האם לנתניהו יש חלק במצב המדיני בו אנו נמצאים היום, כאשר נשיא ארה"ב, בפעם הראשונה, מעלה פתרון מחוץ לקופסא (הגירת כל תושבי עזה, ניקוי ובניית הרצועה, והפיכתה לאור כלכלי בשליטה אמריקאית) ?
ברשת X, שם העליתי במהלך הלילה הדרמטי מספר פוסטים קצרים, קיבלתי כבר תגובות מזלזלות, כאילו כל הקרדיט מגיע לטראמפ ונתניהו רק נהנה מן ההפקר. זוהי תפיסה שגויה, מנותקת מהמציאות, וניתנת להפרכה בקלות.
שתי נקודות מפתח הביאו אותנו לרגע הזה, ושתיהן אירעו לפני שטראמפ חזר לשלטון בארה"ב. בשתיהן קיבל נתניהו החלטות הרות גורל שבלעדיהן כנראה היינו מסיימים את המלחמה בתבוסה רבתי.
הנקודה הראשונה הייתה בחודש מאי 2024, הנקודה בה נתניהו לא נכנע לאולטימטום של גנץ ואייזנקוט שחתרו "להפסיק את המלחמה לשנה שנתיים", כאשר החזבאללה עדיין יושב על הגדר של מנרה ומשגב עם, וסנוואר, הנייה ודיף נמצאים עדיין בחיים וניצבים מוכנים לצאת מהמנהרה בתנועת ניצחון מתריסה. נתניהו הבין שקבלת תוכנית גנץ משמעותה הודאה בהפסד ומתן תמריץ אדיר לכל שונאינו באזור, ובראשם איראן, לחזור על ה-7.10 בצורה חזקה הרבה יותר. בניגוד לדרישות/איומים של ממשל ביידן, הוא הורה על כניסה מאסיבית לרפיח, השתלטות על ציר פילדלפי ומעבר רפיח, ומבצעי חיסול מחבלים ושחרור חטופים.
אלא שהחזרה ללחימה עצימה בדרום לא פתרה את הבעיה בצפון, וכך הגענו לנקודת המפתח השנייה: ה-17 בספטמבר 2024, היום שבו הופעלו אלפי ביפרים בביירות וברחבי לבנון, והחלה המערכה המתוכננת היטב של השמדת עיקר כוחו של חזבאללה וחיסול כל ההנהגה הבכירה שלו. על פי דיווחים רבים, הצעד הזה נלקח בניגוד לדעתם של שר הבטחון והרמטכ"ל. נתניהו נדרש לכוחות עצומים להניע את המהלך, אשר מעבר להשפעתו האדירה על העולם הערבי, שינה לטובה גם את דעתו של דונלד טראמפ על נתניהו וישראל. בתחילת המלחמה טראמפ ראה בנו "לוזרים", ומבצע הביפרים, במיוחד, הפך אותנו בעיניו ל"ווינרים". בהערת אגב, השי שהביא נתניהו לטראמפ בביקור הנוכחי הוא ביפר מוזהב, מה שמעיד על משמעות הפעולה בעיניו.
למהפך המזהיר במלחמה שלנו במזה"ת, אשר חל כחודש וחצי לפני הבחירות בארה"ב, היה גם חלק מסוים ברוח הגבית שקיבלו טראמפ ותומכיו מול הדמוקרטים האנטי ישראלים. לא אטען כאן שזה היה גורם מרכזי בניצחון של טראמפ, אבל זה ללא ספק הקל עליו לתמוך בנו ולהביא למחנה שלו יהודים רבים.
לאחר היבחרו של טראמפ נתניהו לא ישב בשקט וחיכה להשבעה. אפשר להניח כי השר רון דרמר, איש סודו של נתניהו והמומחה בה' הידיעה למסדרונות וושינגטון הבירה, פעל בצורה אינטנסיבית עם הצוות הנכנס של טראמפ כדי לתכנן את המהלכים ההיסטוריים שאנו רואים היום. הירתמותו של טראמפ לנושא החזרת החטופים, בין היתר לאחר שיחה צפופה עם שרה נתניהו, היה גם הוא צעד מבריק. הציוץ הבא שלו (2.12.2024) פורסם 12 שעות לאחר שפגש את רעיית ראש הממשלה במאר-א-לאגו -
" אם החטופים לא ישוחררו עד ל-20 בינואר 2025, תאריך תחילת כהונתי כנשיא ארצות הברית, יהיה זה גיהינום במזרח התיכון - עבור מי שחוללו את הזוועות האלו". בדיעבד, איומיו של טראמפ ומעורבותו של נציגו סטיבן וויטקופף עוד טרם ההשבעה הם אלו שהביאו לעיסקה. הם הבהירו לקטר שעליה להפעיל לחץ מסיבי על החמאס כי יש שריף חדש בעיר.
רבים טוענים שנתניהו פשוט נכנע לטראמפ ולכן לא מגיע לו כלל קרדיט על העיסקה. הרשו לי להציע לכם תזה אחרת שלאחר ליל אמש נראית הגיונית הרבה יותר: נתניהו הסכים לעיסקה כי קיבל מטראמפ מפת דרכים חיובית לישראל ובטחונה שלא ניתן היה לקבל בשום צורה מביידן. לא כניעה הייתה כאן אלא עמידה איתנה מול מימשל עוין עד לרגע שבו המימשל התחלף ונוצרו התנאים המתאימים להסכים לעיסקת ביניים שלא תסכן את מטרות המלחמה ואף תוסיף עליהם.
הנה כי כן, כמו בכל אירוע היסטורי, בדרך למטרה יש עשרות מזלגי דרכים שהפנייה בהם לדרך השגויה מובילה למפלה. נתניהו הצליח, תחת תנאים בלתי אנושיים, לנווט אותנו אל הרגע המפעים הנוכחי. המסקנה הראשונה מכך: מגיע לו הרבה מאד קרדיט. אולי עיקר הקרדיט. המסקנה השנייה: אנחנו רק באמצע הדרך וחייבים לסוכך על ראש הממשלה מכל הכיוונים כדי שימשיך לקחת את ההחלטות הנכונות כדי להבטיח לדורות את ביטחוננו באזור הקשה הזה. זה נאמר בראש ובראשונה לשותפיו הפוליטיים שאולי עכשיו מבינים עד כמה הם חטאו שוב בהבנת מהלכיו של נתניהו.
ובהערה לשופטי בית המשפט המחוזי בירושלים: אחרי שצפיתם, כמו כל עם ישראל באירועי השבוע הזה, אתם באמת יכולים לומר בלב שלם ש"האינטרס הציבורי" מחייב שרוה"מ יעמוד מולכם 3 ימים בשבוע ויספר על כתבה בוואלה משנת 2014 על השמלה של רעייתו? חיזרו למציאות. הורו לפחות על החלפת סדר העדים ודחיית עדותו של רוה"מ לסוף פרשת ההגנה. דברים הרבה יותר קיצוניים נעשו בסדרי הדין בישראל בעבר. הדבר בידיכם. חישבו על זה.
ברשת X, שם העליתי במהלך הלילה הדרמטי מספר פוסטים קצרים, קיבלתי כבר תגובות מזלזלות, כאילו כל הקרדיט מגיע לטראמפ ונתניהו רק נהנה מן ההפקר. זוהי תפיסה שגויה, מנותקת מהמציאות, וניתנת להפרכה בקלות.
שתי נקודות מפתח הביאו אותנו לרגע הזה, ושתיהן אירעו לפני שטראמפ חזר לשלטון בארה"ב. בשתיהן קיבל נתניהו החלטות הרות גורל שבלעדיהן כנראה היינו מסיימים את המלחמה בתבוסה רבתי.
הנקודה הראשונה הייתה בחודש מאי 2024, הנקודה בה נתניהו לא נכנע לאולטימטום של גנץ ואייזנקוט שחתרו "להפסיק את המלחמה לשנה שנתיים", כאשר החזבאללה עדיין יושב על הגדר של מנרה ומשגב עם, וסנוואר, הנייה ודיף נמצאים עדיין בחיים וניצבים מוכנים לצאת מהמנהרה בתנועת ניצחון מתריסה. נתניהו הבין שקבלת תוכנית גנץ משמעותה הודאה בהפסד ומתן תמריץ אדיר לכל שונאינו באזור, ובראשם איראן, לחזור על ה-7.10 בצורה חזקה הרבה יותר. בניגוד לדרישות/איומים של ממשל ביידן, הוא הורה על כניסה מאסיבית לרפיח, השתלטות על ציר פילדלפי ומעבר רפיח, ומבצעי חיסול מחבלים ושחרור חטופים.
אלא שהחזרה ללחימה עצימה בדרום לא פתרה את הבעיה בצפון, וכך הגענו לנקודת המפתח השנייה: ה-17 בספטמבר 2024, היום שבו הופעלו אלפי ביפרים בביירות וברחבי לבנון, והחלה המערכה המתוכננת היטב של השמדת עיקר כוחו של חזבאללה וחיסול כל ההנהגה הבכירה שלו. על פי דיווחים רבים, הצעד הזה נלקח בניגוד לדעתם של שר הבטחון והרמטכ"ל. נתניהו נדרש לכוחות עצומים להניע את המהלך, אשר מעבר להשפעתו האדירה על העולם הערבי, שינה לטובה גם את דעתו של דונלד טראמפ על נתניהו וישראל. בתחילת המלחמה טראמפ ראה בנו "לוזרים", ומבצע הביפרים, במיוחד, הפך אותנו בעיניו ל"ווינרים". בהערת אגב, השי שהביא נתניהו לטראמפ בביקור הנוכחי הוא ביפר מוזהב, מה שמעיד על משמעות הפעולה בעיניו.
למהפך המזהיר במלחמה שלנו במזה"ת, אשר חל כחודש וחצי לפני הבחירות בארה"ב, היה גם חלק מסוים ברוח הגבית שקיבלו טראמפ ותומכיו מול הדמוקרטים האנטי ישראלים. לא אטען כאן שזה היה גורם מרכזי בניצחון של טראמפ, אבל זה ללא ספק הקל עליו לתמוך בנו ולהביא למחנה שלו יהודים רבים.
לאחר היבחרו של טראמפ נתניהו לא ישב בשקט וחיכה להשבעה. אפשר להניח כי השר רון דרמר, איש סודו של נתניהו והמומחה בה' הידיעה למסדרונות וושינגטון הבירה, פעל בצורה אינטנסיבית עם הצוות הנכנס של טראמפ כדי לתכנן את המהלכים ההיסטוריים שאנו רואים היום. הירתמותו של טראמפ לנושא החזרת החטופים, בין היתר לאחר שיחה צפופה עם שרה נתניהו, היה גם הוא צעד מבריק. הציוץ הבא שלו (2.12.2024) פורסם 12 שעות לאחר שפגש את רעיית ראש הממשלה במאר-א-לאגו -
" אם החטופים לא ישוחררו עד ל-20 בינואר 2025, תאריך תחילת כהונתי כנשיא ארצות הברית, יהיה זה גיהינום במזרח התיכון - עבור מי שחוללו את הזוועות האלו". בדיעבד, איומיו של טראמפ ומעורבותו של נציגו סטיבן וויטקופף עוד טרם ההשבעה הם אלו שהביאו לעיסקה. הם הבהירו לקטר שעליה להפעיל לחץ מסיבי על החמאס כי יש שריף חדש בעיר.
רבים טוענים שנתניהו פשוט נכנע לטראמפ ולכן לא מגיע לו כלל קרדיט על העיסקה. הרשו לי להציע לכם תזה אחרת שלאחר ליל אמש נראית הגיונית הרבה יותר: נתניהו הסכים לעיסקה כי קיבל מטראמפ מפת דרכים חיובית לישראל ובטחונה שלא ניתן היה לקבל בשום צורה מביידן. לא כניעה הייתה כאן אלא עמידה איתנה מול מימשל עוין עד לרגע שבו המימשל התחלף ונוצרו התנאים המתאימים להסכים לעיסקת ביניים שלא תסכן את מטרות המלחמה ואף תוסיף עליהם.
הנה כי כן, כמו בכל אירוע היסטורי, בדרך למטרה יש עשרות מזלגי דרכים שהפנייה בהם לדרך השגויה מובילה למפלה. נתניהו הצליח, תחת תנאים בלתי אנושיים, לנווט אותנו אל הרגע המפעים הנוכחי. המסקנה הראשונה מכך: מגיע לו הרבה מאד קרדיט. אולי עיקר הקרדיט. המסקנה השנייה: אנחנו רק באמצע הדרך וחייבים לסוכך על ראש הממשלה מכל הכיוונים כדי שימשיך לקחת את ההחלטות הנכונות כדי להבטיח לדורות את ביטחוננו באזור הקשה הזה. זה נאמר בראש ובראשונה לשותפיו הפוליטיים שאולי עכשיו מבינים עד כמה הם חטאו שוב בהבנת מהלכיו של נתניהו.
ובהערה לשופטי בית המשפט המחוזי בירושלים: אחרי שצפיתם, כמו כל עם ישראל באירועי השבוע הזה, אתם באמת יכולים לומר בלב שלם ש"האינטרס הציבורי" מחייב שרוה"מ יעמוד מולכם 3 ימים בשבוע ויספר על כתבה בוואלה משנת 2014 על השמלה של רעייתו? חיזרו למציאות. הורו לפחות על החלפת סדר העדים ודחיית עדותו של רוה"מ לסוף פרשת ההגנה. דברים הרבה יותר קיצוניים נעשו בסדרי הדין בישראל בעבר. הדבר בידיכם. חישבו על זה.
