דברים בהלווית גיבור ישראל סגן עברי דיקשטיין ז״ל – 15/11/24 ירושלים, הר הרצל
האלמנה מרים,
ההורים אילן וצופיה,
האחיות אמנה, תמר, קמה, אחינועם ויעלה, משפחת דיקשטיין היקרה, היקרה לליבי, חבריו לנשק של עברי מהחטיבה מספר 1, חטיבת גולני.
נציג צה״ל בדבריו הזכיר את הכיתוב בפרופיל הוואטסאפ של עברי: ״מה אנו? מה חיינו? העיקר הוא המפעל בו אנחנו חיים ... תשובתנו נחושה: נצח ירושלים״.
צעיר לימים, אך מבין היטב, לעומק, את רז הקיום הלאומי שלנו. עברי הבין והיה מוכן בלב שלם למסור את הנפש למען קיומנו כאן. כדי להבטיח את נצח ירושלים. ״תשובתנו נחושה: נצח ירושלים״.
איזו רוח גדולה, איזו נפגש גדולה, איזה טוהר. והוא מסר את הנפש – בהגנה על המולדת, בראש חייליו. הוא נפל בקרב, בעומק הגיזרה המערבית בלבנון. ועכשיו – גיבור ישראל עברי דיקשטיין מובא למנוחת עולם כאן בהר הרצל, בירושלים.
ושוב אנחנו עומדים משתאים מעוצמת הרוח של הדור הצעיר.
כשקראתי על עברי ושמעתי על אודותיו נזכרתי בשיר הדגל של ז׳בוטינסקי:
״אל תגידו כי איננו
דם אבינו המכבי
כי שלוש טיפות ממנו
נמזגו בדם ליבי
כי יפרוץ שונא מארב,
אז נקומה ונצביא:
חי הנוער, חי החרב
חי הדם המכבי!
אל תירא, כי חי הנוער –
חי וער חשמונאי״.
סגן עברי דיקשטיין גדל והתחנך ביישוב עלי בבית שספוג באהבת הארץ, המדינה וצה״ל. אביו אל״מ אילן, מפקד סיירת גולני לשעבר, נפצע קשה בקרב בג׳נין במהלך ״חומת מגן״. גם הוא משרת במהלך המלחמה הזאת. סבו מוטי, שגם אותו זכיתי להכיר, גם הוא הקדיש את רוב חייו לשירות בצה״ל והשתחרר בדרגת אל״מ. אלה השורשים. ואלה היו הזיכרונות של עברי כילד: המדים והנעליים הצבאיות של אבא.
הימים בהם נלחם כמפקד מחלקה בגדוד 51 של ״גולני״ בראש חייליו בלבנון היו עבורו ימים של התרוממות רוח, של סיפוק, של משמעות, עם כל הקשיים. הוא הבין והוא האמין בשליחות שהוא וחייליו עושים למען עם-ישראל וביטחון ישראל.
עברי,
אנחנו לומדים ממך ומחבריך.
אתם, הלוחמים, רושמים באותיות של זהב זוהרות פרק נוסף בספר זה של ״נצח ירושלים״. אתם הטובים ביותר, והטובים ביותר נופלים, גם במערכה הזאת.
התוכנית של אויבנו, התוכנית של השמדת ישראל, השתבשה- בזכותכם. היא נתקלה בחומת הברזל של הדור הצעיר הזה. התוכנית הזאת קרסה מול נצח ירושלים, בו האמין עברי בכל ליבו. לא ״קורי עכביש״ כפי שדמיינו. אלא עוצמה אדירה, רוח גדולה, מנצחת.
הבנתי שעברי סלד ובצדק, מהפילוג והמחלוקות בעם-ישראל. כל אדם נבון ואחראי שמבין מול מה מתמודדת ישראל בימים האלה, מול מה אנו נלחמים – חייב להרחיק את עצמו מהאש הזרה של הפילוג הפנימי, ובדרך הזאת ב״ה אנחנו נלך:
הדרך של אחדות ישראל,
הדרך של נצח ירושלים,
הדרך של הלוחמים שנלחמים כתף אל כתף ושמבינים את האיומים שמולם מתגמדות כל המחלוקות בינינו.
אני משתתף בכאבה ובאבלה הכבד של המשפחה – של ההורים, של האחיות, של הרעייה. אני יודע שאין מילים שיכולות לנחם אתכם באמת.
אבל אני גם מכיר את העוצמות שלכם. אני לא צריך לומר לכם: תהיו חזקים, כי אתם חזקים. הרי עברי בא מכם והראה לכולנו את הדרך. ובה נלך. כי גם אנחנו מחויבים למה שעליו נפל עברי ״תשובתנו נחושה: נצח ירושלים״.
מסירותו – מופת.
תהילתו – נצח.
צוואתו – נצח ירושלים.
יהי זכרו של עברי דיקשטיין, בן אילן וצופיה, ברוך וחקוק לנצח בלב האומה.