זוהר יומי Telegram Posts

משמחים את בורא עולם.❤️👑
קריאת זוהר 5 דקות ביום לכבוד בורא עולם!
קריאת זוהר 5 דקות ביום לכבוד בורא עולם!
7,616 Subscribers
50 Photos
12 Videos
Last Updated 11.03.2025 19:13
Similar Channels

36,788 Subscribers

12,693 Subscribers

5,148 Subscribers
The latest content shared by זוהר יומי on Telegram
📌הזוגיות כהשלמת הנשמה:
חלק א׳
א. מבט בנושא זוגיות על פי רובד הסוד:
מהות הזוגיות:
ע״פ הסוד, הזוגיות אינה עניין מקרי או אישי בלבד, אלא חלק בלתי נפרד מהתוכנית האלהית העליונה.
כידוע, גבר כמו גם אשה, הם כל אחד ואחת בנפרד חצי נשמה וזאת עד מציאת הזיווג האמיתי.
כפי שנאמר בזוהר הקדוש:
“כל חד וחד פלגא גופא”
תרגום: ״כל אחד ואחד חצי גוף״
כלומר, כל אדם הוא רק חצי גוף. ורק באמצעות חיבורו עם זיווגו, הוא מגיע לשלמות רוחנית.
ב. אהבה כעבודת נפש:
על פי הסוד, אהבה אמיתית אינה רק רגש רגעי, אלא תהליך של עבודה רוחנית משותפת. וכפי שנאמר במסכת סוטה דף יז:
*“איש ואשה זכו, שכינה ביניהם, לא זכו, אש אוכלתם”*
רוצה לומר, כאשר בני הזוג מכוונים את עצמם לעבודת ה’ ולתיקון משותף, השכינה משרה עליהם ברכה.
לעומת זאת, אם כל אחד פועל מתוך אגו, האש שביניהם הופכת לכוח של הרס.
ג. האיזון בין חסד לגבורה בזוגיות:
על פי הסוד, קיימים שני כוחות בסיסיים שמניעים את העולם:
📍• חסד:
תולדותיו של מידת החסד הם אהבה, נתינה, פתיחות, והיכולת לתת ללא תנאי ולהעניק לבן הזוג.
📍• גבורה:
תולדותיו צמצום, קפדנות, משמעת, כבוד הדדי, הצבת גבולות נכונים בזוגיות, ושמירה על כבוד בין בני הזוג.
האיזון בין שני הכוחות הללו, מאפשר לזוגיות לפרוח.
כאשר מידת החסד שולטת ללא גבולות, הזוגיות עלולה להיות תלותית וחסרת יציבות.
לעומת זאת, כאשר מידת הגבורה שולטת בהעדר גבולות, התוצאה היא צמצום, מגבלות והגבלות, וזה מוביל למערכת יחסים קרה ומרוחקת!
ד. שלום בית כהשתקפות של אחדות עליונה:
השלום שבין איש ואישה אינו רק עניין אישי, אלא שיקוף של השלום בין הקב”ה לכנסת ישראל.
הקב״ה עצמו מוכן שהשם המפורש שלו ימחק כמובא בפרשת סוטה, וזאת לטובת שלום בית.
וזה מלמד עד כמה השלום בין בני הזוג הוא ערך עליון עבור הקב״ה.
לפיכך, גם כאשר יש חילוקי דעות, יש לזכור שהמטרה היא לא לנצח את בן הזוג, אלא לנצח יחד את האתגר שגורם לפירוד.
ה. תיקון הנשמות והאתגרים בזוגיות:
על פי תורת האר”י הקדוש, בני זוג מגיעים לעולם עם תיקון רוחני משותף.
לפעמים, האתגרים שבני זוג חווים אינם עונש, אלא דרך להתעלות יחד ולצמוח.
במקום לראות קושי בזוגיות כבעיה, יש לראות בזה הזדמנות להתקדמות רוחנית.
סיכום:
הזוגיות כמסע רוחני:
כאמור, על פי הסוד, זוגיות היא הרבה יותר מחיבור פיזי או רגשי.
היא למעשה תהליך של תיקון הנשמות והתעלות רוחנית.
כאשר בני זוג עובדים יחד על הקשר שלהם מתוך מודעות ואיזון, הם זוכים לחיבור עמוק יותר ולשלמות פנימית.
חלק א׳
א. מבט בנושא זוגיות על פי רובד הסוד:
מהות הזוגיות:
ע״פ הסוד, הזוגיות אינה עניין מקרי או אישי בלבד, אלא חלק בלתי נפרד מהתוכנית האלהית העליונה.
כידוע, גבר כמו גם אשה, הם כל אחד ואחת בנפרד חצי נשמה וזאת עד מציאת הזיווג האמיתי.
כפי שנאמר בזוהר הקדוש:
“כל חד וחד פלגא גופא”
תרגום: ״כל אחד ואחד חצי גוף״
כלומר, כל אדם הוא רק חצי גוף. ורק באמצעות חיבורו עם זיווגו, הוא מגיע לשלמות רוחנית.
ב. אהבה כעבודת נפש:
על פי הסוד, אהבה אמיתית אינה רק רגש רגעי, אלא תהליך של עבודה רוחנית משותפת. וכפי שנאמר במסכת סוטה דף יז:
*“איש ואשה זכו, שכינה ביניהם, לא זכו, אש אוכלתם”*
רוצה לומר, כאשר בני הזוג מכוונים את עצמם לעבודת ה’ ולתיקון משותף, השכינה משרה עליהם ברכה.
לעומת זאת, אם כל אחד פועל מתוך אגו, האש שביניהם הופכת לכוח של הרס.
ג. האיזון בין חסד לגבורה בזוגיות:
על פי הסוד, קיימים שני כוחות בסיסיים שמניעים את העולם:
📍• חסד:
תולדותיו של מידת החסד הם אהבה, נתינה, פתיחות, והיכולת לתת ללא תנאי ולהעניק לבן הזוג.
📍• גבורה:
תולדותיו צמצום, קפדנות, משמעת, כבוד הדדי, הצבת גבולות נכונים בזוגיות, ושמירה על כבוד בין בני הזוג.
האיזון בין שני הכוחות הללו, מאפשר לזוגיות לפרוח.
כאשר מידת החסד שולטת ללא גבולות, הזוגיות עלולה להיות תלותית וחסרת יציבות.
לעומת זאת, כאשר מידת הגבורה שולטת בהעדר גבולות, התוצאה היא צמצום, מגבלות והגבלות, וזה מוביל למערכת יחסים קרה ומרוחקת!
ד. שלום בית כהשתקפות של אחדות עליונה:
השלום שבין איש ואישה אינו רק עניין אישי, אלא שיקוף של השלום בין הקב”ה לכנסת ישראל.
הקב״ה עצמו מוכן שהשם המפורש שלו ימחק כמובא בפרשת סוטה, וזאת לטובת שלום בית.
וזה מלמד עד כמה השלום בין בני הזוג הוא ערך עליון עבור הקב״ה.
לפיכך, גם כאשר יש חילוקי דעות, יש לזכור שהמטרה היא לא לנצח את בן הזוג, אלא לנצח יחד את האתגר שגורם לפירוד.
ה. תיקון הנשמות והאתגרים בזוגיות:
על פי תורת האר”י הקדוש, בני זוג מגיעים לעולם עם תיקון רוחני משותף.
לפעמים, האתגרים שבני זוג חווים אינם עונש, אלא דרך להתעלות יחד ולצמוח.
במקום לראות קושי בזוגיות כבעיה, יש לראות בזה הזדמנות להתקדמות רוחנית.
סיכום:
הזוגיות כמסע רוחני:
כאמור, על פי הסוד, זוגיות היא הרבה יותר מחיבור פיזי או רגשי.
היא למעשה תהליך של תיקון הנשמות והתעלות רוחנית.
כאשר בני זוג עובדים יחד על הקשר שלהם מתוך מודעות ואיזון, הם זוכים לחיבור עמוק יותר ולשלמות פנימית.
מזכירה שאין קוראים בזוהר מהסלולרי בשבת 🙌
ראשי תיבות אין קוראים בפה, רק בלב בלבד!
את המלים הבאות אין מבטאים בקול בשום פנים, רק בלב - סמאל, לילית.
ראשי תיבות אין קוראים בפה, רק בלב בלבד!
את המלים הבאות אין מבטאים בקול בשום פנים, רק בלב - סמאל, לילית.
📌זוהר תצוה דף קפג עא:
תרגום הזוהר
שְׁנֵי מִינֵי לֶחֶם אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל.
אֶחָד, כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם אָכְלוּ מַצָה לֶחֶם עֹנִי שֶׁהוּא לֶחֶם מִן הַמַּלְכוּת.
וְאֶחָד, בַּמִּדְבָּר, שֶׁאָכְלוּ לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁכָּתוּב, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם.
וְעַל כֵּן הַקָּרְבָּן שֶׁל יוֹם הַזֶּה שֶׁל חַג הַשָּׁבוּעוֹת, הוּא לֶחֶם, וְעַל הַלֶּחֶם נִקְרָב כָּל שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת.
הַלֶּחֶם הוּא עִקָּר, שֶׁכָּתוּב:
״וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים…. מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה״….
שֶׁזֶה הוּא לֶחֶם שֶׁהֱחְכִּימוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל חָכְמָה עֶלְיוֹנָה שֶׁל הַתּוֹרָה, וּבָאוּ בִּדְרָכֶיהָ.
עַתָּה יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, בַּפֶּסַח יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵהַלֶּחֶם שֶׁנִּקְרָא חָמֵץ, שֶׁכָּתוּב: ״וְלֹא יֵרָאֶה לְךְ חָמֵץ״
וְכָתוּב: ״כִּי כָּל אוֹכֵל מַחְמֶצֶת״
מַהוּ הַטַּעַם יָצְאוּ מֵחָמֵץ?
הוּא מִשּׁוּם הַכָּבוֹד שֶׁל לֶחֶם הַהוּא שֶׁנִּקְרָא מַצָה.
וְשׁוֹאֵל, עַתָּה שֶׁזָּכוּ יִשְׂרָאֵל לְלֶחֶם עֶלְיוֹן יוֹתֵר, לְלֶחֶם דְּז''א, (של זעיר אנפין) לֹא יָפֶה הָיָה שֶׁיִּתְבַּטֵּל הֶחָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה כְּלָל.
וְלָמָּה קָרְבָּן זֶה שֶׁל לֶחֶם הַבִּכּוּרִים הָיָה חָמֵץ, שֶׁכָּתוּב, סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה.
ועוֹד, הֲרֵי בַּיּוֹם הַזֶּה נִתְבַּטֵּל הַיֵּצֶר הָרַע, שֶׁהוּא נִקְרָא חָמֵץ, כִּי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא חֵרוּת נִמְצֵאת וְלָמָּה הֵבִיאוּ חָמֵץ.
אֶלָּא בְּדוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד, וְנֶחֱלָה, יוֹם אֶחָד הָיָה מִשְׁתּוֹקֵק לֶאֱכֹל.
אָמְרוּ, יֹאכַל בְּנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ רְפוּאָה זוֹ וְטֶרֶם שֶׁיֹּאכַל אוֹתוֹ לֹא יִמָּצֵא שׁוּם מַאֲכָל וּמָזוֹן אַחֵר בַּבַּיִת. עָשׂוּ כָּךְ.
כֵּיוָן שֶׁאָכַל הָרְפוּאָה הַהוּא אָמַר, מִכָּאן וָהָלְאָה יֹאכַל כָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה, וְלֹא יוּכָל לְהַזִּיק לוֹ.
כָּךְ, כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לֹא הָיוּ יוֹדְעִים הָעִקָּר וְהַסּוֹד שֶׁל הָאֱמוּנָה.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יִטְעֲמוּ יִשְׂרָאֵל רְפוּאָה וְכָל עוֹד שֶׁיֹּאכְלוּ רְפוּאָה זוֹ לֹא יֵרָאֶה לָהֶם מַאֲכָל אַחֵר, דְּהַיְנוּ חָמֵץ.
כֵּיוָן שֶׁאָכְלוּ מַצָה, שֶׁהִיא רְפוּאָה לָבֹא וְלָדַעַת בְּסוֹד הָאֱמוּנָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִכָּאן וָהָלְאָה, רָאוּי לָהֶם חָמֵץ, וְיֹאכְלוּ אוֹתוֹ, כִּי אֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לְהַזִּיק לָהֶם.
וְכָל שֶׁכֵּן בְּיוֹם הַשָּׁבוּעוֹת, שֶׁנִּמְצָא לֶחֶם הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא רְפוּאָה לְגַמְרֵי.
וְעַל כֵּן מַקְרִיבִים חָמֵץ, שֶׁיִּשָּׂרֵף עַל הַמִּזְבֵּחַ, דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁמַּקְרִיבִים עַל הַמִּזְבֵּחַ, וּמַקְרִיבִים שְׁתֵּי הַלֶּחֶם אֲחֵרִים, עַל יְדֵי תְּנוּפָה עִמָּהֶם יַחַד.
וְהֶחָמֵץ שֶׁהוּא הַיֵּצֶר הָרַע נִשְׂרָף בְּאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, עַל יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁלֹט וּלְהַזִּיק לְיִשְׂרָאֵל.
וּמִשּׁוּם זֶה יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים מִתְדַבְּקִים בּוֹ בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּיּוֹם הַזֶּה בִּרְפוּאָה שֶׁל הַתּוֹרָה.
תרגום הזוהר
שְׁנֵי מִינֵי לֶחֶם אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל.
אֶחָד, כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם אָכְלוּ מַצָה לֶחֶם עֹנִי שֶׁהוּא לֶחֶם מִן הַמַּלְכוּת.
וְאֶחָד, בַּמִּדְבָּר, שֶׁאָכְלוּ לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁכָּתוּב, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם.
וְעַל כֵּן הַקָּרְבָּן שֶׁל יוֹם הַזֶּה שֶׁל חַג הַשָּׁבוּעוֹת, הוּא לֶחֶם, וְעַל הַלֶּחֶם נִקְרָב כָּל שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת.
הַלֶּחֶם הוּא עִקָּר, שֶׁכָּתוּב:
״וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים…. מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה״….
שֶׁזֶה הוּא לֶחֶם שֶׁהֱחְכִּימוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל חָכְמָה עֶלְיוֹנָה שֶׁל הַתּוֹרָה, וּבָאוּ בִּדְרָכֶיהָ.
עַתָּה יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, בַּפֶּסַח יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵהַלֶּחֶם שֶׁנִּקְרָא חָמֵץ, שֶׁכָּתוּב: ״וְלֹא יֵרָאֶה לְךְ חָמֵץ״
וְכָתוּב: ״כִּי כָּל אוֹכֵל מַחְמֶצֶת״
מַהוּ הַטַּעַם יָצְאוּ מֵחָמֵץ?
הוּא מִשּׁוּם הַכָּבוֹד שֶׁל לֶחֶם הַהוּא שֶׁנִּקְרָא מַצָה.
וְשׁוֹאֵל, עַתָּה שֶׁזָּכוּ יִשְׂרָאֵל לְלֶחֶם עֶלְיוֹן יוֹתֵר, לְלֶחֶם דְּז''א, (של זעיר אנפין) לֹא יָפֶה הָיָה שֶׁיִּתְבַּטֵּל הֶחָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה כְּלָל.
וְלָמָּה קָרְבָּן זֶה שֶׁל לֶחֶם הַבִּכּוּרִים הָיָה חָמֵץ, שֶׁכָּתוּב, סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה.
ועוֹד, הֲרֵי בַּיּוֹם הַזֶּה נִתְבַּטֵּל הַיֵּצֶר הָרַע, שֶׁהוּא נִקְרָא חָמֵץ, כִּי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא חֵרוּת נִמְצֵאת וְלָמָּה הֵבִיאוּ חָמֵץ.
אֶלָּא בְּדוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד, וְנֶחֱלָה, יוֹם אֶחָד הָיָה מִשְׁתּוֹקֵק לֶאֱכֹל.
אָמְרוּ, יֹאכַל בְּנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ רְפוּאָה זוֹ וְטֶרֶם שֶׁיֹּאכַל אוֹתוֹ לֹא יִמָּצֵא שׁוּם מַאֲכָל וּמָזוֹן אַחֵר בַּבַּיִת. עָשׂוּ כָּךְ.
כֵּיוָן שֶׁאָכַל הָרְפוּאָה הַהוּא אָמַר, מִכָּאן וָהָלְאָה יֹאכַל כָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה, וְלֹא יוּכָל לְהַזִּיק לוֹ.
כָּךְ, כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לֹא הָיוּ יוֹדְעִים הָעִקָּר וְהַסּוֹד שֶׁל הָאֱמוּנָה.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יִטְעֲמוּ יִשְׂרָאֵל רְפוּאָה וְכָל עוֹד שֶׁיֹּאכְלוּ רְפוּאָה זוֹ לֹא יֵרָאֶה לָהֶם מַאֲכָל אַחֵר, דְּהַיְנוּ חָמֵץ.
כֵּיוָן שֶׁאָכְלוּ מַצָה, שֶׁהִיא רְפוּאָה לָבֹא וְלָדַעַת בְּסוֹד הָאֱמוּנָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִכָּאן וָהָלְאָה, רָאוּי לָהֶם חָמֵץ, וְיֹאכְלוּ אוֹתוֹ, כִּי אֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לְהַזִּיק לָהֶם.
וְכָל שֶׁכֵּן בְּיוֹם הַשָּׁבוּעוֹת, שֶׁנִּמְצָא לֶחֶם הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא רְפוּאָה לְגַמְרֵי.
וְעַל כֵּן מַקְרִיבִים חָמֵץ, שֶׁיִּשָּׂרֵף עַל הַמִּזְבֵּחַ, דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁמַּקְרִיבִים עַל הַמִּזְבֵּחַ, וּמַקְרִיבִים שְׁתֵּי הַלֶּחֶם אֲחֵרִים, עַל יְדֵי תְּנוּפָה עִמָּהֶם יַחַד.
וְהֶחָמֵץ שֶׁהוּא הַיֵּצֶר הָרַע נִשְׂרָף בְּאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, עַל יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁלֹט וּלְהַזִּיק לְיִשְׂרָאֵל.
וּמִשּׁוּם זֶה יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים מִתְדַבְּקִים בּוֹ בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּיּוֹם הַזֶּה בִּרְפוּאָה שֶׁל הַתּוֹרָה.
📌זוהר תצוה דף קפא עא:
תרגום הזוהר
כַּעס חֲכָמִים הוּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה.
כַּעַס חֲכָמִים הוּא לָתֵת כָּבוֹד לַתּוֹרָה.
וְהַכֹּל לַעֲבוֹדַת ה' הוּא.
לְכָךְ נֶאֱמַר:
״כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא״
אֲבָל אִם הַכַּעַס הוּא בִּדְבָרִים אֲחֵרִים וְלֹא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אֵין זֶה עֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא!
מִשּׁוּם שֶׁבְּכָל הַחַטָּאִים שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם אֵינָם עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ כְּמוֹ הַכּוֹעֵס, וְאָסוּר לִקְרָב אֶלָיו.
וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי לְשָׁעָה הוּא עָבַר וְכָעַס, וְאַחַר כָּךְ חָזַר בִּתְשׁוּבָה.
אֵינוֹ כֵּן, כִּי כֵּיוָן שֶׁעָקַר קְדֻשַּׁת נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ וּמִמְּקוֹמָהּ, וְאוֹתוֹ אֵל זָר, עָשַׁק מָקוֹם הַהוּא, הוּא מִתְחַזֵּק בּוֹ וְאֵינוֹ עוֹזֵב אוֹתוֹ.
חוּץ כְּשֶׁנִּטְהָר הָאָדָם מִכֹּל וָכֹל, וְעָקַר מִתּוֹכוֹ אֶת אֵל זָר לְעוֹלָם, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקַדֵּשׁ וּלְהַמְּשִׁיךְ קְדֻשָּׁה עָלָיו, אָז הַלְּוַאי שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ.
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי הוּא מִתְקַדֵּשׁ מַמָּשׁ. אָמַר לוֹ, בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹקֵר קְדֻשַּׁת נַפְשׁוֹ, וְשׁוֹרֶה בִּמְקוֹמָהּ אֵל זָר הַהוּא הַנִּקְרָא טָמֵא - נִטְמָא הָאָדָם, וּמְטַמֵּא אֶת מִי שֶׁקָּרֵב אֵלָיו, וּקְדֻשָּׁה הַהִיא נֶעֱקְרָה מִמֶּנּוּ!!
וְכֵיוָן שֶׁנֶּעֱקְרָה מִמֶּנּוּ פַּעַם אַחַת, כַּמָה שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם, לֹא תָּשׁוּב עוֹד לִמְקוֹמָהּ.
אָמַר לוֹ אִם כֵּן, כַּמָּה טְמֵאִים הֵם שֶׁמִּטַּהֲרִים. אָמַר לוֹ מְשׁוּנֶה הוּא טֻמְאָה אַחֶרֶת, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִלְּטַמֵּא אוֹתוֹ בַּחוּץ.
אֲבָל זֶה הַכּוֹעֵס מְשׁוּנֶה מִכֹּל, שֶׁכָּל גּוּפוֹ טָמֵא מִפְּנִים וּמִחוּץ, וְהַנֶּפֶשׁ וְהַכֹּל מְטַמֵּא.
וּשְׁאָר טֻמְאוֹת הָעוֹלָם אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא הַגּוּף מִבַּחוּץ בִּלְבָד.
וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהֱחֶלִיף קְדֻשַּׁת רִבּוֹנוֹ בִּשְׁבִיל כַּעֲסוֹ.
שֶׁזֶּה הוּא טֻמְאָה שֶׁמְּטַמֵּא לַכֹּל!
כִּי בַּמֶּה נֶחֱשָׁב הוּא - בָּמָה שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, וַדַּאי נֶחֱשָׁב הוּא!
בֹּא וּרְאֵה, הַכַּעַס הַזֶּה שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה, סִטְרָא אַחֲרָא, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁצָרִיךְ הָאָדָם לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ וּלְהִפָּרֵד מֵעָלָיו.
וְעַל כֵּן כָּתוּב, אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לְךְ. פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁלֹּא לְהָרַע לְעַצְמְךְ.
וְכָתוּב אַחֲרָיו:
״אֶת חַג הַמַּצוֹת תִּשְׁמֹר״
תִּשְׁמֹר, הַיְנוּ צַד הַקְּדֻשָּׁה - שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְשָׁמְרָהּ וְלֹא יַחֲלִיף אוֹתָהּ בַּסִּטְרָא אַחֲרָא.
תרגום הזוהר
כַּעס חֲכָמִים הוּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה.
כַּעַס חֲכָמִים הוּא לָתֵת כָּבוֹד לַתּוֹרָה.
וְהַכֹּל לַעֲבוֹדַת ה' הוּא.
לְכָךְ נֶאֱמַר:
״כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא״
אֲבָל אִם הַכַּעַס הוּא בִּדְבָרִים אֲחֵרִים וְלֹא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אֵין זֶה עֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא!
מִשּׁוּם שֶׁבְּכָל הַחַטָּאִים שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם אֵינָם עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ כְּמוֹ הַכּוֹעֵס, וְאָסוּר לִקְרָב אֶלָיו.
וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי לְשָׁעָה הוּא עָבַר וְכָעַס, וְאַחַר כָּךְ חָזַר בִּתְשׁוּבָה.
אֵינוֹ כֵּן, כִּי כֵּיוָן שֶׁעָקַר קְדֻשַּׁת נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ וּמִמְּקוֹמָהּ, וְאוֹתוֹ אֵל זָר, עָשַׁק מָקוֹם הַהוּא, הוּא מִתְחַזֵּק בּוֹ וְאֵינוֹ עוֹזֵב אוֹתוֹ.
חוּץ כְּשֶׁנִּטְהָר הָאָדָם מִכֹּל וָכֹל, וְעָקַר מִתּוֹכוֹ אֶת אֵל זָר לְעוֹלָם, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקַדֵּשׁ וּלְהַמְּשִׁיךְ קְדֻשָּׁה עָלָיו, אָז הַלְּוַאי שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ.
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי הוּא מִתְקַדֵּשׁ מַמָּשׁ. אָמַר לוֹ, בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹקֵר קְדֻשַּׁת נַפְשׁוֹ, וְשׁוֹרֶה בִּמְקוֹמָהּ אֵל זָר הַהוּא הַנִּקְרָא טָמֵא - נִטְמָא הָאָדָם, וּמְטַמֵּא אֶת מִי שֶׁקָּרֵב אֵלָיו, וּקְדֻשָּׁה הַהִיא נֶעֱקְרָה מִמֶּנּוּ!!
וְכֵיוָן שֶׁנֶּעֱקְרָה מִמֶּנּוּ פַּעַם אַחַת, כַּמָה שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם, לֹא תָּשׁוּב עוֹד לִמְקוֹמָהּ.
אָמַר לוֹ אִם כֵּן, כַּמָּה טְמֵאִים הֵם שֶׁמִּטַּהֲרִים. אָמַר לוֹ מְשׁוּנֶה הוּא טֻמְאָה אַחֶרֶת, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִלְּטַמֵּא אוֹתוֹ בַּחוּץ.
אֲבָל זֶה הַכּוֹעֵס מְשׁוּנֶה מִכֹּל, שֶׁכָּל גּוּפוֹ טָמֵא מִפְּנִים וּמִחוּץ, וְהַנֶּפֶשׁ וְהַכֹּל מְטַמֵּא.
וּשְׁאָר טֻמְאוֹת הָעוֹלָם אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא הַגּוּף מִבַּחוּץ בִּלְבָד.
וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהֱחֶלִיף קְדֻשַּׁת רִבּוֹנוֹ בִּשְׁבִיל כַּעֲסוֹ.
שֶׁזֶּה הוּא טֻמְאָה שֶׁמְּטַמֵּא לַכֹּל!
כִּי בַּמֶּה נֶחֱשָׁב הוּא - בָּמָה שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, וַדַּאי נֶחֱשָׁב הוּא!
בֹּא וּרְאֵה, הַכַּעַס הַזֶּה שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה, סִטְרָא אַחֲרָא, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁצָרִיךְ הָאָדָם לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ וּלְהִפָּרֵד מֵעָלָיו.
וְעַל כֵּן כָּתוּב, אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לְךְ. פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁלֹּא לְהָרַע לְעַצְמְךְ.
וְכָתוּב אַחֲרָיו:
״אֶת חַג הַמַּצוֹת תִּשְׁמֹר״
תִּשְׁמֹר, הַיְנוּ צַד הַקְּדֻשָּׁה - שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְשָׁמְרָהּ וְלֹא יַחֲלִיף אוֹתָהּ בַּסִּטְרָא אַחֲרָא.