منشورات נפתלי בנט - ביחד ננצח!🇮🇱 على Telegram  

נהריינית נחמדה סיפרה לי כמה היא אוהבת את העיר שלה ומחכה שהמדינה שלנו תחזור לימיה הטובים.
אמרתי לה: זה יקרה.

ארבעה בנים.
ארבעה גיבורים שהיו ואינם.
הפנים היפות שלהם ניבטות מתוך התמונות.
ארבע משפחות שעולמן התהפך עליהן ברגע.
איזה אובדן.
למען קיומנו כאן בארץ שלנו.

שלושת לוחמי גדוד 931 של חטיבת הנח״ל
סמ"ר דנילה דיאקוב בן 21 ממעלה אדומים
סמל יהב מעיין בן 19 ממודיעין
סמל אליאב אסטיוקאר בן 19 מאשדוד
ורס״ם במיל׳ אלכסנדר פדורנקו בן 37 מבת ים מגדוד 79, חטיבת ׳המחץ׳

עם ישראל כואב כולו עם המשפחות.
יהי זכרם ברוך.

רחל כהן ועליזה רייז— הנאהבות והנעימות בחייהן ובמותן.

בכל פעם שאני נוסע ליישוב קדומים שבשומרון אני נפעם מהנוף הארץ-ישראלי הקדום.

אך לצערנו אויבנו ארבו השבוע ליהודים על אותו הכביש ממש וביצעו רצח נתעב.

משפחתה של רחל ז״ל סיפרה לי כמה האחדות בעם היתה חשובה לה, ובתה הדגישה: מבלי לוותר על עמדותיה במילימטר.

הם סיפרו שרחל השתתפה במפגשים עם נשות שמאל, ונוצר חיבור בלבבות למרות המחלוקת.
״כמו במשפחה. יש אנשים עם דעות שונות, אפשר להתווכח ואפילו לצעוק, אבל נשארים משפחה״.
גם אני מאד מאמין בכך.

התפתחה שיחה כנה ונוקבת בינינו ואני מעריך את זה.

משפחת כהן היא משפחה ציונית שורשית שהאבא, יעקב, עלה מתוניס לארץ ישראל לבדו בגיל 17, מתוך ציונות נטו.
וחמש הבנות ירשו את ערכי הוריהם.

יאיר, בנה של עליזה ז״ל סיפר שאמא היתה מושבניקית באישיותה, מחוברת לאדמת הארץ ומאושרת עם חמשת הנכדים שלה.

כל עוד אויבינו מרעילים את מוחות ילדיהם כנגד יהודים, הם ימשיכו לשנוא אותנו ולנסות להכחיד אותנו.

אנחנו נאחז בארץ שלנו ונהיה חזקים, יצירתיים ויוזמים.
אף אחד לא ישבור אותנו.

תהא נשמתן של רחל כהן ועליזה רייז זכרונן לברכה צרורה בצרור החיים.

״11 מתוך 29 השנים שחי הקדיש יוראי למען ביטחון ישראל כי הייתה לו אמונה שלמה בצדקת הדרך והבנה עמוקה שזו הארץ שלנו״ כך אמר לי אביו של יוראי כהן ז״ל כשביקרתי בגן שהוקם לזכרו.
יוראי היה אדם ענו, צנוע, ישר ולוחם ימ״מ אמיץ הלב.
הוא נפל בבוקר 7 באוקטובר ביחד עם עוד 6 מחבריו כשהגנו בגופם על אזרחים באזור צומת שער הנגב.

יהי זכרו ברוך

בוקר טוב.
סמוך לגדר הגבול עם לבנון בראש הנקרה משה דוידוביץ ראש מועצת מטה אשר וישי עפרוני הקב״ט.
לו חיזבאללה היו מצטרפים לחמאס בצהרי השבעה באוקטובר, לא ניתן לדמיין מה היה קורה.
אסור שאי פעם תהיה לאויב יכולת לעשות דבר כזה שוב.
ללא קשר לכוונות האויב, חובתנו לשלול מהם יכולת.

כך נראה גיבור.

הזמנתי לביתי את אהרון ברוס, שעלה לבדו מארה״ב לפני 15 שנה כדי לשרת כלוחם גבעתי.

אחרי השחרור הוא בחר לבנות את חייו כאן בארץ וצמח להיות מנהל שיווק בחברת הייטק מצליחה.

בחרבות ברזל הוא היה מראשוני הנכנסים ללחימה בצפון הרצועה, כמילואימניק.

לאחר שבועיים של לחימה רציפה ארעה היתקלות קשה.

המפקד שלו, עמרי יוסף דוד ז״ל, וחייל נוסף נאלצו לעבור בתוך שטח חשוף וחטפו כדורי צלפים שנורו מבית ספר של אונר״א.

אהרון היה באותו הזמן בתוך מבנה מוגן במרחק 20 מטר מהם.

אהרון השיב אש למקורות הירי, אך הוא החליט שהוא חייב לחלץ את מפקדו עמרי.

אז הוא עזב את המבנה המוגן, יצא בריצה מהירה לתוך שטח ההשמדה והחל להרים את מפקדו עמרי ואז חטף שני כדורי צלף בשתי רגליו.

אהרון נפל. רגליו חדלו לתפקד.
עמרי כבר היה הרוג.

אהרון זחל תחת אש כבדה חזרה למבנה ובסופו של דבר חולץ על ידי 669 והוסק לבית החולים.

אהרון חי. הוא עובר שיקום ארוך ומפרך.
הוא כבר הולך לא רע ובעזרת ה׳ יחזור לתפקוד מלא.

חודש לפני המלחמה הוא התחתן עם טל, בחורה ישראלית, וכאן הם בונים את חייהם.

הוא כואב מאד את אובדן מפקדו וחברו עמרי ז״ל, והיה רוצה לחזור לחבריו במילואים.

דור של אריות.

עברנו יום קשה מאד.
איבדנו בפיגוע שתי נשים ושוטר, ואיבדנו שני חיילים בעזה.
*
מנסיון העבר, לאחר פיגוע בו הצליחו המחבלים לרצוח יהודים, במיוחד כשזה מוסרט ומפורסם, מתעורר רצון לחקות את זה בקרב מחבלים צעירים.

לכן בימים הקרובים כולנו חייבים להגביר עירנות בכל רחבי הארץ ובמיוחד ביהודה ושומרון ובירושלים.

לפקוח עיניים.
מי שיש לו נשק, כדאי לשאת אותו.

לילה טוב.

אלעד וינקלשטיין, רחל כהן ועליזה רייז נרצחו בדם קר על ידי אויב שפל.
אויבינו ממשיכים להרעיל את מוחות ילדיהם בשנאה ואיבה כלפי כל יהודי באשר הוא.

אחריותנו כמדינה שיהודים יהיו בטוחים בכל מקום בארצנו: בבארי ובמנרה, בקדומים ובתל אביב.

אני משתתף בצערם של המשפחות.

באוניברסיטת אריאל עם סטודנטים מילואימניקים המילואימניקיות הגיבורים שלנו.

אפשר להוריד להם את ימי המילואים מ-100 בשנה ל-20 על ידי גיוס של אחינו החרדים לצה״ל.

דואגים למילואימניקים - עוצרים את חוק ההשתמטות.

אני מכיר לעומק את פרטי ״חוק הגיוס״ הנרקם במחשכים.
זה אינו חוק גיוס, אלא חוק למיסוד השתמטות.
אסור לאפשר לפוליטיקאים להעביר את חוק הקלון הזה.
**
אתמול בערב שוחחתי ארוכות עם סטודנטים וסטודנטיות מילואימניקים באוניברסיטת אריאל שבשומרון.

מעל חצי מהם כבר קיבלו צו גיוס ל-70 ימים בשנה הקרובה.

הם שואלים את עצמם איך ישלימו כך תואר, איך יבנו חיי משפחה? מי יעסיק עובד שנעלם לכמעט שלושה חודשים בשנה?

עבורם סוגיית הגיוס איננה דבר ״עקרוני״ או אמורפי.
זו בעיה מעשית בוערת.
**
מדינת ישראל נכנסה למצב חדש.

ברוב החזיתות איננו מצויים במלחמה עצימה, אלא בבט״ש מוגבר שיימשך שנים.

בכל הגבולות אנו נדרשים להמון חיילים לתפקידי הגנה, שמירה ואבטחה.

לצורך זה אפשר להסתפק בחייל שעבר חצי שנה של אימוני רובאי 5.
**
יש פתרון מיידי שיכול להביא לשינוי תוך שישה חודשים.
גיוס של 10,000 צעירים מאחינו חרדים יאפשר להוריד את את ימי המילואים מ-70 ל-20 יום בשנה.
עם זה בהחלט אפשר להסתדר ולחיות.

בלי גיוס אמיתי של אחינו החרדים, צעירי ישראל בשנות ה-20, ה-30 וה-40 לחייהם ייאלצו לאמץ צורת חיים חדשה של 70 ימי מילואים בכל שנה.

כל עוד היתה מלחמה עצימה, אפשר וחובה לדרוש מצעירי ישראל לעזוב הכל ולהילחם על חיינו.

הממשלה עכשיו אומרת לנו שזה המצב הקבוע החדש, אך לא עושה דבר כדי להרחיב את השורות, ולהקל על העומס.
להיפך, היא פועלת במודע למסד ולהלבין את הסרבנות ההמונית הזו.
**
למנסחי החוק אין כל כוונה באמת לגייס חרדים, אלא רק לקנות זמן כדי שהכספים ימשיכו לזרום.

הפוליטיקאים יודעים היטב שזהו חוק למיסוד המוני של השתמטות, והסיבה היחידה שהם מעבירים את החוק הנורא הזה הוא אולטימטום של המפלגות החרדיות.

אסור, פשוט אסור לרמוס את חיילי המילואים שלנו.
לא נאפשר להעביר חוק ההשתמטות שפוגע אנושות בצעירי ישראל המשרתים.