הדוסים

האמת שעוד יותר עצוב זה הדברים שאתה הבאת לגבי גולדקנופף
https://x.com/avishaigrinzaig/status/1884203671619256413

יפה ר׳ גדעון.
והעצוב שזה לא מפתיע

כמה עמוד שדרה אין ליאיר לפיד?
ובכן:

https://www.makorrishon.co.il/opinion/811350/

השופט עמית, כמו רבים מחבריו למבנה המפואר המתנשא מעל הכנסת, סבור שהוא ניצב מעל לזוטות כמו ניגוד עניינים ומעל לפרטים שוליים של עבירות בנייה. "העליונים", כפי שיש המכנים את שופטי בג"ץ, בטוחים בכל ליבם ובחוסר מודעות מוחלט שהם ניחנים באופי מיוחד שמנקה אותם מכל הטיה שנובעת מנגיעה אישית. הם מסוגלים להיות אובייקטיביים לחלוטין.

התנהלותו של עמית, לצד הדממה המוחלטת מצד חבריו לכס המשפט, מראה כי הם סבורים שהם יקבעו ממרום כיסאם מה אומר החוק ומה לא. הם גם יחליטו על מי חל החוק ומי נמצא מעליו. במילים פשוטות, לשופטי בית המשפט העליון יש כוח מוחלט. החוק, ההליך התקין ואפילו מראית העין לא נוגעים אליהם. מבחינתם ייקוב עמית את הדין, שיחשבו פשוטי העם מה שיחשבו. גם ככה האמון הציבורי במערכת בתי המשפט צלל לתחתיות שלא היו כמותם – אז שירד עוד קצת. הרבה יותר חשוב שהאדם הנכון ישב על הכיסא הרם, אדם שידע להמשיך לשמור על "הדמוקרטיה" מפני ההמונים שמאיימים עליה.

(מתוך הטור שלי במקור ראשון)

לפרשת השבוע (צריך לפתוח את התמונה. לצערי לא יודע למי הקרדיט)

אם כבר פירגונים, נפרגן כאן לעמיר רפפורט שכבר בדצמבר פרסם במקור ראשון שהרצי יתפטר (הוא כתב בפברואר, הרצי טיפה הקדים)
https://www.makorrishon.co.il/news/803812/

אני מאוד אופתע אם ילכו על משהו מהפכני. הלוואי

הימור מי יהיה הרמטכ"ל או אם ילכו על מהלך משמעותי?

(תכלס לא מאוד משנה, כי לגבי שניהם אין לי מושג)

הימור שלך?

נזכיר שגדעון כתב במאמר שלו בסופש האחרון שהרצי צריך ללכת.
הנה, הלך.

ברכות, קמעות ושמות לברכה בתשלום סמלי.

גם ירון פינקלמן, מפקד פיקוד דרום, הודיע שהוא הולך הביתה.
ואם כבר נכנסים לזה - לנתניהו וישראל כץ יש הזדמנות פז, שספק אם תחזור על עצמה, לעשות שידוד מערכות משמעותי בצמרת צה"ל. לא ללכת על הבחירה הבנאלית של אייל זמיר לרמטכ"ל, קצין שלא שונה בהרבה מהרצי הלוי בתפיסות שלו, אלא לייצר מטכ"ל עם גישה אחרת לגמרי.
לייצר כדור שלג שבעקבותיו אלופים ובכירים נוספים יפרשו, וקצינים שהוצאו לאזרחות יחזרו

המכתב המלא למעוניינים

הודעה מטעם הרמטכ״ל, רב-אלוף הרצי הלוי:

הודעתי היום (ג׳) לשר הביטחון כי מתוקף ההכרה באחריותי לכישלון של צה״ל בשבעה באוקטובר ובנקודת הזמן בה צה״ל רשם הישגים משמעותיים ומצוי במהלך מימוש הסכם לשחרור חטופים, אבקש לסיים את תפקידי בשישה במרץ 2025. בפרק הזמן שנותר אשלים את התחקירים ואחזק את מכונות צה״ל לאתגרים הביטחוניים. אעביר את הפיקוד על צה״ל בצורה איכותית ויסודית למחליפי. העברתי מכתב לשר הביטחון וראש הממשלה בעניין

ובהמשך למה שכתבתי ולדיונים בקבוצת התגובות - הנה המחשה קטנה וראשונה להזדמנויות שמייצר ממשל טראמפ.

הפוטנציאל קיים, ואם ממשלת ישראל תפעל נכון, עוד יבואו דברים טובים

https://x.com/shlomopyuter/status/1881266698801774664?t=yG3fCVhFqN2p444P_UaoFw&s=19

הרצי הלוי יירשם בתולדות ישראל כרמטכ"ל הכישלון הגדול בתולדות צה"ל. האיש שקיבל את ההחלטות הנוראיות בליל שמחת תורה. המפקד שלא הצליח במשך שעות ארוכות להחזיר את צה"ל לתפקוד בבוקר הנורא. האדם שאשם במותם וחטיפתם של למעלה מ־1,500 איש. הכתם הזה ילווה את שמו לאורך דורות, ואין דבר שיצליח למחוק אותו. עכשיו, עם הפסקת אש בצפון וגם בדרום, זה הזמן שיקום וילך

(הטור שלי משבת האחרונה)

https://www.makorrishon.co.il/opinion/809898/

בחסות העובדה שתשומת הלב הציבורית הופנתה כל כולה היום לסוגיות באמת חשובות יותר, כמעט אף אחד לא שם לב לאירוע על סף ההזיה שקרה היום בפרקליטות המדינה: מינוי מנהלת המחלקה הבינלאומית בפרקליטות, עו"ד אפרת גרינבוים, לתפקיד המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים. גרינבוים היא פרקליטה ותיקה ומוערכת, אין ספק. מצד שני, אין גם שום ספק שהיא המועמדת הפחות מתאימה מבין שלושת המועמדים שהתחרו על התפקיד. שני המועמדים האחרים, פרקליט מחוז ירושלים - פלילי, דני ויטמן, ומנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, רחל מטר, ללא ספק מתאימים הרבה יותר ממנה לתפקיד. לגרינבוים יש אמנם רקורד עשיר בעשיה בתחום הפלילי, אבל הרקורד הניהולי שלה, על אף הניסיון ליצור רושם אחר, דל למדי. אז למה דווקא גרינבוים נבחרה? מאותה הסיבה שהיא נבחרה לתפקידה הנוכחי בראשות המחלקה הבינלאומית. כי היא מקורבת מאוד לפרקליט המדינה עמית אייסמן, שנוהג להקיף את עצמו רק באנשים שנוח לו לעבוד אתם.

ולמה זה מרתיח? גם לגופו של עניין, אבל יותר מכך - בגלל הדאבל סטנדרט. רבות דובר על התנגדותו של השופט אשר גרוניס למינוי גלי בהרב מיארה ליועמ"שית, בטענה שזה כמו למנות תא"ל לרמטכ"ל. יתר חברי הוועדה לא חשבו כמוהו והמינוי שלה אושר, אף שללא ספק היו מועמדים מתאימים בהרבה ממנה. כעת מסתבר שבמערכת אכיפת החוק למנות תא"ל לרמטכ"ל זה כנראה הסטנדרט. אבל מה שמותר לעשות בפרקליטות וביועמ"שיה אסור כנראה לעשות לשיטת אותה יועמ"שית במקומות אחרים. וכך, אותה יועמ"שית שבעצמה התמנתה כך, ובלי למצמץ אפשרה את מינויה של גרינבוים לתפקידה במינוי של קבע, ל-8 שנים, נעמדה על הרגליים האחוריות נגד מינוי עו"ד רואי כחלון לממלא מקום נציב שירות המדינה למשך שלושה חודשים בלבד.

אל תטעו, הפער הזה לא מקרי. הוא נובע מהתפיסה של היועמ"שית ופרקליט המדינה שהם "אנשי מקצוע", שלא זקוקים לבייביסיטר שישמור עליהם. אבל ראש הממשלה הוא "פוליטיקאי", ולכן לידו חייבים להציב שומרי סף חזקים. אסור למנות מישהו שסגולתו העיקרית היא נכונותו לעבוד בשיתוף פעולה פורה עם הבוס, כלומר במקרה של ממלא מקום הנציב - ראש הממשלה.

האמת היא שתמיד, בכל תפקיד, צריך להישמר איזון. מצד אחד כשירות ומצד שני נכונות לשיתוף פעולה ומימוש מדיניות של מי שמעליך בהיררכיה. התפיסה שרק פוליטיקאים זקוקים ל"שומרי סף" גברתנים שיקיפו אותם מכל עבר וישמרו על המדינה מפניהם היא עיוות. וזה שהיועצת המשפטית לממשלה זורמת עם הסטנדרט השונה, זו עדות מאוד לא סימפטית לצורת החשיבה במחוזות הללו.

בסדר. אמרת קירוב בין דתיים לחילונים, לא הבטחת לאיזה צד מתקרבים

זו המוטיבציה, בהחלט. בפועל המון יוצאים בשאלה

כל המופע שלך הוא בעצם קירוב לבבות, לא?

אני לא אעמוד בעוד פנים אל פנים

על פניו המצב הוא כרגע שבן גביר לא רלוונטי כי ההתנגדות שלו נתפסת כאוטומטית, את הח"כים מהליכוד נתניהו מעולם לא ממש ספר, סמוטריץ' ומפלגת הציונות הדתית הם לכאורה היחידים שמצליחים באמת לייצר השפעה על העיסקה הנוכחית, בהליכה על החבל הדק ובהתייחסות העניינית והירידה לפרטים.

לצערי, ברשתות אני לא רואה לזה יותר מדי הערכה. אני רואה שהם מוקעים משמאל, ומותקפים מימין. מקווה שזה לא מייצג את הציבור

יכול להיות שזה רק משיכות חבל ונסיונות השפעה, אבל יש משהו שחשוב להבין - פירוק הממשלה עכשיו אומר שגם יש עסקה, גם בוודאות מוחלטת נגמרת המלחמה, וגם אין שום סיכוי שהימין יצליח להוציא משהו חיובי ממשל טראמפ.

הרי בתסריט הכי טוב עבור הימין בהליכה לבחירות, תקום לאחר מכן קואליציה שפחות או יותר דומה לקואליציה הנוכחית, ובמקרה היותר סביר תקום קואליציית מרכז בלי מפלגות ימין.

ללכת עכשיו לפירוק הממשלה זה לקחת את הרע מכל העולמות

הכי בשולי האירועים שיש, ובכל זאת

אנחנו נמצאים בשעות קשות.

עסקת חטופים היא דבר בעייתי ברמה העקרונית, ובוודאי כאן כשפרטי העסקה המלאים אמנם לא ידועים עד הסוף, אבל ממה שכן מתפרסם - זה נראה מאוד-מאוד לא טוב.
אאם למישהו יש ספק מי המנצח ומי המפסיד בעסקה, שיסתכל מה קורה כרגע - ישראל היא זו שמחכה לתשובה של חמאס. במקום להיות במקום של חוזקה, של מנצחים שמוכנים לדון בהצעת הכניעה, שוב ישראל היא זו שממתינה בכסיסת ציפורניים לתשובה של ארגון הטרור חמאס שנמצא בעמדת החוזקה.

מה שאני מצפה מחברי מפלגת הציונות הדתית בשעה כזו היא לבחון את פרטי העסקה כמובן, אבל להיות חזקים ולדבוק בעמדה הערכית שלהם שדואגת לעתיד הלאומי שלנו, שלא מוכנה לעסקה בכל מחיר, גם במקום שזה קשה או אומר להיות נגד הזרם הרווח בשיח הציבורי.

אבל צריך לומר מקביל, שמתוך אותה עמדה ערכית ודאגה לעתיד הלאומי - אסור לפרק את הממשלה הנוכחית, גם אם היא תקבל את ההחלטה הלא נכונה.
נכון, כרגע זה לא נראה הכי טוב, אבל אסור לפספס את הסיכוי שממשלת ימין תצליח להוציא הישג היסטורי מממשל טראמפ. זו יכולה להיות מתקפה אמריקנית באיראן, זה יכול להיות הכרה בריבונות על יהודה ושומרון, והאפשרויות עוד רבות.
ללכת לבחירות מוקדמות תמיד אפשר. זה לא הזמן לבעוט בדלי, וללכת לפירוק שיוביל לשיתוק ישראלי של חצי שנה לפחות, ושלאף אחד אין מושג מה יהיה אחריו.

סמוטריץ', סטרוק, רוטמן, וולדיגר, סוכות, סופר - תהיו חזקים.
לא לעסקה, ולא לפירוק הממשלה

https://www.makorrishon.co.il/opinion/808309/

לפני קצת יותר משבוע כתבתי בטור שלי במקור ראשון על שלוש מילים שמתגלגלות לי בראש כבר כמה חודשים ושבןע שעבר לכבוד החנוכה החלטתי שנכון גם להעלות על הכתב - "נס נורא ואיום".
הנס הנורא והאיום שהתרחש בשמחת תורה בשנה שעברה.

המילים והמחשבות הללו מלוות אותי, כאמור, כבר לא מעט זמן.
ועדיין, לשמוע את אבידע בכר, ששכל את אשתו ואת בנו באותו יום נורא בבארי, מדבר על הנס של אותו יום, מותיר אותי נפעם מתעצומות הנפש שהתגלו לנו השנה אצל אנשים כמו אבידע בכר.
אשרי העם שאלו אנשיו

"ולכן אני אומר לך שמה שקרה ב-7.10 מבחינתי ומבחינת מדינת ישראל זה נס שזה נפתח רק ברצועת עזה, ורק עם 1400 הרוגים, כי זה יכל להיפתח במקביל במטולה, עפולה-ג'נין, כפר סבא, והיינו עם 200 אלף הרוגים ביום"

אשמח לפרשנות של חברי הערוץ.


הבעיה של עידית סילמן היא חוסר מודעות עצמית קיצונית או שהיא פשוט אדם ציני להחריד שלא אכפת לה כלום?

את הקטע המדהים הזה של נורית ליטמן, ששימשה כמשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, שבו היא מתארת בחדווה את החינוך מחדש של מיקי זוהר צריך לשמוע.
(קטע שיותם זמרי העלה מהפודקאסט של אבישי גרינצייג)

את הקטע שמתאר את השינוי המופלא שחל בהתנהגות זוהר בעקבות הזמנתו לחקירה סביב דבריו על מנדלבליט צריך להשמיע לכל אזרח.
לכל ילד. לכל סטודנט. לכל מי שרוצה להבין איפה אנחנו חיים.

https://www.makorrishon.co.il/opinion/806876/

אולי זה לא הגיוני שאחרי 198 יום של שירות מילואים בהתנדבות ולפני עוד כ-70 יום מתוכננים בחצי השנה הקרובה, דווקא אני אעלה את השאלות הללו, אבל נתוני המחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שעליהם כתבתי בטור השבת (לינק בהמשך, כנהוג) דורשים מאיתנו לשאול את עצמנו גם שאלות קשות. האם רוח ההתנדבות למילואים במגזר לא עברה את המידה הראויה? האם באמת נכון שאבות לשמונה ותשעה ילדים יעזבו הכל וייעלמו לחודשים ארוכים מביתם? האם ראוי שמורים ומחנכים שכבר אינם חייבים בשירות יעזבו את תלמידיהם לתקופות ארוכות? ומה יהיה על המחירים החברתיים הרחבים? וכל זה כמובן בלי שדיברנו בכלל על אותם אלו שיצאו למלחמה ולא שבו, או שבו פגועים בגוף ובנפש. אז קשה לי באמת לביות זה שמעלה את השאלה הזו, ואולי זה גם לא נכון. אבל מאחר שלא ראיתי אחרים שכתבו על זה אז עשיתי את זה בכל זאת, וה' הטוב יכפר ויסלח

(ואם להודות על האמת, יש למחשבות האלה קשר מסוים למה שכתבתי בטור שלי בשבת האחרונה, להבנה העצמית שגם אחרי שכתבתי מה שכתבתי, ברור לי שאני לא מבין את המהלך האלוקי
https://www.makorrishon.co.il/opinion/806688/
זה הטור)

מעניין!

ב"חידוש מהגוש" התארח השבוע אצל הרב יואל בן נון לצידו של הרב יעקב מדן.
השניים דיברו על מחלוקתם הידועה (בקרב חובבי הז'אנר) בשאלה - למה כשיוסף עולה לגדולה בבית פרעה הוא לא שולח ליעקב אביו סימן חיים. שליח קטן שיגיד "אני חי".
ממליץ להאזין לקטע המלא (יש גם מאמרים באינטרנט ובביטאון "מגדים"), אבל אם לתקצר:
הרב בן-נון אומר שיוסף חשב שיעקב היה חלק מהסיפור, שבדיוק כפי שאברהם אהב את ישמעאל אבל שילח אותו, ויצחק אהב את עשיו אבל הוא נשלח לאדום, כך יעקב אהב את יוסף, אבל את המשכיות עם ישראל הוא ייעד לבני לאה.
כשיוסף שומע את האחים מדברים על 12 אחים ו"האח שאיננו", הוא מתחיל לתהות ולכן מחליט לדאוג להביא אליו את בנימין - האח היחיד שהוא יכול לסמוך עליו, ולשאול אותו כשיתר האחים לא שם.
לרב מדן יש סדרת שאלות על הרעיון (היפה) הזה, והוא טוען שיוסף ידע שיעקב לא היה חלק מהמזימה, אבל הוא הבין שיש כאן נושא רחב יותר. שהבעיה העמוקה היא לא זה שטכנית הוא נמכר לעבד, אלא שמהותית האחים חטאו במעשה שלהם, והוא רצה לבנות להם סיטואציה דומה שתתן להם הזדמנות לחזרה בתשובה שלימה (כגישת הרמב"ם) - לייצר אח מועדף (בנימין שמקבל חמש ידות) שעושה שטות (גונב גביע) והם צריכים להחליט אם הם נוהגים בערבות או מפקירים אותו.

אחת הסיבות שבעיני גישת הרב בן-נון מסתדרת יותר עם הפשט, היא כי בסוף האירוע יוסף מציג נקודת מבט רחבה שהיא לא "הנה, חזרתם בתשובה", אלא "למחיה שלחני לפניכם". יוסף מצליח להתעלות מעל הסבל האישי שלו (שהוא הנציח בשמות של הבנים שלו), ולראות שבמבט הרחב יותר הירידה שלו למצרים הייתה חלק ממהלך אלוקי להציל את משפחת יעקב מרעב.

ומה שהכי מעניין בעיני, זה שאפילו יוסף שמצליח לסגל לעצמו נקודת מבט רחבה, עדיין לא באמת רואה (אולי לא יכול לראות) את המהלך האלוקי המלא - שכל האירוע הזה היה חלק מהגשמת נבואת ברית בין הבתרים של "גר יהיה זרעך...", שהיא נקודת היסוד של עם ישראל.

ולדעתי גם אנחנו בתוך המהלכים ההיסטוריים הגדולים של ימינו ועמנו, צריכים לנסות לסגל נקודת מבט רחבה יותר, אבל גם אז תמיד לזכור שהמהלך האלוקי גדול ורחב יותר מכל מה שאנחנו יכולים לראות ולהבין

https://www.youtube.com/watch?v=_gPu4PMjE2A

מכיוון שיש סיכוי מסוים שחלק קטן כאן טרם האזין לכל חלקי הפודקאסט, הרשו לי להניח כאן תיאוריה קטנה שבאתי איתה לגבי חלוקת תקשורת הימין לגל הראשון והגל השני, והמתח שלצערי קיים בין שני הגלים האלה

https://youtu.be/5m49NRW1wXo?si=k6-HCghr3ehLdMIb

קישורים לפרק המלא:

https://open.spotify.com/episode/0g7G9GBYUjs0wODBl2EREo?si=yUIJZIpZTvuXU4Lwapqzsg

כחובב מעט מסויג של פודקאסטים, הפודקאסט היחיד עד כה ששמעתי את כל הפרקים שלו הוא הפודקאסט של אורי מלמד.
אורי אומר באופן רהוט וחד (גם אם לעיתים חד מדי לטעמי) דברים שלא נאמרים בשום מקום אחר. מביא קולות שלא שמעתי במקומות אחרים. נותן במה ארוכה ומכבדת לדמויות ששווה לשמוע. יש לו את האומץ והמקוריות לאתגר את השיח מימין באופן שדורש ממני לחשוב ולבחון מחדש כל מיני הנחות יסוד שלי.

אז במקום להתווכח איתו רק בתוך הראש שלי, באתי לפודקאסט שלו כדי לעשות את זה במציאות.
באופן מפתיע, היו אפילו לא מעט הסכמות, כולל בקטע הזה כאן ביחס למגזרנו האהוב והמושמץ

כשהכנתי את הפינה הזאת לגיא זהר, נתקלתי בראיון שיאיר לפיד נתן לפני קצת יותר מחודש וחצי לרוני קובן.
לפיד סיפר שם שהוא אמנם מלא בכעס, אבל שהכעס הוא לא מנהל טוב, ושהוא לא טיפוס של צרחות ברחובות. הוא טיפוס של דיבור בשליטה.
בהמשך השיחה קובן פחות או יותר התפוצץ עליו: "אני חושב שאנשים מצפים ממך הרבה יותר לאבד שליטה, לכעוס כמו שהם כועסים בתוך הלב. להבעיר את הרחובות ...איך כשהחיים שלנו הפכו לדבר הזה לא התפוצצתם? לא הבערתם את הרחובות?"
לפיד, כמו לפיד, חמק מהשאלה במיומנות שהבהירה שזה לא מתאים לו.
משם השיחה התגלגלה לכניסה של גדעון סער לקואליציה, שם לפיד אמר כך:
"הדבר הכי קשה, וזה קורה הרבה פעמים בפוליטיקה, כשאתה מסתכל על מישהו ויודע שהוא מתנהג הפוך ממה שהוא חושב ומאמין...
"ואתה אומר הוא יודע שזה לא נכון, הוא עושה חישוב פה, גם, זה אף פעם לא עובד בסוף. בסוף זה מאכל אותך מבפנים כמו חומצה, וגם לא עובד פוליטית כי אנשים מריחים את זה"

כשראיתי את נאום צווחות של לפיד במוצ"ש האחרון, ה"רוצים מלחמה?" ו"אנחנו הרוב", חשבתי שכנראה לפיד וסביבתו החליטו להיכנע לבייס שדורש צווחות, ושלפיד צודק: כשאתה עושה משהו שהוא לא אתה - מריחים את זה

לפני כמה חודשים ניסיתי לברר אם למישהו יש מושג מול מה צה"ל יתמודד במקרה של מלחמה מול הרש"פ - כמה קנים יש ב"תרחיש היפוך קנים" ועם איזה סד"כ וציוד.
כמה לא מפתיע לגלות שלצה"ל אין מושג

ואוו

דברים יוצאי דופן של אבידע בכר הגיבור

לפני כמעט 3 שנים ראיינתי את אנשי "פרויקט 315" שהבינו כבר אז את מה שכל מי שעוקב אחרי החדשות ראה היום - שרשימת המקרים שאספו אנשי הפרקליטות נגד נתניהו בחשד לשוחד בתיק 4000, לא מחזיקה מים
https://www.makorrishon.co.il/news/448769/

כשכל כך רוצים לעשות "תחקיר" נגד נתניהו אבל לא ממש מוצאים משהו חדש או מעניין, תמיד יש פתרון - מוזיקה דרמטית

טור מרתק של שלמה ידידנו, למי שרוצה להבין מה קרה הבוקר במשפט נתניהו (ומה מתוכנן להמשך) ואת הטקטיקה המעניינת (ועל פניו מוצלחת) של עו"ד עמית חדד

https://www.makorrishon.co.il/opinion/802788/

https://www.makorrishon.co.il/opinion/802543/

אירועי סוף השבוע הביאו אותי לתהות איך אפשר לעצור את תאונת השרשרת המתהווה לנגד עינינו. נדמה לי שיש מישהו שהמפתח נמצא בידיו ויכול להטות את המשוואה:

ביום שישי ראיתי פוסט של צפנת נורדמן, בו היא שמה קישור להרצאה של עו"ד אלדד פלד.
פלד (לא מהמגזר) הוא אל"מ במיל' עם מסלול צבאי מכובד מלוחם בגבעתי, דרך מפקד סיירת גבעתי, מפקד בא"ח גבעתי וסמח"ט החטיבה, ועד מפקד מערך מגל.
כיום פלד הוא עו"ד שעוסק בתחומי משפט צבאי, כולל ייצוג של חיילים מול אגף השיקום של צה"ל, ובין השאר הגיעו אליו לא מעט לוחמות לשעבר עם נכויות קשות שנגרמו להן בעקבות השירות, ושצה"ל לא מכיר בהן.
בעקבות מה שהוא פגש, הוא החליט להעביר הרצאות בנושא הזה.

כאמור, נתקלתי בפוסט בשישי, התחלתי לשמוע ממש קצת לפני שבת ונדהמתי. עם הצפירה נאלצתי לקטוע את ההאזנה באמצע, אבל ידעתי שזה משהו שאני אשלים כבר במוצאי שבת.
אם לצטט את פלד: זה מידע שהציבור חייב להכיר
(ובוודאי מלש"ביות וההורים שלהם)

https://www.youtube.com/live/S6Wp2Z-TWQc?si=P4V_vEi3hpqARjX7

יש מי שלגביהם אי אפשר להסתפק בלקיחת האחריות. הרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש אמ"ן לשעבר אהרון חליווה וראש השב"כ רונן בר לא נושאים רק באחריות העקרונית. הם מי שקיבלו את ההחלטות הנוראיות והרות הגורל בזמן אמת. הם אלה שהחליטו לא לפנות את מסיבת הנובה, לא להזהיר את הכוחות בשטח, לא להעיר את ראש הממשלה. בהחלטותיהם בליל שמחת תורה הם חרצו במו ידיהם את גורל הנרצחים והחטופים.

לקיחת האחריות מצידם רחוקה מלהיות מספקת. הם צריכים להודות באשמה – לא על מה שהמערכת עשתה, אלא על מה שהם עצמם עשו. החלטותיהם השגויות הובילו לתוצאות הטרגיות

(הטור שלי במקור ראשון)


https://www.makorrishon.co.il/opinion/800929/

השרשור המיתולוגי של עברי. חובה לכל מי שרוצה להבין משהו בתקשורת:
https://x.com/ivri99/status/1405015279080517641?t=6iZGFOTPF-R9SU6g8xNeIA&s=19

מחוץ לאקטואליה השוטפת:
בפעם הבאה שמישהו יגיד לכם‏ שידוע ש"התקשורת תמיד נגד הממשלה לא כי היא ימנית אלא כי עיתונות תמיד תאתגר את השלטון"
תזכרו את הדוגמה הזו

(מי שרוצה להעביר שיעור בתקשורת שמבהיר עד כמה המשפט הזה מנותק מהמציאות, שיחפש שרשור ציוצים של אבישי עברי מתקופת "ממשלת השינוי-ריפוי", שמדגים את ההשתפכות התקשורתית על ממשלה של האנשים הנכונים)

נהדר

לרוני קובן יש תוכנית ראיונות ארוכה. שעה שלימה של שיחה, בניגוד לאייטמים הקצרים של 3 דקות שנהוגים בטלוויזיה.
אבישי בן חיים חשב שהוא יבוא לקובן ויקבל אוזן קשבת והזדמנות להציג את הטיעון שלו בשיחה טלוויזיונית נינוחה - כמו שקיבלו לפניו אישים כמו פרופ' אהרן ברק או יאיר לפיד.
אבל בן חיים מגיע מהמחנה הלא נכון ועוד מעיז לתמוך בנתניה, רחמנא לצלן, אז למרות שגם קובן בעצמו משתמש בתיאוריית ישראל הראשונה והשנייה, ולמרות שהוא מודה שיש בה גרעין של אמת, קובן העדיף לריב, לזלזל ולהגחיך.
אז טיפ לקובן - אם אתה רוצה לבדוק מי נמצא בסל ישראל הראשונה ומי בסל של השנייה, תתחיל מלבדוק איזה יחס הוא קיבל בתוכנית הראיונות שלך

לאן נעלם צבי סוכות?

אני חושבת שהנתון הכי מעניין שהוא הביא בכנס, נגע לכך שנפתלי בנט יכול לזכות ב13-14 מנדטים, רובם מאופוזיציה ורק 2 מהם יגיעו מהציונות הדתית.

ועדיין שאלת השאלות היא כמובן איך יתורגמו הנתונים האלו לדפוסי הצבעה (עם אהדה פוליטיקאים לא הולכים למכולת. רק עם פתקים בקלפי)

לא בלתי מעניין, כמו שגרינצ ידידי אוהב לומר

בשבוע האחרון אני מוצא עצמי מושא לספינים ומאבקי כוח בגוש האופוזיציה.
אני מעריך שהמניע הוא המספרים על (אי) פופולריות של הפוליטיקאים השונים בקרב מגזר ציונות הדתית.

הנתונים הוצגו בכנס שארגן "מעלה - מרכז לציונות דתית" על עמדות ציבוריות ופוליטיות במגזר הציונות הדתית.
שהתקיים ב 14.11.24 בלוד.

הוא אמנם נכתב לקהל חילוני בשפה חילונית, אבל מקריאה של הפרק הראשון (שעלה לרשת), הרשו לי להעריך שהספר החדש של ניר מנוסי יתפוס חזק במגזר שלנו (בעיקר בקרב רווקים-רווקות, אבל לא רק)

אז כנסו לקישור הזה, תורידו את הפרק הראשון, תקראו ותגידו אם אני טועה
https://nirmenussi.com/2024/11/25/morning-after-intro-chapter-1/

בהחלט איחוד מרשים של כל כך הרבה "ארגוני ימין" שאיש מעולם לא שמע עליהם

וזה השנקל מהטור שלי
https://www.makorrishon.co.il/opinion/797907/

גרינצ מתקמצן לשלוח לכם גם כאן. רק אומר

‏על פי הטענה, הידיעה הסודית שפורסמה ב'בילד' הגרמני חשפה, או לכל הפחות הייתה סבירות גבוהה מאוד שהיא תחשוף, כיצד התקבל המידע.

‏בתחילת ספטמבר פורסמה ב'בילד' כתבה גדולה שעסקה בעמדות חמאס במשא ומתן לשחרור החטופים. הכתבה הציגה את סינוואר באור שלילי ביותר בכל הנוגע לעסקת החטופים, וממילא למעשה ניקתה את נתניהו מאחריות לאי שחרור חטופים המוחזקים על ידי ארגון הטרור באמצעות עסקה.

‏על פי טענת מערכת אכיפת החוק וכפי שהותר לפרסום, לאחר בחינת האמור על ידי צה"ל, התקבלה תובנה שמדובר בדלף של מסמך רגיש וסודי ביותר, אשר חשיפתו עלולה לפגוע הן בהשגת אחת ממטרות המלחמה (שחרור חטופים) והן בפעילות האופרטיבית של צה"ל והשב"כ ברצועת עזה נגד תנועת החמאס ובהקשרים נוספים.

‏גולת הכותרת היא החשש לחשיפת היכולת המודיעינית של ישראל בעזה. אלא מה? כאשר בוחנים את הפרסום עצמו, הוא עמום מאוד ולא ניתן להבין מתוכו כיצד הגיע המידע. דווקא הפרסומים שבאו בעקבותיו, חשפו את מקור המידע.

‏יומיים לאחר הפרסום ב'בילד' כתב רונן ברגמן, שאליו עוד נחזור בהמשך, בידיעות אחרונות: "בסוף השבוע נפתחה חקירה פנימית בצה"ל כדי לנסות לברר מי עושה שימוש מניפולטיבי במסמכי שלל מסווגים של חמאס שנתפסו בעזה – או בכאלה שרק לכאורה נלקחו מחמאס - ומעביר אותם לתקשורת הבינלאומית כדי לנסות ולהשפיע על דעת הקהל בישראל בנושא עסקת החטופים".

‏ברגמן מרחיב ומפרט, ואחר כך מוסיף: "מבדיקה לגבי המסמך שפורסם ב'בילד' הגרמני עלה שאין מדובר כלל במסמך של סינוואר או כזה שנלקח ממחשבו, אלא בהצעה של גורם בדרג ביניים בחמאס. חשוב יותר: החלק העיקרי שהעיתון מצטט כביכול מאותו מסמך, שלפיו חמאס אינו מעוניין בעסקה - כלל לא נאמר בו".

‏כלומר, ברגמן מסייע לחמאס להבין על מה מתבסס המסמך שפורסם ב'בילד'. מדובר בהצעה של גורם בדרג ביניים בחמאס. המסמך איננו של סינוואר ולא נלקח ממחשבו, וגם תדעו לכם: מה שמתואר בכתבה ב'בילד' - לא באמת נוסח כך באותו מסמך.

‏אבל חכו, זה ממש לא הכול. בהמשך הכתבה חושף ברגמן פרט שומט לסת: "מדובר על מסמך שנתפס באפריל ומסכם הצעה שנתן גורם ביניים בחמאס". הכתב החרד לביטחון המידע מספק לחמאס מידע קריטי: מתי ישראל תפסה את המסמך. יש להניח שגורמים בחמאס כתבו הרבה פתקים ומסמכים כאלה ואחרים לאורך שנת המלחמה האחרונה. אם הם רוצים להתחקות אחר מקור הדלף - הם צריכים לדעת מתי הוא דלף. ברגמן מסייע להם באדיבותו. המסמך אומנם פורסם בספטמבר אך הוא נתפס על ידי ישראל באפריל.

‏אבל זה לא סתם רונן ברגמן. דובר צה"ל בעצמו עשה זאת בתגובה לכתבה של ברגמן. הנה תקראו: "מבדיקה שנעשתה במהלך סוף השבוע עולה כי המסמך שפורסם בעיתון 'בילד' נמצא לפני כחמישה חודשים (נכון למועד פרסום הכתבה, חודש אפריל, א"ג). המסמך הינו ישן, שנכתב כהמלצה על ידי דרגי ביניים בחמאס ולא על ידי סינוואר. המידע מהמסמך הצטרף למסמכים זהים נוספים שהיו ברשותנו בעבר. הוא לא היווה מידע מחדש, ולאחר בירור - לא נעשתה טעות בהפצתו. המידע בנושא הובא בפני מקבלי ההחלטות כמה פעמים עוד לפני שאותר המסמך המדובר. הדלפת המסמך מהווה עבירה חמורה והיא תיבדק ותיחקר על ידי הגורמים המוסמכים".

‏לאחר מעצרו המתוקשר של פלדשטיין, הפרשן הצבאי של תאגיד השידור הציבורי (וגם חבר) רועי שרון פרסם את המידע הבא באישור הצנזורה ב־4 בנובמבר: "ההבדל בין ההדלפה הזאת לאלף הדלפות אחרות: החומר שהודלף אינו מסמך שלוחמים מצאו בעזה, אלא סוג אחר של מודיעין, שעלול היה לשרוף מקורות מידע של המודיעין, וזו הסיבה שנפתחה חקירה".

‏אני לא בא בטענות לרועי שרון, כי הוא קיבל את אישור הצנזורה לפרסם את המידע הזה. אבל אם מחבלי החמאס שנותרו בחיים אינם מטומטמים מוחלטים - הם הצליחו להבין טוב מאוד מה למעשה נאמר פה. אם חשבתם, בטעות, שמדובר באמת במסמך שנמצא פיזית בעזה על ידי הלוחמים - טעות בידכם. ישראל השיגה אותו (בחודש אפריל) באמצעות "סוג אחר של מודיעין".
‏בכל דקה שחלפה לאחר מכן עד היום הוסיפו העיתונאים עוד פרט ועוד פיסת מידע על מקור המידע שנפגע כתוצאה מההדלפה ההיא. בבחינת הסנדלר הולך יחף, או ליתר דיוק: הסנדלר החליט לוודא שלא יישארו עוד סנדלים במדינה.

‏(מתוך הטור השבועי בעיתון ״בשבע״)

ברכת מזל טוב לשמאלן הערוץ אלעד וולף לרגל בתו המתוקה.

"ראית את מי טראמפ מינה למזכיר המדינה?", התרגש מזכיר הממשלה יוסי פוקס בשיחה אחרי עוד הודעה על אוהב ישראל ניצי בצמרת האמריקאית. "כן", השיב לו ראש המפלגה בקואליציה. "חבל רק שלא נזכה לעבוד איתו יותר מדי זמן". למה, התעניין פוקס, טראמפ יפטר אותו? לא, השיב בן שיחו. אנחנו ניפול קודם.

כמעט מחצית מהכהונה הראשונה של טראמפ בוזבזה בארץ על סבבי בחירות הולכים ונגמרים. זו הייתה איוולת ישראלית איומה. זכורה במיוחד הצהרה מתוסכלת של הנשיא האמריקאי ביום שבו התפזרה פה הכנסת אחרי סבב א'. הוא כבר פנטז על יישום תכניתו, אבל לליברמן היו תכניות אחרות. כעת מדובר בחרדים. "אני מגיע לקצה גבול היכולת שלי", אמר אריה דרעי בהתייעצות ביטחונית בשבוע שעבר. "אני פה כדי לשאת יחד בנטל האחריות למרות שלא חייב, אבל יותר ויותר קשה לי". הוא התכוון בעיקר להתמהמהות עסקת החטופים, שכרוכה בפועל בסיום המלחמה.

אבל יש כאן משהו מעבר, והוא הקשר למשבר הגיוס. התסכול החרדי עולה על גדותיו בשל העובדה שהמלחמה מתמשכת בין היתר בשל הקו שדוחפת סיעת הציונות הדתית, לחיסול איום חמאס וחיזבאללה. מצד שני, ככל שהלחימה מתארכת ומתארכים ימי המילואים, פוחת הסיכוי לחוקק מתווה שיפטור אלפי אברכים. לכן, באופן אבסורדי, המאבק של מצביעי הציונות הדתית נגד החוק והדרישה להכרעת חמאס עומדים בסתירה פוליטית זה לזה.

מצביעת ימין שמחזיקה בעמדה בכירה מאוד חידדה באוזניי השבוע שהאירוע חורג בהרבה מהציונות הדתית: "התפיסה שלסרוגים נמאס והם יכריעו לגבי פירוק הברית עם החרדים לא נכונה, ונובעת מתפיסת הימין החילוני כבור וביביסטי. זה חוסר הבנה של מיליון מצביעי הליכוד. הם רבים מאלה שמאכלסים את היחידות הלוחמות, ששילמו מחיר אדיר בלחימה הזו ואתה רואה אותם במחלקות הפצועים במספרים עצומים. הם חושבים שחרדים צריכים להתגייס לא פחות מהסרוגים. גם אימהות הימין הלא דתי יושבות ודואגות - רק שאין כמעט עיתונאים שמייצגים אותן.

"הם פשוט לא חושבים שצריך לקרוע את העם עכשיו באמצע מלחמה ומבינים היטב את הרכיב הפוליטי של האופוזיציה במאבק הגיוס. ולכן אחרי המלחמה, אם הליכוד לא יטפל בגיוס תהיה לו בעיה, וזו המאסה שתכריע את הבחירות. ואם החרדים חושבים שיוכלו לסחוט אחרי המלחמה מהממשלה הבאה, הם לא מבינים מה קורה בציבור ושאין סיכוי שיקרה".

לזכות ראשי המפלגות החרדיות ייאמר שהם מבינים היטב ששום דבר טוב לא מאיים עליהם מהעבר השני של הבחירות או של המפה. אבל הם תמיד במרחק קריזה אחת של אדמו"ר אחד מפרישה.

(הטור המלא היום במוסף לשבת של ידיעות אחרונות)

בהצלחה בלמצוא פוליטיקאי (או בן אדם) שלא מושפע ממה שכותבים עליו באחד העיתונים הנפוצים במדינה

יש אחריות. אבל אם נתניהו מקבל החלטות מדיניות וביטחוניות על פי מה שכותבים עליו בידיעות אחרונות - אז אני בהחלט ממליץ למצוא מישהו אחר.

מבין שאתה דוגל בגישה שאומרת שבעיתונות אין אחריות

אני חשבתי אז וחושב גם היום שנתניהו הוא אחד האבות הכי גדולים של הקונספציה שבדיעבד אנחנו יודעים שהביאה אותנו ל-7 באוקטובר

גם אני לא. לב הביקורת הוא על נתניהו. אני רק מציין שחלק ניכר מאלו שבדיעבד יודעים לספר כמה זה היה נורא, לא באמת חשבו כך בזמן אמת

רק כדאי לציין שלא בחרתי בנוני מוזס לראשות הממשלה.

"...ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה"

אחת הבעיות שלנו בקריאת פרשת השבוע (והתנ"ך ומאמרי חז"ל), הוא שאנחנו כבר מכירים אותם מגיל קטן. קוראים ושומעים שוב ושוב בלי להתרגש, וכמובן שלכל הסיפורים כבר עשו לנו ספוילר. או לפחות זו אחת הבעיות שלי.
וכך רק הבוקר שמתי לב כמה נוראה הבשורה שקיבל אברהם בברית בין הבתרים. הקב"ה מבטיח לו 400 שנה (!) של עבדות ועינויים לצאצאיו. כן, אי שם בהמשך יצאו ברכוש גדול וישובו לארץ, אבל לפני כן יוצאי חלציו יעברו מאות שנים של סבל.
מישהו מאיתנו היה "קונה" עסקה כזו? מאות שנות סבל לילדינו, נכדינו ונינינו?



לאחרונה אני חושב לא מעט על מדרש חז"ל לפיו המלך חזקיהו ראוי היה להיעשות מלך המשיח, "אלא שלא אמר שירה". מה הבעיה לומר שירה?
חזקיהו היה מלך יהודה בזמן מסע סנחריב מלך אשור, מסע שבמהלכו הוחרבה ממלכת ישראל וממלכת יהודה נכבשה כמעט כולה. את מחיר הדמים ששילמו אנשי ישראל ויהודה בהפסדים הללו, אפשר רק לדמיין. בוא נאמר שבמלחמות העבר לא בדיוק היו "דיני מלחמה בינלאומיים".
כשצבא סנחריב מגיע לבסוף לירושלים (אחרי שבא והלך) ומטיל עליה מצור, נעשה נס, מלאך ה' הרג 185 אלף חיילים, וסנחריב ברח חזרה לאשור.
על הנס הזה חזקיהו ודורו היו אמורים לומר שירה, אבל איך?
כמעט כל ערי יהודה חרבו, מי יודע כמה יהודים נטבחו, הוגלו או נלקחו לעבדים. ירושלים ששרדה הייתה ענייה, חלשה ועדיין תחת איום צבאי. אז איך אפשר לומר שירה?



ואולי זה המסר של ברית בין הבתרים ושל מאמר חז"ל על חזקיהו. ההבטחה של הקב"ה לעם ישראל היא לא בהכרח שעתידנו יהיה סוגה בשושנים, לפחות לא בטווח הזמן הנראה לעין. שאת השירה על הנס צריך לומר גם מתוך מקום של קושי וכאב.
וזו, אם להיות כנים עם עצמנו, דרישה קשה שדורשת מאיתנו גם כיום התמודדות לא פשוטה

ונוסיף עוד נקודה לשם האיזון - מהצד השני לא תשמעו את נציגי הציבור החרדי מדברים על זה, כי אז הם יצטרכו להודות שצה"ל* כן רוצה חיילים חרדים וכן מוכן לעשות את ההתאמות הנדרשות כדי שהם יוכלו לשרת באופן שמתאים לאורח החיים החרדי

(* כוכבית ההסתייגות היא שזו הייתה יוזמה שצמחה מלמטה, של אל"מ אבינועם אמונה, אבל כפי שרואים בהודעה - היא מקבלת גיבוי מלמעלה)

ובהקשר אחר -
יריב לוין מודיע שבהתאם להוראת בג"ץ הוא נאלץ לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, בניגוד לרצונו, ומעביר מסר מרגיע לשמאל:
אמנם גלנט פוטר (וטראמפ נבחר) אבל מי ששולט במדינת ישראל זה עדיין בג"ץ

ואני אגיד עוד משהו - גיוס החרדים הוא אחד הנושאים הכי חמים כרגע, בוודאי במגזר.
הייתם מצפים שהודעה כזו (שיצאה כבר לפני יומיים) על היערכות לקליטת פלוגה ראשונה בחטיבה חרדית, אירוע שעשוי להתברר כצעד ראשון בדרך לשילוב משמעותי של אלפי חרדים במערך הלוחם, תציף את אתרי החדשות, המהדורות, תוכניות האקטואליה, וכמובן שלל כותבי הרשתות.
חיזוקים לסגל הפיקודי, קריאות ברכה למתגייסים הצפוים, ותפילות שהנה מגיע המפנה.

ואיכשהו 48 שעות אחרי, אפשר לומר שזה עבר כמעט בדממה.

ולי לפחות קשה שלא לחוש שמשהו בקמפיין הנוכחי לגיוס חרדים מחפש את המריבה יותר מאשר את התיקון

באיחור קל - הודעה שדוצ הוציא.
בתוך כל הדיונים על הגיוס, יש אדם כמו אל"מ אבינועם אמונה שגם אשכרה עושה משהו. צעד שאפשר לקוות שתתברר כאירוע משמעותי

דובר צה״ל:

כחלק מעבודת מטה המתקיימת בצה״ל לגיוס חרדים, היום (ב׳) הוצג לרמטכ״ל, רב-אלוף הרצי הלוי, סטטוס הקמת החטיבה החרדית, חטיבת ״חשמונאים״. עד כה, הושלמו תהליכי גיוס הסגל הפיקודי והקמת התשתיות לקליטת המתגייסים של הפלוגה הראשונה במהלך חודש דצמבר.
בדיון השתתפו סגן הרמטכ"ל, מפקד זרוע היבשה, מפקד פיקוד ההכשרות והאימונים, רח"ט תומכ"א ואלוף-משנה אבינועם אמונה המוביל את הקמת החטיבה

והחלק המעניין בעיני מתוך הקובץ המלא שנשלח, הוא הקטע הזה:

פילוח לפי גילים מעלה הבדלים דרמטיים. בקרב צעירים בגילי 18-34 רוב מוחץ חושב שטראמפ עדיף לאינטרסים של ישראל על פני האריס (90% מול 2%). בקרב גילי 35-54 שיעור הסבורים שטראמפ עדיף הוא 71% ואילו שיעור החושבים שהאריס עדיפה 10.5% בלבד. בקרב המבוגרים בגילי 55 ומעלה 55% גורסים שטראמפ לעומת 22% החושבים שהאריס עדיפה

(הודעה לעיתונות)
*סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה: הבחירות בארה"ב*.
• *רוב בציבור הישראלי (כשני שלישים) סבורים שטראמפ עדיף על האריס* מבחינת האינטרסים של ישראל. רק 13% גורסים כי האריס עדיפה.
• *בפילוח לפי מחנות פוליטיים (מדגם היהודים)*: בימין 90% חושבים כי טראמפ עדיף וכך גם 52% מהמרכז. בשמאל, שיעור גדול יותר חושבים כי האריס עדיפה לאינטרסים הישראליים (42% מול 29%).
• *גברים ונשים:* גברים סבורים יותר מנשים כי טראמפ עדיף לישראל.
• *גיל*: 90% מהצעירים בגילי 34-18 חושבים שטראמפ עדיף לאינטרסים של ישראל.

כפי שחברתנו שירית כתבה - ישי פרידמן (מלאבס כבוד!) שחשף את ההצהרה של עמוס שוקן, הוא אחד העיתונאים החשובים בתקשורת הישראלית, בוודאי בתקשורת הימין

ואם כבר אתם כאלה יעילים - מקום יפה לשבת לשתות כוס קפה בצפת (או באזור)?

מניין ותיקין ראש חודש בבית כנסת אבוהב בצפת
חודש טוב לכל עם ישראל!
ותודה לכל המסייעים!

זה נראה לי מקום טוב לנסות לברר:
מניין נץ מחר באזור העיר העתיקה בצפת?

מישהו הצליח להבין?

אם זה מדגם מייצג של המגזר - מצבו של בצלאל רע מאוד.

ברשותכם - סקר קטן

לצד העיוות המוסרי בהתנהלות הציבור החרדי בסוגיית הגיוס כפי שהציג אותה ברל'ה קרומבי במלוא עוזה, ישנו בסוף המבט הפרקטי כפי שמנסח אותו אדם גולד בתבונה.
ובעיני אין בינהם כל סתירה, אלא להפך.

ואעיר עוד משהו - איכשהו תומכי ההתיישבות בעזה עוסקים אמנם בקידום התפיסה שלהם, אך לא קוראים בכל במה אפשרית "לגבות מחיר מנציגי המגזר", בניגוד ללא מעט ממובילי מחאת הגיוס שמפנים את עיקר החיצים דווקא לפוליטיקאים מהמגזר (אגב, לא באמת יכולים לשנות את המצב)

רק לפרוטוקול: הטענה של מיסטר גולד בעניין גיוס החרדים היא במידה רבה איש קש. אף אחד לא טען שיש לו פתרון קסם לסוגיה הזו, זו לא הנקודה. הטענה היא שאין שום סיבה לחוקק כרגע את החוק שבו מעוניינות המפלגות החרדיות שמטרתו היחידה היא להשיב לאברכים החרדים הטבות שהולכות ונשללות מהם. זה הכל

ועוד בפינת הטמטום:
צריך לדבר על הדרבי המאד מוזר בימין, שמתנהל ברובו בקרב המגזר הציוני הדתי.
קרב ה"לגייס את החרדים" מול "התיישבות עכשיו".

אפשר אולי להציב מטרות. לפעמים זה מייצר יעדים.
אבל לפחות בשנים הקרובות - החרדים (כחברה) לא יגויסו ובטח שלא תוקם התיישבות בעזה או בלבנון.

ומה שעצוב זה שלשתי המטרות הבומבסטיות האלו יש אחים קטנים מינוריים אך מציאותיים הרבה יותר.
כיבוש, גירוש ובטחון (עם פינוי מלא של השטח והאויב שבו, לטובת שדות מוקשים, נהר עם תנינים וכיו"ב)
ותוכנית "מגש הכסף" שתשנה תמריצים ותייצר קצבאות יוצאי צבא שיעניקו קצבאות מוגברות לילדים למי שעושה צבא, משרת בקרבי, ומשרת במילואים.

אלו פתרונות ריאליים. פתרונות בהישג יד.
פתרונות שלטווח ארוך יוכלו להביא ערך אמיתי.

אז יכול להיות שעוד 10 שנים, לאחר שינוי מערך התמריצים, (בטח אם רבים מהם ייצאו לעבודה ויהפכו ל'ישראלים' יותר) החרדים יתגייסו.
ואולי גם, מי יודע, עוד 10 שנים, לאחר שהעולם יתרגל לשטח בטחוני בתפיסת ישראל, יהיה אפשר להתחיל בהתיישבות עם גרעיני נח"ל ודונם פה ועז שם.

אבל כרגע?
הפתרונות הבומבסטיים והמיידיים האלה רק פוגעים במטרה.
התוכנית האוטופית לגיוס חרדים באה על חשבון מערך תמריצים נכון.
והתוכנית להתיישבות מרתיעה חלק גדול מהציבור (תאהבו את זה או לא) ולא מאפשרת לממש את הקונצנזוס הקיים והנדיר למדי בעד "כיבוש, גירוש בטחון".

פנטזיות זה נחמד,
אבל גם היום זה זמן טוב להסתכל למציאות בעיניים.

קישור לפוסט:

https://www.facebook.com/share/p/RBoeP4zYfkzEoEzw/

כותב ברל'ה קרומבי (למי שלא מכיר - פעיל ימין, ממארגני הפגנות התמיכה ברפורמה המשפטית):

אחיי החרדים היקרים מאד,

בחג האחרון נפלו מעל עשרה אבות לילדים, שהשאירו עוד עשרות יתומים (!!!) ואלמנות בוכיות שעבורם החיים כבר לא יהיו אותם חיים. זה קרה מהסיבה הפשוטה שאין מספיק חיילי סדיר וצה״ל נאלץ לגייס מילואימניקים, כולל אבות לילדים. להרבה ילדים.

אלפי ילדים לא רקדו בחג הזה עם אבא. ומאות ילדים כבר לא ירקדו יותר עם אבא לעולם, באף חג.

אביעד ניימן היקר השאיר ארבעה יתומים. הוא היה בן תורה אמיתי, איש מידות עם פאות ארוכות וחיוך שלא נגמר. שמואל הררי הותיר אחריו שלושה יתומים. מרדכי אמויאל הותיר שישה ילדים וחבריו מספרים שכל רגע פנוי היה יושב ולומד תורה. והרשימה עוד ארוכה. עשרות יתומים קטנים שעבורם חג שמחת תורה יהיה לנצח יום היארצייט של אבא.

וזה לגמרי עליכם. היתמות הזו והאלמנות הזו עליכם. נכון שגם חייל בן 18 שנופל זו טרגדיה וכאב עצום שאין לו סוף. מלחמה זה דבר מזעזע ונורא. אבל היא לא חייבת להיות כל כך נוראית וכואבת במקסימום. מאות יתומים ואלמנות במלחמה הזו היו יכולים להיחסך, אבל הם משלמים את המחיר על זה שאתם לא מוכנים לקחת חלק במחיר הדמים ובשותפות הכלל עם ישראלית.

שיהיה ברור: אנחנו נמשיך להגן עליכם מפני המסיתים ומבקשי רעתכם. אנחנו באמת אוהבים אתכם. שנאת חרדים באמת קורעת לנו את הלב. קריקטורה עם ניחוח אנטישמי באמת מקפיצה אותנו. אנחנו באמת יודעים שאתם מלח הארץ, ציבור של נתינה וחסד ודאגה לזולת. וגם שאתם, בטעותכם, באמת משוכנעים שככה אתם מצילים את עם ישראל. אתם לא ״פרזיטים״ חלילה ולא עלוקות חס ושלום. אלא ציבור טוב ואיכותי שחייב להתעורר.

כי אנחנו נמשיך להגן עליכם מפני שונאיכם, אבל אנחנו לא יכולים להגן עליכם מפניכם. ואתם חייבים להבין שלא כל ביקורת היא שנאת חרדים. לפעמים הלב באמת כואב.

למרבה הצער לפני שנה ההנהגה החרדית המנותקת לא השכילה להתעלות לגודל השעה. יכלו לשתף פעולה עם הצבא ולעודד את כל מי שאינם לומדים בישיבות להתגייס. היו יכולים להיות עכשיו עוד אלפי חיילים בסדיר, במקום שיישבו בפיצוציות או יעבדו בשחור. אבל ההנהגה החרדית בלמה אותם. הסיתה וחסמה כל נרמול של גיוס לצה״ל בחברה החרדית.

זה נכון לגבי דרעי, גולדקנוף, גפני וכל השאר ובטח לגבי רבנים וראשי הישיבות. הם מספרים לעצמם סיפורים על גבורה יהודית מול שלטון הרשע, אבל הולכים ומנתקים את הציבור שלהם מעם ישראל.

זו אותה הנהגה חרדית שבזמן שראתה את גוש קטיף הולך ונחרב חשבה רק איך לזחול לממשלת הגירוש של שרון כדי לקבל תקציבים. אותה הנהגה שבא כוחה יעקב ליצמן נסע לכנס הדואר בים המלח כדי להעביר את חוק פינוי-פיצוי למתיישבי גוש קטיף כדי לסלול את הדרך לגירוש. ואותה הנהגה שגם באוסלו מכרה את עם ישראל בעד נזיד עדשים.

זה קרה אז מאותה סיבה שזה קורה היום. עומק הניתוק מעם ישראל.

אחיי החרדים, צו השעה קורא לכם להתחבר לעם ישראל. עם ישראל צריך אתכם במשימת ההגנה שהיא פיקוח נפש, לא רק בלימוד התורה. עורו אחים, עורו!

אם לא עכשיו, אימתי?!

״מואיז הקטן״ ברשת X:

‏חלקם של בני הציונות הדתית במלחמה:
‏לצערנו חודש אוקטובר הוא חודש עם לא מעט חללי צה״ל.
‏נכון להיום יש בחודש הנוכחי כ-34 חללי צה״ל.
‏האחרון שבהם, מח״ט שיריון:
‏אל״מ אחסאן דקסה ז״ל.
‏כאחד שעוקב אחרי כל הודעות דובר צה״ל בנושא הייתה בי תחושה שהחודש חלקם של בני הציונות הדתית גבוה מחודשים עברו (שגם ככה היה גבוה מחלקם באוכלוסיה).
‏בעזרת חבר מהציונות הדתית וגוגל החלטנו לבדוק לעומק ולראות אם אכן התחושות נכונות.
‏אוקטובר - 34 חללי צה״ל, 21 מתוכם דתיים. - 64%!
‏מכיוון שהתחושה הייתה שיש מגמת עלייה אז גם בדקנו אחורה.
‏ספטמבר - 9 חללי צה״ל, 4 מתוכם דתיים. - 45% (1 דתל״ש)
‏אוגוסט - 16 חללי צה״ל, 6 מתוכם דתיים.- 37.5%. (1 דתל״ש)
‏במצטבר מאוגוסט עד אוקטובר מדובר על 52% דתיים בקרב חללי צה״ל.

‏אני חושב שיש פה נושא כואב שמחייב בדיקה לעומק…
‏יש לא מעט שאלות שאני אישית הייתי שמח לקבל עליהם תשובה.
‏כמו למשל:
‏1. למה חלקם של בני הציונות הדתית בקרב חללי צה״ל גבוה משמעותית מחלקם באוכלוסיה,?
‏2. למה ישנה מגמת עלייה בחלקם של בני הציונות הדתית בקרב חללי צה״ל?
‏3. האם התונים הללו ברי שינוי? זאת שאלה שמופנת ל- ⁦ @bezalelsm⁩
‏יש לי כמה תאוריות לגבי התשובות.
‏חלקם גם בדקתי אם הן הגיוניות.
‏והן כן.

‏כמה הערות:
‏* את החלוקה למגזר דתי לאומי עשה חבר בן הציונות הדתית ברמה השמית.
‏את הרוב הוא מכיר: את המשפחות או משפחות של חברים.
‏כל השאר פשוט עשה גוגל.
‏* דתל״שים - נספרו כדתיים. ההגיון שלי (ורק שלי) אומר שבסופו של דבר דתל״ש גדל על ערכים מסוימים שגם בחזרה בשאלה שלו נשארים איתו וזה משפיע בסופו של דבר גם על אחוז ההתייצבות שלו למילואים או התגייסות לשירות קרבי.
‏דתל״ש הוא קודם כל דתי, אח״כ לשעבר.
‏מתנצל מראש אם זה פוגע במישהו. באמת.
‏* בבקשה מכם. אני מתחנן. זה גם ככה נושא כואב לדבר, לכתוב עליו.
‏תגיבו מה שאתם רוצים רק תשמרו על כבוד החללים.
‏*שמתי זרקור על בני הציונות הדתית. זה לא אומר דבר או חצי דבר לגבי כל השאר. את כולם אני מכבד ומעריץ ומוקיר להם תודה ענקית שהקריבו את חייהם למעננו.

‏יהיה זכרם של כל חללי צה״ל ברוך 🕯️

‏רק שניהיה ראויים להם 🙏

כותב זאב גינזבורג:

פוסט של מילואימניק יקר (וכותב מוכשר) לפיו ׳אנחנו בקריסה׳ וממילא ׳צריך לסיים את המלחמה׳ - קיבל אלפי לייקים ושיתופים. אין לי סיכוי להגיע לויראליות הזו, אבל מרגיש חובה להגיב (כותב מסבב ג׳ בצפון, קפצנו ב-25/9 מהיום להיום).

א. זה פוסט מסוכן, לא פחות. בהחלט ייתכן שהוא הגיע לחיזבאללונים בצד השני, נותן להם רוח גבית להמשיך ולהילחם - ובכך מסכן חיים, ובוודאי לא מקצר את המלחמה. סבבה, אנחנו מדינה חופשית ומותר להתבטא וכנות זה ערך עליון - אבל מותר גם לחשוב על ההשלכות של המילים שלנו ולקחת אחריות.
ב. זה לא פוסט אישי, שאומר ׳קשה לי, אני קורס׳, אלא אמירה כללית ונחרצת - *אנחנו בקריסה*. ובכן, אנחנו לא. קשה לנו, לחלקנו קשה מאד, לחלקנו קשה מנשוא - אבל אנחנו לא בקריסה. אני רואה את המצב אצלנו - אחוזי הגיוס אכן נמוכים יותר, וכולנו שחוקים במידה כזו או אחרת - אבל בסך הכול החבר׳ה עם מוטיבציה גבוהה ומוכנות למשימה. אמנם עשינו פחות ימים מהכותב, אבל אני מכיר הרבה חברים בגדודים אחרים, בחי״ר או בשריון - גם כאלה שהיו בעזה תקופות ארוכות של מלחמה. קשה - כן, לפעמים מאד. קריסה? ממש לא.
ג. פרופורציות - אחרי מלחמת יום הכיפורים לא מעט חיילים נשארו חודשים רבים ברצף במילואים, לפעמים חצי שנה, וזה אחרי מלחמת ההתשה שקדמה שגם דרשה כוחות. במשך עשורים אחר כך, הסטנדרט של ימי המילואים בשנה נמדד בחודשים. אני זוכר את אבא שלי בשנות ה-90 יוצא למילואים של חודש ויותר. התרגלנו בשנים האחרונות שהמילואים הצטמצמו - ורמת החיים עלתה. חו״ל זה סטנדרט, מילואים של יותר מחמישה ימים בשנה זה כבר הרבה. אבל המצב הזה התבסס, במידה רבה - על תודעה כוזבת של ׳מזרם תיכון חדש׳ וקונספציה של ׳צבא קטן׳ ואנחנו עכשיו משלמים את המחיר.
ד. פרופורציות 2 - אולי מיהרנו לשכוח, אבל התרחיש המקובל של מלחמה מול חיזבאללה כלל מאות חיילים הרוגים ועשרות אלפי טילים לעורף - כולל קריסה אפשרית של כיפת ברזל, ופגיעה המונית באזרחים ובתשתיות חיוניות. בינתיים אנחנו במצב בו חיזבאללה נסוג וצהל משמיד את התשתיות שלו, כאשר הנפגעים מצידנו בודדים (כל נפגע שובר את הלב וכל אחד עולם ומלואו, כמובן) והעורף בגדול ממשיך בשגרה.
ה. כשאדם בוגר קורא לשינוי מדיניות, הוא אמור לפחות במידה מסוימת לשקול אלטרנטיבות ולבחון את ההשלכות. (זו גם במידה מסוימת טענת בעל הפוסט - אתם מדברים על מלחמה ממושכת, תבינו את ההשלכות על ציבור המשרתים). אבל מה בעצם הוא מציע בקריאה ל׳סיים המלחמה׳? באופן פשוט - להשאיר את חיזבאללה ולתת לו הזדמנות להשתקם, ובכך להביא, בסיכוי גבוה, למלחמה נוספת בעתיד הקרוב, ואולי לטבח נוסף בו נופתע מחדש ולכל הפחות - להמשך המצב בו הצפון מפונה מיושביו. המחיר של זה, גם בחיי לוחמים, גם בפגיעה באזרחים, וגם בכלכלה וגם ביממים - צפוי להיות הרבה יותר גבוה מהחלופה בה אנחנו ממשיכים בנחישות עד הכרעת חיזבאללה והשגת הסדר שמבוסס על הניצחון.
ו. ואם אלו האלטרנטיבות, אז גם אם אנחנו מרגישים על סף שבירה, אנחנו מוכרחים לנשוך שפתיים ולהמשיך.
ז. הגשם יורד גם על האויב, וכרגע הוא יורד בעיקר על האויב. אנחנו מתלוננים על יממים, אצלם הכפרים נהרסים, התשתיות מושמדות והאוכלוסייה נמלטה בהמוניה. נסראללה ובכיריו חוסלו, הארגון נפגע קשות במתקפות הביפרים, ויש כבר שבויים בידינו. זה הזמן לרדוף אויבינו ולהשמידם, ולא לשוב עד כלותם. זו האחריות שלנו כלפי עצמנו וכלפי הדורות הבאים.
ח. כל זה לא אומר שאין אנשים שקורסים או קרובים לזה. אפשר לצעוק על קריסה כללית, ואפשר להסתכל מסביב ולראות איזה חבר צריך חיבוק וחיזוק, איפה אפשר לעזור כלכלית, את מי אפשר להחליף כדי שהוא יצא יותר וכו׳.
ט. זה שהציבור החרדי לא התגייס למערכה זו חרפה וכתם בל ימחה, הפרת ברית. זה שנציגיו יושבים בממשלה ששולחת אותנו למלחמה - זו בושה כפולה.
האם אפשר היה לנהל את המערכה טוב יותר וקצר יותר? אולי כן. האם ניהול כוח האדם בצה״ל סובל מבעיות וכשלים שגורמים (בין היתר) למצב בו חלק נטחנים וחלק פחות? גם כנראה שכן. כל זה נכון, אבל לא רלוונטי לטענה עצמה.
י. טוב סיימתי את המשמרת אני הולך לישון קצת.

(תמונה מסבב ב׳ של הצלם הנפלא והחבר הגזור מהסוללה אלישע גרוסברג)

פוסט חשוב של בחור בשם זאב גינזבורג. בגלל חשיבותו בהודעה הבאה אביא את הטקסט המלא, אבל שווה להיכנס לקישור ולו רק כדי לראות את התמונה המצורפת

https://www.facebook.com/share/p/JAaGcgBeQR14iE2f/

בא נראה איך אתם בסיוע עם מצוות השבת אבידה:
הבת שלי מצאה בתחנת האוטובוס שבצומת אולגה (חדרה) טבעת כסף משובצת.
המאבד הישר מוזמן לפנות כאן בפרטי או בתגובות באחת הרשתות החברתיות בהן אני כותב (פייסבוק/טוויטר) עם תיאור מדויק של האבידה - ונשיב לו אותה בשמחה.

מוזמנים להפיץ במקומות הרלוונטיים

פייסבוק הקפיץ לי וורט שכתבתי בסיום מסכת סוכה, שבאותה שנה יצא אחרי סוכות, כמדומני. אז הנה הוא השנה עם בניית הסוכה:

מטבע הלשון החוזרת במסכת ביחס לסוכה היא "עליה" - עולים לסוכה, מעלים לסוכה וכו'
צורת הביטוי הזו קשורה ככל הנראה בעניין הטכני לפיו בעבר רוב הסוכות הוקמו על גגות הבתים, מעין קומה שנייה זמנית.
אלא שגם במשנה ובגמרא רואים שאלו לא היו כל הסוכות, והיו כאלו שהקימו בתוך הבית או מחוצה לו.

לכן אני רוצה להציע שלא מדובר במטבע לשון טכנית, אלא גם מהותית, כזו הרוצה להציג את הסוכה במקום חשוב, כזה ש*עולים* אליו, כמו שעולים לארץ ישראל, גם אם טכנית אין פה איזו "עלייה".

ואולי גם כיום, כשרובנו יורדים לסוכה או לכל היותר יוצאים אליה (במחילה מבעלי הפנטאוזים), כדאי אולי לאמץ את מטבע הלשון, או לפחות את המחשבה שמדובר בעלייה

(הודעת דוברות)

*אלפים הגיעו להתפלל במניין של ארגון רבני צהר וישיבת אורות שאול בכיכר החטופים: ועוד עשרות אלפים במניינים ברחבי הארץ*

*ארגון רבני צהר קיים השנה כ-400 מוקדי תפילה ציבוריים באווירה מאחדת בכל רחבי הארץ, אליהם הגיעו המונים. בין המניינים הרבים התקיימו מניינים בישובים העוטף, יישובי הצפון ובבתי חולים.*
---

*ארגון רבני צהר, הפועל לקירוב לבבות בין דתיים לחילוניים בישראל, קיים השנה כ-400 מוקדי תפילה ליום הכיפורים ברחבי הארץ. המניינים המיוחדים הללו נועדו לאפשר לכל יהודי, ללא קשר לרקע או לרמת הדתיות שלו, קריאה אליה נענו עשרות אלפים מכל רחבי הארץ*.

חשוב לציין כי המניינים השנה נושאו משמעות מיוחדת כתיקון למניינים של השנה שעברה, והתקיימו באווירת אחווה ואחדות. לאחר שנה של מלחמה קשה, היה מרגש לראות כיצד המניינים היוו מקום של אחדות בין כל חלקי העם. ארגון רבני צהר שם דגש מיוחד על יצירת אווירה מכילה ומאחדת, המדגישה את הערכים המשותפים והיה ניכר בהם הסולידריות לאומית.

בין המוקדים המיוחדים השנה התקיימו מניינים ביישובי עוטף עזה, המתמודדים עם מציאות ביטחונית מורכבת, וביישובי הצפון. בנוסף, התקיימו מניינים בבתי חולים המטפלים בפגועי נפש, בהן התקיימו תפילות מרגשות ביותר.

*אחד המניינים המרגשים במיוחד התקיים בכיכר החטופים בתל אביב, כאות הזדהות עם משפחות החטופים והנעדרים, בשיתוף ישיבת אורות שאול ובהובלת הרב איתמר אלדר מרבני הישיבה וצהר. מניין כלל אלפי אנשים והיווה סמל של אחדות ותקווה דווקא בעת משבר, התפילה הייתה חשובה מאין כמותה וכללה רגעים רבים של אמונה לעתיד טוב יותר.*

*הרב דוד סתיו, יושב ראש ארגון רבני צהר:* "שנה קשה עוברת עלינו, ומנייני התפילה שלנו הוו נקודת אור גדולה בתוך החושך. היה ניתן לראות כיצד המניינים היו גשר בין כל חלקי החברה הישראלית. אנו מאמינים כי יום הכיפורים הזה הוא הזדמנות ייחודית לחיבור רוחני, ומקווים שתפילותינו יתקבלו ברצון. תודה מיוחדת לישיבת אורות שאול והרב איתמר אלדר על הקמת המניין והובלתו בכיכר החטופים, מי יתן ובזכות התלמידים של הישיבה נראה גאולה בקרוב. יהי רצון שכן שהתפללנו יחד דתיים ושאינם דתיים, ימנים ושמאלנים, בעלי דעות שונות במקום אחד, כן נזכה שאחדות זו תמשיך לכל השנה, עד שובם של החטופים הביתה, שובם של כל לוחמי צה"ל בריאים ושלמים ועטורי ניצחון ושכל המפונים יחזרו לביתם בבטחה".

רגעי הסיום של תפילת הנעילה המרגשת בגן מאיר. נשים וגברים, צעירים ומבוגרים. מחיצה סמלית באמצע. ומסביבה עשרות מתפללים ומתפללות, חילונים ודתיים ומסורתיים. אנשים מטיילים, זוגות עם עגלות, מתאמנים במתקני הכושר. חולצות לבנות ולובשי גופיות. כולם יחד ולכולם מקום. שתהיה לכולנו שנה טובה.

🔗 Yaacov Ben-

קצת מחשבות דוסיות לקראת יום כיפור לתועלת מי שביום כיפור השנה לא באמת יוכל להקדיש את היום לעבודת היום הרגילה:

https://www.facebook.com/share/p/BK6upexptxEgchwB/

(יוזמה פרטית של תל אביבים. חילונים, מסורתיים, דתיים)

משתדל ככל האפשר שלא להביא לכאן קישורים החוצה, אבל כשמדובר בפודקאסט אין לגמרי אופציה אחרת.
אז אם אין לכם איזה שיעור טוב להאזין לו לקראת יום כיפור ומשום מה חשקה נפשכם בענייני אקטואליה, אז הנה "נאמנים למקור" - פודקאסט סיכום השבוע של מקור ראשון (מגיש: ישראל שמאי, משתתפים: יותם זמרי, אביגיל זית ואנוכי)

https://open.spotify.com/episode/0jPHmxWNCGxjjgKGgw88eT?si=52rBbWTSRDuMm93-4u0SHw

בסיפור התפילות ביום כיפור בתל אביב חשוב קודם כל להכיר את העובדות, ולומר את האמת הפשוטה באופן חד וברור:
אין פה "שני צדדים שמחפשים מריבה". יש פה צד אחד שרוצה לקיים תפילה שמיועדת עבור ציבור רחב של מסורתיים וחילונים שלא ילכו לבתי הכנסת (והם לא ילכו), ושמאפשר להם להתפלל איך שהם רוצים - בכל לבוש, במעורב או בנפרד, שלא אומר לאנשים מה לעשות, בלי טיפת כפייה או שיפוטיות, ורק מבקש שבחלק קטן מתוך אזור התפילה, אפשר יהיה גם להעמיד מחיצה לטובת מי שכן רוצה להתפלל בהפרדה.
כמה קטן? תראו בתמונה שהוצגה בבית המשפט העליון (כאן למעלה) את החלק המסומן בעיגול מתוך כל הכיכר. כך זה היה בתפילה שראש יהודי קיימו שם לפני שנתיים, זו שקובי אוז סיפר עליה שהוא בא ועמד עם אשתו ואמא שלו, ליד בחור שחזר מהים בלי חולצה ובחורה שעמדה ואכלה פיתה.

ויש צד שני שבא כדי לפוצץ. כדי לריב. כדי לכפות את דעת האנטי שלו על כל המרחב הציבורי. שלא מוכן לשום דבר אחר חוץ מאשר מה שהוא מאמין בו.

ובאמת הזו חשוב להכיר בלי גמגום.
ואחרי שהכרנו באמת הזו אפשר בהחלט לדון מה ראוי לעשות, וההתלבטות לא פשוטה. לקיים תפילה שעלולה להתפתח למריבה זו תחושה נוראה. ומצד שני, מה לגבי כל אותם מאות (או אלפי?) מסורתיים וחילונים שרוצים תפילה שכזו ואחרת לא תהיה להם
(ואני בכוונה לא מדבר על סוגיית ה"כניעה" למיעוט קיצוני שכופה את דעתו בכוחנות על כלל הציבור. זו אכן בעיה חמורה ביותר, אבל תפילה, ובטח כזו של יום הכיפורים, היא לא המקום לנהל את המאבק הזה).

"ראש יהודי" קיבלו את ההחלטה שהם קיבלו - שלא לקיים את התפילה, ואני מכבד את זה. אולי זה גם נכון עבורם להוכיח שוב שהם לא מחרחרי הריב שמנסים לצייר אותם.
מה שבטוח הוא שזה צעד עצוב מבחינת הציבור הרחב. עבור כל אותם תל אביבים חילונים ומסורתיים לא יראו שום תפילה השנה ביום כיפור ולא ישמעו תקיעת שופר.

נתפלל שבשנה הבאה השפיות תחזור, ואיתה גם התפילות בכיכר

ואגב ההחלטה - קובי אוז מספר על התפילה של "ראש יהודי" בכיכר דיזינגוף.
בדיוק ההפך מכל ההשמצות

פסק הדין הזה נכון וראוי. הטרלול שאליו הגיעה פוביית ההפרדה בכמה מחוזות היה חייב איזון ולו מינימלי. אבל למרבה הצער ספק אם תפילה בחסות בית המשפט לא תהפוך שוב למוקד חיכוך ועימות מיותר. הלוואי שאתבדה

שיחותי עם מילואימניקים ובני משפחותיהם בשבועות האחרונים הופכות אותי לאדם מאוד מודאג. יכול להיות שאנחנו הרבה פחות רחוקים מקטסטרופה ממה שנדמה לנו. לכן כתבתי את הפוסט הזה, וראו את בקשתי שבסופו

https://www.facebook.com/share/p/JhpH6Vz7SpsVvKbk/

אחרי שהמתקפה האיראנית הנוספת, הפעם של 180 הטילים, הסתיימה בקול ענות חלושה של מעט נזק ואפס אבידות בנפש, ראיתי אדם חובש כיפה שכתב ברשתות שזו תולדה אך ורק של היכולת הטכנולוגית-מדעית שקיימת בישראל. מאמר אחר שראיתי טען שלא אמור להיות הבדל בין אדם דתי לחילוני בהתמודדות עם בעיות.
אני בכוונה לא מציין שמות, מה גם שאולי אני גם טועה בפרשנות שלי לדברים שלהם, אבל כך או כך נזכרתי בשיעור ששמעתי מהרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון, לפני 25 שנים על פרשת מלחמת העי בספר יהושע.

את סיפור מלחמת העי אפשר לספר בשתי גרסאות שונות לחלוטין.
גירסה אחת: עם ישראל כובש את יריחו והקב"ה מצווה אותו להחרים את כל הרכוש. עכן, איש שבט יהודה, עובר על החרם, ובעקבות זה במלחמה הבאה מול העי עם ישראל נענש ומפסיד. בעקבות ההפסד עם ישראל חוזר בתשובה, מתגלה המעשה של עכן שמקבל עונש מוות, ואז יוצאים למלחמה נוספת מול העי שמסתיימת בניצחון מהדהד.

גירסה שניה: עם ישראל כובש בקלות את העיר יריחו הגדולה והמבוצרת. מרגלים שנשלחים לכיוון העי חוזרים שאננים, אומרים שזו עיר קטנה ומציעים ליהושע לשלוח כוח קטן של 2000-3000 איש ולסגור את הפינה. הכוח הקטן והשאנן מופתע וסופג אבידות, והעם נכנס להלם. יהושע מתעשת, שולח כוח גדול פי עשרה, בונה תוכנית מלחמה מתוחכמת (הכוח המרכזי מפתה את האויב לצאת החוצה, הכוח הקטן שורף את העיר) וכך מושג הניצחון.

שתי גרסאות, שני סיפורים שנמצאים שניהם בפסוקים, ושהיו יכולים לכאורה לעמוד כל אחד בפני עצמו. אבל הנביא, מספיר הרב מדן, מביא אותם כסיפור אחד משולב. הרוחני והארצי משולבים תפורים יחד. הנהגת ה' בעולם קשורה באירועים הרוחניים, ובאה לידי ביטוי בגשמיים. העם החוטא יהיה שאנן. וכשהקב"ה שולח שופט להושיע את ישראל, לא פעם יופיע הביטוי "רוח ה'" ביחס לניצחון הארצי. ומנגד בתהילים אומר דוד "הלא אתה א-להים זנחתנו ולא תצא א-להים בצבאותינו" - הצבא יצא, אבל הקב"ה לא היה איתו.

בהספד של אחי, הרב אמנון דוקוב, לאלחנן קלמנזון הי"ד, הוא אמר שלתחושתו ברעיון של אלחנן להיכנס ולחלץ אזרחים היה משהו של רוח ה'. הרי ישבו שם כוחות וקצינים, ורק כשפתאום אלחנן הגיע אליהם עם הרעיון שצץ בו, החל המבצע שבסופו של דבר הציל חיים של עשרות או מאות אנשים. המעשה ארצי, אבל מקורו ברוח ה'.

האדם המאמין, לדעתי, אמור להסתכל על המציאות בשני רבדיה - הארצי והרוחני, להבין שהם שלובים יחד, ולפעול בשניהם. מול הטילים האיראנים עמדו לוחמי חיל האוויר וההגנה האווירית של ישראל, ורוח ה' שרתה במעשה ידיהם. היה מעשה ארצי, והיה גם נס שאחוזי ההצלחה היו גבוהים במידה שלא תאומן.
בכל כך הרבה פעולות צבאיות ההבדל בין הצלחה לכישלון הוא של שבריר השנייה. כיהודים מאמינים אנחנו צריכים להמשיך לפעול במציאות ככל יכולתנו, ובמקביל להתפלל שרוח ה' תשרה עלינו ועל מנהיגינו, ושהקב"ה יצא בצבאותינו עם חיילינו