הפייק והאמת.
ביממה האחרונה, קמפיין הפייק במלוא עוזו, כרגיל.
הטענה, רוטמן לא נתן למשפחות שכולות לדבר ונטש את החדר כי הם דרשו וועדת חקירה.
אין אפילו חלק אחד במשפט הזה שהוא נכון, לרבות הסאבטקסטים הנבזיים. אז בואו נעשה בדיקת עובדות קצרה.
הפייק: רוטמן לא נותן למשפחות חטופים ולמשפחות שכולות לדבר ולא מקשיב להן.
העובדות: מאז תחילת המלחמה, רק בדיוני הוועדה הגלויים, בלי פגישות אישיות, בלי ביקורי ניחומים, בלי פגישות מקריות ושיחות מסדרון, בוועדת החוקה בלבד, הקשבתי למשפחות חטופים ולמשפחות שכולות מספר תלת ספרתי של שעות.
עוד הרבה יותר זמן מזה, בשיחות פרטניות, בנושאים רבים ומגוונים.
בנוסף, מכל דיוני הפיקוח בוועדה, הנושא במקום הראשון או השני במספר הדיונים שהוקדשו לו היה הטיפול במשפחות השכולות ומשפחות החטופים, נושא שריכז חבר הוועדה, חבר הכנסת קרויזר.
הנושא היחיד שמוצב בראש הטבלה יחד עם משפחות החטופים, הוא דיוני המעקב על ההסתה לטרור.
הפייק: רוטמן לא נתן אתמול למשפחות לדבר כי הן דרשו וועדת חקירה.
העובדות: המשפחות שבאו לדבר אתמול, בדיון שאורכו המתוכנן חצי שעה, ביקשו לדבר חמש דקות בתחילת הדיון, ודיברו כעשר דקות. אכן הזכרתי להם את מסגרת הזמנים, בעדינות ובכבוד.
אין שום קשר לנושא או לתוכן הדברים שלהם. רק שלשום ביקש לדבר אב של חטוף, שאמר שהוא בדרך להאג להיפגש עם התובע הפלילי ולבקש שיאשימו את ישראל ואת נתניהו ברצח עם.
יצא לי בכל השעות שהקשבתי למשפחות לשמוע עמדות שאני מסכים איתן, ועמדות שאיני מסכים איתן. גם סיפורים אישיים ונוגעים ללב וגם נאומי שטנה פוליטיים.
הכלל אצלי בוועדה הוא מאוד פשוט. עם המשפחות לא מתווכחים, לא מסכימים, לא תוקפים את הדוברים ולא משבחים אותם.
ראוי וצריך לתת להם את האפשרות לזעוק את כאבן, וגם אם הם אומרים דברים קשים או הופכים זאת לנאום פוליטי, מאפשרים להם זאת.
זה לא אומר שאין מגבלת זמן, ולא בכל דיון אפשר לתת את כל הזמן שרוצים, אבל הטענה כאילו הזמן הקצר או היציאה להפסקה נבעה מחוסר ההסכמה שלי לדבריהם, היא פייק מוחלט.
כבר יצא לי להינזף על ידי משפחות שכולות מפורום הגבורה, שלא נותר להם זמן דיבור בוועדה, למרות שככל הנראה הסכמתי עם דבריהם, או עם דוברת, אם ללוחמים, שממש כעסה שלא נשאר עבורה זמן בוועדה.
אני כמובן לא שופט אף אדם בעת צערו או על דבריו, אבל לכולם ברור שוועדות הכנסת השונות צריכות לעבוד, וזה אומר כנראה שתמיד יהיו אנשים, חשובים ויקרים, שלא יוכלו לומר את כל מה שהם רוצים לומר.
ויש עוד פייק, יסודי ועמוק, שהגיע הזמן להסיר מעליו את המסווה. קמפיין הפייק של התקשורת על "היחס למשפחות שכולות"
דפנה ליאל מערוץ 12, שאחד מאנשיו נכנס ב-180 קמ"ש באבא של חטוף וטען שהוא לא אוהב את הבן שלו, היא האחרונה שתטיף על יחס מכבד למשפחות.
ירון אברהם, שתלוש המשכורת שלו מגיע מהפרסומות שמומנו מביזוי החטופים ב"ארץ נהדרת" לטובת בדיחה תפלה על סמוטריץ, הוא האחרון עלי אדמות שאשמע ממנו ביקורת על היחס לשכול ולאבל.
הסיבה שערוצי הפייק מאשימים אותנו בסתימת פיות של מי שלא מביע את עמדתנו, היא כי כך הם נוהגים.
אצלי בוועדה מדברות משפחות מכל הדעות והגוונים, כי הכנסת היא באמת מקום של העם, על כל גווניו.
לעומת זאת, את ערוצי הפייק, משפחות חטופים מעניינות רק כשהן אומרות את המסרים הפוליטיים שלהם.
הם בכלל לא יעלו לשידור את המשפחות השכולות שדורשות להמשיך ולהילחם ומתנגדות לעסקה או מבקרות את בית המשפט ואת הפרקליטות על הפגיעה שלהם במורל הכוחות הלוחמים.
הם יתנו אפס סיקור למשפחות שמגיעות לבית המשפט בדרישה שלא ידון בהכנסת סיוע הומניטרי למחבלים או בתנאי הנוחבה כשהילדים שלהם בעזה.
והם בוודאי לא יוותרו אפילו על דקת פרסומת אחת או שידור מושקע של "רוקדים עם כוכבים" כדי לתת ביטוי לעמדות שהם לא מסכימים איתן.
אני אמשיך לתת למשפחות לדבר אצלי בוועדה ולהזכיר לכולנו את הכאב, את האובדן ואת החסר.
ואני גם אקצה לרגעים החשובים האלה מסגרת זמן, שלאחריה, הוועדה תדון בחוקים, בתקנות, בצווים ובשאר הדיונים שעל סדר היום.
את המשפחות השכולות, גם את אלה שחורגות ממסגרת הזמן או מתבטאות באופן קשה, לעולם לא אשפוט ולא אבקר.
האירוע אתמול שהיה הפקה מתוכננת של חברי כנסת מהשמאל בקופרודוקציה עם ערוץ 12, מעיד שאלו שכחו מה תפקידם של חברי כנסת ואלו שכחו מה זה להיות עיתונאי.
ולאלה ולאלה, שבציניות מנסים לעשות במשפחות האבלות הללו שימוש פוליטי, אין לי אלא לבוז.
