נפתלי בנט - ביחד ננצח!🇮🇱

תודה הרצי.
‏תודה על עשרות שנים שנלחמת באויבי ישראל בואדיות לבנון, בכפרי יהודה ושומרון, בסימטאות עזה, ובעוד מקומות רחוקים ועלומים.

‏תודה שסיכנת את חייך לא פעם למען קיומנו כאן.

‏אתה לקחת אחריות מיידית על הכישלון הנורא של ה-7/10 כפי שהתחנכנו בבה״ד 1–כמו שצריך.

‏תודה שבשנה ורבע האחרונים עמדת כסלע איתן והובלת את צה״ל להכות את אויבינו בכל החזיתות.

‏בהצדעה!🇮🇱

תודה לך, הנשיא טראמפ, על קיום מיידי של שתי הבטחות:
1. תחילת השבתם הביתה של הישראלים החטופים.
2. הסרת הסנקציות המוטעות והבלתי הוגנות על חלק מהישראלים החיים ביהודה ושומרון.

אנחנו מעריכים זאת מאוד.
איזו התחלה נהדרת!

🇺🇸 🇮🇱

Thank you, @realDonaldTrump, for rapidly delivering on two promises:
1. Beginning the return home of the kidnapped Israelis.
2. Removing the misguided and unfair sanctions on some Israelis living in Judea and Samaria.

We appreciate this.

What a great start!
🇺🇸 🇮🇱

סיפרתי בראיון ברשת BBC:
כשסבתא של רומי שמעה שהיא השתחררה, מיד היא שאלה:
״ומה עם שאר החטופים?״
*זהו* עם ישראל!
🇮🇱❤️

״בזכות יואב פפר ז״ל וחבריו לצוות הרכבת יכולה שוב לנסוע לשדרות״
- כך סיפר לנו עכשיו מפקד הפלוגה שלו, טל, על משמעות הפעולה שלהם בבית חאנון בצפון הרצועה.

יואב היה הרוח החיה של חבריו.
אהב אותם, שמח איתם, ונלהב להילחם איתם כנגד האויב.

עידית וגיא יקרים,
עם ישראל כולו מוקיר את בנכם הבכור וכואב את נפילתו שלו ושל חבריו.

יהי זכרו ברוך.

״אליאב מעולם לא אמר ״לא״ ממישהו שביקש ממנו עזרה.״

-כך סיפרה ליאת, אימו של אליאב אסטיוקאר ז״ל שנפל בעזה בשבת.
אליאב היה בחור חזק (הנגביסט במחלקה) עם לב טוב, מצחיק, נחוש, חבר טוב ובן מסור במשפחה טובה ויפה.

נקרע הלב.

יהי זכרו ברוך.

סער הוא קצין שריון שנפצע אנושות בראשו בעת פעולה בחאן יונס.
הוא עובר מסע שיקום ארוך,
ומשפחתו הנפלאה עוטפת אותו בכל צעד קדימה.
❤️🇮🇱

חמישה בנים נפלו היום בעודם נלחמים למען המולדת.
חמישה עולמות שנגדעו.
שבוע עם כל כך הרבה אבדות.
כאב שאין לו סוף.
לוחמי סיירת נח״ל
סרן יאיר יעקב שושן בן 23 ממעלות
סמ״ר יהב הדר בן 20 מכפר תבור
סמ״ר גיא כרמיאל בן 20 מגדרה
סמ״ר יואב פפר בן 19 מהרצליה
סמ״ר אביאל וויסמן בן 20 מפוריה עילית

שולח את תנחומיי העמוקים למשפחות.
יהי זכרם ברוך💔

נהריינית נחמדה סיפרה לי כמה היא אוהבת את העיר שלה ומחכה שהמדינה שלנו תחזור לימיה הטובים.
אמרתי לה: זה יקרה.

ארבעה בנים.
ארבעה גיבורים שהיו ואינם.
הפנים היפות שלהם ניבטות מתוך התמונות.
ארבע משפחות שעולמן התהפך עליהן ברגע.
איזה אובדן.
למען קיומנו כאן בארץ שלנו.

שלושת לוחמי גדוד 931 של חטיבת הנח״ל
סמ"ר דנילה דיאקוב בן 21 ממעלה אדומים
סמל יהב מעיין בן 19 ממודיעין
סמל אליאב אסטיוקאר בן 19 מאשדוד
ורס״ם במיל׳ אלכסנדר פדורנקו בן 37 מבת ים מגדוד 79, חטיבת ׳המחץ׳

עם ישראל כואב כולו עם המשפחות.
יהי זכרם ברוך.

רחל כהן ועליזה רייז— הנאהבות והנעימות בחייהן ובמותן.

בכל פעם שאני נוסע ליישוב קדומים שבשומרון אני נפעם מהנוף הארץ-ישראלי הקדום.

אך לצערנו אויבנו ארבו השבוע ליהודים על אותו הכביש ממש וביצעו רצח נתעב.

משפחתה של רחל ז״ל סיפרה לי כמה האחדות בעם היתה חשובה לה, ובתה הדגישה: מבלי לוותר על עמדותיה במילימטר.

הם סיפרו שרחל השתתפה במפגשים עם נשות שמאל, ונוצר חיבור בלבבות למרות המחלוקת.
״כמו במשפחה. יש אנשים עם דעות שונות, אפשר להתווכח ואפילו לצעוק, אבל נשארים משפחה״.
גם אני מאד מאמין בכך.

התפתחה שיחה כנה ונוקבת בינינו ואני מעריך את זה.

משפחת כהן היא משפחה ציונית שורשית שהאבא, יעקב, עלה מתוניס לארץ ישראל לבדו בגיל 17, מתוך ציונות נטו.
וחמש הבנות ירשו את ערכי הוריהם.

יאיר, בנה של עליזה ז״ל סיפר שאמא היתה מושבניקית באישיותה, מחוברת לאדמת הארץ ומאושרת עם חמשת הנכדים שלה.

כל עוד אויבינו מרעילים את מוחות ילדיהם כנגד יהודים, הם ימשיכו לשנוא אותנו ולנסות להכחיד אותנו.

אנחנו נאחז בארץ שלנו ונהיה חזקים, יצירתיים ויוזמים.
אף אחד לא ישבור אותנו.

תהא נשמתן של רחל כהן ועליזה רייז זכרונן לברכה צרורה בצרור החיים.

״11 מתוך 29 השנים שחי הקדיש יוראי למען ביטחון ישראל כי הייתה לו אמונה שלמה בצדקת הדרך והבנה עמוקה שזו הארץ שלנו״ כך אמר לי אביו של יוראי כהן ז״ל כשביקרתי בגן שהוקם לזכרו.
יוראי היה אדם ענו, צנוע, ישר ולוחם ימ״מ אמיץ הלב.
הוא נפל בבוקר 7 באוקטובר ביחד עם עוד 6 מחבריו כשהגנו בגופם על אזרחים באזור צומת שער הנגב.

יהי זכרו ברוך

בוקר טוב.
סמוך לגדר הגבול עם לבנון בראש הנקרה משה דוידוביץ ראש מועצת מטה אשר וישי עפרוני הקב״ט.
לו חיזבאללה היו מצטרפים לחמאס בצהרי השבעה באוקטובר, לא ניתן לדמיין מה היה קורה.
אסור שאי פעם תהיה לאויב יכולת לעשות דבר כזה שוב.
ללא קשר לכוונות האויב, חובתנו לשלול מהם יכולת.

כך נראה גיבור.

הזמנתי לביתי את אהרון ברוס, שעלה לבדו מארה״ב לפני 15 שנה כדי לשרת כלוחם גבעתי.

אחרי השחרור הוא בחר לבנות את חייו כאן בארץ וצמח להיות מנהל שיווק בחברת הייטק מצליחה.

בחרבות ברזל הוא היה מראשוני הנכנסים ללחימה בצפון הרצועה, כמילואימניק.

לאחר שבועיים של לחימה רציפה ארעה היתקלות קשה.

המפקד שלו, עמרי יוסף דוד ז״ל, וחייל נוסף נאלצו לעבור בתוך שטח חשוף וחטפו כדורי צלפים שנורו מבית ספר של אונר״א.

אהרון היה באותו הזמן בתוך מבנה מוגן במרחק 20 מטר מהם.

אהרון השיב אש למקורות הירי, אך הוא החליט שהוא חייב לחלץ את מפקדו עמרי.

אז הוא עזב את המבנה המוגן, יצא בריצה מהירה לתוך שטח ההשמדה והחל להרים את מפקדו עמרי ואז חטף שני כדורי צלף בשתי רגליו.

אהרון נפל. רגליו חדלו לתפקד.
עמרי כבר היה הרוג.

אהרון זחל תחת אש כבדה חזרה למבנה ובסופו של דבר חולץ על ידי 669 והוסק לבית החולים.

אהרון חי. הוא עובר שיקום ארוך ומפרך.
הוא כבר הולך לא רע ובעזרת ה׳ יחזור לתפקוד מלא.

חודש לפני המלחמה הוא התחתן עם טל, בחורה ישראלית, וכאן הם בונים את חייהם.

הוא כואב מאד את אובדן מפקדו וחברו עמרי ז״ל, והיה רוצה לחזור לחבריו במילואים.

דור של אריות.

עברנו יום קשה מאד.
איבדנו בפיגוע שתי נשים ושוטר, ואיבדנו שני חיילים בעזה.
*
מנסיון העבר, לאחר פיגוע בו הצליחו המחבלים לרצוח יהודים, במיוחד כשזה מוסרט ומפורסם, מתעורר רצון לחקות את זה בקרב מחבלים צעירים.

לכן בימים הקרובים כולנו חייבים להגביר עירנות בכל רחבי הארץ ובמיוחד ביהודה ושומרון ובירושלים.

לפקוח עיניים.
מי שיש לו נשק, כדאי לשאת אותו.

לילה טוב.

אלעד וינקלשטיין, רחל כהן ועליזה רייז נרצחו בדם קר על ידי אויב שפל.
אויבינו ממשיכים להרעיל את מוחות ילדיהם בשנאה ואיבה כלפי כל יהודי באשר הוא.

אחריותנו כמדינה שיהודים יהיו בטוחים בכל מקום בארצנו: בבארי ובמנרה, בקדומים ובתל אביב.

אני משתתף בצערם של המשפחות.

באוניברסיטת אריאל עם סטודנטים מילואימניקים המילואימניקיות הגיבורים שלנו.

אפשר להוריד להם את ימי המילואים מ-100 בשנה ל-20 על ידי גיוס של אחינו החרדים לצה״ל.

דואגים למילואימניקים - עוצרים את חוק ההשתמטות.

אני מכיר לעומק את פרטי ״חוק הגיוס״ הנרקם במחשכים.
זה אינו חוק גיוס, אלא חוק למיסוד השתמטות.
אסור לאפשר לפוליטיקאים להעביר את חוק הקלון הזה.
**
אתמול בערב שוחחתי ארוכות עם סטודנטים וסטודנטיות מילואימניקים באוניברסיטת אריאל שבשומרון.

מעל חצי מהם כבר קיבלו צו גיוס ל-70 ימים בשנה הקרובה.

הם שואלים את עצמם איך ישלימו כך תואר, איך יבנו חיי משפחה? מי יעסיק עובד שנעלם לכמעט שלושה חודשים בשנה?

עבורם סוגיית הגיוס איננה דבר ״עקרוני״ או אמורפי.
זו בעיה מעשית בוערת.
**
מדינת ישראל נכנסה למצב חדש.

ברוב החזיתות איננו מצויים במלחמה עצימה, אלא בבט״ש מוגבר שיימשך שנים.

בכל הגבולות אנו נדרשים להמון חיילים לתפקידי הגנה, שמירה ואבטחה.

לצורך זה אפשר להסתפק בחייל שעבר חצי שנה של אימוני רובאי 5.
**
יש פתרון מיידי שיכול להביא לשינוי תוך שישה חודשים.
גיוס של 10,000 צעירים מאחינו חרדים יאפשר להוריד את את ימי המילואים מ-70 ל-20 יום בשנה.
עם זה בהחלט אפשר להסתדר ולחיות.

בלי גיוס אמיתי של אחינו החרדים, צעירי ישראל בשנות ה-20, ה-30 וה-40 לחייהם ייאלצו לאמץ צורת חיים חדשה של 70 ימי מילואים בכל שנה.

כל עוד היתה מלחמה עצימה, אפשר וחובה לדרוש מצעירי ישראל לעזוב הכל ולהילחם על חיינו.

הממשלה עכשיו אומרת לנו שזה המצב הקבוע החדש, אך לא עושה דבר כדי להרחיב את השורות, ולהקל על העומס.
להיפך, היא פועלת במודע למסד ולהלבין את הסרבנות ההמונית הזו.
**
למנסחי החוק אין כל כוונה באמת לגייס חרדים, אלא רק לקנות זמן כדי שהכספים ימשיכו לזרום.

הפוליטיקאים יודעים היטב שזהו חוק למיסוד המוני של השתמטות, והסיבה היחידה שהם מעבירים את החוק הנורא הזה הוא אולטימטום של המפלגות החרדיות.

אסור, פשוט אסור לרמוס את חיילי המילואים שלנו.
לא נאפשר להעביר חוק ההשתמטות שפוגע אנושות בצעירי ישראל המשרתים.

עשרת גיבורי הימלפרב.
כשר חינוך היתה לי הזכות לשוחח עם התלמידים.
ראיתי בהם אהבת העם, הארץ והתורה וראיתי גם הקשבה אמיתית וכמיהה לאחדות בתוכנו.
עם ישראל כולו גאה בכם, כואב איתכם ומודה לכם🇮🇱💔

דוד ואני חרשנו היום ברגל את ירושלים: מתחם התחנה, גן הפעמון, ימין משה, גיא בן הינום, הרובע הארמני, הרובע היהודי וכמובן - הכותל המערבי.
התפללנו שהחטופים יחזרו הביתה ושהחיילים ישובו בביטחה.

העיר היתה מלאה במבקרים, ואני ממליץ לכוווולם לעלות לירושלים.

חנוכה שמח!

חנוכה שמח לכל חיילי צה״ל בכל מקום: בלבנון, בעזה, בבקעת הירדן, מעל תימן, ברמת הגולן, בשומרון ויהודה.
תודה, תודה, תודה❤️🇮🇱

חנוכה שמח מהבנטים!🕎❤️🇮🇱
(יוני בטירונות יחידה, כנראה זוחל עכשיו על איזו גבעה קפואה)

מי שחושב להקים סטרטאפ—אני ממליץ לצפות.
הרצאה לא שגרתית שלי על יזמות בפני סטודנטים באוניברסיטת בן גוריון.

לשמוע על נפילת שלושת הבחורים הללו, לוחמי צה״ל זה כמו שלוש דקירות בלב.

שלושת לוחמי גדוד שמשון של חטיבת כפיר
סרן איליי גבריאל אטדגי בן 22, מקרית מוצקין, סגן מפקד פלוגה.
סמ״ר נתנאל פסח בן 21, מאלעזר.
רס״ל במיל׳ הלל דינר בן 21 מטלמון.

יהי זכרם ברוך 💔

מה שרואים מבית הרוס בקיבוץ מנרה: חייבים אזור חיץ בלבנון

ישבתי עכשיו בפאב בבאר שבע עם 7 סטודנטים לרפואה: עופר, דפני, טל, יהונתן, אילנה, גיל ואיתמר.

כולם, כולל אילנה (משמאל בתמונה, פרמדיקית קרבית!), לחמו בעזה או בלבנון.

היה להם ממש חשוב לומר לי:
״אחרי שלחמנו, איבדנו חברים קרובים, אנחנו לא מוכנים לוותר על המדינה שלנו.

אנחנו רוצים אחדות.
כמו שנלחמנו ביחד, שמאלנים וימנים, חילונים ודתיים, ככה צריך להסתדר גם ברמת המדינה.
מספיק כל הזמן לריב!
אנחנו מוכנים לעשות הכל כדי לאחד את המדינה, לשקם
אותה, לחזק אותה״.

זה דור של אריות.
הכי טובים שהיו לנו.

אה, ויהונתן ואילנה סיפרו לי שהם התארסו!! מזל טוב❤️

The two stories of October 7th.

איזה מפקדות קרביות מעולות יש לנו בצה״ל. לביאות.

שוחחתי עם מפקדת פלוגת חילוץ והצלה סרן מירי ברדה.

מירי פיקדה על הפלוגה שלה בלחימה תחת אש, והם ביצעו כ-15 (!) פעולות חילוץ לאורך המלחמה בעזה.

למשל, בארוע רב-נפגעים קשה מאד של צנחנים עליהם הופעל מטען, היא ולוחמיה חילצו 8 לוחמים,
העניקו להם טיפול רפואי ראשוני בשטח תחת אש,
חיפו באש והפעילו מיסוך מול המחבלים,
וכך הנחיתו מסוקים שפינו את הפצועים לבתי חולים בארץ.

אתם מבינים איזה ארוע מורכב זה?
ומירי בת ה-24 פיקדה על כל זה בקור רוח.

שאלתי אותה איך הרגישה בזמן אמת.

״תראה, נהרגו לי חברים במלחמה.
למדתי תוך כדי מלחמה להבין שאני האחראית. זהו. הלוחמים שלי מצפים ממני להוראות ולהובלה.
כל רעשי הרקע, חוסר הוודאות והכאב פשוט מתפוגגים ואז את ממוקדת״

״אני מרגישה תחושת מסוגלות של 100%.
כולנו עבדנו יחד, גם מול יחידות אחרות בשיתוף פעולה״.

״זו הרגשה מופלאה שזכיתי לפקד על צוות קרב פלוגתי במלחמה ולהגן על המדינה שלי״.

לוחמי ולוחמות יחידת חילוץ והצלה פעלו בעומק השטח במלחמה זו, ובזכותם יש עשרות לוחמים בחיים.

אני מצדיע ללוחמי ולוחמות יחידת החילוץ וההצלחה שקצת פחות מוכרים מחטיבות החי״ר והשיריון.

תודה.🇮🇱❤️

ביקרתי את אליהו אילון בכפר יובל.
בינואר מחבלי חיזבאללה ירו טיל ישיר לביתו, והרגו את אשתו מירה ז״ל ואת בנו ברק ז״ל שהיו איתו בבית.

אליהו ומשפחתו הם אנשים צנועים, אנשי אדמה אמיתיים והכאב קשה מנשוא.

אסור שזה יקרה שוב. לא מחר ולא עוד מספר שנים.

אסור לאפשר לבנות כפרים ״אזרחיים״ צמודי-גדר בלבנון. כאלה ששוב ישלטו על בתי ישראלים.

לכן אסור לוותר על אזור חיץ בלבנון.

המראיין בפוקס ניוז התבלבל קצת. תיקנתי אותו.

מי שרוצה להבין את העוצמה של עם ישראל שיצפה בראיון הקצר הזה עם שרון גורן, אישה נשואה למילואימניק, שעשתה שירות לאומי בזמנו, וכעת התגייסה לצה״ל ויורדת לאוגדת עזה.
אין עוד עם כזה!🇮🇱

״לא צריך שיאהבו אותנו; צריך שיכבדו ויפחדו״
- מתוך שיחה עם בן שפירו

מפגש עם חברי כיתות כוננות מגבול לבנון ומעוטף עזה - האריות הללו הצילו ישובים רבים, ואנחנו חייבים לחזק אותם ולצייד אותם.

Thank you, President Trump.
RELEASE THE HOSTAGES NOW!

תראו איזה בחור זהב.
עומר נאטורה עלה לבדו מארה״ב לארץ ישראל, עשה שנת מכינה במסגרת גרעין צבר והתגייס לשריון.
ב-7 באוקטובר הוא נחטף ביחד עם חבריו לטנק נמרוד כהן, שקד דהן ז"ל ועוז דניאל ז"ל.

הבוקר משפחתו התבשרה שנפל ב 7.10.
הלב נקרע.
יהי זכרו של עומר ברוך💔

עם של לביאות!
כ-150 בנות, רובן דתיות, התגייסו אתמול לצה"ל כחלק מתוכנית שלב ב.

מדובר בבנות שהן מלח הארץ, אידיאליסטיות אחת אחת שהשאירו בבית בעל, ילדים, משפחה, מקומות עבודה נחשקים בהן עסקו כנשות רפואה, פסיכולוגיות, מהנדסות, עו"סיות, פיזיותרפיסטיות ועוד שלל תפקידים מגוונים וזאת כדי לתרום למדינה היקרה שלנו.

מדובר בבנות שעשו בעבר שירות לאומי והחליטו עכשיו גם להתגייס.

הבנות מספרות כי אחרי הליך של קרוב ל-10 חודשים, ההתרגשות והגאוה עצומה.

אני רוצה לברך אתכן לוחמות יקרות ואמיצות בברכת
"ישימך אלוקים כשרה, רבקה, רחל ולאה. יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם"

לכו מחיל אל חיל ויהיה ה' בעזרכן.
אתן הגאוה של המדינה היקרה שלנו🇮🇱❤️

שבת שלום לכולם.

לוחם מגלן איתן בן עמי ז״ל היה מנהיג הצוות שלו, לוחם מעולה אך מעל לכל - לב ענק.

הוריו, צילי ומשה, ונועה חברתו תארו לי דמות נדירה.

הוא היה הסמל של הצוות בו צמח—דבר לא פשוט כלל, אך חבריו קיבלו את מנהיגותו בטבעיות וסמכו עליו לגמרי.

איש עם חוש הומור.
מנהיג טבעי עם עוצמה.

לפני מספר חודשים הוא יצא מלחימה לחופשה הביתה, הגיע לתחנה המרכזית בירושלים ונכנס לסופרמרקט, שם ניגש אליו איש וביקש ממנו קצת עזרה לקנות משהו לאכול.

במקום לתת לו כמה שקלים, איתו לקח עגלת סופר, מילא אותה במוצרי מזון, ורכש את הכל על חשבונו לטובת אותו אדם שבכלל לא הכיר.

כך תמיד. נדיבות לב.

איזה בחור איבדנו.

מספר חודשים לפני ה-7/10 יצא לי לתת הרצאה לצוות שלו במגלן ושם נפגשתי עם איתן (בתמונה לידי).

צילי, משה, אמיתי, אריאל, אייל ונועה—אוהב אתכם מאד ומשתתף בצערכם העמוק.

יהי זכרו של איתן בן עמי ברוך.

(בתמונה: מפגש שהיה לי מספר חודשים לפני המלחמה עם פלגת הלוחמים של איתן במגלן)

הודעה חשובה

חיילים ומפקדים יקרים,
נסיון המלחמות הקודמות מלמד אותנו שהשעות הללו, עד לכניסת הפסקת האש לתוקפה, הן מסוכנות במיוחד.

זה לא נגמר עד שאתם חזרה בארץ, במקום מבטחים.

אל תורידו את הדריכות, אל תרפו, אל תיכנסו לאווירת סוף קורס.

האויב מחפש לפגוע בנו דווקא עכשיו, בשעות אלו.

אין שום סיבה שנאבד עוד מישהו עכשיו.

שימרו על עצמכם!

אביו של צבי כוגן ז״ל סיפר לי עכשיו כמה כל הזמן רק עזר לאחרים.
הוא היה כולו אור.
צבי בחר לשרת בצה״ל והוצב בתפקיד שאינו קרבי.
הוא התעקש להפוך ללוחם וכך לבסוף העבירו אותו לגבעתי שם שירת שירות קרבי מלא.
הוא זכה לשאת את רבקי ושימש שליח חב״ד בקפריסין ואחר כך באמירויות.

פגשתי בניחום האבלים אנשים שזכו להנות מנדיבות הלב של צבי והם תארו כיצד הוא האיר להם את הדרך.

צבי נרצח על ידי אויב מרושע והובא לקבורה בכפר חב״ד.

יהי זכרו ברוך.

ביחס להסכם המסתמן ישראל-חיזבאללה (על בסיס המידע שפורסם):

*הצלחה צבאית אדירה של לוחמי צה״ל ומפקדיו מתורגמת לכישלון בטחוני-מדיני מוחלט.*

למרות כל התפילות שלנו,
לוחם דובדבן יונה בריף ז״ל נפטר הבוקר מוקף במשפחתו האוהבת, לאחר אחרי 14 חודשי מאבק על חייו.

יחד עם כל כך הרבה אנשים התפללנו וייחלנו להחלמתו של יונה.
ויונה לא ויתר.
כשהרופאים כבר אמרו שזהו זה, בכל פעם הפתיע.
עד שהבוקר נדם לבו לתמיד.

הוריו הייזל ודוד וחמשת אחיו ואחיותיו הקיפו אותו במסירות סביב השעון.

משפחה ציונית מופלאה שעלתה מסן פרנסיסקו לארץ ישראל והקימו כאן בית.

כמה כאב.

שנהיה ראויים לקורבנו של יונה בריף ז״ל.
אני מתכוון לכך באופן מוחשי.

שננסה להיות קצת ״יונה״:
שלא נתייאש, כפי שיונה לא התייאש.
שלא נוותר לעצמנו.
שנשים את טובת המדינה לפני טובתנו.
שנדאג לחברינו, כפי שיונה עשה כאשר קפץ לאש על מנת לנסות לחלץ את חבריו, וספג את 13 הכדורים לגופו.
שנהיה טובים יותר.

יהי זכרו של יונה ברוך ונצור לעד.

במסגרת מסע בקמפוסים ברחבי ארצות הברית אני נשאל תמיד מדוע אני מתנגד להקמת מדינה פלסטינית.
הנה תשובתי (באוניברסיטת טקסס):

ראיון שלי הלילה ברשת BBC הבריטית על צווי המעצר הביזיוניים לנתניהו וגלנט

הגשתי היום מכתב התראה למר בועז גולן מערוץ 14 בגין פרסום שקרי שלו.

דרשתי שמר גולן יפרסם התנצלות על השקרים שלו ושגם שיעביר 15,000₪ לעמותה של לוחמי גולני.

אם לא יעשה כן, אתבע אותו בהיקף אחר לגמרי.

הציוץ שלו ״קבע״ שבשבוע שעבר ״בנט הגיע ל-ש.ג. בא"ח גולני וביקש להיכנס פנימה. הוא סורב ונמסר לו שהדבר נוגד את הפקודות ואינו רשאי להיכנס. בנט זיהה טירונים שעושים על האש מחוץ לבסיס ופשוט ניגש אליהם, בלבל להם במוח ועשה סרטון".

שקר מוחלט.
לא הגעתי לשום ש״ג.
לא ביקשתי ולא ניסיתי להיכנס לבא״ח ולכן גם לא סורבתי לשום דבר.
לא פתאום זיהיתי טירונים וניגשתי אליהם.

בקיצור, אף מילה בציוץ הזה אינה נכונה, כפי שאתם רואים.

מה כן היה?

יש יהודי צדיק עם לב ענק ששמו יובל לקריף.
הוא אביו של סרן ניר לקריף ז"ל אשר נפל בתאונת מסוק יסעור יחד עם ששה חללים נוספים.
יובל ארגן במהלך השנה האחרונה מספר אירועי "על האש" לחיילים, בהתנדבות, ובאמצעות כספי תרומות.

בשבוע שעבר יובל יחד עם קבוצת תורמים יהודים חמים מארה״ב ארגנו "על האש" ללוחמי גולני שסיימו מסלול והיו מיועדים לעלות ללחימה.
יובל הזמין אותי לאירוע לשאת דברים לפני הלוחמים.
האירוע אורגן ותוכנן מראש להיערך מחוץ לבא"ח, כפי שאכן היה.
נעניתי להזמנה בשמחה, כי אני אוהב את לוחמי גולני ואת כל לוחמי צה״ל הגיבורים שלנו אהבת נפש.
היה ארוע מקסים, שמעתי את החיילים, אכלנו יחד, ושוחחתי איתם יחד עם התורמים.

בשנה האחרונה נפגשתי עם אלפי לוחמים, מילואימניקים, מפקדים, פצועי צה״ל ומשפחות שכולות בכל פינה בארץ ואמשיך לעשות זאת למרות השיטנה של מר גולן.

**

מכונת הרעל אינה בוחלת באמצעים.
השקרים המהולים בכינויים וקללות משפיעים על חיי כולנו ומחובתנו לעשות הכל כדי לכבות אותה.

‏כפי שכבר אמרתי - הנושא הוא אינו פוליטיקאי כזה או אחר אלא עתיד המדינה שלנו.

עד כה כבר כמה פעמים אנשי הדיבה פרסמו התנצלויות ושילמו פיצויים אותם העברתי כתרומות למטרות ראויות.
הפעם מר גולן נדרש להעביר סכום הפיצוי לעמותת ידידי גולני.

צר לי שבימים קשים של מלחמה אני נדרש גם לעסוק במרעילים כאלה.
אך אין ברירה. רק כך זה ייפסק.

לוחם דובדבן הגיבור יונה בריף שנפצע אנוש ב7/10 בעודו מחלץ פצועים בכפר עזה, מאושפז במצב קשה.
התפללו לרפואת
יונה בצלאל בן חוה שושנה.

עמית וניר, מפקדים בגולני, סיפרו לי על חווית הלחימה שלהם כלוחמים, ועל הרצון שלהם כעת לגדל ולחנך את המחזור הבא של הלוחמים.

זה מצב חדש:
המפקדים החדשים בצה״ל צברו ניסיון רב בלחימה בשבעה באוקטובר ואח״כ בעזה ובלבנון, והם מחנכים את הדור הבא בצורה הרבה יותר אמיתית ורצינית.

צומח לנו כאן דור של אריות ולביאות.

גדוד חרדי נוסף של נצח יהודה סיים הכשרת לוחם וייצא בקרוב לפעילות בעזה.

אנחנו אוהבים אתכם וסומכים עליכם!

ישראל נלחמת בכל החזיתות, והעומס על המשרתים עצום.

חיוני מתמיד לגייס עוד לוחמים, ואסור בשום אופן לאשר חקיקת חוקי השתמטות שיהרסו הכל.

3 שאלות שכל חייל צריך לשאול את עצמו.
מתוך שיחה עם מפקדים בבא״ח גולני.

השכול היכה בשלישית במשפחת אייזנקוט.

יוגב פזי, אחיינה של חנה אייזנקוט, נפל היום בקרב, יחד עם נועם איתן ז״ל.

לפני שנה נפל גל, בנם של חנה וגדי, ויום לאחר מכן נפל מאור האחיין של גדי.

עם ישראל כולו כואב איתכם ומחבק אתכם.

כמה מילים ללוחמים, לקראת שבת

סג״מ עברי דיקשטיין, מפקד מחלקה בגדוד 51 בגולני, נפל היום בלבנון.
הוא היה נשוי למרים, שניהם קצינים בצה״ל (בתמונה).

עברי הבן היחיד במשפחה, אח לחמש בנות, גדל ביישוב עלי.
אילן, אבא של עברי, היה מפקד סיירת גולני ובעוד תפקידי לחימה, צופיה אמו אשה מופלאה שאני מאד אוהב.

משפחה של נתינה, אהבת הארץ והעם.

אילן סיפר לי עכשיו שהצוואה הברורה של עברי היתה אחדות ישראל.
מעל לכל—שכולנו נחיה יחד, שמאל וימין, דתיים וחילונים.
זה בער בעצמותיו.
כאב לו מאד הפילוג בעם.

מחר עברי ייקבר בהר הרצל בשעה 11:00.

שורף שורף הלב על אובדן של צעיר נפלא.
אך הוא נפל למען נצח ישראל בארצו.
בואו נקיים את צוואתו—אחדות.

עם לוחמי גולני בצפון, עכשיו.
ערב נורא.

עם טל-אורות קלמנזון, בתו החמודה של גיבור קרבות בארי, אלחנן קלמנזון ז״ל, בכיכר החטופים

באירופה, בארה״ב ובכל העולם המערבי, דעו: אנחנו נלחמים את המלחמה שלכם

10 תובנות ממסע קמפוסים וקהילות בארה״ב ובעולם:
1. היהודים מתקרבים לישראל. יהודי התפוצות, לאחר שנים של התרחקות איטית ועקבית, הרגישו טראומה גדולה ב7.10 ומיד נרתמו לסייע לישראל בכל דרך. זוהי התפתחות טובה ברמה היסטורית ויוצרת עבורנו הזדמנות אדירה לעידן חדש ומבורך.
2. יהודים רבים שכלל לא עסקו בישראל פתאום נרתמו לכך בכל מאודם.
3. יהודים ליברליים רבים חשים ״בגידה״ מתוך המחנה שלהם: בעוד היהודים התייצבו לצד המאבקים הליברלים המרכזיים (זכויות שחורים, להט״בים ועוד), קבוצות אלו התייצבו באופן מוחלט לצד הפלסטינים.
4. העימות הישראלי-פלסטיני הוכנס לתבנית השמאל הפרוגרסיבי ״מדכא-מדוכא״ oppressor- oppressed, כאשר ישראל ״המדכאת״ והפלסטינים ״המדוכא״. מרגע זה, אויבי ישראל קיבלו בעצם אור ירוק לכל מעשיהם הברבריים. תפיסה זו הרחיקה יהודים ליברליים שפונים חזרה אלינו.
5. היהודים מאד רוצים לסייע לנו, אך נעדרי כלים לכך. הם מבקשים כתובת ממשלתית לקבל מידע מעודכן ורלבנטי בתחום הסברה, אבל אין כזה. יש כאן בזבוז משאב. צריך לתקן.
6. הסטודנטים הצעירים חוטפים חזק מאד בקמפוסים ורבים מהם תארו לי שהם איבדו ממש חברים שהפנו להם עורף.
7. קראתי לפילנתרופים היהודים למקד את תרומותיהם בשנים הקרובות דווקא לקהילה היהודית ולישראל, על חשבון דברים אחרים כמו מוזיאונים וכו. כי זו תקופה ש״כל ישראל ערבים זה לזה״ ואנחנו צריכים לדאוג למשפחה שלנו תחילה. המסר התקבל בחום.
8. כשישראל חזקה - הם חזקים. כשישראל חלשה - זה מחליש אותם.
9. יש הזדמנות לעלייה ענקית לישראל.
10. בסוף כל מפגש ביקשתי מהיהודים: תגיעו לבקר בארץ כמה שיותר ואל תשתקו כאשר תוקפים אותנו.

יהודי העולם רוצים להתקרב אלינו, לסייע לנו ולהיות בשותפות מחודשת איתנו, וזו הזדמנות היסטורית אדירה שאסור להחמיצה.

מתפקיד של נהג לתקופה קצרה בלבד, הפכתי במשך השנים,25 ליתר דיוק, לעבוד איתך צמוד בעבודה משותפת נתת לי לבצע את כל התפקידים שיש בלשכה וכאשר התמנית לשר מינית אותי בלי לשאול ובלי לחשוב פעמיים לראש המטהשלך.
כשאמרתי לך שאולי זה קצת גדול עלי, אתה כהרגלך זרקת לי משפט שאני לעולם לא אשכח ואמרת לי: "רוני, האם אתה יודע מה ההבדל בין שר להר?", עניתי לך ש"לא". ואתה השבת: "ככל שאתה מתקרב להר הוא גדל וככל שאתה מתקרב לשר הוא קטן..." והוספת שאני יכול לעשות את התפקיד הזה, שהוא "קטן" עלי ושיש בי את היכולות. תמיד האמנת בי, העצמת אותי וידעת מה הדבר הנכון להגיד בזמן הנכון.
כל מה שנתת לי מיקי ולימדת אותי נשאר איתי והולך בכל רגע ודקה ביום שלי ואני בטוח שכך היה עם כל מי שעבדת איתו. לפעמים אני מוצא את עצמי בכל מיני סיטואציות יומיות תוהה מה היית אומר ומה היית עושה. הביטחון והאמונה שהענקת בצוות שעבד איתך היו ראויים להערצה.
מיקי, היית לי לאב שני ואני לך כבן.
הצניעות שלך, היושר, האכפתיות, הכבוד שנתת לצוות העובדים מגדול ועד קטן ולכל אדם, לא משנה מי ומה הוא היה,לנצח ילוו את כולנו.
היית דמות ראויה להערצה, כזה שרוצים להיות כמוהו. אנירוצה לבקש ממך סליחה על זה שלא יצא לנו להיפגש הרבהבתקופה האחרונה, אבל אני יודע, עמוק בלב שלי, שידעת שגם אם אנחנו רחוקים פיזית אנחנו תמיד קרובים בנפש. חיית חיים ארוכים ומלאים, לצד קריירה מרשימה, בנית משפחה לתפארת.
רוחלה, קרין, תודה לכם על כך שנתתם לי להרגיש חלקמהמשפחה שלכם.
אלה, יפעת ואליש תמיד נתתם לי להרגיש כמו אח גדול שלכן.אני עדיין זוכר את השיר שאליש כתבה עלי. ואני מזכיר לכם שאני כאן תמיד לשרותכם ומשתתף בצערכם על האובדן הגדול.

מיקי, אני בטוח שאתה במקום טוב שם למעלה, שומר עלינו וגאה בנו. אני מבטיח לך שלא אשכח אותך לעולם ותמיד אבל תמיד אשאף להיות כמוך ולהיזכר בחוכמת החיים שלך, שדאגת להעביר לי יחד עם ביטחון עצמי. מי ומה שאני היום זה הכל בזכותך.
חור גדול נשאר בי מיקי, חור שיהיה לי קשה למלא, עשרות השנים שהיינו יחד צמודים לנצח יישארו בזיכרוני.
אני גאה לעמוד כאן ולומר בגאווה שהייתי יד ימינו של האדם הכי ענק ומדהים שיש, מילים לא יוכלו לתאר את כל מי ומה שהיית עבורי.

יהיה זכרך ברוך מיקי,
אוהב אותך וכבר מתגעגע, עוזרך המסור והנאמן, לנצח, רוני של מיקי.

השר וחבר הכנסת מיכאל (מיקי) איתן ז״ל הלך לעולמו.
זכיתי להכירו כמשרת ציבור אכפתי מכל אזרח, כאיש ימין בעל עקרונות ודרך ארץ, כפרלמנטר חד, וכבן אדם.
חבר כנסת שמביא כבוד והדר לשליחות.
רוני טרופר הוא העוזר והנהג שלי, שירת לצדו של מיקי שנים רבות וכתב הספד מרגש זה:
**
מיקי היקר, מכובדי כולם,
אני רוני, יצאה לי המזל להיות יד ימינו של מיקי במשך 25 שנים, התחלתי כנהג וסיימתי כראש מטה שר.
אבל בעיקר- מיקי היה לי כאב שני.

המחשבה לדבר על מיקי בלשון עבר היא בלתי נתפסת ובכלל, קשה כל כך העובדה שאינו איתנו עוד.

באופן אישי, אני מרגיש כאילו הזמן נעצר מלכת, עוד באותו בוקר מוקדם של יום שישי האחרון. בוקר בו ראיתי שיחה נכנסת מקרין, עוד לפני שהרמתי את הטלפון הייתה לי הרגשה לא טובה שהקשתה עלי לענות וברגע שעשיתי זאת, קיבלתי את הבשורה הקשה מכל.

כבר בפתח הדברים חשוב לי להביע בפני הנוכחים המכובדים, מי היית עבורנו, עבורי ועבור אנשי המקצוע שזכו ללוות אותך בחייך המקצועיים והאישיים, לעבוד איתך ולהיחשף לקסם שלך, ולטוב ליבך.
את היום הראשון שלי בעבודה עם מיקי, אני אף פעם לא אשכח. הגעתי לביתו כאן בכוכב יאיר, עוד כשהייתי בחופשת שחרור מהצבא. חבר כנסת שחיפש באותה תקופה נהג למספר חודשים בלבד.
כל כך התרגשתי, לא ידעתי למה לצפות. בכל זאת, מדובר היהבחבר כנסת מוערך שלאנשים בגיל שלי לא הייתה את ההזדמנות בכלל לפגוש.

חשבתי שאתקל באדם קשוח, קריר, עם חליפה ויועץ או עוזר שמלווים אותו לכל מקום. כל כך חששתי להיכנס לביתו, עד שאזרתי אומץ ואמרתי שמה שיהיה יהיה.
אחרי כמה דפיקות בדלת, שמעתי את מיקי צועק לעברי ואומר"פתוח, תכנס ושב במטבח", נכנסתי רועד כולי ורק חיכיתי שיגיע. כעבור מספר דקות מיקי הגיע. יחף, עם גופיה לבנהומכנסיים קצרים. ממלמל לעברי: "שלום, תרצה משהו לשתות?"
לרגע היססתי, לא הבנתי מי זה האדם הזה שמציע לי לשתותועניתי שכן. בתמימותי שאלתי מתי מיכאל איתן יגיע? מיקי הסתובב אלי ואמר לי בחצי חיוך: "אני מיכאל איתן".
נהייתי חיוור, והבנתי שזה האדם שאיתו אני רוצה לעבוד. באותה סצנה קצרה הבנתי למעשה מי זה מיקי.
שנים אחר כך, כשמיקי היה שר, כל בוקר נכנס למשרד בכנסת (הוא לא הסכים לקבל לשכה של שר) ודבר ראשון הציע קפה לכולם. אם מישהו סרב הוא היה משכנע- "יש לך הזדמנות נדירה לשתות קפה של אמן הקפה".
אבל אז, בשיחת ההיכרות הראשונה בינינו, הוא ישב מולי ושאל אותי-
האם יש לי בעיה לעבוד שעות מרובות?
כמובן שהשבתי בשלילה וכך למעשה ביליתי עם מיקי את רוב שעות היום. לכל מקום שמיקי היה הולך, הייתי איתו. כל כך נהנתי, לא משנה איפה היינו ומה עשינו, תמיד היה כל כך כייף, למדתי ממך המון, שימשת לי לדוגמא, והיית אדם מעורר השראה.
סיפורים וחוויות רבות אפשר לספר עליך, על הדרך שלך ועל אופי העבודה איתך.
לא תמיד היה פשוט, לילות ארוכים, הרצון שלך "לשלמות", ושהכל יתקתק ללא פשרות.
אם אזרח היה מתקשר אליך באמצע הלילה כי היה חייב שתעזור לו מאחר ונתקל בבעיה מול הרשויות בקשר לילדיו, היינו מוצאים את עצמנו נוסעים לתל אביב בלילה לסייע בכל מה שניתן.
לא משנה איזה יום היה, מה הייתה השעה, כמה קשה עבדנובאותו היום, תמיד היית נכון לעזור, לסייע במה שניתן. היית כל כך נגיש, טוב לב ודאגת להזכיר לי בכל רגע ודקה שיש לך תפקיד כנבחר ציבור.
למרות שהייתה ח"כ ושר, ("השר המפואר", ככה היית קורא לעצמך בצחוק) האנשים ה"שקופים" תמיד היו ראשונים בסדר העדיפויות שלך. עובדי אחזקה בכנסת ידעו שהדלת שלך תמיד פתוחה לכל דבר. לא מזמן ניגשה אלי בכנסת עובדת ניקיון שהפכת את העולם כדי לעזור לה להעלות ארצה מאתיופיה את אמה ואת אחותה. כמה היא הודתה לך. יש עוד מאות אנשים כאלו שנחקת בלבם, כי אף פעם לא שכחת מה זה להיות שליח ציבור.
גם בזמנים הכי לחוצים של הפריימריז כשהיינו ממהרים להגיע לפגישה עם קבוצה גדולה של פעילים עצרת בדרך כי ראית אישה חסרת אונים שעברה תאונה. למרות שהיו שם אנשים רבים, רצת לשם ובשניה אחת עשינו פרסה כדי ללוות את הנהגת לבית החולים ברכב שלך. למרות שהיה מי שיעזור וציינתי בפניך שאנחנו נאחר, הסתכלת עלי בחיוך יוצא הדופן שלך ואמרת לי שכולם יבינו ויחכו לנו. ואנחנו נגיע מהר יותר לבית החולים.
בפעם אחרת עצרת רכב ממוגן שנסענו בו בדרך לסיור בשומרון, כי ראית משאית שתהפכה, וקפצת לתוכה, פיזית, כדי לחלץ משם אנשים.
ויש גם את הסיפור המוכר על הגנב שרדפת אחריו בדרום תל אביב, רצת כמו משוגע, ותוך כדי מרדף ניסית לשכנע אותו שיזרוק את התיק ויברח משם.
בסוף הוא נפל ואתה אחזת אותו עד שהגיעו שוטרים.
מיקי האהוב, זו באמת טעימה קצרה מהאדם שהיית. אני יודע שלא היית מרגיש בנוח עם זה שאני עומד פה ומשבח אותך. אדם צנוע היית ובכל זאת, חשוב לי להראות שתמיד לצד איש העבודה שהיתה לא שכחת להיות אנושי.

ממשיך במסע הסברה עולמי.
בית ספר יהודי מילקן בלוס אנגלס.
כל היהודים משפחה אחת.
בסוף, רק אנחנו נדאג אחד לשני.
שבת שלום❤️🇮🇱

A pogrom is taking place in Amsterdam.
I call upon the Dutch Authorities to ACT NOW!

‏לעם של אריות יש הנהגה חולה ומוטרפת.
‏אני פונה לחיילים שלנו בכל הגזרות: אל תאבדו מיקוד מול האויב.
‏אתם תשמרו עלינו, ואנחנו, הציבור, נדאג לשמור עליכם.
‏לא להתייאש: השינוי בדרך!

שיחה עם נשות מילואימניקים.
הזמנתי אלי הביתה את יעל, נופר, הילה, כוכי לילך ורותם שכבר למעלה משנה הבעלים שלהן מגוייסים.

זר לא יבין, אך עלינו לנסות בכל זאת.
צפו.

באיצטדיון גדוש באוניברסיטת ליברטי בוירג׳יניה דיברתי עם 10,000 סטודנטים על ישראל.

סיפרתי להם על גבורת דור האריות, על חשיבות המלחמה שלנו באיסלם הרדיקלי עבורם, והסברתי להם כיצד כל אחד ואחת מהם יכול לשמש לנו שגריר.

בשבועות האחרונים אני חורש את ארה״ב והעולם במפגשי סטודנטים בקמפוסים, ואני מגלה שהמון צעירים יהודים ושאינם, רוצים להילחם בעדנו, אך הם זקוקים להכוונה ולכלים.

אני אופטימי.

ימי המילואים לפי הצעת החוק החדשה

חבר כנסת או שר שיתמוך השבוע בחוקי מימון המשתמטים (או בשם השקרי: ״חוק המעונות״), שלא יעז שוב להראות פניו ולספר לנו כמה חשובים לו המילואימניקים.

זה לא ייאמן שחברי כנסת מהקואליציה שוקלים לתמוך בחוק מביש (סבסוד מעונות למשתמטים) ש*לוקח* כספים ממשרתים ומעביר את זה לכיסי משתמטים.

תרשמו בפניכם: אם החוק המחפיר הזה עובר, לא יתגייס אף אחד מאחינו החרדים.

לא 10,000 ולא 3,000 וגם לא 300.
החוק הזה מקדים משתמטים על פני משפחות משרתים עם שני מפרנסים לקבלת הסבסוד. אז מי יתגייס?!

אין לי טענה לציבור החרדי כאשר פוליטיקאים יוצרים מערך תמריצים שפשוט מונע מהם להתגייס.

ואל תספרו לנו סיפורים על ״תכניות״ ו״מתווים״. ואיך ״בהדרגה ובטוב הם יתגייסו״.
זה פשוט שקר, וכולכם יודעים את זה.

עד ה-7.10 תמכתי בויתור על שירות צבאי כדי להאיץ תעסוקה (וספגתי הרבה ביקורת על עמדה לא פופולרית זו), אך מאז המלחמה אנחנו במציאות חדשה לגמרי:
צה״ל זקוק ל-20,000 חיילים.

הסיבה היחידה שהחוק ההרסני הזה מקודם עכשיו היא שגולדקנופף הציב אולטימטום פוליטי.

חברי הכנסת יודעים היטב שאם החוק עובר, לא יתגייסו חרדים, וכל הנטל בעשור הקרוב ייפול *רק* על כתפי המילואימניקים המועטים שגם ככה משפחותיהם כבר בקריסה.

הנה העובדות:
הממשלה עומדת להגדיל את מספר ימי המילואים ב*שיגרה* מ-18 ימים בשנה ל-42, ולהאריך את גיל השחרור מ-40 לגיל 46.
(ראו טבלה מצורפת. הטבלה היא *מתוך הצעת החוק של הממשלה!*)

זהו חוק אנטי-ציוני שדגל שחור מתנוסס מעליו.

אם אתם חושבים שאני זועם, אתם צודקים.

אחרי 250 ניחומי אבלים, ביקורי פצועים, מפגשים עם משפחות מילואימניקים, ולוחמים בעלי עסקים שקרסו—אני לא יכול לראות איך הפוליטיקאים דופקים את הלוחמים תוך שבמתק שפתיים הם אומרים ״יחד ננצח״.

כמה מנותקים, אגואיסטים או מטורללים אתם, הח״כים, צריכים להיות כדי לתת לזה יד?
שבענו מילים ודמעות. המבחן הוא בהצבעה.

מה ממשלת ישראל צריכה לעשות?
1. ליישם נוסחה: משרתים - מקבלים. לא משרתים - לא מקבלים.
2. להקים חטיבות חרדיות לאורך גבולות ירדן וסיני, כולל ישיבות סמוכות-גבול, כך שחיילים חרדים יוכלו לשמור על אורח חייהם ולפעול בנוהל 8-8-8. 8 שעות שמירה, 8 שעות תורה, 8 שעות שינה.
3. לייצר מסגרות כמו הסדר לחרדים.
4. לפנות לכל משוחררי המילואים הקיימים כדי להחזיר אותם לשירות.
5. תכנית המשרתים: לפעול כבר למען משפחות מילואימניקים. לעטוף אותם בצורה רצינית: בעבודה, בהטבות, בסיוע נפשי ולוגיסטי, באקדמיה ועוד.
6. לרתום מנהיגים חרדים למסר של ערבות הדדית ושירות. להבהיר להם שאנחנו במציאות חדשה.
7. להכיר בשירות מלא בזק״א, שירותי חירום, איחוד הצלה, ועוד כשירות אזרחי.
8. בשום אופן לא להעביר את חוקי ההשתמטות (מעונות) אשר יהרסו כל סיכוי לגייס חרדים.

לסיכום:
חבר כנסת שימכור את הלוחמים יישא אות קין על מצחו עד סוף חייו.

״אם לא תחתוך את ראש התמנון האיראני, זרועות חיזבאללה וחמאס יתעצמו מחדש״- מתוך הראיון בפוקס ניוז

אמריקאים יכולים לישון טוב יותר בלילה ביודעם שצה״ל מחסל טרוריסטים שרצחו או מתכננים לרצוח אמריקאים.
- רשת FoxNews בניו יורק, עכשיו.

‏חוק מימון משתמטים (״סבסוד מעונות לאברכים״) הוא חוק שפל שיבטיח שאף חרדי בחיים לא יתגייס לצה״ל.
‏זהו חוק שדגל שחור מתנוסס מעליו ואינו שונה מחוק ההשתמטות שנפל לפני שעה תחת לחץ ציבורי בריא.
‏אותה גברת בשינוי אדרת.

‏רק הנהגה עלובה יכולה להעז לקדם חוק שכל כך פוגע במילואימניקים האריות.
‏הם בונים על תמימותם של הציבור המשרת ועל כך שהלוחמים עסוקים מדי בכדי להעמיק.

‏הנה העובדות:
‏בשעות הקרובות הממשלה תנסה להחליק כמעט בהסתר הצבעה שהיא כנראה הכי גורלית לאפשרות להוריד אי פעם את העומס המטורף על מילואימניקים.
‏מדובר בחוק מימון משתמטים או בשם המכובס ״סבסוד מעונות לאברכים״.

‏אסביר.
‏כולם מסכימים שכדי להפחית את העומס על המילואימניקים צריך לגייס גם חרדים.
‏כולם גם מסכימים שאי אפשר לגייס חרדים בכוח משטרתי או במעצרים.
‏זה לא ריאלי.

‏לכן רוב הציבור מבין שיש רק דרך אחת ריאלית להתקדם, וזו הנוסחה:
‏מי שמשרת בצה״ל - יהנה מהטבות כלכליות.
‏מי שמשתמט מצה״ל - לא יקבל שום הטבה כלכלית.

‏אם ניישם זאת, אזיי די מהר נראה שינוי התנהגות וגיוס.

‏אלא מה?
‏במבחן הראשון והעיקרי שלה, שרי הממשלה מתכוונים לפעול בדיוק הפוך:
‏הם מעבירים בנכלוליות חוק לסבסוד מסיבי למעונות של ילדי אברכים - דווקא למי שמשתמט משירות בצה״ל!

‏180 מעלות הפוך ממה שצריך!

‏המשמעות היא פשוטה: אף חרדי לא יתגייס.

‏אם אתה מקבל את כל ההטבות הכלכליות למרות שהשתמטת, הרי שאין לך שום תמריץ להתגייס.

‏הטענה שלי כבר אינה לציבור חרדי, אלא לחברי הכנסת שפועלים בצורה הכי שפלה.

‏לכן, המבחן של חברי הכנסת, במיוחד אלו מהציונות הדתית והליכוד, אינו האם הם בוכים בהצהרות לתקשורת, אלא האם הם מצביעים בעד או נגד החוק המזעזע הזה שפוגע פגיעה אנושה בציבור המילואימניקים.

משפחת מויאל מהיישוב אלוני שילה מגלמת שמחה, אהבת הארץ והעם.

שאול ז״ל אבי המשפחה (שכאמור היה המורה למדעים של בני הקטן דוד בבית הספר אמי״ת כפר בתיה), היה אדם שכל כולו שמחה ומסירות.

לגדל עשרה ילדים יחד עם סמדר אשתו, ללמד בשני בתי ספר, ללמוד תורה, להתנדב כלוחם במילואים למרות שהיה לו פטור מלא כבר שנים—את הכל הוא עשה בענווה ובשמחה.

הוא היה אדם חכם מאד מאד. לו רצה יכול היה לפתח קריירה בהייטק אבל הוא בחר במקצוע קדוש—להיות מורה.
לחנך ילדים.

באמת הטובים ביותר של עם ישראל נופלים.

יהי זכרו של שאול מויאל ברוך ונצור.

״הרב שאול״, המורה למדעים של בני הקטן דוד, נפל בקרב בלבנון.

תראו את הסרטון הזה שמבטא אהבה עמוקה לתלמידים לצד הומור עצמי.
אנחנו צופים בזה, צוחקים ובוכים, צוחקים ובוכים.

לפני חודש בערך דוד חזר הביתה נסער:
באמצע שיעור מדעים, הרב שאול מויאל המקסים קיבל צו-8 להתייצבות מיידית.

אז הוא נאלץ לקטוע את השיעור באמצע.

בדיעבד, זה היה השיעור האחרון שהעביר הרב שאול בחייו.

לפני מספר שעות תלמידיו, שכל כך אהבו אותו, התבשרו שהוא נפל.

שאול מויאל ז״ל, מראשוני המתיישבים באלוני שילה שליד קרני שומרון, נשוי לסמדר ואב לעשרה.
רק בשישי האחרון ביקרתי חברים עם משפחתי ביישוב הקטנטן והמיוחד הזה.
היה נראה די ריק מגברים, כי רובם במילואים.

שאול התנדב למילואים והוא נפל בהגנה על תושבי הצפון.

יהי זכרו של שאול מויאל ברוך ונצור לעולמי עד.

לא להתייאש. יש תקווה.
**
דווקא ביום הנורא הזה עם פיגוע גדול ועוד מילואימניקים שנפלו, חשוב לי לשתף אתכם.
אני מסיים כרגע ביקור אצל מספר לוחמים פצועים בבית החולים שיבא.
למשל, אביתר מעלי זהב, מ״מ בגבעתי שרק רוצה לחזור לחייליו כמה שיותר מהר.
או לוחם דובדבן גיבור ישראל יונה בריף שעדיין נלחם על חייו, שנה לאחר הפציעה האנושה בכפר עזה, והוריו הייזל ודוד ואחיו מקיפים אותו סביב השעון.

זהו הדור הטוב ביותר שקם לנו.

הדור הזה יבנה את ישראל מחדש.

הדור הזה של צעירים וצעירות שמוכנים למות למען קיום המדינה,
שפעם אחר פעם מסכנים את חייהם למען אחרים,
שמתייצבים לסבב מילואים רביעי (!),
הדור הזה—דור האריות—הוא העתיד שלנו.

כשהמלחמה תסתיים, כשהחטופים יחזרו הביתה, והמפונים ישובו לבתיהם בגליל ובנגב,
דור האריות יחזור לאזרחות ויתקן כאן הכל.

דור שלא יתעלם מבעיות כרוניות ולא יעצום עיניו.
דור שלא יקבל את האמירה: ״ככה זה, אין מה לעשות״ ביחס לשום אתגר: החרדים, הבדואים, מחירים יקרים, דיור, פלגנות.
דור אקטיבי ולא דחייני.
דור של אמת בפנים, גם כשהיא מורכבת.

דור שלא מוכן לקבל חלוקות, שנאה ופלגנות בתוכנו,
שלא יקבל את הביטוי ״מגזר״ כי את מי גוזרים כאן?

דור שלא מוכן לקבל חלוקה בין ״יהודי״ ל״ישראלי״, כי מה יותר יהודי מלחיות בארץ ישראל כמו אבותינו?

דור שמעריך את המורשת והמסורת שלנו אך מקבל כל אחד כפי שהוא ולא מאמין בכפייה מכל סוג, וסולד מכל ההגדרות של מגזרי-מגזרים.

דור יודע שכל מי ששרת יחד בקרב הוא אח, הוא ציוני, הוא שותף לבניית עתיד למדינה היהודית גם אם דעותיו מעט שונות.
זה בקטנה.
קיבוצניק, עירוני, כיפה סרוגה, מתיישב, דרוזי, ימני או שמאלני—
המשותף גדול לאין ערוך מהמפריד.

דור אידיאליסט ממש כמו דור תש״ח, שיקים אותנו ב-50 השנים הבאות.
דור שלא יתמכר לחומרנות.
דור שיעמיד את טובת המדינה לפני טובתו האישית או טובת המגזר שלו.

דור שהמילה ״ציונות״ היא עבורו קדושה, ולא קלישאה.

אני אפעל שצעירים וצעירות אלו יגדלו מהר לתוך הנהגת המדינה, עם האנרגיות, התושיה והמסירות שלהם.

כל פעם שאני רוצה לשאוב כוח ואופטימיות, אני מסתכל על בנינו ובנותינו,
ואני יודע שיש בפנינו—למדינת ישראל—עתיד מופלא.

בוקר קשה עם עוד פיגוע רב-נפגעים.

וממש באותן דקות מקבלים שמות נוספים של לוחמים אמיצים מגדוד מילואים 8207 של חטיבת ‘אלון’ שנפלו בקרב בדרום לבנון.

חללי מילואים אלו כבר נתנו מעל 200 ימי מילואים בשנה החולפת, וזכו לראות את משפחותיהם רק מעט בשנה החולפת.

סרן במיל׳ הרב אברהם יוסף גולדברג בן 43, מירושלים, הרב הצבאי של הגדוד

רס״ר במיל׳ גלעד אלמליח בן 30, מירושלים

סרן במיל׳ עמית חיות בן 29 מחיפה
 
רס"ן במיל׳ אליאב עמרם אביטבול בן 36, מאיתן

שולח מכאן תנחומים לכל המשפחות.

הפעולה של גיבורים אלו תאפשר, בסופו של דבר, את חזרת תושבי הצפון לבתיהם בביטחה.

כל אויבי ישראל שהתעצמו להם ללא הפרעה משך שנים, כעת תוקפים אותנו מכל עבר, אך אנחנו חזקים מהם ונתגבר עליהם.

כי כל לוחם יודע שאנחנו נלחמים על הבית שלנו, פשוטו כמשמעו.

הלב שורף אבל הרוח חזקה.
יהי זכרם ברוך 💔

איזו משפחה יפה ושמחה, משפחת חריב.
רס״ן הרב אבירם חריב, סמג״ד במילואים נפל בלבנון.
״כשאחינועם הבכורה שלנו עברה טסט, הוא פתח את חלונות האוטו וצעק בשמחה ״הבת שלי עברה טסט!״ ועשה לכולנו בושות״ איילת אשתו סיפרה לי עכשיו.
גם איש תורה וגם איש של צחוק ושמחה.
היה איש של אנשים.
אבירם הצליח לגעת בלב של כל אדם.
כל ילד ביישוב דולב הכיר אותו, והוא סייע לנערות בסיכון, והעלה אותן לדרך טובה.
אני בטוח שהמשפחה שלו והילדים שלו ״נדבקו״ ב״תכונות-אבירם״ של דיבור ישיר, שמחה, הקשבה, אהבת תורה, צחוקים ואהבה עמוקה למדינה.

איזה אובדן!
יהי זכרו ברוך.

אני בדרך לניחום אבלים ושומע על עוד חמישה לוחמי מילואים מחטיבת ״הזקן״ שנפלו בקרב מול אויבינו בלבנון.

רס״ן במיל׳ דן מאורי בן 43 מבית יצחק-שער חפר

סרן במיל׳ אלון ספראי בן 28 מירושלים

רס״ב במיל׳ עמרי לוטן בן 47 מבת חפר

רס״ב במיל׳ גיא עידן בן 51 מקיבוץ שמרת

רס״ר במיל׳ תום סגל בן 28 מעין הבשור

נופלינו במלחמה זו הם פסיפס של המדינה שלנו: חילונים, דתיים, עירוניים, קיבוצניקים, מושבניקים, מתיישבי יו״ש.

חמישה עולמות שאבדו.

יהי זכרם של גיבורנו ברוך.

צפו ושתפו.

ארבעה מטובי בנינו, לוחמים מחטיבת המילואים כרמלי, נפלו בקרב קשה מול מחבלי חיזבאללה בסבך של דרום לבנון.

רס"ב במיל' מרדכי חיים אמויאל בן 42 מלוד
רס"ם במיל' שמואל הררי בן 35 מצפת
רס"ר במיל' שלמה אביעד ניימן בן 31 ממצפה יריחו
רס"ל במיל' שובאל בן-נתן בן 22 מרחלים

הכאב אינו נגמר. המשפחות. הילדים.

הם נפלו כדי שאנחנו נוכל לחיות בביטחה כאן בארץ ישראל.

יהי זכרם ברוך.

שמחת התורה התשפ״ד, לפני שנה.

הנה הסיפור הזעיר שלי מאותו יום ארור, ה7/10.

כמו רוב תושבי המדינה, גם משפחתי התעוררה למשמע אזעקות סביב 6:30 בבוקר ברעננה. ירדנו לממ״ד, חיכינו כמה דקות וחזרתי לחדר השינה שלי.
פתחתי את הטלפון.

(רקע: משך השנים כשהייתי שר בממשלה, בכל פעם שהיה ״סבב״ עם חמאס, נהגתי לרדת לישון בבית של אחת המשפחות באחד הקיבוצים או הישובים. עלומים, כפר עזה, כרם שלום וכו, כדי להיות יחד איתם בקסאמים.
יצא לי גם בכפר עזה.
פעם אצל משפחת סוויסה, ופעמיים אצל אופיר ליבשטיין ז״ל.
ואני נוהג לחלק את מספר הטלפון שלי כדי שיוכלו ליצור עימי קשר ישיר.)

סביב 7 בבוקר התחלתי לקבל לטלפון הודעות ווצאפ מתושבים מכפר עזה שיש מחבלים בקיבוץ ואין צבא.

נדהמתי שיש חדירה לכפר עזה. עוד לא הבנתי שמדובר בהתקפה לאורך כל הגדר.

מיד הרמתי טלפונים למספר בכירים מאד במדינה: ״יש חדירת מחבלים בכפר עזה. תעיפו לשם חיילים מיד!״ אמרתי להם.

״אנחנו מכירים״, השיבו לי.

הנחתי שתוך 5 דקות חיילים כבר יגיעו ויטפלו בארוע.

אך ההודעות ממשיכות להגיע: ״בנט תעזור לנו! יש כאן מחבלים!״

והשעה כבר 7:30, 8:00, 9:00 ואני ממשיך ללחוץ על הבכירים, וגם מתקשר כבר למפקדי יחידות ומפקדי יחידות במילואים: ״שמע, תקפיץ את החיילים שלך, ורדו מיד לכפר עזה!״

וזה לא זז. הזמן נוקף.

אחת מחברות כפר עזה עדכנה אותי שאופיר ליבשטיין נהרג.
היא גם הכניסה אותי לקבוצת ״יד שנייה כפר עזה״ שזו קבוצת הווצאפ של הקיבוץ (ראו צילומי מסך).

לא האמנתי למראה עיניי.
כל כמה שניות אחד התושבים מדווח: ״מחבלים נכנסים לי לבית. מה לעשות?״, או: ״איפה החיילים?״, או: ״קולות בחוץ. איך אני יודעת אם זה חיילים או מחבלים?״

אני ממשיך ללחוץ על הבכירים. ״אנחנו מכירים. זה מטופל״, הם משיבים.

אבל עדיין לא זז מספיק מהר.

אז עליתי על המכונית שלי ונסעתי לבסיס של יחידת המילואים שלי לשעבר, אוגדה 98 ברמלה.

לקראת הבסיס אני רואה שורות ארוכות מאד של מכוניות חונות בצד
. ״מעולה, הגיעו אלפי חיילים. דברים זזים״, חשבתי לעצמי.

הש״ג מכניס אותי לבסיס כי אני רה״מ לשעבר, ואני מגיע להאנגר של אחד מגדודי המילואים.

ראיתי שם מאות מילואימניקים מתארגנים למלחמה.
הרי באותו הבוקר, הממשלה הודיעה שאנחנו במלחמה.

אך איך נראית התארגנות למלחמה?

חותמים על מלוא הציוד. מדים, נשק, אפודים. רכבים. ציוד קשר. ציוד הסוואה. מנות קרב ועוד ועוד.

התארגנות כזו למלחמה אורכת נניח 6-10 שעות.

ואז הבנתי את הנתק.

הגדודים נערכים ל״מלחמה״, אך בפועל אין מלחמה; יש טבח, פוגרום!

מלחמה נמדדת בימים, שבועות.
טבח נמדד בשניות ודקות!

הבנתי שבעצם הכוחות מתארגנים לדבר הלא נכון.

מבינים?
אני רואה פוגרום בשידור חי בקבוצת ״יד שנייה כפר עזה״, ובמקביל כוחות המילואים נערכים למלחמה בסגנון לבנון השנייה.

אז מיד ניגשתי למפקד הגדוד הראשון, תפסתי אותו: ״שמע, יש כרגע טבח בדרום, שעה נסיעה מכאן. תפסיקו להיערך ולהזדווד. כל חמישה לוחמים שיש להם נשק קסדה ומחסניות וטוסו דרומה! מיד!״

״אני לא יכול סתם לנסוע לתוך שטח מלחמה, בלי תיאום בלי כלום. זה יגרום לדו״צים (ירי שגוי על כוחותינו), וגם כך אני חייב שהכוח שלי יהיה ערוך״, הוא אמר.

אז הראיתי לו את קבוצת הווצאפ של כפר עזה שיבין מה קורה.
אז הוא הבין. ושינה פאזה.

ואז עברתי לגדוד השני והשלישי כדי להאיץ.
והכל קורה לאט מדי, ואני לא מפסיק לחשוב שכל דקה שעוברת נרצחים עוד ועוד תושבים בדרום.

המעבר התפיסתי מ״מלחמה״ סדורה, שהיא איטית ומסודרת יותר, ל״טבח״ שהוא בהול וגם מבולגן יותר לקח לכולם המון המון זמן.

שקלתי במהלך היום לפרסם סרטון פשוט: ״כל מי שיש לו נשק, שיירד בהול דרומה בקבוצה של 3 אנשים ומעלה!״, אך לא עשיתי זאת מחשש לדו״צים וגם מכיון שלא ידעתי בעצם את תמונת הקרב ולא הייתי בעל תפקיד רשמי וזה היה נראה לי בלתי אחראי.

אבל התברכנו בעם של אריות.
אלפי צעירים וצעירות מכל רחבי הארץ הבינו שהם חייבים לרדת בכוחות עצמם לשטח ההריגה כדי להילחם ו/או להציל תושבים.
חוליית קלמנזון, רמי דוידיאן, האחים סלוצקי ז״ל, בן שמעוני ז״ל, ועוד רבים רבים רבים וטובים שחלקם נפלו וחלקם חיים.
גם מספר יחידות צה״ל זינקו במהירות לתופת, ואיבדו הרבה לוחמים תוך כדי לחימת גבורה באותן שעות גורליות.

הרבה פעמים אני שואל את עצמי האם באותו יום יכולתי לעשות יותר.

אנחנו חייבים ללמוד ולחקור את עצמנו בצורה הכי כנה ואמיתית, זאת רק באמצעות וועדת חקירה ממלכתית, כדי שמחדל נוראי כזה לא יקרה שוב.

באותו היום גילינו שאנחנו עם של אריות, אך גם ראינו כמה עלובה ההנהגה שלנו.

חייבים כבר להביא הביתה את 101 החטופים שלנו, ולהשיב את מפוני הצפון והדרום לבתיהם בביטחה.
ואז נוכל להתחיל במסע לשיקום המדינה שלנו.

אוהב אתכם.
נפתלי בנט

מבלי שהכרתי את אחסאן אני מרגיש שאיבדתי אח.
טיילנו באותם שבילי הילדות ביערות הכרמל.
גדלנו על אותם ערכים של ציונות ואהבת הארץ.

״אני רוצה שיכירו אחסאן אהוב הנפש שלי. הוא מצא את החוזקה, את הרוח בכל בן אדם״
כך סיפרה עודא, אשתו של אלוף משנה אחסאן דקסה ז״ל, מפקד חטיבת השיריון 401, גיבור ישראל.

אביו סיפר לי ״אחסאן לא שפט בני אדם לפי הדת שלהם, אלא לפי מעשיהם״.

בהזדמנות זאת אני רוצה להבהיר:
הדרוזים אינם ״בעלי ברית״ שלנו. הם אחינו. בשר מבשרנו.
אנחנו עם אחד.

עם ישראל איבד בן אהוב וגיבור.

איראן מסכנת את ארה״ב. המלחמה שלנו באיראן היא לא רק מלחמה עבור ישראל; היא מלחמה עבור העולם החופשי.
מתוך ראיון כעת ל Fox News

מח"ט 401 אל"מ אחסאן דקסה, מדליית א-כרמל נפל בקרב בעזה.

איש יפה תואר, צנוע, אמיץ-לב ובן אהוב של מדינת ישראל.

איזה אובדן למשפחה, לעדה הדרוזית המופלאה, ולעם ישראל כולו.

אחסאן נפל למען קיומנו כאן בארץ ישראל.

לצערנו פעם אחר פעם ברית-הדמים עם אחינו הדרוזים באה לידי ביטוי בצורה הכואבת ביותר.

תהי נפשו של אחסאן ז״ל צרורה בצרור החיים.

איזו אישיות, נשמה טהורה איבדנו.
זאב, אביו של סרן אלעד סימן טוב ז"ל, סיפר היום:
"דיברתי עם אלעד בערב כיפור, הוא אמר 'אבא, יש לי בארון 600 שקל, תן אותם למי שצריך'.
עשיתי את זה, ואחרי 5 דקות הוא התקשר ואמר לי לתת עוד 600 - אמרתי 'אלעד, כבר נתת' - הוא אמר 'לא, זה ה-600 של החודש שעבר, אני צריך לתת עוד 600'"

@גלי צה״ל
@אמיר איבגי

הנה הצעת החוק של הממשלה להכפלת ימי המילואים השנתיים ולהארכה של 6 שנים. קיראו בעצמכם כדי להאמין:

״חוק ההשתמטות״ הוא חוק שדגל שחור מתנוסס מעליו.
מי שירים יד בעדו, פשוט מוכר את חיילי צה״ל, במיוחד את המילואימניקים שכורעים תחת הנטל.
**
עד היום די נמנעתי מלהתבטא בעניין זה, אך הגיעו מים עד נפש.

באוטו בדרך חזרה מעוד שני ניחומי אבלים הבוקר, קראתי על ההיתקלות של חיילי מילואים גיבורים מול מחבלים בגבול ירדן ושוחחתי בטלפון עם אשת מילואמניק עם שלושה ילדים קטנים שבעלה סגר כבר 185 ימים השנה,
ואני חושב שזה בלתי נתפס שבימים אלו פוליטיקאים ציניים פוטרים את החרדים משירות בצה״ל ומהשתתפות בנטל.

חיילי המילואים שלנו קורסים תחת העומס.
בנות הזוג נאנקות תחת הנטל.
הילדים בוכים ושואלים למה אבא שלהם שוב עוזב אותם.
העסק הפרטי מתמוטט. חובות. אובדן לקוחות.
מפסידים שנת לימודים באוניברסיטה ולאף אחד בממשלה זה לא אכפת.

לו הממשלה *לפני חצי שנה* היתה מגייסת 15,000 חרדים מתוך 64,000 חייבי הגיוס, מציבה אותם במקומות כמו גבול ירדן, גבול סיני, אבטחת יישובים, היה אפשר כבר להפחית באופן משמעותי את העומס המטורף על לוחמי המילואים שכרגע ממש מגויסים.

אבל הממשלה בוחרת שלא לעשות זאת, ובמקום זאת *מעמיסה עוד יותר* על אותם מילואימניקים מועטים שסוחבים על גבם את כולנו.

במקום לגייס את אחינו החרדים, היא מקדמת בימים אלו חוק השתמטות מצה״ל לחרדים.

זה בלתי נתפס!

בחוצפתם הם עוד קוראים לזה חוק ״הגיוס״.
שפה צינית הפוכה: חוק ״גיוס״ שכל מהותו -להכשיר השתמטות ללא כל מחיר.
זהו מיסוד של סרבנות.

הממשלה מוציאה סכומי עתק על קמפיין פרסומות ״ערבות הדדית״.
כל השרים אומרים ״ביחד ננצח״, אבל הפעולות שלהם—חקיקת חוק השתמטות—הפוכות ב180 מעלות.

למה לעם של אריות יש כזו הנהגה פחדנית?

איך נציגי מפלגת ״הציונות-הדתית״ מסוגלים לתמוך בחוק כזה?
איך אתם מעזים לשתוק כאשר גולדקנופף בז לחיילי ההסדר ואנשי הציונות הדתית, ומזלזל בלימוד התורה שלהם?

אין לכם זכות למחול על כבוד הציבור שאתם מתיימרים לייצג.

אני אוהב את אחינו החרדים.
אני מצפה מהם להתייצב איתנו מתחת לאלונקה.
תרומתם לביטחון המדינה תהא משמעותית.

כאשר בעבר כולם התנפלו על החרדים, אני דווקא הייתי הראשון ללכת נגד הזרם ולתמוך בחוק לא פופולרי שיפטור אותם זמנית משירות כדי להכניס אותם לתעסוקה, ואף קידמתי חוק כזה בממשלה בראשותי.

אבל ה-7/10 שינה הכל מקצה לקצה.
הוא חשף את האיומים סביבנו ושצה״ל זקוק נואשות לעוד 20,000 חיילים בכל הגזרות, הבסיסים והישובים.
אנחנו מתוחים כבר מעל לקצה.

לכן הגיע הזמן לגייס את החרדים.
זה לא סותר לימוד תורה.
אני מאמין בחשיבות לימוד התורה, וחיילים דתיים מוכיחים שצבא ותורה שלובים יחד.

שרי הממשלה והח״כים הם הכשל, הם החסם לגיוס.
הם שמקדמים חוק נבזי, ציני, שדגל שחור מתנוסס מעליו.
שרי הממשלה מנציחים מגזריות אנוכית שגוררת שנאת אחים.

חוק ש״כאילו״ עונה על צרכי הצבא, אך בו זמנית מקדמים חוק שמכפיל (!) את ימי המילואים השנתיים, מאריך את השירות הסדיר ל-36 חודשים, מעלה את משך השירות בעוד 5(!) שנים.

אתם מבינים את השקר?
אתה לא יכול מצד אחד להכפיל את העומס על חיילי מילואים חילוניים ודתיים, ומצד שני לומר ״הצבא לא צריך עוד חיילים״ או לטעון ש-3000 זה מספיק.

תחליטו.
אם לא חסרים חיילים, אז אל תאריכו שירות מילואים.
אם חסרים חיילים, תגייסו בבקשה את חייבי הגיוס החרדים.

חסרים 20,000 חיילים כרגע.
אם יגייסו חרדים, לא נצטרך להגדיל בכלל את העומס על המילואימניקים.

איך מגייסים?
הכלל צריך להיות פשוט:
תתנו-תקבלו.
לא תתנו-לא תקבלו.

שירתת בצה״ל? תקבל תמיכה והטבות מהמדינה.
שירתת בקרבי? עוד יותר.
נתת מילואים? תקבל עוד הרבה יותר.

השתמטת? לא תקבל כסף מהמדינה.
**
זהו.
נגמר לכולנו האוויר וגם הסבלנות.

צריך להתחיל בגיוס אחינו החרדים מיד כדי למנוע קריסת המילואימניקים.

אדיר קדוש ז״ל ראה בשירות במשטרה שליחות חיים.

לפני מספר ימים נסע לירושלים לסליחות עם אחותו שנאל, ועם בן זוגו אדי, וגם שם היה ארוע עם חשוד, בו אדיר נאלץ להתערב כדי לשמור על ביטחון האזרחים.

הם סיפרו איך אדיר שהיה עדין נפש, הפך בן רגע ללוחם קשוח.

תהי נפשו של אדיר קדוש צרורה בצרור החיים.

״תראה איזה ילד היה לי: בכל פעם שקורן היה יוצא הביתה, היה נוסע לסבא שלו בן ה-85, לוקח אותו לים. אח״כ בערב לבית הכנסת. בשבת היה מבלה עם חברים, ובמוצאי שבת לוקח את סבא לסרט בסינמה סיטי״, כך סיפרה יפעת, אמו של קורן ביתן ז״ל, לוחם כפיר בביסל״ח שנפל בעזה.

יפעת גידלה לבדה את קורן ואת שני אחיו, בתנאים לא קלים.

תראו בסרטון איך קורן הפתיע אותה וכמה התרגשה.

איזה כיבוד הורים וסבים, איזו נתינה.

חבריו של קורן הם שחיסלו את סינוואר מספר ימים אחרי.

נזכור את קורן, שהיה קורן אור לכל אדם.

חמישה לוחמי סיירת גולני נפלו בקרב בלבנון.

איזה פנים טובות.
כמה אופטימיות בעיניים.
וכעת, אובדן נורא.

מחיר קיומנו כאן בארץ ישראל הוא כבד, כבד מאוד.

‏רס״ן אופק בכר, בן 24, מנס ציונה, מפקד פלוגה בסיירת גולני.

‏-סרן אלעד סימן טוב, בן 23, מצופים, מפקד צוות בסיירת גולני.

‏-סמ״ר אלישיב איתן וידר, בן 22, מירושלים, מפקד כיתה בסיירת גולני.

‏-סמ״ר יעקב הלל, בן 21, מירושלים, לוחם בסיירת גולני.

‏-סמ״ר יהודה דרור יהלום, בן 21, מחברון, לוחם בסיירת גולני.

‏תהי נפשם צרורה בצרור החיים.

A message to ALL our enemies:
The State of Israel never forgets.
The Jews never forget.

יידעו אויבינו:
מדינת ישראל לא שוכחת.

היום, חג ראשון של סוכות תשפ״ה,
נסגר החשבון עם רב המרצחים יחיא סינוואר שהגה והוציא לפועל את טבח ה-7 באוקטובר בחג הסוכות שעבר.
**
הצדק נעשה.
אויב מפלצתי שלנו הושמד.
זה רגע שמותר להביט בו בגאווה ולהתגאות בלוחמי השיריון והחי״ר שבזמן שאנחנו היינו בסעודת חג, כיתתו רגליהם בעזה והביאו להישג חשוב זה.

המשימה לא תמה.
יש לנו 101 ישראלים שנמצאים במנהרות הגיהנום של חמאס ונמקים, ויש לנו חובה עליונה להביא את החיים הביתה בשלום, לצד הבאת החללים לקבורת ישראל.

עלינו להשיב את 70,000 תושבי הצפון הביתה בביטחון.

זרועות התמנון האיראני נפגעו קשה, אך הראש בטהרן, שמימן, אימן וחימש את הזרועות, עדיין מתפקד.

אני מבקש לומר תודה ללוחמים האריות שלנו שכבר שנה נלחמים כל כך קשה.
עם ישראל מצדיע לכם, אוהב אתכם וידאג לכם.
עם ישראל חי!🇮🇱

אוקסנה (עם הגב בתמונה), עובדת מעבדה בבנק הדם בבית החולים שיבא, סיפרה לי הבוקר שמאז ה7/10 היא עטופה בדגל ישראל באופן קבוע🇮🇱❤️
תודה לצוות המקסים בשיבא שתיקתק לי את זה.

תירמו דם. יש בזה צורך.
תתאמו מראש באופן מסודר.

״אם אני לא אחזור היום למילואים, אז אחד החברים שלי ייתקע״
- כך אמר לוחם המילואים רוני גניזת ז״ל למשפחתו שביקשו שיישאר בבית עוד יום-יומיים, ועלה ישר צפונה.

רוני עלה בגיל 18 לארץ מצרפת, שירת כלוחם בצה״ל, נשא את שושנה ויחד הביאו שלושה ילדים.

תמיד מעודד את האחרים. מחזק את חבריו. עושה את העבודות בבית. דואג לכל משפחתו. לומד תורה. והכל עם חיוך ובאהבה.

פגשתי את משפחתו הערב.
איזו משפחה! איזו אהבת ארץ ישראל ועם ישראל!

בזמן הניחום זרמו פנימה ידיעות על האסון הנורא ליד בנימינה.
כמה העם שלנו חוטף.
נקרע הלב. אך איננו מוותרים.

תהי נפשו של רוני ז״ל צרורה בצרור החיים.