(״ההסטוריה חוזרת פעמיים״)
מנהיג עז א דין אל קאסם יחיא סינואר חוסל במקרה בדיוק כמו חיסולו של המצביא עבדול- קאדר- אל חוסייני
ההסטוריה חוזרת פעמים מנהיג עז א דין אל קאסם יחיא סינואר חוסל במקרה בדיוק כמו חיסולו של המצביא עבדול- קאדר- אל חוסייני
יחיא סינואר מת בידיעה כי מי שרוחה הכל מקבל כלום בדיוק כמו חוסייני. חוסייני היה ממציא התקפות הפזע׳ה. כמו זו שבוצעה ב עוטף עזה כשכוח ענק של כפריים פושט על הישובים רוצח אונס ושודדד בעקבות כוחות מאומנים.
למעשה אנו נתקלים שוב בתופעת הרב״ט האסטרטגי״ הרב״ט האסטרטגי כשרב״ט מאיר כרמיול - מחסל ״בקרב הקסטל״ 08/05/48 את יכולת הערבים להתארגן ב 1948 תחת מנהיג שר בטחון/ רמטכ״ל אחד.
באדיבות אתר גדוד. מוריה כיבוש הקסטל
ליל עבד אל-קאדר
ביום ההוא, ה-7 באפריל, נמשכה האש שהמטיר האויב על כל מתחם הקסטל, ללא הפוגה. בשעות הצהריים פונה מחנה המחצבה, כוחות אויב חדרו לתוכו ופוצצו את המבנה שניצב במרכזו. סמוך לכך הורה המטה הכללי לתת ללוחמים סיוע אווירי, ובשמי הקסטל הופיע מטוס קל – "חתול עם ציפורנים" קראו לו אז בשפת צופן – ורוקן פצצות על האויב. אולם ההפצצה לא הייתה יעילה, והיא הופסקה מחשש שכוחותינו ייפגעו גם הם. מספר יעקב סלמן: "בשמונה בערב נפתחה לעברנו אש מרוכזת תלולת מסלול ושטוחת מסלול. מספר הנפגעים אצלנו החל להבהיל. התוקפים התקדמו אל הכפר גלים גלים. חשנו כי פה יוכרע גורל המערכה. ניתנה פקודה למעט בשימוש בתחמושת ולהשתמש בה רק בקרב פנים אל פנים." כך החל הלילה שבין ה-7 ל-8 באפריל, החקוק בתולדות מלחמת העצמאות בשם "ליל עבד אל-קאדר". זה היה ליל-ערפל-קרב, לא ערפל פיזי של אדים שהתעבו, אלא מצב שבו חדלים מדי פעם מפקדים וחיילים להבחין מי לנו ומי לצרינו. אש האויב הגיעה לשיאה סמוך לחצות. התוקפים השמיעו קריאות מאיימות לעבר המגינים, ואלה לא חסכו בקריאות שכנגד, אבל משום-מה הערבים לא הסתערו. האש נפסקה אחרי השעה 02:00. ובמשך שעתיים שרר שקט. גזית סיפר כי זמן קצר לאחר מכן הוא וסלמן הוזעקו על-ידי החיילים המוצבים בבית המוח'תאר, שהערבים הגיעו עד אליו. בבוא המפקדים, הם מצאו כי ליד הבית הונח פח שקיבולו 20 ליטר, מלא בחומר נפץ. אף פתיל הצתה חובר אליו, והיו סימנים שהודלק אבל כבה משום מה לפני שהאש אחזה בחומר הנפץ. מדוע לא פוצץ המטען וההסתערות שלאחר הרעשה לא באה? זו אחת מחידות הלילה ההוא. שיא הלילה ההוא התרחש לפנות בוקר. סיפר יעקב סלמן: "בשעה ארבע בבוקר ראינו שלושה אנשים צועדים לכיוון המפקדה. סבורים היינו שאלה הם גששי התגבורת המגיעה סוף סוף. קראנו אליהם: "יאללה, יא ג'מעה." הם המשיכו להתקרב. ראינו חיילים לבושים חאקי, חובשים כובעי פלדה ונושאים תת-מקלעים. במרחק עשרה מטרים מאיתנו קרא אלינו אחד מהם: "הלו בויס." רק אז הבחנו שהם אינם משלנו. גם הם נתבלבלו ונעצרו לרגע. "מאיר [כרמיול], הרב-סמל, שכב ליד בור מים בכניסה למפקדה. לנו לא היו כדורים בתת-מקלע ולכן קראתי לעברו: 'מאיר, אל הערבים!' הוא ירה ירייה אחת מרובה שהיה ברשותו, ואחד מהשלושה נפל. השניים האחרים קפצו מטה וברחו. ניגשנו לערבי ההרוג ומצאנו בכיסיו מכתבים, תוכניות, מכתב לנציב העליון, תוכניות התקפה על הר-הצופים. בתעודותיו היה רשום עבד אל-קאדר אל-חוסייני." [גזית התערב בעדותו של סלמן והעיר: "השם שאני קראתי בתעודה היה עבד אל-קאדר סוליים."] "ברגע הראשון לא קישרנו את השם שהופיע בתעודה עם המפקד העליון של הערבים, ורק לאחר שקיבלנו תשדורת מירושלים עם שאלה, הייתכן שבין ההרוגים נמצא עבד אל-קאדר אל-חוסייני, הבנו את המתרחש. עוד הודיעו לנו מירושלים שישלחו משוריין להוציא את גופתו, אולם האש החזקה על הכפר לא איפשרה גישה לשום משוריין. מפקד הקסטל, מוטקה גזית, הבין קודם לכן כי ההרוג הוא מפקד בכיר ביותר, ומצא לנכון לדווח על כך: "הרגנו 'דג שמן'. שמו עבד אל-קאדר סוליים. חוזר: סוליים". הוא הסביר אחר כך, כי כל עוד לא היה בטוח כי אכן מדובר באל-חוסייני, המפקד הערבי העליון של מחוז ירושלים, הוא דיווח בהתאם לשם שהיה רשום בתעודה. בין קורבנות היום ההוא היה גם מאיר כרמיול, הרב-סמל אשר למרות העייפות המצטברת של ארבעת ימי לחימה, ללא שינה וכמעט ללא אכילה ושתייה, ידע ללחוץ על ההדק כהרף עין, ירה ירייה אחת ולא החטיא. קליעתו חרצה את גורל המערכה כולה. מכריו זכרו אותו כמי שלפני המלחמה היה מדריך מוצלח לספורט שימושי, ועל חבריו בגדוד הוא היה מקובל כלוחם למופת
חייל/ צוות טנק/ צלף שעשו את העבודה גם חיסלו את סינואר ב17/10 וגם מצאו את הגופה. יביאו לסיום המלחמה
תודה על ההאזנה . שתפו שתפו שתפו עשוי מנוי והעבירו לחבריכם. אבי זלינגר