ישראל, ארה''ב, ומה שביניהן - מושיק קוברסקי Telegram Gönderileri

‏שמעתי את הבדיחה האחרונה של ערוצי התבהלה ש רמטכ"ל צריך להיות "עצמאי".
רמטכ"ל עצמאי מול הדרג המדיני זה כמו מכונית שהגלגלים שלה לא מחוברים להגה.
שמחתי לעזור.

מדיניות מימשל טראמפ מול איראן צפוייה לגמרי למי שמכיר את תבנית פעולתו של הנשיא.

כשעלה הנושא בדיונים באולפנים הערכתי כבר אז שהמדיניות תורכב מ-3 שלבים:
- לחץ כלכלי כבד - סנקציות משתקות.
- אולטימטום מוסווה כהצעה למו"מ
- תקיפה צבאית (במידה ולא ייכנעו)

אנחנו בשלב 2 בדרך ל-3.

כשמסתכלים על הסרטונים המזעזעים המגיעים מהחוף הסורי ורואים את ההוצאות להורג ההמוניות, העינויים וההשפלות של חפים מפשע כולל נשים וילדים, ומעליהן צהלות השמחה של הג'יהאדיסטים הברברים, יש מספר לקחים חשובים:

1. באזור שלנו רק החזק שורד. הכח הצבאי שלנו הוא הערובה היחידה לקיומנו כאן, ובלעדיו, אף הסכם לא שווה את הנייר עליו הוא כתוב.

2. אין הבדל בין ערבי מעזה, מיו"ש, מלבנון או מסוריה. כולם הם חלק מתרבות אלימה המקדשת רצח תוך הנאה סאדיסטית. גם אלו מביניהם המתחזים לרגע למוסריים יותר נסחפים בזרם הרשע הבוקע ממעיינות הקיצוניות הדתית.

3. מיותר להגיד, אבל בכל ארועי השנה וחצי האחרונות צה"ל מעולם לא ביצע מעשים כאלו והדבר נובע מהמוסריות שלנו, הגבוהה לעין ערוך מאויבינו.

4. על רקע זה, חקירות כמו אלו של לוחמי כח 100 בשדה תימן נראות במלוא עליבותן. שם דיכאו לוחמים התפרעות של טרוריסטים סאדיסטים ובתמורה חטפו כתב אישום. כשרואים עם מי יש לנו עסק עולה הזעקה: משכו ידיכם הטהרניות מלוחמינו!

מומלץ: לא לפני האוכל פן תקיאו.

סרטון שהכין המטכ"ל של טרם ההתנתקות ולבנון השנייה לבוגי עם פרישתו.
במשתתפים: צמרת קפלן.
חלוץ, ישראל זיו, גנץ, שטרן, דן הראל, קפלינסקי, פרקש, ועוד.

אנחנו חיים כאן בנס.

תודה לידידי הלוחם דביר לוגר על הסרטון.

נתחיל בזה שלתא"ל דניאל הגרי יש זכויות. הוא התחיל את המלחמה הקשה הזו בצורה טובה, כאשר בימים הראשונים הוא נסך בטחון בעם ושידר קור רוח וסמכותיות. סלחנו לו על השתלחויותיו טרם המלחמה במתיישבי יו"ש והבטנו קדימה.

הפעם הראשונה שהתחלתי להטיל בו ספק הייתה כשיצא לשטח, לבית חולים רנתיסי בעיר עזה, והצביע על דף על הקיר במרתף כהוכחה לכך שזו תורנות שמירה על חטופים. גם הבנתי המוגבלת של השפה הערבית הספיקה כדי לדעת שמדובר בימי השבוע בלבד, ואין זו הוכחה לכלום. כמובן שגם אויבינו עלו על כך מייד. צרמה לי החפיפניקיות של מי שאמור להיות ללא דופי.

עם חלוף הזמן דיווחיו של הגרי שבתחילת הדרך קיבלו יחס כבוד מכולם הפכו להיות יותר פוליטיים עם נטייה ברורה לכיוון אחד של המפה. החתירה לניצחון הוסטה הצידה ורוב התדרוך היה השתפכות סנטימנטלית. הייתה תחושה שהגרי מנסה למצוא חן יותר בכיכר החטופים ופחות במאהל הגבורה.

התבטאותו על החקיקה בנושא העברת מידע לראש ממשלה הגדישה את הסאה וזכתה גם לנזיפה מלמעלה.

ערוץ הטלגרם של דו"צ, שבתחילת הדרך היה מקור ראשי למידע, הפך להיות יותר מקור ליח"צ לבוס של הגרי שמפנה כעת את מקומו. במקום היער קיבלנו הרבה עצים, בלי תמונת מצב מרוכזת שאליה ייחלנו.

הליכתו של הגרי מתבקשת כשצה"ל משנה את פניו מצבא מכיל ומתחנחן לצבא תוקף ומסתער. יחד עם אלופים רבים שאחראים למחדל ה-7.10 עליו לפנות את מקומו. מקווה שאחריו תבוא הפצ"רית שנלחמת בלוחמי צה"ל.

עת שינוי ותיקון.

שבת שלום!

התחקירים - על מי מוטלת האשמה?
דן נחמן / מושיק קוברסקי

סוף סוף, בעיכוב של שנה, התחיל צה"ל לפרסם את התחקירים על אירועי ה-7.10. הפרשנים, שמול עיניהן נגלתה התמונה המבעיתה על הכשלים הבלתי נתפסים של המטה הכללי והפיקוד הבכיר של צה"ל בלילה וביום שלאחריו, החלו במרוץ נואש לדלות מתוך התחקירים פסוקים שיטילו את האשמה על הדרג המדיני השנוא עליהם, ובפרט על ראש הממשלה.
כמובן שהאחריות למחדל העצום מגיעה עד ממשלת ישראל והעומד בראשה, אולם אין בה שמץ של אשמה על האירועים הספציפיים שקרו בשמחת תורה. ולכן אנו עדים לשורת טענות ממוחזרות, המוצגות בצורה מעוותת ומסולפת, ומטרתן להסיט חלק מן האשמה גם עליה. אנו נפרק את ארבע הטענות המרכזיות שמדוקלמות השכם והערב על ידי התקשורת, המוזנת גם בהדלפות מכוונות, ולעיתים אף שקריות, מהצמרת הצבאית ומתוך השב"כ.

טענה ראשונה: החמאס הוא נכס

מתנגדי הממשלה טוענים שדובריה ראו בחמאס נכס ואף אמרו זאת. במציאות, ישראל הרשמית, כולל ממשלת בנט-לפיד, אהבה את ההפרדה בין יו"ש לבין עזה, מהסיבה המוצדקת שהמלחמה הפנימית הזו בלמה את הנסיונות להקים מדינה פלסטינית (עם חיבור כין עזה ליו"ש) שהיא איום קיומי על מדינת ישראל. אבל מעבר לכך: גם מי שלא אהב את ההפרדה הזו לא יכול היה לשנות אותה. עליית החמאס לשלטון ב-2007 (ממשלת אולמרט) נבעה באופן ישיר מההתנתקות (יציר כפיו של שרון), כמאמר הפתגם הידוע "אבן שזרק טיפש לבאר...". ולאף ממשלה לא היה הגיבוי הציבורי והבינלאומי להפיל אותו במלחמה יזומה (ראו איזה מאמץ נדרש כעת – אפילו לאחר הטבח הנורא). עם זאת, מ-2007 נערכו 3 מבצעים גדולים (עופרת יצוקה, צוק איתן, ושומר חומות) שאמנם פגעו בחמאס קשות אך לא דגדגו את יכולתו להמשיך ולשלוט בעזה. נדגיש שוב: לאף ממשלה בישראל לא הייתה היכולת להחליף את החמאס בעזה בשלטון אחר עד ה-7.10.

טענה שנייה: נתניהו מימן וחימש

הנה חדשות: המימון הקטארי לחמאס החל מייד כשהחמאס הפיל את הרשות ועלה לשלטון ב-2007 (ממשלת אולמרט). אחרי מבצע צוק איתן ב-2014 סוכם מנגנון מפוקח על העברת הכספים כדי למנוע התלקחות נוספת. ב-2018 הורע המצב כאשר הרשות הפלסטינית, בגלל סכסוך עם החמאס, הפסיקה לשלם משכורות לעובדיה בעזה וקטר התנדבה להשלים סכום זה. שלוש הערות: 1) מערכת הבטחון תמכה ועודדה את העברות הכספים והמליצה שוב ושוב לממשלה להמשיך אותם. 2) אין כל חשיבות לצורת העברת הכסף (מזומן או העברה בנקאית) כי חמאס שולט ברצועה בכל דבר, כולל הבנקים. 3) סכומים אלו הם כאין וכאפס לעומת התמיכה שקיבל חמאס מאיראן דרך הברחות האמל"ח בציר פילדלפי שמערכת הבטחון תמכה בפינויו ("נדע להתמודד"), וכן יחסית לכסף שהתעשרה ממנו החמאס כאשר ממשלת בנט לפיד אפשרה כניסת עשרות אלפי פועלים לישראל.

טענה שלישית: שנה שלמה התריעו

מתנגדי הממשלה טוענים שבשנת הרפורמה התריעו צה"ל והשב"כ על המצב הבטחוני והממשלה התעלמה. אבל האמת שונה. כל ההתרעות, כולל 3 ימים לפני הטבח בדיון אצל רוה"מ, היו על הגבול הצפוני בלבד (ובדיעבד מתברר שניצלנו בנס כי הצבא, שהתריע, לא פרס שם מספיק כוחות. הרמטכ"ל הלוי צוטט לאחרונה במשפט הפנטסטי הבא שמהווה הודאה באשמה: "אם נסראללה היה תוקף עכשיו – יכולנו להיות עם טנדרים של רדואן בחיפה". לעומת זאת, בעזה, רק ארבעה ימים לפני מתקפת השבעה באוקטובר פורסם כי גורמי הבטחון אמרו לממשלה כי צמצום "הצעדים האזרחיים" ברצועת עזה "פוגע באינטרס אסטרטגי" של ישראל ומומלץ לאשר הקלות כלכליות נוספות, כולל הגדלת מספר הפועלים מעזה הרשאים לעבוד בישראל. נדגיש שוב: בדמוקרטיה, אל להם לכוחות הבטחון להתערב בחקיקה של הכנסת, ובמידה והם רואים סיכונים עליהם להיערך מולם בהתאם, למשל לא להכריז על הדממה ולפרסם זאת ברבים.

טענה רביעית: לכן צריך ועדת חקירה ממלכתית

מעבר לויכוח על מתכונת הועדה הנדרשת אנו טוענים שכל נהג מונית עם השכלה ממוצעת ומעלה מבין את הטענות שהעלינו למעלה. לא צריך ועדה בשביל זה. לכולם ברור שעיקר הכשל היה אצל הרמטכ"ל וראש השב"כ שניהלו את אירועי הלילה ההוא ברשלנות פושעת. הסימנים המעידים היו ברורים, ולמרות זאת, הם לא העירו את ראש הממשלה, את שר הבטחון, את ראש אמ"ן, את מפקד חיל האוויר. ויותר גרוע, הם לא העירו את החיילים, השוטרים, וכיתות הכוננות על הגבול. הם חזרו לישון. על פחות מזה, חיילים פשוטים נכנסים לבית סוהר. אבל הרצי הלוי קיבל במקום זה מדליה מצועצעת מעמיתו המודח בארה"ב. ולגבי ראש השב"כ – את המעט שעשה הלוי בהגשת תחקירים הוא אפילו לא טורח לעשות, ונאחז בקרנות המזבח תוך שהוא מתכסה בלקיחת אחריות מדומה ומנסה להגן על עצמו בחקירות הזויות ופוליטיות.

כדאי לכם מאד להקשיב לפודקאסט המרתק הזה באתר "מידה" עם מי שבאמת מבין את האזור שלנו ושוחה בחומר. ניתוחיו חושפים במערומיהם את התחקירים של צה"ל והשב"כ. ליהונתן, סא"ל (מיל.) במודיעין, ניסיון עשיר בניתוח מודיעין. חלום שלי שהוא יהיה בוועדת חקירה במקום עוד שופט מנופח מחשיבות ומנותק מהמציאות.

https://youtu.be/S_Iu56c9jK4?si=TPOe_XdeLuZ4CiRA

‏בכל דיון על ועדת החקירה הנדרשת לבדיקת מחדל ה-7.10, תמיד משתמשים בטיעון המטומטם של הרוגלות.
‏אז הינה כמה נקודות למחשבה:

‏1. למרות שהפרשיות התגלו, ממשלת בנט, לפיד, גנץ ועבאס, לא הקימה את ועדת הרוגלות ואף הפילו את ההצעה להקמת הועדה לחקר הטרדת הסוהרות.

‏2. הם כן הקימו את הועדה לחקר רכש כלי השיט ואת הועדה לחקר אסון מירון, אירועים שהיו בממשלות קודמות.

‏3. הם כן אפשרו למנדלבליט להקים את הבדיחה המכונה גם ״ועדת מררי״, אשר במסגרתה האשמים חקרו את עצמם ואמרו שכמעט הכל סבבה ומה שלא, זה בטעות בתום לב כמובן.

‏4. מספר שבועות לאחר מכן, התגלה בדיון בועדה בכנסת בו נכחו בכירי משטרת ישראל, נציגי היועמ״ש והפרקליטות, כי רוב מה שהוצג בדו״ח ועדת מררי, היה רחוק מאד מהמציאות בשטח ואני מאד עדין בניסוח שלי.

‏5. להזכירכם, בפועל אנחנו לא הקמנו ועדת חקירה ממלכתית, אלא ועדת חקירה ממשלתית, ועדת דרורי. אז מה אתם רוצים?

‏6. בנוסף חשוב מאד להזכיר כי בימים האחרונים התפרסם מכתב מחברי ועדת הרוגלות, בו הם מפרטים כיצד היועמ״שית מסכלת באופן שיטתי את עבודת הועדה, מצמצמת את סמכויותיה שוב ושוב ומגבילה את פעילותה עד כדי שיתוק.
‏מה קרה, פתאום לא חשוב לגלות את האמת?

‏7. אחרי שנים בהם הושקעו מאות מיליארדי דולרים במודיעין, ביחידות מיוחדות, בחיל האוויר הטוב בעולם, בגופי ביטחון נוספים, במכשול המתקדם בעולם, גם אנחנו דורשים לחקור את הכל ואת כולם, לא להשאיר שום דבר בצל.
‏אין לנו מה להסתיר, אתם פשוט יכולים לראות מי שיתף פעולה באופן מלא עם חקירת מבקר המדינה, ענה על כל אינספור השאלות והעביר את כל המסמכים שהתבקש.
‏לכן אנו דורשים ועדת חקירה שתהיה בעלת כל הסמכויות והיכולות הקיימות בחוק לועדת חקירה ממלכתית ואף מעבר ובמקביל שתייצג את כול שכבות האוכלוסיה, תהייה מאוזנת ותזכה לאמון מרבית העם.

‏המשמר הפרטוריאני של רונן בר מסתבך ברשת שקרים בלתי ניתנת להתרה.

אם הוא כל כך הזהיר והתריע ממלחמה קרובה בעזה, למה הוא לא דרש מהמטכ"ל לא לצאת להדממה, לא לערוך מסיבה של אלפים ליד הגבול, ולדאוג לכוננות עם שחר?

אם הוא חשש שתגובה (אפילו רק הגברת הכוננות) לסימני התארגנות החמאס תביא להתלקחות, והוא לא רצה לעורר מלחמה רב זירתית, אז הם באמת רוצים שנאמין, כמו שכתוב בשלטים באילון, שב-1.10 הוא דרש מרוה"מ לחסל את סינוואר?

אם הוא טוען שמדיניות המממשלה להרגיע את עזה היא האשמה במחדל, אז למה הוא ביקש כל הזמן להכניס עוד פועלים (בדיוק כמו שהוא עושה היום ביו"ש)?

אם הבעיה היא שלא תקפנו את החמאס, איך הוא מתרץ את שיתוף הפעולה הצמוד עם החמאס במבצע "עלות השחר" בתקופת ממשלת לפיד (נגד הגא"פ) וההתרברבות בכך שהחמאס הורתע מלהתערב?

אם הוא מאשים את בן גביר והפיתות במחדל, איך הוא מסביר את המידע הממוסמך שהחמאס התחיל לתכנן את הטבח מייד אחרי שומר חומות, כשבן גביר עדיין לא חלם שיהיה שר הבט"פ?

ואם הקשרים עם קטר הם האשמים בכל, האם נכונות הידיעות (שלא הוכחשו) שרונן בר היה אורחו של האמיר הקטרי בתא המכובדים בחצי גמר המונדיאל?

אם לא היו מקורות יומינט לשב"כ בעזה, איזה מקורות בדיוק הוא פחד מלשרוף בלילה ההוא?

בקיצור, כל הסבונים בעולם לא יכולים לנקות את המחדל העצום של
רונן בר וכל האליטות הגוועות לא יצילו את משרתו.

‏אבחנות מטקס חילופי הרמטכלים:
הלוי דיבר פי 2 מזמיר. יותר מראש הממשלה ושר הבטחון ביחד.
נתניהו ממלכתי מאד ומשבח את הלוי. אף מילת ביקורת.
הלוי חייב לתקוע על וועדת חקירה ממלכתית (מה זה עסקו?)
זמיר מדבר על ניצחון, הכרעה.
הלוי מדבר על הקשיים שהיו לו.
ברוך הבא, אייל זמיר. מעשיך ידברו.