העיתונאי האובססיבי שזעק עשרות שנים, הלחצים הכבדים מהמערב, הח"כים שלא הרפו ומבחן היישום של הפקידים. חוקי אונר"א הם מהפכה
אם יש משהו שתוצאות הבחירות פה השבוע לא אמורות להשפיע עליו זהו ההגנה שנקבעה בחוק האמריקני לפני שנים רבות מפני פגיעה במעמד ישראל באו"ם. לפני שלושה עשורים קבע הקונגרס כי פגיעה במעמד ישראל באו"ם תביא באופן אוטומטי לעצירת התקציבים הנכבדים שארה"ב מעבירה מדי שנה לארגון. ייתכן שבקרוב מאוד יהיה צורך להניף את השוט הזה.
הסיבה היא שני החוקים ההיסטוריים שהעבירה השבוע הכנסת ברוב עצום של 92 תומכים, לקיצוץ כנפיה של "סוכנות הסעד והפליטים של האו"ם", המוכרת יותר בשם אונר"א. במערב זועמים על החוק, ויש מי שחושש שהאו"ם ינקום בישראל באמצעות שלילת חברותה בעצרת הכללית. את הבעיה הזו אמורה לפתור, כאמור, החקיקה האמריקנית.
חוק אחד יזם ח"כ בועז ביסמוט (גילוי נאות: לשעבר עורך "ישראל היום") והוא קובע כי אונר"א לא תוכל לפעול עוד בשכונות הערביות של ירושלים. הסוכנות מפעילה בהן בתי ספר. כעת מדינת ישראל תהיה חייבת לקבל אחריות.
את החוק השני קידמו מהאופוזיציה ומהקואליציה יחדיו חברי הכנסת שרן השכל, דן אילוז, רון כ"ץ ויוליה מלינובסקי. ההצעה המקורית של מלינובסקי היתה להגדיר את אונר"א כארגון טרור. בסופו של תהליך ארוך, ובדחיפה של יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת יולי אדלשטיין, שבלעדיו המהפכה הזו לא היתה באה לעולם, נקבע כי נציגים של ממשלת ישראל לא רשאים לבוא במגע עם אנשי אונר"א.
עבור עובדי מתאם פעולות הממשלה ביש"ע, משרד האוצר, משרד החוץ, משרד הפנים, משרד הרווחה וכל גורם אחר שעמד בקשר עם אונר"א עשרות שנים, החוק הזה הוא צרה צרורה. הם יצטרכו להמציא את הגלגל ולשבור את הראש, כיצד לתת לאוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון ובעזה שירותים רבים שעד היום סיפקה אונר"א, באישור מדינת ישראל. פשוט זה לא יהיה.
וזו בדיוק הבעיה שהלכה ותפחה עם אונר"א לאורך עשורים. מה שהחל ב־1967 כאספקת שירותי חינוך וסעד הכרחיים לאוכלוסייה הערבית שישראל קיבלה עליה אחריות כתוצאה ממלחמת ששת הימים, הלך והתפתח לגידול סרטני שמאיים על האינטרסים הקיומיים שלנו. שהרי בסוף הדרך, כפי שנחשף שוב ושוב לאורך השנה האחרונה בעזה, אונר"א וחמאס הפכו לשתי ישויות שמשלימות זו את זו. מדובר לא רק על הסיוע האקטיבי של הסוכנות האו"מית לטרור, אלא גם על הנצחת מעמד "הפליטות הפלשתינית" מדור לדור, התביעה ל"זכות שיבה", וכמובן הסתה נגד ישראל בבתי הספר של הסוכנות מגיל צעיר.
יש אדם אחד שמגיעים לו כל השבחים וההערכה על זיהוי הבעיה בסוכנות האו"מית והפניית תשומת הלב אליה כבר לפני 30 שנה - וזהו העיתונאי החוקר דוד בָּדִין. בדין בכלל בא מארה"ב כדי להתנדב בקרב האוכלוסייה הערבית ביו"ש. שם הוא נחשף לנזקים העצומים שאונר"א מחוללת.
מאז הוא לא הפסיק לעסוק בנושא באובססיביות. בכל מסיבת עיתונאים הוא העלה שאלות והציג ראיות לחינוך להסתה שיש בבתי הספר של אונר"א, למנדט המוזר שקיבלה להעביר את "מעמד הפליט" מדור לדור, לשחיתות שפשתה בה ועוד ועוד. שום דבר אחר לא עניין אותו. חלפו שנים רבות עד שהתברר עד כמה צדק.
כי כמו נרקומן המכור לסמים, מדינת ישראל נהנתה מכך שאונר"א עושה לה את העבודה השחורה. לכן הסכימה לעצום עיניים לנוכח הנזקים החמורים שנלוו לסיפוק הרגעי. אפילו בעצם הימים האלה, אחרי שהוכח מעל ומעבר לכל ספק כי אונר"א וחמאס הם כלים שלובים, שביחד חוללו את השואה בנגב המערבי לפני שנה, עדיין אונר"א - כלומר החמאסניקים שהם חלק ממנה - מחלקת את האספקה הבינלאומית שמועברת בהיקפים עצומים לרצועה. ככה בדיוק מתפקדת מערכת שלא מצליחה להיגמל מהרגלים רעים.
להתמכרות הזו מנסים הח"כים לשים סוף. ראוי לציין שרה"מ נתניהו לא עצר את החקיקה, חרף לחצים כבדים מארה"ב ומהמערב. העמידה של ראשי האופוזיציה, ליברמן, לפיד וגנץ, שקיבלו טלפונים מהשגריר האמריקני ג'ק לו, היתה מרשימה לא פחות.
כעת המבחן הוא ביישום. משרד האוצר נדרש עכשיו לעצור אינספור הקלות והטבות כלכליות שאונר"א נהנית מהן. רשות האוכלוסין ומשרד החוץ לא רשאים עוד לנפק אשרות שהייה לעובדי הסוכנות. מעל לכל, נציגי צה"ל בעזה יצטרכו למצוא דרך להפיץ את האוכל ושאר התופינים שהעולם מצניח אל הרצועה, בלי לעבור דרך אונר"א.
השינוי הדרמטי הזה מתחבר לוויכוח קשה שממילא מתוח בין צה"ל לדרג המדיני כבר חודשים ארוכים. ראש הממשלה, בדחיפה עקבית של השר סמוטריץ', דורש מהצבא לשלול מחמאס־אונר"א את קבלת האספקה, כדי למוטט את השלטון האזרחי של חמאס כפי שהוחלט בתחילת המלחמה. הרמטכ"ל הרצי הלוי, בגיבוי שר הביטחון גלנט, לא רוצה במשימה. לטענתם, לצה"ל אין המסוגלות לעשות זאת מכל מיני טעמים. כעת באה הכנסת ולמעשה כופה על הצבא את הניתוק מאונר"א. האם תצליח בכך?
https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/16701703