ישראל, ארה''ב, ומה שביניהן - מושיק קוברסקי Telegram 帖子

התגובות של כל "חסרי הסבלנות" מהימין על עצירת הסיוע ההומניטרי היו כמובן לעגניות, כאילו מה זה כבר משנה, "מחסני החמאס מתפוצצים מסחורה".
אלו כמובן תגובות שבאות מהרגש, ואני מבין אותן אחרי כמעט שנה וחצי של מלחמה, אבל אין קשר ביניהן לבין חוקי הכלכלה, שמה לעשות, תקפים גם בעזה.
כאשר שוק במצב יציב, ומקצצים בבת אחת את כל ההיצע, הפער שנוצר גורם מיד לתופעות של אגירה ועלייה דרסטית של מחירים. מנהלי המחסנים, שלא מקבלים סחורה חדשה, לא זו בלבד שלא מספקים את הביקוש הגובר (לצורך אגירה) אלא גם נמנעים מלשלוח מה ששלחו בדרך כלל, כי גם הם לא רוצים לרדת מרמת מלאי. זהו כדור שלג שלא ניתן לעצירה.
תוך ימים מספר (אם נתמיד בלחץ, ואני מקווה שכן - עד שיחזירו את החטופים וייכנעו) תעלה הצעקה ותגבר, וגם החמאס יושפע מכך, למרות הציניות והאכזריות. אלא שהפעם:
- אין פרוקסיז שיעזרו
- אין החלטות מועהב"ט
- אין האג
- אין ממשל ביידן
- אין הברחות מפילדלפי
- יש לישראל מחסנים מלאים חימושים
- יש לגיטימציה מטראמפ לפעול צבאית
- יש (בקרוב) מטכ"ל חדש והתקפי
בקיצור, גם החמאס יבין מהר שאין לו מוצא.
האם זה ישפיע? נחיה ונראה.

בעקבות העצירה של הסיוע ההומניטרי לעזה הבוקר, אני שומע הצהרות המאשימות את הממשלה: "500 יום מאוחר מדי".
צריך להיות הוגנים. עם הצפת כל הגזרות והנזקים שגרם לנו ממשל ביידן, וכאשר אנו יודעים עד כמה הסיוע היה בבת עיניהם, אפשר להסיק שהפסקת הסיוע בתקופת ביידן הייתה מביאה לפעולות מצידם שהיו גורמות לפגיעה קריטית ביכולתנו להילחם.
זה משאיר את 42 הימים האחרונים. אלו הימים בהם הצלחנו להחזיר 30 חטופים חיים (כולל הזרים) ו-8 חללים. החתימה נעשתה בימים האחרונים של ביידן גם בלחץ של טראמפ.
וביום הראשון בו אנו משוחררים מהעיסקה הזו התבשרנו על הקפאת הסיוע. אני מקווה שהדבר ימשיך, ובקפדנות, עד שנקבל את חטופינו, החמאס יתפרק מנשקו וייצא מעזה.
ואז תכנית טראמפ.

ישראל מכריזה על הפסקת הכנסת סחורות לרצועה

*לשכת ראש הממשלה:*

עם תום שלב א׳ של עסקת החטופים, ולאור סרבנות החמאס לקבל את מתווה ויטקוף להמשך השיחות - שישראל הסכימה לו - ראש הממשלה נתניהו החליט כי החל מהבוקר תיפסק כל הכנסת הסחורות והאספקה לרצועת עזה.

ישראל לא תאפשר הפסקת אש ללא שחרור חטופינו.
*אם החמאס ימשיך בסירובו, יהיו לכך השלכות נוספות.*

עדכון

לפני 3 ימים כתבתי מה לדעתי צריך לעשות הבקר, עם תום הפסקת האש:
כאן:
https://t.me/israelus/4904
אמש פורסם שישראל מאמצת את מתווה ויטקוף שמשמעותו הארכת שלב א לשישה שבועות אבל בצורה שונה: מחצית (12 או 13) מהחטופים החיים ומחצית מהחללים (17) מייד, והיתר בסוף ה תקופה אם תהיה הסכמה על התנאים לסיום הלחימה.

כמה אבחנות:

1. המתווה הוא של ויטקוף - המשמעות: זה על דעת טראמפ, על מנת להביא כמה שיותר חטופים בחיים. התיאום המלא בין ישראל וארה"ב הוא נכס שאסור לפגוע בו. תורידו מהשולחן את הטיעון הלא אינטליגנטי ש"ביבי כבר מעצבן את טראמפ". ויטקוף לא אומר מילה בלי שטראמפ עומד מאחוריו.

2. הדבר שהכי צורם במתווה הוא הזמן (6 שבועות). די ברור שגם 6 שנים לא יאפשרו להגיע להסכם עם חמאס ואפשר היה גם לקצר לשבוע כדי להגיע למסקנה הזו. זה 6 שבועות שנותנים לחמאס זמן להתארגן ולהשמין. אולי אצלנו רוצים לתת זמן לרמטכ"ל להיכנס לתפקיד, אולי רוצים לגמור עם התקציב (31.3), לא יודע. עדיין ארוך מדי.

3. לא ברור כלל שהחמאס יקבל את זה. מבחינתו זו שיטת הסלאמי - ישראל מפרקת אותו בהדרגה מהנכס היחידי שלו - החטופים, והם יודעים לאן כל זה מוביל: חיסולו או הגלייתו. החמאס מהמר על השיסוי בחברה שלנו והחלום שלהם הוא הפלת הממשלה. אסור לתת להם את זה.

4. חייבים לקצוב זמן (ימים בודדים) ואם החמאס לא ייתן תשובה, לפתוח את שערי הגיהינום.

5. הייתי מאד שמח אם במקביל, החל מהבוקר, היו מקצצים דראסטית את הסיוע ההומניטרי, כפי שכתבתי בפוסט הקודם. זה רמדאן, וזה יכאב להם מאד אולי זה יעזור להם לקבל החלטה, ואולי הם יפוצצו את הכל. 42 היום הסתיימו ויש לנו חטופים שם, כך שזה מתבקש.

6. אז לכל המגיבים - יש לי ביקורת עניינית, גם כשבראש הממשלה יושב נתניהו. ואני תמיד מותיר מקום לספק כי לא כל התמונה בפני.

כבר ב-2017 טראמפ רצה לפרק את הקשר הרוסי-איראני ולהרגיע את המתח בין גושי. אלא שהדמוקרטים, כבר במהלך הקמפיין שלו שנה קודם, הפעילו מסע השחרה מתוכנן והפעילו סוכני FBI מושחתים (אנדי מקקייב, פיטר סטרוק וליזה פייג') שביחד עם התקשורת (נשמע מוכר?) יזמו האזנות סתר במטה של טראמפ תוך מסירת מידע בדוי לבית המשפט המיוחד שמאשר זאת (FISA).

העלילה הרוסית Russia gate הייתה (על פי דבריהם) פוליסת הביטוח למקרה שטראמפ ייבחר. ואכן היא הופעלה. כשטראמפ גילה זאת והדיח את ראש ה FBI קומיי, הקונגרס, שאז היה נגד טראמפ (גם חלק מהרפובליקאים) מינה את התובע המיוחד מולר ששנתיים וחצי ו-40 מיליון דולר אחר כך הודה שלא היה כלום.

אבל החשד שטראמפ הוא סוכן רוסי (הם אפילו המציאו לו שם: קראסנוב...) רדף את טראמפ לאורך רוב כהונתו (אלפי איזכורים בתקשורת - לא מגזים). סיפורי הבדים על מעלליו במלון במוסקבה עם יצאניות רוסיות, ועוד כיד הדמיון. התוצאה: טראמפ חשש להיראות כמישהו שעוזר לרוסיה וכך תוכניתו לשתף פעולה עם רוסיה נגד האיסלם הקיצוני, סוני ושיעי, נגנזה.

הטירוף הגיע אז לרמה שכאשר טראמפ ופוטין נפגשו היה לחץ גדול למנוע מהם שיחה בארבע עיניים (פן הסוכן יקבל הוראות ממפעילו...).

פאסט פורוורד 4 שנים. טראמפ חזר כמנצח הגדול. הקונגרס מאחוריו. רוב הציבור תומך בו. עלילת רוסיה נחשפה והוקעה כמזימה שטנית. טראמפ מרגיש חופשי להגשים את התוכנית מלפני 8 שנים שעוכבה. הפעם בדחיפות גבוהה עוד יותר, גם כדי לעצור את סין. מי שהקשיב לכל העימות אתמול שמע את טראמפ מטיח בזלנסקי המסכן, אך בעיקר בעיתונאים, את תסכולו על אותה מזימה נגדו (Russia, Russia, Russia )

זלנסקי מנסה כעת לעמוד בדרכו. לא רעיון טוב.

רבים מבולבלים לגבי מה שקרה אתמול בחדר הסגלגל. המריבה המסוקרת בין זלנסקי לבין הנשיא טראמפ וסגנו וואנס.

בישראל כמובן קוי השבר חופפים לימין ושמאל. הרל"ביסטים בעד זלנסקי, הביביסטים בעד טראמפ. (זה בגדול, יש יוצאי דופן).

אבל בואו נעשה ניתוח קר. טראמפ מאמין ב- Common Sense. הוא לא בעד לחזור על טעויות שוב ושוב ושוב. הוא מאמין שאי אפשר לנצח באוקראינה, רוסיה לא תתקפל ולא תוותר, במקרה הטוב, זה יעלה לאמריקה עוד כמה מאות מיליארדים ולאוקראינים ולרוסים עוד חצי מיליון הרוגים, ובמקרה הרע, זה יידרדר למלחמת עולם שלישית.

מצד שני, המלחמה הזו קירבה את רוסיה לסין ואיראן, וארה"ב חייבת להוציא אותה מהציר הזה. זה אינטרס עליון להגשמת יתר תכניותיו שח טראמפ.

לכן, מבחינת טראמפ הפתרון היחידי הוא עצירה בקווים הנוכחיים, רוסיה תשמור על השטחים שכבשה, אוקראינה לא תצורף לנאט"ו, וזלנסקי יקבל עזרה לשקם את מדינתו ההרוסה.

זלנסקי לא מוכן לוותר על שטחיו, ודורש קודם כל ערבויות בטחוניות של ארה"ב והמערב. טראמפ לא מוכן לתת ערבויות עד שיש הסכם בין הצדדים, כי אחרת, הוא עלול להיגרר למלחמה שהוא לא רוצה. וכך בא לאויר העולם הרעיון של עיסקת המינרלים. ארה"ב תקבל זכויות במרבצי המתכות הנדירות של אוקראינה, וכך תוכל להחזיר לעצמה חלק מה-350 מיליארד דולר שנתנה כבר לאוקראינה. וכאשר לאמריקה יהיו אינטרסים כלכליים משמעותיים באוקראינה, רוסיה תהסס מלגעת בשכנתה כי אז ארה"ב עלולה להגיב.

זלנסקי הסכים לעיסקה, לאחר התפתלויות ודו פרצופיות שכבר העלו לאמריקאים את לחץ הדם,, אבל במקום לחתום עליה בין נציגים ברמת שר אוצר, הוא דרש לבוא לבית הלבן לטקס. טראמפ הסכים ולא חשד בכלום. זלנסקי בא והודיע שהוא דורש עכשיו את הערבויות הבטחוניות, לפני הסכם עם הרוסים, ולפני העיסקה על המינרלים, וגם הציג תנאים מקסימליסטים שיכשילו כל הסכם. את נימוקיו הציג מול מצלמות העיתונאים, דבר לא מקובל ואף משפיל למארחים.

גם אלו במימשל שתמכו בזלנסקי, כמו ידידנו לינדסי גרהאם, שפגש אותו לארוחת בוקר באותו יום והנחה אותו מה לומר, היו המומים. מרקו רוביו, שבעבר שפך את חמתו על הרוסים, הגן על הנשיא בראיון של 17 דקות ב-CNN. זלנסקי יכול לחזור למסג' מפנק אצל ידידיו האירופים אבל במהרה יגלה שהוא נשאר בלי נשק ובלי סיוע ועלול להפסיד הרבה יותר ממה שהפסיד עד עכשיו.

הימור שלי:
זלנסקי יתקפל, בגדול. פשוט אין לו ברירה. זה לא קשור לצדק אלא למציאות.

מבחינתנו, אפשר לסלוד מפוטין, לחשוב שהוא איש רע מאד, אבל התקרבות רוסית-אמריקאית, כאשר טראמפ הוא נשיא, זה חדשות טובות מאד לישראל. זה מכה לציר האיראני, זה מעלה את הסיכוי של תכנית טראמפ, זה עשוי להוביל ליציבות בגבולנו הצפוני.

יחסי ישראל רוסיה היו בשיא כל הזמנים לפני המלחמה הארורה הזו. היו ימים שישראל, בראשות נתניהו תיווכה בין המעצמות (9.5.2018 - נתניהו לצד פוטין במצעד בככר האדומה, לצלילי התקווה. 20.6.19 - מפגש של יועצים לבטחון לאומי של שלוש המדינות, בירושלים).

חבל על אוקראינה, אבל לא דין מלחמה ברוסיה כמלחמה בציר הרשע האיראני. אוקראינה עמדה בגבורה (התחזית המקורית הייתה שקייב תיפול תוך שבועיים), אבל אין לה סיכוי לסיים בניצחון, ועליה לחתוך הפסדים. גם אם תוותר על כל השטחים שנכבשו ממנה, היא פי 20 גדולה מישראל ויכולה להשתקם. אבל הגאווה של זלנסקי (ויש שיאמרו הפינוק שהתרגל אליו במערב) היתה בעוכריו.

סיפור למתקדמים. כל קשר למציאות מקרי בלבד.

ב' הוא איש עסקים שעסקיו חובקי עולם. לצורך נסיעותיו התכופות הוא נעזר במטוס מנהלים משוכלל שעלה המון כסף עם ציוד שמתאים לכל מזג אויר. הטייסים, ה' ור' לא גוייסו על ידו, אך מצויים תחת הסכם המונע ממנו לפטרם טרם סיום תקופת העסקתם. למרות זאת, הוא מרוצה בדרך כלל מתפקודם, למעט מספר מקרים בהם פעלו שלא כשורה והוא אמר להם זאת.

בטיסה במזג אויר סוער, דבר שקורה לעיתים תכופות, לפתע חש ב' שהמטוס מתנדנד ועובר לצלילה. הוא פורץ לתא הטייס ומגלה שהטייסים ישנים שנת ישרים. הם פשוט נרדמו באמצע הטיסה. ב' תופס את ההגאים ובמקביל צועק עליהם שיתעוררו. הוא לא עוזב את תא הטייס לוודא שלא יירדמו שוב, עד שהמטוס ינחת בשלום.

שאלות:

1. מי אשם? האם זו אשמתו של ב', שהשתמש במטוס, או של הטייסים שהלכו לישון?

2. חבריהם של הטייסים טוענים שנאמר לב' שמזג האויר סוער וידוע שטיסה במזג אוויר סוער היא מסוכנת. הם הרי קראו לו את הוראות הבטיחות טרם הטיסה. ב' בחר לטוס, ולכן זו אשמתו.

3. חבריו של ב' טוענים שאמנם ב' הוא המנכ"ל, ואחראי למטוס ונוסעיו, אבל הוא כבר טס הרבה פעמים במזג אויר כזה. הטייסים הרי לא אמרו לו שהם לא מוכנים לטוס בגלל מזג האויר, ובלי קשר, הוא ממש לא ציפה שהטייסים ירשו לעצמם ללכת לישון באמצע טיסה.

4. יריביו של ב' טוענים שבגלל שהוא זה שאשם, אסור היה לו לקחת את ההגאים בטיסה. הוא פשוט היה צריך להוציא את כולם מתא הטייס, לצאת ולנעול אותו, ולעשות משאל בין הנוסעים מי רוצה להטיס את המטוס.
אז מי אשם? ב' או הטייסים? והאם ב' היה צריך לעזוב את ההגאים באמצע הטיסה?

‏רוה"מ,
צוות המו"מ חזר מקהיר ללא תוצאות. תנאי הסף שלנו לשלב ב' הפוכים לגמרי מתנאי הסף של חמאס. הם לא מעוניינים בהארכת שלב א'.
לכן:
מסע"ת מוצ"ש.
מיום א', לא נכנסת אף משאית או מיכלית לעזה. מיכלי הדלק הגלויים מופצצים במדויק. רוצים יום הספקה? 5 חטופים. ללא שום טקס. ארה"ב תתמוך. קדימה.

צביעות וטרלול מול מנהיגות נחושה
דן נחמן / מושיק קוברסקי

ככל שישראל מתחזקת מול אויביה, מחזירה את חטופיה, ומשנה את המצב במזרח התיכון, כך גובר הטרלול התקשורתי והפוליטי של השמאל ומפגני הצביעות חוצים שיאים חדשים.

השבוע חגג הרמטכ"ל הרצי הלוי את סיום כהונתו בנסיעה מיותרת ומתריסה לוושינגטון. בשבוע שבו העם נקרע למראה החזרת הגופות הקטנות של האחים לבית ביבס, וכשכולנו הזדעזענו כשגופת האם הוחלפה ע"י מפלצות החמאס, נסע הרמטכ"ל כדי לקבל מדליה מצועצעת (על מה מגיעה לו מדליה?) מהרמטכ"ל האמריקאי, יום לפני שהלה פוטר ע"י הנשיא טראמפ בנסיבות בהן רב הנסתר על הגלוי. ניסו לספר לנו שהוא נוסע לטפל בתיאום הביטחוני, אבל מה יש לשני לשעברים לתאם לגבי העתיד? שישאירו זאת למחליפיהם.

והתקשורת, שמצצה עד תום את דמו של ראש הממשלה שנשאר יומיים נוספים בוושינגטון לפגישות קריטיות, שותקת לגבי הבזיון של הרמטכ"ל. הרי אין חולקים על כך שהוא, בתור מפקד הצבא, ביחד עם ראש השב"כ, נושאים באשמה הישירה לאירועי הלילה בו נטבחו מעל 1000 אזרחים וחיילים. הם אלו שלא דאגו להעיר את החיילים במוצבים ואת השוטרים בתחנות, ואפילו נמנעו במכוון מלעדכן את שר הבטחון וראש הממשלה במהלך הלילה.

אם כבר מדברים על ראש השב"כ, אנו חיים בהזייה מוחלטת. כבר לפני ה-7.10 כשל השב"כ לחלוטין בהגנה על המדינה ומוסדותיה הדמוקרטים כשנמנע לפעול כנגד חתרנות מסוכנת נגד יכולת ההגנה של צה"ל. המיזם שהובילו קצינים לשעבר נגד שירות המילואים פגע אנושות בכושר ההרתעה שלנו. במקום לחקור את המסיתים, השב"כ עצם עין והתעמק בנושאים שכלל לא נוגעים לו כמו חקיקת עילת הסבירות המטופשת. וכמובן שעליו רובצת אחריות אדירה על כך שכשל ביצירת התראה לטבח, זלזל בנושא המודיעין האנושי (Humint) בעזה, והתעסק באובססיה ב"אלימות המתנחלים". ומייד אחרי שעוצמת כישלונו התחוורה, סירב ראש השב"כ להניח את המפתחות ועד היום, קרוב לשנה וחצי אחרי הטבח, לא פירסם אף תחקיר על אירועי הלילה הנורא (למרות שנדרש). בשבוע שעבר נמנע בנס פיגוע המוני, לא בזכות השב"כ שנרדם בשמירה.

תקשורת אמיתית הייתה דורשת הסברים מראש שב"כ כושל, במקום לפאר את מעמדו ב"שומר סף" מול הדרג שנבחר באופן דמוקרטי – פשוט טירוף מערכות.

הטרלול במחוזות השמאל הרל"ביסטי מגיע לשיאים חדשים. יאיר גולן, העומד בראש מפלגה המתהדרת בשם "הדמוקרטים", מצוטט כך על ראש הממשלה: "אנחנו לא ניתן לו לשרוד על חשבון חיי אחינו ואחיותינו. ואני מודיע לך ביבי, אם תסכל את העיסקה, יפתחו שערי הגיהנום!". איפה היועצת המשפטית לממשלה שתפתח בחקירה פלילית על הסתה? הרי לגנרל לשעבר אין אפילו חסינות פרלמנטרית. על הרבה פחות מכך זומן ח"כ מיקי זוהר לחקירה מאיימת. ואיפה השב"כ בתמונה? עסוק בניפוח פרשות סרק כמו קטרגייט, כדי להגן על ראשו מהדחה. גם ההפגנות, לכאורה למען החטופים, בהן נישאת אל על בובתו הנלעגת של ראש הממשלה בבגדים כתומים היא חצייה של כל הקווים האדומים, בוודאי ובוודאי בעת מלחמה. והשב"כ? יוק.

ומול כל אלה – תמונות ההצלחה. בצפון, התמונה האייקונית של מטוסי חיל האוויר חולפים ביעף נמוך מעל אנשי חזבאללה המובסים, כל זאת לאור יום, כאשר רעם המטוסים משתיק את גמגומיו של נעים קאסם המפוחד הנעול בבונקר.

ביהודה ושומרון, 40000 טרוריסטים וסייעניהם נשלחים החוצה מקיני הטרור ("מחנות פליטים") בג'נין ובטול כרם וצה"ל מפוצץ את בתיהם (כן, נתניהו היה שם באמת, זה לא היה "מסך ירוק" כמו שהמטורללים מספרים). עדיין, כפי שראינו, יש נסיונות למעשי חבלה חמורים מיו"ש והטיפול חייב לעלות מדרגה.

ובעזה, החמאס בפניקה לאחר שהטקסים המשפילים שערך חזרו אליו כבומרנג וישראל הענישה אותו בעיכוב שחרור המחבלים ולוחצת על שחרור חטופים נוספים ללא ויתורים ישראליים. עד היום שוחררו, הודות ללוחמינו האמיצים, 147 חטופים חיים ו-45 גופות מתוך 255 חטופים (251 ב-7.10). יש עדיין, על פי ההערכות, 25 חטופים בחיים, ואנו מקווים ומאמינים שנוכל לשחרר את רובם בעזרת צוות המו"מ הנוכחי אשר פועל, שלא כמו קודמו, ללא הדלפות, ובהרמוניה מלאה עם רוה"מ ועם ידידתנו הגדולה ארה"ב. עם כל הכאב, החזרת החטופים, ללא ויתור על מטרות המלחמה כפי שהוצגו על ידי הממשלה ואף מעבר לכך, מהווה הישג שאיש לא ציפה לו. היו אלו שחשבו שכניעה ותבוסה ישיבו את כל החטופים, והיו מוכנים ל"כל מחיר". מזל משמים שלא הם עמדו בראש המדינה ברגעים אלו.