הדוסים

@pyuterdokow


בהנהגת יאיר יעקבי ובהשתתפות: שלמה פיוטרקובסקי. גדעון דוקוב. אורלי גולדקלנג. מנדי גרוזמן. אבישי גרינצייג. הודיה כריש-חזוני. עפרה לקס. אריאל פלקסין. אריאל שנבל

הדוסים

20 Oct, 20:38


״מואיז הקטן״ ברשת X:

‏חלקם של בני הציונות הדתית במלחמה:
‏לצערנו חודש אוקטובר הוא חודש עם לא מעט חללי צה״ל.
‏נכון להיום יש בחודש הנוכחי כ-34 חללי צה״ל.
‏האחרון שבהם, מח״ט שיריון:
‏אל״מ אחסאן דקסה ז״ל.
‏כאחד שעוקב אחרי כל הודעות דובר צה״ל בנושא הייתה בי תחושה שהחודש חלקם של בני הציונות הדתית גבוה מחודשים עברו (שגם ככה היה גבוה מחלקם באוכלוסיה).
‏בעזרת חבר מהציונות הדתית וגוגל החלטנו לבדוק לעומק ולראות אם אכן התחושות נכונות.
‏אוקטובר - 34 חללי צה״ל, 21 מתוכם דתיים. - 64%!
‏מכיוון שהתחושה הייתה שיש מגמת עלייה אז גם בדקנו אחורה.
‏ספטמבר - 9 חללי צה״ל, 4 מתוכם דתיים. - 45% (1 דתל״ש)
‏אוגוסט - 16 חללי צה״ל, 6 מתוכם דתיים.- 37.5%. (1 דתל״ש)
‏במצטבר מאוגוסט עד אוקטובר מדובר על 52% דתיים בקרב חללי צה״ל.

‏אני חושב שיש פה נושא כואב שמחייב בדיקה לעומק…
‏יש לא מעט שאלות שאני אישית הייתי שמח לקבל עליהם תשובה.
‏כמו למשל:
‏1. למה חלקם של בני הציונות הדתית בקרב חללי צה״ל גבוה משמעותית מחלקם באוכלוסיה,?
‏2. למה ישנה מגמת עלייה בחלקם של בני הציונות הדתית בקרב חללי צה״ל?
‏3. האם התונים הללו ברי שינוי? זאת שאלה שמופנת ל- ⁦ @bezalelsm⁩
‏יש לי כמה תאוריות לגבי התשובות.
‏חלקם גם בדקתי אם הן הגיוניות.
‏והן כן.

‏כמה הערות:
‏* את החלוקה למגזר דתי לאומי עשה חבר בן הציונות הדתית ברמה השמית.
‏את הרוב הוא מכיר: את המשפחות או משפחות של חברים.
‏כל השאר פשוט עשה גוגל.
‏* דתל״שים - נספרו כדתיים. ההגיון שלי (ורק שלי) אומר שבסופו של דבר דתל״ש גדל על ערכים מסוימים שגם בחזרה בשאלה שלו נשארים איתו וזה משפיע בסופו של דבר גם על אחוז ההתייצבות שלו למילואים או התגייסות לשירות קרבי.
‏דתל״ש הוא קודם כל דתי, אח״כ לשעבר.
‏מתנצל מראש אם זה פוגע במישהו. באמת.
‏* בבקשה מכם. אני מתחנן. זה גם ככה נושא כואב לדבר, לכתוב עליו.
‏תגיבו מה שאתם רוצים רק תשמרו על כבוד החללים.
‏*שמתי זרקור על בני הציונות הדתית. זה לא אומר דבר או חצי דבר לגבי כל השאר. את כולם אני מכבד ומעריץ ומוקיר להם תודה ענקית שהקריבו את חייהם למעננו.

‏יהיה זכרם של כל חללי צה״ל ברוך 🕯️

‏רק שניהיה ראויים להם 🙏

הדוסים

16 Oct, 08:02


כותב זאב גינזבורג:

פוסט של מילואימניק יקר (וכותב מוכשר) לפיו ׳אנחנו בקריסה׳ וממילא ׳צריך לסיים את המלחמה׳ - קיבל אלפי לייקים ושיתופים. אין לי סיכוי להגיע לויראליות הזו, אבל מרגיש חובה להגיב (כותב מסבב ג׳ בצפון, קפצנו ב-25/9 מהיום להיום).

א. זה פוסט מסוכן, לא פחות. בהחלט ייתכן שהוא הגיע לחיזבאללונים בצד השני, נותן להם רוח גבית להמשיך ולהילחם - ובכך מסכן חיים, ובוודאי לא מקצר את המלחמה. סבבה, אנחנו מדינה חופשית ומותר להתבטא וכנות זה ערך עליון - אבל מותר גם לחשוב על ההשלכות של המילים שלנו ולקחת אחריות.
ב. זה לא פוסט אישי, שאומר ׳קשה לי, אני קורס׳, אלא אמירה כללית ונחרצת - *אנחנו בקריסה*. ובכן, אנחנו לא. קשה לנו, לחלקנו קשה מאד, לחלקנו קשה מנשוא - אבל אנחנו לא בקריסה. אני רואה את המצב אצלנו - אחוזי הגיוס אכן נמוכים יותר, וכולנו שחוקים במידה כזו או אחרת - אבל בסך הכול החבר׳ה עם מוטיבציה גבוהה ומוכנות למשימה. אמנם עשינו פחות ימים מהכותב, אבל אני מכיר הרבה חברים בגדודים אחרים, בחי״ר או בשריון - גם כאלה שהיו בעזה תקופות ארוכות של מלחמה. קשה - כן, לפעמים מאד. קריסה? ממש לא.
ג. פרופורציות - אחרי מלחמת יום הכיפורים לא מעט חיילים נשארו חודשים רבים ברצף במילואים, לפעמים חצי שנה, וזה אחרי מלחמת ההתשה שקדמה שגם דרשה כוחות. במשך עשורים אחר כך, הסטנדרט של ימי המילואים בשנה נמדד בחודשים. אני זוכר את אבא שלי בשנות ה-90 יוצא למילואים של חודש ויותר. התרגלנו בשנים האחרונות שהמילואים הצטמצמו - ורמת החיים עלתה. חו״ל זה סטנדרט, מילואים של יותר מחמישה ימים בשנה זה כבר הרבה. אבל המצב הזה התבסס, במידה רבה - על תודעה כוזבת של ׳מזרם תיכון חדש׳ וקונספציה של ׳צבא קטן׳ ואנחנו עכשיו משלמים את המחיר.
ד. פרופורציות 2 - אולי מיהרנו לשכוח, אבל התרחיש המקובל של מלחמה מול חיזבאללה כלל מאות חיילים הרוגים ועשרות אלפי טילים לעורף - כולל קריסה אפשרית של כיפת ברזל, ופגיעה המונית באזרחים ובתשתיות חיוניות. בינתיים אנחנו במצב בו חיזבאללה נסוג וצהל משמיד את התשתיות שלו, כאשר הנפגעים מצידנו בודדים (כל נפגע שובר את הלב וכל אחד עולם ומלואו, כמובן) והעורף בגדול ממשיך בשגרה.
ה. כשאדם בוגר קורא לשינוי מדיניות, הוא אמור לפחות במידה מסוימת לשקול אלטרנטיבות ולבחון את ההשלכות. (זו גם במידה מסוימת טענת בעל הפוסט - אתם מדברים על מלחמה ממושכת, תבינו את ההשלכות על ציבור המשרתים). אבל מה בעצם הוא מציע בקריאה ל׳סיים המלחמה׳? באופן פשוט - להשאיר את חיזבאללה ולתת לו הזדמנות להשתקם, ובכך להביא, בסיכוי גבוה, למלחמה נוספת בעתיד הקרוב, ואולי לטבח נוסף בו נופתע מחדש ולכל הפחות - להמשך המצב בו הצפון מפונה מיושביו. המחיר של זה, גם בחיי לוחמים, גם בפגיעה באזרחים, וגם בכלכלה וגם ביממים - צפוי להיות הרבה יותר גבוה מהחלופה בה אנחנו ממשיכים בנחישות עד הכרעת חיזבאללה והשגת הסדר שמבוסס על הניצחון.
ו. ואם אלו האלטרנטיבות, אז גם אם אנחנו מרגישים על סף שבירה, אנחנו מוכרחים לנשוך שפתיים ולהמשיך.
ז. הגשם יורד גם על האויב, וכרגע הוא יורד בעיקר על האויב. אנחנו מתלוננים על יממים, אצלם הכפרים נהרסים, התשתיות מושמדות והאוכלוסייה נמלטה בהמוניה. נסראללה ובכיריו חוסלו, הארגון נפגע קשות במתקפות הביפרים, ויש כבר שבויים בידינו. זה הזמן לרדוף אויבינו ולהשמידם, ולא לשוב עד כלותם. זו האחריות שלנו כלפי עצמנו וכלפי הדורות הבאים.
ח. כל זה לא אומר שאין אנשים שקורסים או קרובים לזה. אפשר לצעוק על קריסה כללית, ואפשר להסתכל מסביב ולראות איזה חבר צריך חיבוק וחיזוק, איפה אפשר לעזור כלכלית, את מי אפשר להחליף כדי שהוא יצא יותר וכו׳.
ט. זה שהציבור החרדי לא התגייס למערכה זו חרפה וכתם בל ימחה, הפרת ברית. זה שנציגיו יושבים בממשלה ששולחת אותנו למלחמה - זו בושה כפולה.
האם אפשר היה לנהל את המערכה טוב יותר וקצר יותר? אולי כן. האם ניהול כוח האדם בצה״ל סובל מבעיות וכשלים שגורמים (בין היתר) למצב בו חלק נטחנים וחלק פחות? גם כנראה שכן. כל זה נכון, אבל לא רלוונטי לטענה עצמה.
י. טוב סיימתי את המשמרת אני הולך לישון קצת.

(תמונה מסבב ב׳ של הצלם הנפלא והחבר הגזור מהסוללה אלישע גרוסברג)

הדוסים

16 Oct, 08:02


פוסט חשוב של בחור בשם זאב גינזבורג. בגלל חשיבותו בהודעה הבאה אביא את הטקסט המלא, אבל שווה להיכנס לקישור ולו רק כדי לראות את התמונה המצורפת

https://www.facebook.com/share/p/JAaGcgBeQR14iE2f/

הדוסים

15 Oct, 19:18


בא נראה איך אתם בסיוע עם מצוות השבת אבידה:
הבת שלי מצאה בתחנת האוטובוס שבצומת אולגה (חדרה) טבעת כסף משובצת.
המאבד הישר מוזמן לפנות כאן בפרטי או בתגובות באחת הרשתות החברתיות בהן אני כותב (פייסבוק/טוויטר) עם תיאור מדויק של האבידה - ונשיב לו אותה בשמחה.

מוזמנים להפיץ במקומות הרלוונטיים

הדוסים

13 Oct, 09:55


פייסבוק הקפיץ לי וורט שכתבתי בסיום מסכת סוכה, שבאותה שנה יצא אחרי סוכות, כמדומני. אז הנה הוא השנה עם בניית הסוכה:

מטבע הלשון החוזרת במסכת ביחס לסוכה היא "עליה" - עולים לסוכה, מעלים לסוכה וכו'
צורת הביטוי הזו קשורה ככל הנראה בעניין הטכני לפיו בעבר רוב הסוכות הוקמו על גגות הבתים, מעין קומה שנייה זמנית.
אלא שגם במשנה ובגמרא רואים שאלו לא היו כל הסוכות, והיו כאלו שהקימו בתוך הבית או מחוצה לו.

לכן אני רוצה להציע שלא מדובר במטבע לשון טכנית, אלא גם מהותית, כזו הרוצה להציג את הסוכה במקום חשוב, כזה ש*עולים* אליו, כמו שעולים לארץ ישראל, גם אם טכנית אין פה איזו "עלייה".

ואולי גם כיום, כשרובנו יורדים לסוכה או לכל היותר יוצאים אליה (במחילה מבעלי הפנטאוזים), כדאי אולי לאמץ את מטבע הלשון, או לפחות את המחשבה שמדובר בעלייה

הדוסים

12 Oct, 19:00


(הודעת דוברות)

*אלפים הגיעו להתפלל במניין של ארגון רבני צהר וישיבת אורות שאול בכיכר החטופים: ועוד עשרות אלפים במניינים ברחבי הארץ*

*ארגון רבני צהר קיים השנה כ-400 מוקדי תפילה ציבוריים באווירה מאחדת בכל רחבי הארץ, אליהם הגיעו המונים. בין המניינים הרבים התקיימו מניינים בישובים העוטף, יישובי הצפון ובבתי חולים.*
---

*ארגון רבני צהר, הפועל לקירוב לבבות בין דתיים לחילוניים בישראל, קיים השנה כ-400 מוקדי תפילה ליום הכיפורים ברחבי הארץ. המניינים המיוחדים הללו נועדו לאפשר לכל יהודי, ללא קשר לרקע או לרמת הדתיות שלו, קריאה אליה נענו עשרות אלפים מכל רחבי הארץ*.

חשוב לציין כי המניינים השנה נושאו משמעות מיוחדת כתיקון למניינים של השנה שעברה, והתקיימו באווירת אחווה ואחדות. לאחר שנה של מלחמה קשה, היה מרגש לראות כיצד המניינים היוו מקום של אחדות בין כל חלקי העם. ארגון רבני צהר שם דגש מיוחד על יצירת אווירה מכילה ומאחדת, המדגישה את הערכים המשותפים והיה ניכר בהם הסולידריות לאומית.

בין המוקדים המיוחדים השנה התקיימו מניינים ביישובי עוטף עזה, המתמודדים עם מציאות ביטחונית מורכבת, וביישובי הצפון. בנוסף, התקיימו מניינים בבתי חולים המטפלים בפגועי נפש, בהן התקיימו תפילות מרגשות ביותר.

*אחד המניינים המרגשים במיוחד התקיים בכיכר החטופים בתל אביב, כאות הזדהות עם משפחות החטופים והנעדרים, בשיתוף ישיבת אורות שאול ובהובלת הרב איתמר אלדר מרבני הישיבה וצהר. מניין כלל אלפי אנשים והיווה סמל של אחדות ותקווה דווקא בעת משבר, התפילה הייתה חשובה מאין כמותה וכללה רגעים רבים של אמונה לעתיד טוב יותר.*

*הרב דוד סתיו, יושב ראש ארגון רבני צהר:* "שנה קשה עוברת עלינו, ומנייני התפילה שלנו הוו נקודת אור גדולה בתוך החושך. היה ניתן לראות כיצד המניינים היו גשר בין כל חלקי החברה הישראלית. אנו מאמינים כי יום הכיפורים הזה הוא הזדמנות ייחודית לחיבור רוחני, ומקווים שתפילותינו יתקבלו ברצון. תודה מיוחדת לישיבת אורות שאול והרב איתמר אלדר על הקמת המניין והובלתו בכיכר החטופים, מי יתן ובזכות התלמידים של הישיבה נראה גאולה בקרוב. יהי רצון שכן שהתפללנו יחד דתיים ושאינם דתיים, ימנים ושמאלנים, בעלי דעות שונות במקום אחד, כן נזכה שאחדות זו תמשיך לכל השנה, עד שובם של החטופים הביתה, שובם של כל לוחמי צה"ל בריאים ושלמים ועטורי ניצחון ושכל המפונים יחזרו לביתם בבטחה".

הדוסים

12 Oct, 17:48


רגעי הסיום של תפילת הנעילה המרגשת בגן מאיר. נשים וגברים, צעירים ומבוגרים. מחיצה סמלית באמצע. ומסביבה עשרות מתפללים ומתפללות, חילונים ודתיים ומסורתיים. אנשים מטיילים, זוגות עם עגלות, מתאמנים במתקני הכושר. חולצות לבנות ולובשי גופיות. כולם יחד ולכולם מקום. שתהיה לכולנו שנה טובה.

🔗 Yaacov Ben-

הדוסים

11 Oct, 09:06


קצת מחשבות דוסיות לקראת יום כיפור לתועלת מי שביום כיפור השנה לא באמת יוכל להקדיש את היום לעבודת היום הרגילה:

https://www.facebook.com/share/p/BK6upexptxEgchwB/

הדוסים

10 Oct, 16:23


(יוזמה פרטית של תל אביבים. חילונים, מסורתיים, דתיים)

הדוסים

10 Oct, 13:40


משתדל ככל האפשר שלא להביא לכאן קישורים החוצה, אבל כשמדובר בפודקאסט אין לגמרי אופציה אחרת.
אז אם אין לכם איזה שיעור טוב להאזין לו לקראת יום כיפור ומשום מה חשקה נפשכם בענייני אקטואליה, אז הנה "נאמנים למקור" - פודקאסט סיכום השבוע של מקור ראשון (מגיש: ישראל שמאי, משתתפים: יותם זמרי, אביגיל זית ואנוכי)

https://open.spotify.com/episode/0jPHmxWNCGxjjgKGgw88eT?si=52rBbWTSRDuMm93-4u0SHw

הדוסים

10 Oct, 08:51


בסיפור התפילות ביום כיפור בתל אביב חשוב קודם כל להכיר את העובדות, ולומר את האמת הפשוטה באופן חד וברור:
אין פה "שני צדדים שמחפשים מריבה". יש פה צד אחד שרוצה לקיים תפילה שמיועדת עבור ציבור רחב של מסורתיים וחילונים שלא ילכו לבתי הכנסת (והם לא ילכו), ושמאפשר להם להתפלל איך שהם רוצים - בכל לבוש, במעורב או בנפרד, שלא אומר לאנשים מה לעשות, בלי טיפת כפייה או שיפוטיות, ורק מבקש שבחלק קטן מתוך אזור התפילה, אפשר יהיה גם להעמיד מחיצה לטובת מי שכן רוצה להתפלל בהפרדה.
כמה קטן? תראו בתמונה שהוצגה בבית המשפט העליון (כאן למעלה) את החלק המסומן בעיגול מתוך כל הכיכר. כך זה היה בתפילה שראש יהודי קיימו שם לפני שנתיים, זו שקובי אוז סיפר עליה שהוא בא ועמד עם אשתו ואמא שלו, ליד בחור שחזר מהים בלי חולצה ובחורה שעמדה ואכלה פיתה.

ויש צד שני שבא כדי לפוצץ. כדי לריב. כדי לכפות את דעת האנטי שלו על כל המרחב הציבורי. שלא מוכן לשום דבר אחר חוץ מאשר מה שהוא מאמין בו.

ובאמת הזו חשוב להכיר בלי גמגום.
ואחרי שהכרנו באמת הזו אפשר בהחלט לדון מה ראוי לעשות, וההתלבטות לא פשוטה. לקיים תפילה שעלולה להתפתח למריבה זו תחושה נוראה. ומצד שני, מה לגבי כל אותם מאות (או אלפי?) מסורתיים וחילונים שרוצים תפילה שכזו ואחרת לא תהיה להם
(ואני בכוונה לא מדבר על סוגיית ה"כניעה" למיעוט קיצוני שכופה את דעתו בכוחנות על כלל הציבור. זו אכן בעיה חמורה ביותר, אבל תפילה, ובטח כזו של יום הכיפורים, היא לא המקום לנהל את המאבק הזה).

"ראש יהודי" קיבלו את ההחלטה שהם קיבלו - שלא לקיים את התפילה, ואני מכבד את זה. אולי זה גם נכון עבורם להוכיח שוב שהם לא מחרחרי הריב שמנסים לצייר אותם.
מה שבטוח הוא שזה צעד עצוב מבחינת הציבור הרחב. עבור כל אותם תל אביבים חילונים ומסורתיים לא יראו שום תפילה השנה ביום כיפור ולא ישמעו תקיעת שופר.

נתפלל שבשנה הבאה השפיות תחזור, ואיתה גם התפילות בכיכר

הדוסים

09 Oct, 17:16


ואגב ההחלטה - קובי אוז מספר על התפילה של "ראש יהודי" בכיכר דיזינגוף.
בדיוק ההפך מכל ההשמצות

הדוסים

09 Oct, 16:37


פסק הדין הזה נכון וראוי. הטרלול שאליו הגיעה פוביית ההפרדה בכמה מחוזות היה חייב איזון ולו מינימלי. אבל למרבה הצער ספק אם תפילה בחסות בית המשפט לא תהפוך שוב למוקד חיכוך ועימות מיותר. הלוואי שאתבדה

הדוסים

09 Oct, 16:17


שיחותי עם מילואימניקים ובני משפחותיהם בשבועות האחרונים הופכות אותי לאדם מאוד מודאג. יכול להיות שאנחנו הרבה פחות רחוקים מקטסטרופה ממה שנדמה לנו. לכן כתבתי את הפוסט הזה, וראו את בקשתי שבסופו

הדוסים

09 Oct, 16:15


https://www.facebook.com/share/p/JhpH6Vz7SpsVvKbk/

הדוסים

09 Oct, 07:34


אחרי שהמתקפה האיראנית הנוספת, הפעם של 180 הטילים, הסתיימה בקול ענות חלושה של מעט נזק ואפס אבידות בנפש, ראיתי אדם חובש כיפה שכתב ברשתות שזו תולדה אך ורק של היכולת הטכנולוגית-מדעית שקיימת בישראל. מאמר אחר שראיתי טען שלא אמור להיות הבדל בין אדם דתי לחילוני בהתמודדות עם בעיות.
אני בכוונה לא מציין שמות, מה גם שאולי אני גם טועה בפרשנות שלי לדברים שלהם, אבל כך או כך נזכרתי בשיעור ששמעתי מהרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון, לפני 25 שנים על פרשת מלחמת העי בספר יהושע.

את סיפור מלחמת העי אפשר לספר בשתי גרסאות שונות לחלוטין.
גירסה אחת: עם ישראל כובש את יריחו והקב"ה מצווה אותו להחרים את כל הרכוש. עכן, איש שבט יהודה, עובר על החרם, ובעקבות זה במלחמה הבאה מול העי עם ישראל נענש ומפסיד. בעקבות ההפסד עם ישראל חוזר בתשובה, מתגלה המעשה של עכן שמקבל עונש מוות, ואז יוצאים למלחמה נוספת מול העי שמסתיימת בניצחון מהדהד.

גירסה שניה: עם ישראל כובש בקלות את העיר יריחו הגדולה והמבוצרת. מרגלים שנשלחים לכיוון העי חוזרים שאננים, אומרים שזו עיר קטנה ומציעים ליהושע לשלוח כוח קטן של 2000-3000 איש ולסגור את הפינה. הכוח הקטן והשאנן מופתע וסופג אבידות, והעם נכנס להלם. יהושע מתעשת, שולח כוח גדול פי עשרה, בונה תוכנית מלחמה מתוחכמת (הכוח המרכזי מפתה את האויב לצאת החוצה, הכוח הקטן שורף את העיר) וכך מושג הניצחון.

שתי גרסאות, שני סיפורים שנמצאים שניהם בפסוקים, ושהיו יכולים לכאורה לעמוד כל אחד בפני עצמו. אבל הנביא, מספיר הרב מדן, מביא אותם כסיפור אחד משולב. הרוחני והארצי משולבים תפורים יחד. הנהגת ה' בעולם קשורה באירועים הרוחניים, ובאה לידי ביטוי בגשמיים. העם החוטא יהיה שאנן. וכשהקב"ה שולח שופט להושיע את ישראל, לא פעם יופיע הביטוי "רוח ה'" ביחס לניצחון הארצי. ומנגד בתהילים אומר דוד "הלא אתה א-להים זנחתנו ולא תצא א-להים בצבאותינו" - הצבא יצא, אבל הקב"ה לא היה איתו.

בהספד של אחי, הרב אמנון דוקוב, לאלחנן קלמנזון הי"ד, הוא אמר שלתחושתו ברעיון של אלחנן להיכנס ולחלץ אזרחים היה משהו של רוח ה'. הרי ישבו שם כוחות וקצינים, ורק כשפתאום אלחנן הגיע אליהם עם הרעיון שצץ בו, החל המבצע שבסופו של דבר הציל חיים של עשרות או מאות אנשים. המעשה ארצי, אבל מקורו ברוח ה'.

האדם המאמין, לדעתי, אמור להסתכל על המציאות בשני רבדיה - הארצי והרוחני, להבין שהם שלובים יחד, ולפעול בשניהם. מול הטילים האיראנים עמדו לוחמי חיל האוויר וההגנה האווירית של ישראל, ורוח ה' שרתה במעשה ידיהם. היה מעשה ארצי, והיה גם נס שאחוזי ההצלחה היו גבוהים במידה שלא תאומן.
בכל כך הרבה פעולות צבאיות ההבדל בין הצלחה לכישלון הוא של שבריר השנייה. כיהודים מאמינים אנחנו צריכים להמשיך לפעול במציאות ככל יכולתנו, ובמקביל להתפלל שרוח ה' תשרה עלינו ועל מנהיגינו, ושהקב"ה יצא בצבאותינו עם חיילינו