מהנשמדע

לחפש סימני חיים באירופה
סוכנות החלל של ארצות הברית, נאס"א, שיגרה אמש בהצלחה את החללית הלא מאוישת Europa Clipper לחקר ירחו הקפוא של כוכב הלכת צדק, אירופה. משימתה העיקרית היא לבדוק אם יש תנאים לקיום חיים באוקיינוס הנוזלי שככל הנראה קיים מתחת לשכבת הקרח החיצונית שלו. החללית הגדולה שוגרה מפלורידה בטיל "פלקון הבי" (Falcon Heavy) של חברת ספייס אקס, והיא אמורה להיכנס למסלול סביב צדק בשנת 2030, אחרי יעפים ליד מאדים ושוב סביב כדור הארץ, כדי לצבור מהירות. משימתה סביב צדק מתוכננת להימשך כשלוש שנים, ובמהלכן היא תבצע כחמישים יעפים סמוך לאירופה, קצתם במרחק 25 קילומטרים בלבד מפני השטח שלו. יעפים אלה יאפשרו לה לחקור את פני השטח בשלל מכשירים, ולספק מידע חסר תקדים בהיקפו על מעטה הקרח ועל מה שמתחתיו

לכתבה באתר ולעוד חדשות חלל: https://bit.ly/3BJiX5P
📸: NASA/JPL-Caltech
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

מיקרופלסטיק בכל מקום?
פלסטיק הוא מהחומרים הסינתטיים הנפוצים והעמידים ביותר, ועקב עמידותו הוא מתפרק לאט ונאגר באוקיינוסים ועל האדמה. כשהפלסטיק מתפרק הוא יוצר חתיכות זעירות, חלקן בקוטר של מיקרומטרים בודדים, שמכונות מיקרופלסטיק. מחקרים רבים הראו שהחלקיקים הללו מצטברים גם בגופם של בעלי חיים ימיים ופוגעים בבריאותם.
מחקר חדש מצא כעת כי דובוני מים, בעלי חיים זעירים שהתפרסמו ביכולתם לשרוד בתנאים קיצוניים, לא אוגרים חלקיקי מיקרופלסטיק בגופם, בשונה מבעלי חיים אחרים החיים לצידם. החוקרים דגמו ממי הים יותר מ-5,500 חיות ים קטנות והכניסו אותן למכל רווי בחלקיקי פלסטיק זוהרים. כשמדדו כעבור תשעה ימים את כמות הפלסטיק בגופן, דובוני המים היו היצורים היחידים שרקמותיהם נותרו נקיות מחלקיקים. החוקרים מעריכים כי הסיבה לכך היא מבנה הפה של דובוני המים, המזכיר צינור מרושת בדוקרנים שתפקידו לנקב את הטרף ולשאוב את תוכנו. ייתכן שצורת האכילה הזאת עוזרת להם להימנע מאכילת פלסטיק מזיק.
למחקר (באנגלית): https://peerj.com/articles/17641
🎨: Kate Romenskaya, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

נחיתה מושלמת לטיל השיגור הענקי של SpaceX
חברת ספייס אקס השלימה בהצלחה את טיסת הניסוי החמישית של מערכת סטארשיפ, כולל תמרון נחיתה מוצלח של טיל השיגור, עד ללכידה כמתוכנן מהאוויר בעזרת זרועות מיוחדות של מגדל השיגור עצמו. חללית סטארשיפ שוגרה על גבי טיל סופר-הבי מאתר השיגור של החברה בטקסס, ולאחר הפרדה מוצלחת חזר הטיל בפעם הראשונה לאתר השיגור עצמו, הפעיל את מנועיו כמתוכנן, התייצב באוויר ליד מגדל השיגור ונתפס בזרועותיו. תמרון כזה מאפשר להניח את הטיל בעדינות על הקרקע, וסולל את הדרך למיחזור יעיל וכלכלי של הטילים הענקיים.
גם החללית עצמה השלימה כמתוכנן את הניסוי שלה, וחזרה לאטמוספרה מעל האוקיינוס ההודי. מגיני החום שלה, ושיפורים אחרים להגברת עמידותה הוכיחו את עצמם, והיא חזרה מהחלל בלי שחלקים ממנה יתלקחו כמו בניסויים קודמים. החללית ביצעה את תמרון הנחיתה מעל המים, ואחר כך התרסקה לים כמתוכנן. הניסוי המוצלח סולל את הדרך להמשך פיתוח המערכת שאמורה להקנות לספייס אקס יכולות שיגור חסרות תקדים.
לקריאה בהרחבה באתר: https://bit.ly/4044KKS
📸: SpaceX
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

נמצאה האבדה!
לראשונה מזה 55 שנה תועד פרט חי של נץ בריטניה החדשה (Accipiter princeps). כעת אפשר למחוק אותו מרשימת העופות האבודים.
עוף אבוד הוא מין שחלפו עשר שנים לפחות מאז שצולם, הוקלט או זוהה גנטית, ושאינו מוחזק בידי האדם. עופות עשויים להיחשב אבודים אם הם חיים במקומות נידחים, אם קשה מאוד לזהותם או שהם באמת נמצאים על סף הכחדה.
הנץ המיוחד והיפה, המוגדר "עתידו בסכנה", חי רק באי בריטניה החדשה שבפפואה גינאה החדשה. התיעוד האחרון שלו עד כה היה פרט משומר שנאסף בשנת 1969. מאז הגיעו כמה דיווחים מאנשים שצפו בניצים מהמין הזה, אך ללא כל תיעוד שיאפשר לזהות אותם מעל לכל ספק.
במרץ השנה יצא הצלם טום ויירוס לאי במשלחת של הקרן העולמית לשימור חיות הבר, וצילם שם כמה מיני עופות. רק אחרי שחזר ושלח את הצילום למומחים התברר גודל התגלית. מטרתה של המשלחת הייתה לעדכן את התוכנית לשמירת טבע של האי, כדי להגן על המגוון הביולוגי הייחודי והעצום שלו, והתגלית המשמחת מספקת עוד סיבה אחת מיני רבות לשמור עליו.
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/3NjF9G3
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

פרס נובל בכימיה לחושפי סודות החלבונים
מחצית הפרס תוענק לדיוויד בייקר מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, וחציו השני יחולק בין דמיס הסביס לג'ון ג'מפר, מחברת DeepMind של גוגל. מחקריהם עוסקים בחיזוי המבנה המרחבי של חלבונים ובתכנון שלהם.
חלבון מיוצר כשרשרת של חומצות אמינו, ומתארגן למבנה תלת-ממדי מורכב, שחיוני לתפקודו. פענוח המבנה התלת-ממדי מסייע בפיתוח תרופות, בהנדסה גנטית ובתחומים רבים נוספים. הסביס וג'מפר פיתחו את תוכנת אלפא פולד, שמשתמשת בבינה מלאכותית כדי לחזות כיצד יתקפל החלבון לצורתו התלת-ממדית בדיוק של יותר מ-90 אחוז.
בייקר פיתח תוכנה לניבוי המבנה של חלבונים, והבין שאפשר להשתמש בה גם לתכנון של חלבונים חדשים, לפי הזמנה, גם כאלה שאינם קיימים בטבע. הוא וקבוצתו הצליחו לייצר כך חלבונים חדשים, וייסדו תחום חדש של פיתוח חלבונים מלאכותיים. בהמשך הם הוסיפו לתוכנה מודל בינה מלאכותית דומה לאלפא פולד, שהגדיל מאוד את היכולת שלה לתכנן חלבונים חדשים.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3YfKKTW
להצטרפות למהנשמדע: https://bit.ly/3YqTGmk

פרס נובל בפיזיקה לפורצי הדרך בבינה מלאכותית
הפרס יוענק השנה לג'ון הופפילד (Hopfield) מאוניברסיטת פרינסטון בארה"ב ולג'פרי הינטון (Hinton) מאוניברסיטת טורונטו בקנדה, על פיתוחים בתחום למידת מכונה ורשתות עצבים מלאכותיות.
הופפילד שאב השראה מעבודתו בחקר מערכות המורכבות מחלקיקים רבים, בעיקר מערכות מגנטיות שבהן רכיבים סמוכים יכולים להשפיע זה על זה וליצור השפעות ארוכות טווח על פני כל המערכת. ב-1982 הוא פיתח מערכת עצבית מלאכותית, שהייתה מסוגלת ללמוד מידע מסוים, ולשחזר מידע דומה על פי המשקל שמיוחס לו בקשרים בין צמתי המידע, המדמים את פעילותם של תאי עצב.
הינטון המשיך את עבודתו של הופפילד, ופיתח רשת מורכבת יותר, בעלת כמה שכבות, שכונתה "מכונת בולצמן" על שם אחד מאבות הפיזיקה הסטטיסטית. הרשת שהוא פיתח היא אחת הדוגמאות הראשונות של "בינה מלאכותית יוצרת", שעליה מבוססים כיום הצ'בוטים ומחוללי התמונות שפרצו לתודעה הציבורית בשנים האחרונות, לצד מערכות רבות של בינה מלאכותית שמשפיעות על כל היבט של חיינו.
לכתבה באתר: https://bit.ly/4dITEhb
🎨: אתר פרס נובל
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

פרס נובל ברפואה על גילוי המיקרו-RNA
הפרס יוענק השנה לגארי רובקון (Ruvkun) ולוויקטור אמברוז (Ambros), על גילוי המולקולות הקטנות ב-1993, ועל פענוח תפקידן בבקרה על ביטוי גנים – כלומר על התהליכים שמאפשרים לתא לווסת את ייצור החלבונים המקודדים בגֵנים מסוימים.
שנים רבות חשבו שהבקרה מתבצעת רק באמצעות "גורמי שעתוק" – חלבונים שפועלים על ה-DNA כדי לעכב או לעודד ייצור של RNA, וכך את הייצור של חלבונים מסוימים. שני הזוכים גילו מנגנון נוסף: רצפים קצרים של RNA, שאינם מכילים מידע לבניית חלבון, וכל תפקידם הוא לווסת את ייצור החלבונים. בניגוד לגורמי השעתוק, מיקרו-RNA פועלים לאחר שה-RNA כבר יוצר, ומונעים את ייצור החלבון על פיו. המיקרו-RNA הוא אחד המנגנונים שמאפשרים לכל תא לייצר חלבונים שונים, אף על פי שהחומר התורשתי זהה בכולם. המנגנון הזה קיים בכל היצורים הרב-תאיים, וחיוני להתפתחותם. ביטוי לא תקין של מיקרו-RNA יכול לגרום לסרטן ולמחלות נוספות, ופיתוח של מולקולות מיקרו-RNA יכול להיות בסיס לתרופות חדשות.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3BC8Gbk
🎨: אתר פרס נובל
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

הקרחון שעשה גלים
קרחון עצום בגרינלנד, בנפח של 10,000 בריכות אולימפיות, קרס לתוך פיורד וחולל גל צונאמי בגובה של 200 מטר שנקלט בסייסמוגרפים בכל רחבי העולם. מאחר שהצונאמי נוצר במפרץ סגור, הוא התייצב לגל עומד של שבעה מטרים בשם סייש, שמתנודד הלוך ושוב באותו אזור.
במשך כמה ימים מקור הסיגנל הסייסמי נותר תעלומה. גלים סייסמיים הם גלים הנעים בתת-הקרקע, והסיגנל הנובע מהם מרמז על מקור התנודות. בדרך כלל מדובר ברעידות אדמה, או בפיצוצים שתבניתם מוכרת וברורה, והסיגנל הסייסמי חולף בתוך דקות ספורות. אך הסיגנל הנוכחי היה שונה ומבלבל: הוא נמשך תשעה ימים וחזר שוב ושוב בתדר אחיד. בסופו של דבר, כאמור, התגלה כי מקורו בגלישת הקרחון, והתגלית סיפקה לסייסמולוגים תובנות חדשות על אופי הסיגנלים שנרשמים במכשיריהם בתהליכים כאלה.
המחקר ממחיש את יעילותה של רשת תחנות המדידה הסייסמיות העולמית, שקולטת לא רק רעידות אדמה, אלא גם רעשים חריגים אחרים.
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://wapo.st/4eS957I
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/4eQQYiO
📸: muratart, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

רובוט פטרייה
שילוב רכיבים אלקטרוניים עם רכיבים ביולוגיים, כמו רובוט המכיל רקמות חיות, נשמע כמדע בדיוני. הרי רקמה ביולוגית לא שורדת זמן רב מחוץ לאורגניזם, והיא רגישה לתנאי הסביבה – כך ששילובה בתוך רובוט אינו פשוט. אך במאמר חדש הראו חוקרים שאפשר להשתמש בתפטיר פטרייתי כדי לשלוט ברכיבים האלקטרוניים של רובוט.
קל לגדל פטריות והן עמידות למדי אף בתנאים קיצוניים. לכן הן מועמדות מבטיחות לשימוש ברובוטים ביו-היברידיים. החוקרים ניצלו את היכולת של פטריות לחוש את סביבתן – למשל שינויים בעוצמת האור ובצבעו – ולהגיב לה בפעילות חשמלית, והשתמשו בה כדי לשלוט במנועים ובשסתומים של הרובוט. הם פיתחו שני רובוטים ביו-היברידיים הנשלטים בידי פטריות, אחד מהם מהלך והשני נוסע על גלגלים. זה נעשה בעזרת ממשק שמודד את הפעילות החשמלית שהפטריות מפיקות, ולאחר מכן משתמש בקפיצות המתח המגיעות מהן כדי לשלוט בתנועת הרובוט. לדברי החוקרים, הפיתוח יכול להוביל לשימושים רבים, כגון רובוט חקלאי שחש את ההרכב הכימי של הקרקע ומחליט כמה דשן לתת לגידולים.
Room27, Shutterstock:📸
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/4enX5Lr
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

הפצצת מאביקים באבקה

אחד המאבקים הגדולים בטבע הוא על האפשרות להעמיד צאצאים. אחת מזירות המאבק הזה בעולם הצומח היא הגישה של גרגירי האבקה הזכריים לביצית.
במחקר חדש בחנו החוקרים אסטרטגיית האבקה של "הפצצה", שבה פרח משחרר את כל האבקה בבת אחת ובמהירות כשבעל חיים מאביק מגיע לביקור. החוקרים לקחו גולגולת של קוליברי – ציפור קטנה שניזונה מצוף – ופיזרו על המקור שלה גרגירי אבקה צבועים בצבע פלואורסצנטי של הפרח Hypenia macrantha ממשפחת השפתניים. לאחר מכן דימו בעזרת הגולגולת ביקור של המאביק בפרח נוסף. נמצא כי "הפצצת" המקור באבקה מהפרח השני הפחיתה את כמות גרגירי האבקה הפלואורסצנטיים על המקור לעומת מספרם קודם לכן או לעומת ביקור בפרח נקבי שאינו משחרר אבקה.
כך הראו החוקרים כי הפצצת מאביקים יכולה לסלק אבקה שמקורה בפרח זכר מתחרה ולהחליפה באבקה של הפרח המפציץ, וכך לתת לו יתרון אבולוציוני. עם זאת, דרוש מחקר נוסף שיבדוק אם ההפצצה משפרת את סיכויי המפציץ להעמיד צאצאים.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/3BySlUF
Jose Mauro Costa Monteiro, Shutterstock :📸
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

הקוקאין שהקדים את זמנו
מקורם של עלי הקוקה באמריקה הדרומית, שם הם היו חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית ומהרפואה העממית. רק במאה ה-19 פותח באירופה התהליך שמפיק מהם את האבקה הלבנה המוכרת כסם הקוקאין. כשהספרדים השתלטו על רוב היבשת, הגידולים שמשכו את תשומת ליבם היו דווקא טבק וסוכר, ולא קוקה, ועד כה לא נמצאו ראיות לשימוש מוקדם יותר בעלי הקוקה באירופה.
במאמר חדש חשפה קבוצת חוקרים מאיטליה ממצאים שמראים כי עלי הקוקה הגיעו לאירופה כבר במאה ה-17. החוקרים ניתחו את הרכב החומרים במוחות שהשתמרו בכוך לקבורת עניים הצמוד לבית חולים. בשניים מהמוחות שנחקרו נמצאו החומרים הפעילים של עלי הקוקה. ברישומי בית החולים לא הוזכר כל שימוש טיפולי שנעשה בעלים, כך שנראה כי השתמשו בהם לצורכי הנאה ופנאי. המחקר ממחיש שגם כימיה של רקמות יכולה ללמד רבות על ההיסטוריה.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/47PjS0u
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/3ZE9Wor
Bruno M Photographie, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

הצבע שעושה את העור שקוף
עד כה, חוקרים שרצו לבחון מה קורה בתוך הגוף השתמשו בשיטות דימות או בבעלי חיים שגופם שקוף באופן טבעי. שיטה חדשנית מבטיחה כעת ליצור רקמות שקופות באמצעות צבע המאכל הצהוב טרטרזין. השיטה מאפשרת להגדיל את השקיפות האופטית בלי ניתוח פולשני או מכשירי דימות יקרים, ולראות מה קורה מתחת לעור של יצורים חיים. זה מתאפשר משום שטרטרזין משנה את מקדם השבירה של רקמות אטומות למראה, כמו העור.
מקדם שבירה הוא היחס בין מהירות האור בחומר כלשהו למהירותו בריק, והוא משפיע על מידת ההתפזרות של האור במפגש עם חומרים. כשצבעו את העור בטרטרזין, הוא שינה את פיזור האור הפוגע בעור, וכשהאירו מבחוץ באורך גל מתאים, העור נהיה שקוף והחוקרים יכלו לצפות דרכו ברקמות ואיברים כמו המעיים או כלי הדם שעוטפים את המוח.
אחרי שהצבע נשטף, הרקמות חוזרות להיות אטומות והטרטרזין מופרש מהגוף. השיטה יכולה להיות פריצת דרך במחקר המדעי. ייתכן גם שתוכל להחליף הליכים רפואיים מסויימים שנעשים לבני אדם ולחסוך בדיקות פולשניות.
לקריאת המאמר המלא: https://bit.ly/3XZySFq
Arunee Rodloy, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

בדים נגד עקיצת יתושות
עקיצות של יתושות מעבירות מחלות, חלקן קטלניות. אחד האמצעים הזולים והיעילים למניעת עקיצות הוא פשוט ללבוש בגדים שיכסו את העור, אך מחקר חדש מגלה שסוגי בד רבים אינם מסייעים כלל בהפחתתן, לעומת עור חשוף.
החוקרים מצאו ששימוש בבד מסיבים עבים, תכולת לייקרה גבוהה ותפרים קצרים שיפרו את היכולת של הבד לחסום עקיצות. בחלק מהבדים הועיל גם טיפול בחום. החוקרים הראו שבדים שפותחו בהתאם לדרישות האלה מנעו טוב יותר עקיצות של שני מיני יתושות. הבדים האלה אף יוצרו בטכנולוגיות ידידותיות יחסית לסביבה וחסכוניות בכוח אדם, אך חלקם היו לא נוחים ללבישה.
לבסוף בחנו החוקרים בעזרת מודל ממוחשב את השפעת השימוש בבדים שפיתחו על התפרצות של קדחת דנגי, ומצאו שהבד מסייע בהורדת קצב ההדבקה ומעכב את שיא ההתפרצות. בעתיד הם מקווים לבחון לעומק את יכולתם של ציפויים שונים לסיבי הבד לשפר את יכולתם למנוע עקיצות.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/4eDPWGS
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/3MVW8hx
📸: מתוך Holt et al
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

סליחה, טעינו❗️ והכנו מזה לוח שנה מדעי, צבעוני, חווייתי ומעשיר העוסק בתיאוריות שנחשבו פעם אמת – עד שהמדע תיקן אותן ✅

בלוח השנה המדעי של מכון דוידסון לשנת 2024/5 תוכלו למצוא תאריכי לידה של מדעניות ומדענים חשובים, תגליות והמצאות היסטוריות, אירועי מדע וחלל, מועדי מטרי מטאורים וליקויי חמה/ירח, ועל הדרך לגלות תיאוריות חדשות שהמדע הוכיח!😮

📅 זה הזמן להתחדש עם לוח שנה שולחני או תלוי >>> https://bit.ly/43JPEZ9

יצורונים פורחים באוויר
מיקרואורגניזמים נמצאים כמעט בכל מקום בעולם, אך תמיד סברו שהם אינם יכולים לשרוד זמן רב בשחקים. ממצאים מטיסות שנעשו בשמי יפן גילו כעת עולם שלם של חיידקים ופטריות. מסננים שנשאו המטוסים אספו חלקיקים עם יצורים מיקרוסקופיים עליהם אפילו בגובה של 3 ק"מ. חלקם נישאו ברוח אלפיים ק"מ ממקום מוצאם בלב סין.
היצורונים שנאספו זוהו בעזרת ריצוף גנטי וחלקם גודלו בהצלחה בתרביות. ביניהם היו חיידקים מחוללי מחלות שפוגעים בבני אדם, חלקם אף עמידים לאנטיביוטיקה. היו חיידקים שאיבדו את העמידות לאנטיביוטיקה בזמן המעבר בשכבה הנמוכה ביותר של האטמוספרה, אך לא כולם.
לא ברור אם החיידקים מחוללי המחלות עדיין מידבקים אחרי המסע הארוך, אך המחקר מציג ראיות להפצה של מחוללי מחלות ושל גנים לעמידות למרחקים עצומים דרך האוויר. "לפעמים מספיק חיידק אחד כדי להדביק. אלה סביבות שטרם נחקרו ואנחנו חייבים לחקור אותן עוד", מסביר החוקר דיוויד שמייל, שאינו קשור למחקר.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/3ZAZqOB
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://nyti.ms/3TEJIhC
📷: Shutterstock/ansveta/Art Stocker
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

מה אכפת לציפור אם האקלים משתנה?
מה עושות הציפורים כשהעולם מתחמם? הן יכולות לשנות את אזורי המחייה שלהן: לעבור לאזורים צפוניים יותר – או דרומיים יותר בחצי הכדור הדרומי – או לעלות גבוה יותר להרים. הן עשויות גם להקדים את זמני הרבייה שלהן, כך שיהיו קרובים יותר לחורף.
במחקר חדש, בחנו חוקרים מארצות הברית את השינויים שנצפו אצל יותר ממאה מיני ציפורים. הם מצאו שרבים מהם נקטו באחת או יותר מהאסטרטגיות הללו. בממוצע, הציפורים במחקר נדדו 1.1 קילומטר לעבר הקטבים כל שנה, ו-1.2 מטר גבוה יותר בהרים. עם זאת, הייתה שונות רבה בין המינים, שחלקם לא זזו כלל, ואחרים נדדו רחוק יותר. החוקרים גילו שהשינוי הגדול ביותר היה לא במרחב אלא בזמן: ציפורים רבות הקדימו את זמני הרבייה שלהן, וכך גידלו את הצאצאים בטמפרטורות נמוכות יותר. נראה שזו הדרך הקלה ביותר להתמודד עם ההתחממות – הקדמה של הרבייה ביום אחד מקבילה לנדידה כאלף קילומטר צפונה, או עלייה של מאות מטרים במעלה ההר.
למאמר המלא (באנגלית): https://go.nature.com/47CzeFm
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/3ZuUT0f
📷 macherstudio/Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

דבורים, אקלים וריח הפרחים
לשינויי האקלים יש השפעה עצומה על תהליכים אקולוגיים חשובים, ביניהם האבקת צמחים בידי דבורים. ידוע כבר שחום מקשה על הדבורים לעוף. כעת מתברר שהוא פוגע גם ביכולתן להריח פרחים.
חוקרים גידלו שני מינים של דבורי בומבוס, ואז חשפו אותם לטמפרטורה של 40 מעלות במשך כשלוש שעות ובדקו את את התגובה החשמלית במחושיהם לשלושה ריחות של פרחים. התגובה לריח פחתה ב-80 אחוז אצל הדבורים הפועלות וב-50 אחוז אצל הזכרים, ולא חזרה לעצמה גם אחרי יממה בתנאים נוחים. בומבוס הבר Bombus Pascuorum היה פחות עמיד בחום מהמין Bombus terrestris, שמגודל גם באופן מסחרי.
פגיעה כה משמעותית בחוש הריח של הבומבוסים עלולה לפגוע בשירותי ההאבקה שהם מספקים לצמחים וגם בתזונת המושבה כולה, וכך לסכן את קיומה. הדבר מסוכן עוד יותר לדבורים יחידאיות, שלא יכולות להסתמך על עזרה מחברותיהן.
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/3XBlpCl
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/3zsJTFW
📸: Shutterstock, Sergey Lavrentev
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

הגנה מקרינה בדרך לירח
כשנתיים לאחר המשימה הראשונה בתוכנית ארטמיס, שבה חללית אוריון – המיועדת להטיס בני אדם לירח – השלימה מסע לא מאויש של 25 יום בחלל, כולל הקפת הירח, מפרסמים החוקרים את נתוני מדידות הקרינה מהמשימה. מהמאמר בכתב העת Nature עולה כי רמות הקרינה שנמדדו בחללית נמוכות ממה שהיה צפוי, בזכות המיגון שלה. במעבר דרך חגורות ון אלן, שם החללית סופגת קרינה רבה, האזור הממוגן בה נחשף לרמות קרינה קטנות פי ארבעה מאשר האזורים הממוגנים פחות. לדברי כריסטין הלווג (Hellweg), ראשת המחלקה להשפעות ביולוגיות של קרינה בסוכנות החלל הגרמנית, מיגון החללית יאפשר לאסטרונאוטים להגיע בבטחה לירח גם במקרה של סערות שמש. היא הוסיפה כי ברמה נמוכה של פעילות שמש, כמו שהיתה במשימת ארטמיס 1, המיגון מאפשר גם משימה ממושכת למאדים. במאמר המשך צפויות להתפרסם תוצאות הניסוי של אפוד המגן שפיתחה חברת סטמראד הישראלית, להגנה נוספת על אסטרונאוטים מהקרינה.
לכתבה המלאה באתר: https://bit.ly/3MS8BTu
📸: NASA
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

איך הופכים צבה לצב או צב לצבה?
צבגון אדום-אוזן הוא צב נפוץ שחי בביצות ובנחלים באמריקה הצפונית. הזוויג שלו נקבע במהלך הדגירה של הביצים והוא תלוי טמפרטורה: עוברים שמתפתחים בטמפרטורה של 26 מעלות צלזיוס יהיו זכרים ואילו אלה שמתפתחים בטמפרטורות של כ-31 מעלות, יהיו נקבות. עד לאחרונה לא היה ברור איך הטמפרטורה משפיעה על התפתחות העובר בביצה.
כעת, חוקרים מסין מציעים לזה תשובה. במחקרם הם הראו שחלבון מסוים נקשר ל-DNA של העובר ומפעיל בו את הגן FoxI2, שמעורב בהתפתחות השחלות אצל הנקבות. החוקרים גם הראו שכשהטמפרטורה עולה, מבנה החלבון משתנה לצורה שמאפשרת לו להיקשר ל-DNA. כשבלמו את פעילות החלבון אצל עוברים שהיו אמורים להתפתח לנקבות, העוברים פיתחו סממנים של זכר, ובעוברים שהיו אמורים להתפתח כזכרים, הגברת פעילות החלבון הובילה להתפתחות נקבות, גם אם הדגירו את הביצים בטמפרטורה שמתאימה לכאורה להתפתחות הזוויג השני. המחקר פענח תעלומה ביולוגית והציג קשר ישיר בין הסביבה לגנטיקה.
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/3zvHSsw
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/3Xpk5CC
📸: FU Jiong
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada

הפיתיון המהבהב של העכביש
כשעכבישים מהמין Araneus ventricosus תופסים זכר של גחלילית, הם לא פשוט הורגים ואוכלים אותו כמו כל טרף אחר. במחקר חדש, חוקרים מסין הראו שהם משתמשים בחרק המהבהב כפיתיון לגחליליות אחרות. הם תוקפים את הזכר הלכוד שוב ושוב, עוטפים אותו במשי ונושכים אותו, מניחים לו לזמן קצר, ואז תוקפים שוב. הם עושים זאת רק לגחליליות מאירות: כאשר החוקרים כיסו את האיברים פולטי האור של החרקים בדיו שחורה, העכבישים לא טרחו להתקיף אותם בצורה כזו.
זכרי גחליליות שהותקפו בשיטת ה"עטיפה ונשיכה" שינו את דפוס ההבהובים שלהם לדפוס דומה לזה של נקבות הגחלילית, ושונה מהדפוס של זכרים שנתפסו ברשת אך לא הותקפו. החוקרים הסיקו מכך שלא מדובר באות מצוקה, אלא הם משערים שהתקפות העכבישים הן שגרמו לזכרי הגחלילית לשנות את דפוס ההבהובים שלהם. העכבישים עושים זאת, ככל הנראה, כדי שהדפוס החדש, ה"נקבי", ישמש כפיתיון וימשוך עוד זכרים אל הרשת. עדיין לא ברור מה גורם לשינוי ההבהובים: הארס של העכביש, או אולי הנשיכות עצמן.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3XJ4aAj
📸: opimages, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada