זו שתפעיל לחץ על מדינות שונות לקבל את תושבי עזה הערבים וליישב אותם בצורה בטוחה, במקום מצב הפליטות הכרוני בו הם נמצאו. ישראל תדאג להשתלטות בטחונית מלאה על הרצועה והשמדת שאריות הכח הצבאי של החמאס, ואז יגיע חלק הפיתוח שבו ארה"ב תנהל פרוייקט ענק, במימון של מדינות המפרץ וסעודיה, כאשר ישראל מספקת את המעטפת הבטחונית והריבונות ההיקפית. לאזור יהיה מעמד מיוחד תחת מטריה אמריקאית ובכך גם תובטח יציבות באזורנו כי הרי מי יעז לתקוף נכס אמריקאי?

בישראל התקבלה התוכנית בשמחה רבה אך רבים לא מאמינים ביכולת ליישם אותה. חלקים גדולים באופוזיציה ושופריהם בתקשורת מנסים לרפות את הרוח ולמצוא סיבות מסיבות שונות למה היא לא ישימה. הם עדיין תחת ההשפעה של הממסד הדמוקרטי הרופס ששלט פה עד לפני כחודש. אנו ננסה לספק מספר טיעונים מדוע התכנית ישימה.

לישראל, בגיבוי אמריקאי, יש מנופי לחץ אדירים לגרום לרוב אוכלוסיית עזה לרצות לעזוב. בראש ובראשונה זהו הסיוע ההומניטרי שממשל ביידן אנס אותנו לספק ביד רחבה ואשר גרם להתמשכות המלחמה ולסבל הנורא של החטופים. ברגע שממשל טראמפ יסכים, אפשר לנתק את הרצועה מדלק ולהשאיר מזון ומים בכמויות מינימליות. צה"ל, בהנהגת הרמטכ"ל החדש, חייב לנהל את חלוקת הסיוע המזערי ובכך לגרום למיטוט השלטון האזרחי של חמאס. אם במקביל ישיג הלחץ הדיפלומטי של טראמפ על מדינות ערביות ומוסלמיות, לחץ המגובה באיומים להפסקת הסיוע הכלכלי הנדיב, את פתיחת שעריהם למהגרים מעזה, אזי כמות המעוניינים להגר מרצון, שעל פי סקרים שונים עמדה על 70% עוד לפני ה-7.10, תגיע ל-90% ויותר.

זוהי איננה השעה להסס. עלינו לאמץ את חזונו האמיץ של הנשיא טראמפ ולהפוך סדרי עולם. "עזה תחילה" שהוותה את סיסמת הקרב של אסון אוסלו, יכולה להפוך לדרך שבא יעבור אוסלו מן העולם ואתו הלאומיות הפלסטינית המזויפת והרעילה.

טראמפ הופך את הקערה
דן נחמן / מושיק קוברסקי

הערות של הגיון בריא:

1. מערכת המשפט מבקשת הכרה משתי הרשויות שהיא דורסת ברגל גסה. לא יקום ולא יהיה. יו"ר הכנסת, ראש הממשלה, ושר המשפטים, עושים טוב בהחרימם את המעמד המביש.

2. קטאר - אחרי שלפיד אמר שלהבדיל מהממשלה, ל"ראש ממשלת קטאר הוא מאמין", אחרי ש-N12 סידרו לקטאר ראיון מלוקק, אחרי שצעקו כל פעם שמישהו העז למתוח ביקורת על קטאר כי זה "מסכן חטופים", עכשיו הם פתאום הפכו לצדקנים שמעזים להתלונן על נתניהו. פרודיה.

3. טראמפ - פרשנים בגרוש שכבר שנים טועים בכל דבר מעזים למתוח ביקורת על נשיא המעצמה הגדולה בעולם ששובר מוסכמות ובא עם פתרונות שיכולים לעבוד. כן, זה אלו שייחלו שקמאלה תיבחר ודיברו על הסכנה הגדולה בערעור היחסים עם ארה"ב. מחפשים הגיון? לא תמצאו אצלם.

4. העיסקה - לא פלא שאלו שדחפו לעיסקה בכל מחיר מבקרים את הממשלה ש"ויתרה יותר מדי". הם אלו שמוכנים שחמאס ישקם את עזה אבל מזדעזעים שיש עדיין איום על יישובי העוטף. הגיון לא תמצאו אצלם, רק מקרה קשה של ביביפוביה. לטיפול פסיכיאטרי דחוף.

שוב אנו חוזרים להתערבות של צה"ל בעניינים פוליטיים. טוב עשה שר הבטחון שנזף בראש אמ"ן.

ראשית מה התפרסם?

הכתבת מוריה אסרף מ-13 (זן החשודה בחיטוט במגרות, לא צורפה לנסיעה לוושינגטון, והמרמור נוזל ממנה) פרסמה:
"פרסום ראשון: אלוף שלומי בינדר פנה לדרג המדיני ואמר כי יש "להיערך לקראת חודש רמדאן" מחשש שהתוכנית של טראמפ לפינוי האוכלוסייה בעזה "תבעיר את השטח". בצה"ל מעריכים כי התוכנית "יכולה לעבוד, אבל בהיקפים מוגבלים"

זכותו המלאה של ראש אמ"ן להזהיר את הדרג המדיני מפני הבערת השטח (אם כי לדעתי, השטח בוער כבר שנים, ומאז ה-7.10 צה"ל עלה מדרגה בטיפול ביו"ש אם כי לא מספיק). לעומת זאת, החיבור של זה לתוכנית טראמפ הוא מכוון, זדוני, ומהווה עמדה פוליטית פסולה ומזיקה. המשפט האחרון הוא שערורייתי עוד יותר. הערכת צה"ל בעניין כה גלובלי ומשמעותי תוך מספר שעות היא חסרת ערך בדיוק כמו הערכותיו לאורך כל התקופה לפני ה-7.10 כי "חמאס מורתע" או הערכותיו לגבי חיסול הכוח של חמאס (אפרופו מפגני הכוח שלהם בכל טקס שחרור חטופים).

הרי בדיוק אנו חוזרים למצב שבו שהצבא מתריע כי "הרפורמה המשפטית פוגעת בהרתעה שלנו" במקום לומר ש"הסרבנות הבלתי חוקית פוגעת בהרתעה שלנו".

בינדר, שטונה של חמאה מרוחה על ראשו אחרי "תפקודו" בבוקר ה-7.10, ובכלל לא ברור איך הוא יכול להיות המעריך הלאומי, צריך להיזהר כפליים מהתבטאויות פוליטיות. הרי כל שונאי ישראל בעולם ו"ידידי ישראל" הדמוקרטים יעוטו על דבריו כדי לנגח את הנשיא טראמפ ותוכניתו. האם הוא לא מבין זאת? הוא אולי הוא מבין ומטרתו להכשיל את הממשלה (שוב) ולהנשים הנשמה מלאכותית את "חזון שתי המדינות" המופרע?

טוב יעשה הרמטכ"ל החדש אם ינקה את האורוות מכל הקצינים הפוליטיים והפילוסופים בגרוש ויתרכז בהשגת מטרות המלחמה כפי שתגדיר מעת לעת הממשלה.

שבת שלום!

‏למה נתניהו נשאר בארה"ב? למשל, כדי להיפגש לשעתיים אחד על אחד עם אחד הקולות החשובים ביותר בסנאט, טד קרוז. למכור לו ולאחרים את תוכנית טראמפ.
קרוז מתגאה בפגישה ומספר עליה למיליוני עוקביו בפודקאסט שלו. הנה הלינק.

https://podcasts.apple.com/us/podcast/inside-my-one-on-one-meeting-today-with-prime-minister/id1495601614?i=1000689908904