המבחן שלנו
--
המבחן שלנו הוא לקום כל בוקר ולהמשיך. אין מבחן אחר. מול הממשלה הרעה בתולדות המדינה, מול שרים מושחתים, מול ראש ממשלה ציני שרק פוליטיקה מעניינת אותו. עצוב לי לומר, גם מול אנשים שצועקים לנו בהפגנות "איפה האופוזיציה?" כי הם מחפשים על מי לכעוס. המבחן שלנו הוא גם אם נכשלים שוב ושוב ושוב, להמשיך בכל זאת, עד שזה יצליח. לעבוד בשקט, לעבוד חזק, לא להפסיק להלחם אף פעם. זה יקרה בסוף. תאמינו.
אני לא אעמיד פנים שלא מפריעות לי ההתקפות עלינו מתוך המחנה. זה חונק, זה מחליש אותנו. אתמול בלילה, כמו בכל שבוע, הח"כים של יש עתיד חזרו מדוכדכים ומותשים מההפגנות בכל הארץ, הרצליה, כרמי גת, ירושלים, באר שבע. סיפרו על מפגינים שצעקו עליהם, על נואמים שתקפו אותם מעל הבמה. חברי הכנסת שלנו הם הטובים שבאנשים. לוחמים ואנשים בעלי מצפון. הם בהפגנות, הם בכנסת, הם עם משפחות החטופים, מסורים לזה בכל ליבם ונפשם ומאודם, והם נפגעים, נורא נפגעים. בצדק. מפני שהם יודעים את העובדות: לממשלה יש רוב גדול, המדינה במלחמה, עד לא מזמן המחנה הממלכתי עוד היו בקואליציה, אי אפשר לשרוף את המדינה כשחיילים נהרגים כל יום, אין דרך לשחד שמונה ח"כים בבת אחת, וחוץ מזה אנחנו לא בעסקי השוחד. לא זו הדרך שבה נפיל אותם.
אני מסביר את כל זה, והכל נשמע כמו תירוצים. זה לא, אבל זה נשמע ככה. כי האנשים לא רוצים לשמוע הסברים, הם רוצים שכל האופוזיציה תצטלם ביחד. זה בטח יקרה בסוף, ואז מה? אני עובד ומדבר ונפגש עם כל המחנה, צילומים משותפים הם לא המטרה – המטרה היא שממשלת החורבן הזו תעוף כבר מחיינו. פעם קראתי לזה "קבינט המוות" וכולם היו מזועזעים ועמית סגל כמובן קרא לי בשידור לחזור בו. יש לכם שם אחר? במשמרת שלהם כרמל גת ועדן ירושלמי מתו, במשמרת שלהם כבר נהרגו מאות חיילים בלי שמישהו הציע איך לסיים את המלחמה. בסוף נפיל אותם. זה יהיה ארוך וקשה, אבל זה יקרה. אני לא מתבכיין, אבל אני רוצה שכל מי שכותב לנו שהוא מאוכזב מהאופוזיציה יידע שהוא עושה את הטעות הכי עתיקה בספר הפוליטי: תוקף את מי שבעדו. אנחנו מצדנו נמשיך, כל יום מחדש. עד שזה יקרה. זה המבחן – להתעקש, להתמקד, לא להפסיק להלחם.