ישראל, ארה''ב, ומה שביניהן - מושיק קוברסקי Telegram Posts

נשמעים קולות רבים של ישראלים החוששים שכמו שטראמפ התהפך על אוקראינה הוא עלול להתהפך על ישראל.

אני רוצה להרגיע אתכם.

יש הבדלים מהותיים בין המקרה של אוקראינה והמקרה של ישראל.

נתחיל בהבטים המעשיים.

במהלך המלחמה, אוקראינה קיבלה מארה"ב מעל 200 מיליארד דולר, בעוד ישראל קיבלה הרבה פחות מ-20 מיליארד (פחות מ-10%). 200 מיליארד דולר זה סכום עצום, גם עבור ארה"ב, ורובו ניתן לא כסיוע צבאי (שחוזר לתעשייה האמריקאית) אלא ככסף ממש, שנבלע בבורות שחיתות הנפוצים במדינות כמו אוקראינה ואין עליו כלל פיקוח.

הציבור האמריקאי רואה שאזרחיו נאנקים מנזקי ההוריקנים והשריפות, מקבלים מעט מאד סיוע מממשלתם, בעוד הכסף זורם כמים מעבר לים, וללא תמורה.

הבדל פרקטי נוסף הוא חוסר היכולת של אוקראינה לנצח את רוסיה. בעוד ישראל הדגימה את יכולתה להכריע את הפרוקסיז של איראן באופן מבריק וגם לאיים באופן משמעותי על איראן עצמה, אוקראינה מבוססת בבוץ, ללא סיכוי להחזיר את השטחים שנלקחו ממנה. טראמפ אוהב ווינרים ומתעב לוזרים, ולנו יש צבא מדהים, מוסד עם הישגים בלתי נתפסים, ומנהיג ווינר, למרות כל יללות התבוסתנים מסביבו.

הבט נוסף הוא הדחיפות של טראמפ לשקם את היחסים עם רוסיה. אין מה לעשות - רוסיה, עם כל בעיותיה, היא כח גרעיני משמעותי, ועימות איתה יכול להגיע גם להשמדה הדדית. בשלהי תקופת ביידן האיום הזה אכן היה על השולחן. החיבור של רוסיה עם סין ואיראן היה הרסני לעולם המערבי כולו ולארה"ב בפרט (וגם לנו). טראמפ נחוש לפרק את החיבור הזה ולא יתן לאוקראינה ואירופה להכשיל זאת.

לנו, לשמחתנו, אין אויב גרעיני (ועלינו לעשות הכל כדי למנוע זאת) וטראמפ רואה בנו נכס אסטרטגי. עם כל הסימפטיה לאוקראינה, המלחמה שם גרמה להקפאת היחסים שלנו עם פוטין שטופחו ע"י נתניהו בזמן ממשל טראמפ הראשון (אם כי הם נשמרו במצב שהם יכולים להשתקם, והם ישוקמו כעת).

תקיעת הטריז בין רוסיה לאיראן נמנעה מטראמפ בקדנציה הראשונה שלו בגלל החקירה המופרכת של RussiaGate (למרות שהוא רצה מאד). כעת, עם תמיכה ציבורית רחבה, הוא גם מסוגל לבצע זאת, והדבר מתלכד עם רצונו (הלא מוצהר) להפיל את המשטר האיראני הרצחני.

וכעת להיבט האידאולוגי מוסרי. בעוד התמיכה בישראל מושרשת בציבור האמריקאי, נטועה באלמנטים דתיים והיסטוריים, התמיכה באוקראינה היא קצרת ימים ונבעה יותר משנאה לרוסיה ורווחה בקרב אלו שבחלו בטראמפ. ככל שהתברר המחיר העצום של הסיוע, והתברר שאירופה רוכבת על גבה של ארה"ב ותורמת הרבה פחות (הגם שהנושא חשוב לה הרבה יותר), התמיכה הציבורית באוקראינה יורדת. הפיכתה של אירופה למעוז הפרוגרס הצבוע לא תרמה לסנטימנט האמריקאי לעזור לה (ראו הנאום של סגן הנשיא השבוע בפורום הבטחון האירופי). ישראל האמיתית, לא זו של עיתון "הארץ", נאבקת בפרוגרס, מאמינה במסורת ובלאומיות, ומסונכרנת עם הרוח החדשה שטראמפ מביא לארה"ב.
MAGA =MIGA

כל אנשי המימשל החדש הם תומכים גדולים בישראל, עם רקורד מרשים. זה לא אומר שאין גם וקטורים מנוגדים (הפלג הבדלני במפלגה הרפובליקאית, סטייל טאקר קרלסון, כמו גם הרצון לשתף פעולה עם סעודיה ולרצות אותה) אבל ככל שנעמוד על דרכנו ונצטייר כמנצחים ושותפים ראויים כך גם נשמור על מעמדנו המיוחד.

שתי הערות אגב:
1. אינני בא לשפוט מי הצודק במלחמת רוסיה אוקראינה. אני מכיר את כל הטיעונים לכאן ולכאן. פוטין הוא בודאי לא מצדיקי אומות העולם ותמך באויבינו, אבל עלינו לעשות קודם כל מה שהכרחי לקיומנו.

2. תנאי הכרחי לשמירתנו ב"צד הטוב" של ארה"ב הוא מיצובנו כשותף אמיתי, שנלחם לניצחון, מחזיר דיבידנדים על ההשקעה האמריקאית בהייטק צבאי ואזרחי, מסונכרן מוסרית עם המיינסטרים האמריקאי, ותומך במדיניות המאקרו-עולמית האמריקאית, שבגדול טובה גם לנו.

https://youtu.be/V99KJmy4N_A?si=0qfyEyf4SC82KgK_

נהניתי להתארח שוב בערוץ "שובר חומות" של עידן מאראש המדהים והחכם ולשוחח עמו על ענייני השעה.
צפייה נעימה!

https://www.youtube.com/watch?v=uN1pU3ELukg

ראיון שלי בערוץ הכלכלה - הפעם בלי פוליטיקה

הנה תרגום של המאמר ב-WAPO לעברית:

האיום האחרון של חמאס מוכיח שביידן צדק
מאת ברט מקגורק

ברט מקגורק שימש כסגן עוזר לנשיא ומתאם הבית הלבן למזרח התיכון וצפון אפריקה בשנים 2021–2025. כיום הוא עמית בכיר במרכז בלפר למדעים וליחסים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד.

השבוע חמאס שוב הראה מדוע השגת הסכם הפסקת אש הייתה כה חמקמקה במשך זמן כה רב: הארגון איים להפסיק לשחרר בני ערובה ולחזור למלחמה עם ישראל. עבור רבים מאיתנו ששירתו בממשל ביידן (אני עזרתי להוביל חודשים של שיחות על הפסקת אש), הדבר לא היה הפתעה.

הותקפנו על כך שלא לחצנו מספיק על ישראל לסיים את המלחמה בעזה – מלחמה שחמאס עצמו החל ב-7 באוקטובר 2023. אך לאורך כל המשא ומתן על הפסקת האש, חמאס סירב להתחייב לשחרור בני ערובה ושאף להבטיח את המשך שליטתו לאחר המלחמה. האיומים האחרונים הם חלק מאותו דפוס פעולה. הנשיא ג'ו ביידן צדק בכך שעמד לצד ישראל ודרש את שחרור בני הערובה על ידי חמאס. והנשיא דונלד טראמפ צדק בכך שהוא עושה אותו הדבר.

חמאס הוא ארגון טרור ששולט ברצועת עזה כמעט שני עשורים. עם זאת, מתקפת ה-7 באוקטובר לא הייתה רק פעולה טרוריסטית, אלא פלישה צבאית כוללת. יותר מ-3,000 לוחמי חמאס, במערכים צבאיים, תקפו בכמה חזיתות במטרה לגרום לאבידות המוניות ולחטוף בני ערובה, כולל אמהות ותינוקות, ולהחזירם לעזה כדי להרתיע תגובה ישראלית. בימים שלאחר המתקפה, כאשר העולם הזדעזע לנוכח למעלה מ-1,000 הרוגים ו-250 חטופים בישראל, אויבי ישראל, ובראשם איראן, בחרו לתמוך בחמאס ולנצל את פגיעותה של ישראל.

הדבר הוביל את ביידן להזהיר בפומבי: "לכל מי שחושב לנצל את המצב הזה... אל תעשו זאת!" ולהורות על פריסת כוחות ימיים ואוויריים אמריקאיים להגנה באזור.

בתחילה נראה שאזהרתו של הנשיא לא תישמע. ב-8 באוקטובר, מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, הורה על שיגור רקטות יומיומיות מלבנון לעבר ישראל, ובהמשך התחייב להפוך את צפון ישראל לבלתי ראוי למגורים עד שישראל תסכים להפסקת אש קבועה עם חמאס. בסופו של דבר, כ-80,000 ישראלים נעקרו מאזורי הצפון. במקביל, מיליציות הנתמכות על ידי איראן בעיראק ובסוריה שיגרו תקיפות כטב"מים נגד ישראל עם אותן דרישות, ואליהן הצטרפו החות'ים בתימן שהחלו לשגר טילים איראניים לעבר ערי ישראל.

בינתיים, חמאס נסוג למאות קילומטרים של מנהרות מתחת לעזה – מבוך שנבנה עבורו בלבד, מתחת לערים הצפופות, שהותיר את האוכלוסייה האזרחית ללא מקום לברוח אליו. מנהיגי חמאס הבטיחו לחזור על טבח אוקטובר ואף קיבלו בברכה את המחיר האזרחי הכבד ברצועה, מתוך מטרה להגביר את הלחץ הבינלאומי על ישראל. עסקה בתיווך ארה"ב לשחרור בני ערובה בתמורה להפסקת אש התפרקה בתוך פחות מחודשיים כאשר חמאס סירב לשחרר נשים צעירות שעליהן הסכים לשחרר. חמאס אז דחה כל משא ומתן נוסף, אלא אם כן ישראל תקבל מראש הפסקת אש קבועה והחזרת המצב לקדמותו כפי שהיה ב-6 באוקטובר. מגבלות אלו הוכתבו על ידי תומכי חמאס באיראן, בעוד הארגון המשיך לתקוף את ישראל.

זה היה המצב שהתמודדנו איתו בבית הלבן בשבועות ובחודשים שלאחר ה-7 באוקטובר 2023: מלחמה רב-חזיתית נגד ישראל, תוך דרישה מצד איראן והארגונים הנתמכים על ידה להפסקת הלחימה רק בתנאי שישראל תסכים לכל תנאי חמאס. קריאות להגבלת משלוחי נשק לישראל, או להגברת הלחץ על ישראל (במקום על אלו שתקפו אותה), או לתמוך בהחלטות מועצת הביטחון של האו"ם לדרוש הפסקת אש "ללא תנאים מוקדמים" עם חמאס – התעלמו מהמשוואה האזורית ומהכוונות של אויבי ישראל. היענות לקריאות אלו לא הייתה עוצרת את המלחמה, אלא מאריכה אותה והופכת אותה ליקרה וקשה יותר.

לכן, בממשל ביידן הגענו למסקנה שהדרך היחידה לסיים את המלחמה היא באמצעות תמיכה איתנה בישראל, תוך עבודה על עסקה להפסקת אש שתביא לשחרור בני ערובה בתנאים שאינם מוכתבים על ידי חמאס, וכן תוך ניסיון לצמצם את ההשלכות ההומניטריות של המלחמה. ביידן הציג את חזונו בנאום לאומי ב-31 במאי אשתקד – עסקה בת שלושה שלבים לשחרור בני הערובה הפגיעים ביותר תחילה, כאשר השאר, ובמיוחד חיילים ישראלים, ישוחררו בשלב השני לאחר קביעת תנאים מסוימים, ובכללם עזה שלא תהיה בשליטת חמאס.

חמאס טען כי קיבל את המתווה ביולי, אך זה לא היה נכון. הארגון שב והעלה דרישות להפסקת אש קבועה. אפילו כאשר כמעט כל פרט אחר הוסכם, חמאס לא מסר אף פעם רשימה של בני ערובה שישוחררו בתמורה להפסקת אש.

כך היה גם במשא ומתן שהתנהל בקהיר ובדוחה, קטאר, שבו הייתי מעורב במהלך הקיץ האחרון. חמאס עסק ברצינות רק בנושאים שמעניינים אותו, כמו מיקום הכוחות הישראליים במהלך הפסקת האש או מנגנונים במעברי הגבול. הוא לא התעניין בעיקר העסקה: שחרור בני הערובה. לא נראה שחמאס דאג לאוכלוסייה האזרחית בעזה, שסיבלה היה יכול להיות מופחת משמעותית על ידי הפסקת הלחימה והגברת אספקת הסיוע ההומניטרי שהפסקת האש הייתה מאפשרת.

אחד מבני הערובה שהיו ברשימה שחמאס סירב לקבל היה אזרח אמריקאי צעיר, הירש גולדברג-פולין, שאיבד את ידו בזמן שהגן על חבריו במהלך מתקפת ה-7 באוקטובר. ב-31 באוגוסט, חמאס רצח באכזריות את גולדברג-פולין וחמישה בני ערובה נוספים במנהרה מתחת לרפיח שבדרום עזה. קיבלתי את הידיעה על מותו של גולדברג-פולין זמן קצר לאחר שחזרתי לוושינגטון מסבב שיחות בין דוחא לקהיר. הידיעה הייתה הרסנית. והיא שוב הראתה כי חמאס לא התכוון ברצינות לשחרר בני ערובה כל עוד איראן וחיזבאללה גיבו את דרישותיו המקסימליסטיות והמשיכו לתקוף את ישראל.

מאוחר יותר באותו יום, אני ויועצים בכירים נוספים נפגשנו עם ביידן בבית הלבן והסכמנו לשנות את האסטרטגיה – להקפיא את השיחות ולתמוך במערכה הישראלית נגד תומכי חמאס.

שבועיים לאחר מכן, ישראל, בגיבוי ארצות הברית, הפנתה את תשומת ליבה צפונה ללבנון, שם חיסלה את חיזבאללה, הרגה את מנהיגו נסראללה, ובאמצעות תיווך אמריקאי, השיגה הפסקת אש שקטעה את תמיכתו של חיזבאללה בחמאס בעזה. בערך באותו הזמן, מנהיג חמאס, יחיא סנוואר – האחראי על מתקפת ה-7 באוקטובר והמכשול לכל עסקה לשחרור בני ערובה – חוסל בדרום עזה, לא רחוק מהמקום שבו נהרג גולדברג-פולין.

איראן ניסתה להשיב לעצמה את היוזמה ב-26 באוקטובר, כששיגרה כמעט 200 טילים בליסטיים לעבר ישראל – המתקפה הבליסטית הגדולה בהיסטוריה. כוחות אמריקאיים וישראליים הצליחו לבלום את המתקפה, וישראל הגיבה במהרה בהתקפה משלה, שבה השמידה את מערכות ההגנה האווירית האסטרטגיות של איראן ואת יכולתה לייצר טילים חדשים, מה שהותיר את איראן חשופה מבחינה צבאית. זמן קצר לאחר מכן, משטר אסד בסוריה קרס לאחר שננטש על ידי איראן המוחלשת ורוסיה השקועה בלחימה באוקראינה, מה שחתך את נתיבי ההברחה המרכזיים של איראן לחימוש חיזבאללה.

השלבים האחרונים של המשא ומתן שהחלו בדצמבר התרחשו על רקע מזרח תיכון שהשתנה, והגשימו את אזהרתו של ביידן ("אל תעזו!"). כדי להפגין נחישות נוספת, ביידן ויורשו הנכנס, טראמפ, הסכימו לשתף פעולה בשבועות הסיום, במטרה להבטיח הפסקת אש לפני חילופי הממשל. יועצו לביטחון לאומי של ביידן, ג'ייק סאליבן, נפגש במהרה עם מחליפו המיועד, מייקל וולץ, יחד איתי ועם מחליפי, סטיב ויטקוף, כדי למפות את הדרך מהפסקת האש בלבנון לעסקת עזה.

שיתוף הפעולה הייחודי הזה בין ממשל יוצא לנכנס סייע לגבש את תנאי ההסכם הסופיים ב-15 בינואר בדוחא. עד ה-19 בינואר, יום לפני כניסתו של טראמפ לתפקיד, הפסקת האש נכנסה לתוקף, ובני הערובה החלו לשוב הביתה.

בסופו של דבר, השיחות הצליחו כי המאזן הצבאי באזור השתנה – חמאס הפך למבודד ולא יכול היה יותר לסמוך על חזיתות לחימה מרובות. למעשה, רק בדצמבר חמאס החל לספק רשימות של בני ערובה ולהתייחס ברצינות לתנאים לשחרורם במסגרת המתווה שביידן הציג במאי. שינוי העמדה הזה לא נבע מדיפלומטיה בלבד, אלא גם מהפעלת כוח צבאי ברחבי המזרח התיכון.

הפסקת האש בעזה כעת בשבוע הרביעי שלה, אך היא נותרה שברירית. מוקדם יותר השבוע, חמאס איים להפסיק לשחרר בני ערובה, אך טראמפ הצהיר שהפסקת האש תסתיים אם חמאס ימשיך באיומו. חמאס נסוג בו, והחטופים אמורים להשתחרר כמתוכנן בשבת.

טראמפ צדק בכך שקרא את הבלוף שלהם. העסקה היא העסקה. הדרך היחידה לסיים את המלחמה היא שחמאס ימשיך לשחרר בני ערובה ויקבל תנאים שיאפשרו לישראלים ולפלסטינים לחיות זה לצד זה בשלום. משמעות הדבר היא עזה ללא חמאס בשלטון.

אם חמאס לא יעשה זאת, למרות שישראל עומדת בהתחייבויותיה, המלחמה עלולה להתחדש. זה יהיה טרגי, אך האחריות תהיה על חמאס.

בניגוד לטענות השמאל השקריות שראש הממשלה מנע עסקה שהייתה אמורה להתקיים כבר לפני חודשים רבים - שליחו המיוחד למזרח-התיכון של נשיא ארה״ב בממשל הקודם, ברט מקגורק, חושף שוב את האמת, במאמר לוושינגטון פוסט - חמאס הוא היחיד שהיווה מכשול לעסקה:

"בעוד שחמאס ומי שמגן עליו טוענים שהוא הסכים לעסקה הזו בתחילת יולי, זה לא נכון. חמאס כל הזמן החזיר לשולחן את הדרישות להפסקת אש קבועה.

חמאס לא התכוון ברצינות לשחרר חטופים כל עוד איראן וחיזבאללה תמכו בדרישותיו המקסימליסטיות עם התקפות מתמשכות נגד ישראל״.

https://www.washingtonpost.com/opinions/2025/02/14/biden-trump-hamas-gaza-hostages/

פוקס ניוז, כעת, ראיון עם סטיב וויטקופף

אז איך לסכם את ההצהרה המשותפת של רוה"מ ומזכיר המדינה רוביו?
1. נתניהו וטראמפ עובדים בתאום מלא. יש להם אסטרטגיה משותפת שאינם יכולים לחלוק, כולל מתי ייפתחו שערי הגיהנום אם לא ישוחררו כל החטופים.
2. שני המנהיגים מחוייבים להחזרת כל החטופים ולחיסול החמאס.
3. החזון הגדול של הנשיא טראמפ (הגירה ושיקום כאזור בניהול אמריקאי) לחלוטין על השולחן ונידון בין המנהיגים.
4. ישראל וארה"ב רואות עין בעין לגבי סוריה ולבנון.
5. יש שיתוף פעולה מלא במלחמה במוסדות הבינלאומיים המנהלים לוחמה משפטית נגד ישראל וארה"ב.
6. והכי חשוב - איראן לא תהיה גרעינית. איראן היא מקור הרוע והאי יציבות במזרח התיכון.
מקווה שכמה חברים מודאגים בימין ש"טראמפ כועס ששברו לו את המילה" נרגעו. מקווה שכמה שמאלנים מבינים כבר שטוב שקמאלה לא נבחרה. לא בונה על זה.

https://www.youtube.com/watch?v=-0OfMshziOY

דצמבר 2024:
אני: נתניהו פועל להשיג את שתי המטרות - מיטוט החמאס והחזרת החטופים. הוא לא יילך לעיסקה שתסכל את המטרה הראשונה.

הוא: נתניהו רק פועל משיקולים פוליטיים. הוא פוחד מסמוטריץ' ובן גביר.

ינואר 2025:
אני: הנה, נתניהו הלך לעיסקה שתבטיח את שתי המטרות, למרות סמוטריץ' ובן גביר. אין התחייבות לעצירת לחימה, ומקסימום חטופים יחזרו.
הוא: נתניהו רק פוחד מטראמפ שאיים עליו שיחתום על העיסקה מייד, לפני ההשבעה.

פברואר 2025:
אני: הנה, נתניהו לא חוזר ללחימה, למרות דברי טראמפ, כי הוא רוצה להחזיר מקסימום חטופים. כמובן, בלי לוותר על המשך הלחימה ומיטוט החמאס בהמשך.
הוא: נתניהו פשוט פוחד מהמחאה וממשפחות החטופים ומהתקשורת.

אז מתי כבר תבינו: נתניהו יציב בדעתו להשיג את שתי המטרות - מקסימום חטופים חוזרים ומיטוט החמאס. אלו שיקולים לאומיים, הכי פחות פוליטיים. והן יושגו בסוף.