התחקירים - על מי מוטלת האשמה?
דן נחמן / מושיק קוברסקי
סוף סוף, בעיכוב של שנה, התחיל צה"ל לפרסם את התחקירים על אירועי ה-7.10. הפרשנים, שמול עיניהן נגלתה התמונה המבעיתה על הכשלים הבלתי נתפסים של המטה הכללי והפיקוד הבכיר של צה"ל בלילה וביום שלאחריו, החלו במרוץ נואש לדלות מתוך התחקירים פסוקים שיטילו את האשמה על הדרג המדיני השנוא עליהם, ובפרט על ראש הממשלה.
כמובן שהאחריות למחדל העצום מגיעה עד ממשלת ישראל והעומד בראשה, אולם אין בה שמץ של אשמה על האירועים הספציפיים שקרו בשמחת תורה. ולכן אנו עדים לשורת טענות ממוחזרות, המוצגות בצורה מעוותת ומסולפת, ומטרתן להסיט חלק מן האשמה גם עליה. אנו נפרק את ארבע הטענות המרכזיות שמדוקלמות השכם והערב על ידי התקשורת, המוזנת גם בהדלפות מכוונות, ולעיתים אף שקריות, מהצמרת הצבאית ומתוך השב"כ.
טענה ראשונה: החמאס הוא נכס
מתנגדי הממשלה טוענים שדובריה ראו בחמאס נכס ואף אמרו זאת. במציאות, ישראל הרשמית, כולל ממשלת בנט-לפיד, אהבה את ההפרדה בין יו"ש לבין עזה, מהסיבה המוצדקת שהמלחמה הפנימית הזו בלמה את הנסיונות להקים מדינה פלסטינית (עם חיבור כין עזה ליו"ש) שהיא איום קיומי על מדינת ישראל. אבל מעבר לכך: גם מי שלא אהב את ההפרדה הזו לא יכול היה לשנות אותה. עליית החמאס לשלטון ב-2007 (ממשלת אולמרט) נבעה באופן ישיר מההתנתקות (יציר כפיו של שרון), כמאמר הפתגם הידוע "אבן שזרק טיפש לבאר...". ולאף ממשלה לא היה הגיבוי הציבורי והבינלאומי להפיל אותו במלחמה יזומה (ראו איזה מאמץ נדרש כעת – אפילו לאחר הטבח הנורא). עם זאת, מ-2007 נערכו 3 מבצעים גדולים (עופרת יצוקה, צוק איתן, ושומר חומות) שאמנם פגעו בחמאס קשות אך לא דגדגו את יכולתו להמשיך ולשלוט בעזה. נדגיש שוב: לאף ממשלה בישראל לא הייתה היכולת להחליף את החמאס בעזה בשלטון אחר עד ה-7.10.
טענה שנייה: נתניהו מימן וחימש
הנה חדשות: המימון הקטארי לחמאס החל מייד כשהחמאס הפיל את הרשות ועלה לשלטון ב-2007 (ממשלת אולמרט). אחרי מבצע צוק איתן ב-2014 סוכם מנגנון מפוקח על העברת הכספים כדי למנוע התלקחות נוספת. ב-2018 הורע המצב כאשר הרשות הפלסטינית, בגלל סכסוך עם החמאס, הפסיקה לשלם משכורות לעובדיה בעזה וקטר התנדבה להשלים סכום זה. שלוש הערות: 1) מערכת הבטחון תמכה ועודדה את העברות הכספים והמליצה שוב ושוב לממשלה להמשיך אותם. 2) אין כל חשיבות לצורת העברת הכסף (מזומן או העברה בנקאית) כי חמאס שולט ברצועה בכל דבר, כולל הבנקים. 3) סכומים אלו הם כאין וכאפס לעומת התמיכה שקיבל חמאס מאיראן דרך הברחות האמל"ח בציר פילדלפי שמערכת הבטחון תמכה בפינויו ("נדע להתמודד"), וכן יחסית לכסף שהתעשרה ממנו החמאס כאשר ממשלת בנט לפיד אפשרה כניסת עשרות אלפי פועלים לישראל.
טענה שלישית: שנה שלמה התריעו
מתנגדי הממשלה טוענים שבשנת הרפורמה התריעו צה"ל והשב"כ על המצב הבטחוני והממשלה התעלמה. אבל האמת שונה. כל ההתרעות, כולל 3 ימים לפני הטבח בדיון אצל רוה"מ, היו על הגבול הצפוני בלבד (ובדיעבד מתברר שניצלנו בנס כי הצבא, שהתריע, לא פרס שם מספיק כוחות. הרמטכ"ל הלוי צוטט לאחרונה במשפט הפנטסטי הבא שמהווה הודאה באשמה: "אם נסראללה היה תוקף עכשיו – יכולנו להיות עם טנדרים של רדואן בחיפה". לעומת זאת, בעזה, רק ארבעה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר פורסם כי גורמי הבטחון אמרו לממשלה כי צמצום "הצעדים האזרחיים" ברצועת עזה "פוגע באינטרס אסטרטגי" של ישראל ומומלץ לאשר הקלות כלכליות נוספות, כולל הגדלת מספר הפועלים מעזה הרשאים לעבוד בישראל. נדגיש שוב: בדמוקרטיה, אל להם לכוחות הבטחון להתערב בחקיקה של הכנסת, ובמידה והם רואים סיכונים עליהם להיערך מולם בהתאם, למשל לא להכריז על הדממה ולפרסם זאת ברבים.
טענה רביעית: לכן צריך ועדת חקירה ממלכתית
מעבר לויכוח על מתכונת הועדה הנדרשת אנו טוענים שכל נהג מונית עם השכלה ממוצעת ומעלה מבין את הטענות שהעלינו למעלה. לא צריך ועדה בשביל זה. לכולם ברור שעיקר הכשל היה אצל הרמטכ"ל וראש השב"כ שניהלו את אירועי הלילה ההוא ברשלנות פושעת. הסימנים המעידים היו ברורים, ולמרות זאת, הם לא העירו את ראש הממשלה, את שר הבטחון, את ראש אמ"ן, את מפקד חיל האוויר. ויותר גרוע, הם לא העירו את החיילים, השוטרים, וכיתות הכוננות על הגבול. הם חזרו לישון. על פחות מזה, חיילים פשוטים נכנסים לבית סוהר. אבל הרצי הלוי קיבל במקום זה מדליה מצועצעת מעמיתו המודח בארה"ב. ולגבי ראש השב"כ – את המעט שעשה הלוי בהגשת תחקירים הוא אפילו לא טורח לעשות, ונאחז בקרנות המזבח תוך שהוא מתכסה בלקיחת אחריות מדומה ומנסה להגן על עצמו בחקירות הזויות ופוליטיות.