אוי דוידוביץ'

תצוגת ההתחלה.

אם הקריירה של קיליאן אמבפה לאן שרבים חושבים שהיא תלך בריאל מדריד, התצוגה אמש מול מנצ'סטר סיטי עם שלושער בשלב הפלייאוף של ליגת האלופות, תהפוך לרגע מכונן.
ביום הקשה מאוד הזה, התנתנקו לשעה קלה Tal Berman ואנוכי, ודיברנו על ספורט.

על אמבפה, על הקריסה של סיטי, על מה שקורה במכבי חיפה, על פרשת הטיית המשחקים בליגה א', על זיו אריה שממשיך בשלו, על המשחק העתיק ביותר בצפון אמריקה וגם: 10 הרגעים הגדולים בקריירה של מייקל ג'ורדן.


אם אתם מעוניינים, מוזמנים להצטרף לשעה קלה של בריחה מהמציאות

lokohot.com

ה-2:2 הערב בין וילה לליברפול

https://www.davidovitchtop50.co.il/

אני בן להורים יהודים, לא דתיים ולא שומרי מסורת, אבל עם כבוד גדול לדת. יום כיפור צמים, ליל סדר מתכנסים, ליד הבית כנסת בשבת מנמיכים את המוזיקה במכונית. הכל בשטאנץ הקבוע שמייצג חלקים גדולים בעולם המערבי.

אבל עד היום לא הצלחתי להבין או לפענח שאלה קיומית אחת - האם יש אלוהים?

עבורנו, החילונים חובבי הספורט, בין אם זה יהודים, מוסלמים או נוצרים, יש "אלוהים" חילון. ויש לנו דת - דת הג'ורדניזם. כזו שלא באמת שונה מאף דת אחרת, רק עם כללים ייחודיים. דת שסוחפת אחריה כבר כמעט 30 שנה מאות מיליוני מאמינים, שבטוחים כי מייקל ג'ורדן הוא האחד.

בדת הזו מותר לנו לעשות תמונה, וגם פסל. ואפילו פוסטר מעל למיטה, או סרטון טיקטוק של הרגעים הגדולים. בדת הזו היה מותר, ועדיין, לסגוד לו גם בשבת. אפילו בראשון. אבל בעיקר בשעת לילה מאוחרת בעיניים עייפות, מול מסך טלוויזיה ישן בגודל 20 אינץ', שמקרין תמונות מרצדות של הגמר של 1991 מהעבר השני של האוקיינוס, או בשידור חוזר את תחרות ההטבעות של אולסטאר 1988.

זו דת של קנאים פונדמנטליסיטים - כזו שלא מוכנה שמישהו יעז לפגוע באל שלה עם האשמות על התנהגות נבזית לסובבים, הימורים או קונספירציות למיניהן. שלא תעזו לומר את שם הג'ורדן לשווא.

אבל זו גם דת פלורליסטית, פתוחה. אין לנו בעיה שתמציאו לנו משיחי שקר חדשים (וינס קרטר?) או תשוו אותו לאלילים אחרים (לברון וקובי). ניכנס אתכם בשמחה לדיון סביב מרותו של הכל יכול. כי הרי ממילא כל הדיון הזה לשווא. הרי להתווכח בסוגיית ג'ורדן עם מעריץ, זה כמעט כמו להגיד לאדם דתי שאין אלוהים. אין איך לסתור זאת.

במקום קערת הכסף שעוברת בכנסייה, או התרומות לרב הקהילה, אנחנו מממנים את האל שלנו דרך הנעליים, או החולצות, או הסרטים. אנחנו מחקים כבר שנים את ההליכה שלו, את לעיסת המסטיק העצבנית. כל תמונה וצעד מוחדרים אצלנו, המאמינים, עמוק במוח. סוגדים לו בכל צורה.

"כשמייקל ג'ורדן עלה למגרש, הוא ידע שבין כל האלפים שנמצאים בהיכל, יש אחד, לפחות אחד, שלא ראה אותו מעולם והגיע במיוחד בשבילו", סיפר הביוגרף של מספר 23 האגדי, "בשבילו, ג'ורדן היה אומר, אני אתן את כל כולי הערב".

הרי ככה אנחנו רוצים את האל שלנו. במחשבה שלמרות שכל ההמונים שבוהים בו במבט משתאה למעלה, הוא יודע שאנחנו מסתכלים עליו, מחכים לראות איזה פלא ינחית עלינו כעת. וגם יודעים שהוא מסתכל עלינו, רק עלינו. רוצים לקוות שהוא חושב עלינו בכל פעם שהוא מפעים אותנו מחדש.

אז מזל טוב מייקל, אתה בן 62. אבל אל דאגה, אתה תחיה לעד.

רק שבסיכומו של דבר - אני לא יודע עדיין אם יש אלוהים, אבל אני יודע שיש מייקל ג'ורדן.

---------------------------------------------
מזל טוב לגדול מכולם.

לכבוד המאורע, מבצע מיוחד על הספר "נבחרת החלומות" ובו דירוג 50 הכדורסלנים הגדולים של דור נבחרת החלומות, מ-1992. ספר שכתבתי יחד עם חברי היקר אלעד זאבי ז"ל. ולכבוד היום המיוחד - הספר עכשיו במבצע של 62 ש"ח בלבד

"הייתי גמור. לא האמנתי באף אחד. נשבר לי הלב כל פעם מחדש".

מנור סולומון נמצא בתקופה הפורייה ביותר שלו בקריירה. 7 שערים ו8 בישולים בחודשיים ההאחרונים, הפכו אותו לשחקן כמעט הכי משמעותי בלידס.

אבל כדי להבין את גודל ההצלחה, חייבים להבין קודם עד כמה עמוקה הייתה הנפילה.

כתבת וידיאו מספורט1, לקראת המפגש החשוב הערב (22:00) מול סנדרלנד בצ'מיונשיפ.

ערך: יבין רובינשטיין

אחת הסיסמאות הזכורות ביותר בעולם הספורט, נוצרה ב-NBA של הניינטיז: I LOVE THIS GAME. משפט זכור ומצוטט עד היום.

אבל סיסמא אחרת, הרבה פחות זכורה, הגיעה ל-NBA ב-1999. דומה מאוד, אבל שונה לחלוטין: I *STILL* LOVE THIS GAME. אלה היו ימים לא פשוטים לליגה. אחרי השבתת שחקנים ארוכה, עם שחקנים שנתפסו כאגואיסטים, ליגה מנותקת, מייקל ג'ורדן בדיוק פרש, יורש טרם נמצא והעתיד – לוט בערפל.

לכן היה צריך לשכנע אנשים שהם *עדיין* אוהבים את המשחק הזה.
עד שהגיע ה-12 בפברואר 2000 – היום לפני 25 שנה בדיוק, עם תחרות ההטבעות ששבה לסופ"ש האולסטאר לאחר שב-99' כלל לא היה אולסטאר וב-98' החליטו לבטל אותה. למה? ככה. כמה אפשר לחדש, לרגש, כי השמות כבר לא היו נוצצים. הרי ב-76' ד"ר ג'יי הטביע מקו העונשין, ב-88' ג'ורדן הטביע מקו העונשין ו-ב96' ברנט בארי הטביע מקו העונשין. מיצינו.

ואז הגיע וינס קרטר, שחקן טורונטו ראפטורס. הדבר הכי קרוב מבחינה אווירודינמית למייקל (רק יותר טוב), עם הכינוי הכי קרוב למייקל: AIR CANADA.

להטבעה הראשונה הוא יצא מקו השלוש. כדרור אחד, תפיסה בשתי ידיים (צעדים!), כדרור ועלייה. סיבוב 360 מעלות וסיומת "טחנת רוח". בום! הקהל היה באקסטזה והניף שלטי "10", שאקיל הציג הבעה שתיכנס לפנתיאון הליגה, השופטים העניקו 50 מושלם וקני סמית' טבע את המשפט האלמותי: "let's go home, let's go home".

אבל איש לא הלך הביתה. איש לא הלך לישון, גם לא ב-3 לפנות בוקר בישראל. מזל. כי מה שיגיע תכף, יהפוך להופעה הגדולה בתולדות סופ"ש האולסטאר.

ההטבעה השנייה הייתה "קלילה". שני צעדים מאחורי הקרש, כדרור, חצי סיבוב ויד ישרה מטביעה את הכדור. "רק" 49 מהשופטים. אבל מהמוקדמות לוקחים את 2 ההטבעות הטובות ביותר וקרטר – רצה להיות מושלם.
בהטבעה השלישית, טרייסי מגריידי (בן דודו ויריבו הגדול לאותה תחרות), הקפיץ כדור על הפרקט, קרטר תפס באוויר, ביד שמאל, בין הרגליים ודאנק. 50 מושלם ועוד רגע היסטורי מקני סמית': "it's over! It's over".

אבל זה לא נגמר.

כי אז הגיע הרגע הגדול באמת. קרטר רץ ועלה להטבעה יחסית מקרוב. הוא לא הסתובב, לא העביר בין הרגליים לא התעופף עם כיסוי עיניים. סתם, הטבעה. אבל היד. ריבונו של עולם, היד! היא נכנסה כולה לתוך הרשת והמרפק נשען על הטבעת(!). איש לא קם מהכסא, איש לא השתולל. איש לא הבין מה קרה. כולם היו בהלם. הם לא ראו דבר כזה לפני.

הפינאלה היה הטבעה כמעט מקו העונשין. אבל לא ביד אחת. לא כמו ד"ר ג'יי, מייקל או בארי. הפעם בשתי ידיים!
באותו לילה היסטורי, הזכיר וינס קרטר לעולם איך אפשר לרגש בתחרות ההטבעות, איך אפשר לחדש. הזכיר איך הבלתי טבעי עדיין מושך אותנו. הזכיר לכולנו שאנחנו עדיין אוהבים את המשחק הזה.

היום בו אפשר היה להוריד רשמית את המילה "עדיין" ורק להיזכר בסיסמא אחת ישנה: I LOVE THIS GAME. העתיד חזר להיות ורוד

בואו נניח.

בואו לכמה רגעים נניח, בלי להתפלפל, שהפועל ת"א צודקת. שעופר ינאי מרגיש בצדק ש"לקחו לו תואר" (אם כי אף תואר עדיין לא היה שלו, וגם אם היו מנצחים, יש עוד גמר).

בואו נניח שהשחקנים אמרו בצדק שהשופטים הכריעו את המשחק (אם כי הפועל הייתה צריכה לגמור ולהכריע את המשחק עוד קודם לדקות המותחות. מדובר בקבוצה טובה יותר).

בואו נניח שכל טענה וטענה ששטח דימטריס איטודיס, המאמן, במהלך הראיון החי בסיום ואז במסיבת העיתונאים המורחבת שכללה סרטוני וידיאו, היא נכונה (והאמת שלא ממש. חלקן לא נכונות, חלקן גבוליות עם אפשרות לטעות נגדם).

בואו נניח שהכל נכון. האם זו הדרך שבה הפועל תל אביב המתחדשת רוצה ללכת בה? האם הכוח והעוצמה שמנסה עופר ינאי ליצור ולשדר, מחזיקים מעמד כאשר כל האנרגיות לאחר המשחק מופנות כלפי השיפוט ולא להתבוננות פנימית מקצועית?

האם הרצון בשינוי ממועדון שחולם להפוך למנצח, להתרחק מהתדמית הישנה, אמור להוביל שחקנים בכירים ומאמן אירופי מעוטר כמו איטודיס בכיוון הישן והמוכר?

על משחק חצי הגמר הסוער, שהיה בו גם כדורסל מצוין ועל הטענות (שייתכן וחלקן נכונות), דיברנו בהרחבה בפרק החדש של " לא כוחות" עם @talberman.

וגם: לקראת סיטי ריאל, על קבוצת הכדורגל של הפועל ת"א, על הרקע של סינדרלת הגביע האנגלי ודירוג 10 סרטי הספורט הגדולים אי פעם.

https://www.lokohot.com

טרייד דד ליין בלייב - עולים לאוויר. מוזמנים

https://youtube.com/live/ykHV4CZUf4o

"לעולם לא תהיה לכריסטיאנו רונאלדו את הפריבילגיה להיות צנוע כמו מסי".
לרגל יום הולדתו ה-40 של המגה כדורגלן, מגה סטאר, מגה בן אדם, אולי השם הכי מדובר במאה ה-21 ביקום, הקלטנו פרק חגיגי של "לא כוחות" עם Tal Berman.

ניסינו להבין את הגדולה שלו כשחקן, את הייחודיות שלו כאדם, דירגנו את 10 הרגעים המכוננים שלו בקריירה (ספוילר: התמונה למטה נמצאת בדירוג) ואפילו לנסות לענות על שאלה אחת כל כך פשוטה, אבל כל כך קשה: האם רונאלדו מאושר?

ואפילו גילינו, שגם מי שחושב שהוא לא מספר אחת, יכול להגיע לעולמות הפיזיקה הקוונטית, ולהבין ששם - רונאלדו הוא הגדול מכולם.

וגם: ניימאר חוזר לסאנטוס, לוקה עובר ללייקרס ואימפריה חדשה קמה לה בפריז. האזנה נעימה

https://www.lokohot.com/

כאשר נכנס לאצטדיון האור בליסבון בגמר היורו הביתי ב-2004 עם הנבחרת המקומית מול יוון, סביר להניח שכריסטיאנו בן ה-19 העיף מבטים מדי פעם ליציע, ניסה אולי למצוא בין ההמון את אביו, בתקווה שהפתיע והגיע. אבל הוא לא היה שם. כמו תמיד.

בריאיון לפירס מורגן ב-2018, נחשף לראשונה בפני רונאלדו סרטון ישן של אביו, אשר צולם על ידי הטלוויזיה הנורבגית בפתח ביתו, יממה לפני אותו גמר. "אני מעדיף להישאר בבית", אמר חוסה דיניס אביירו כשהוא נראה חלש, "הלחץ הגדול לא עושה לי טוב". וכשהוא יושב על ספת המרואיין הנוחה, 14 שנה לאחר אותו גמר ו-13 שנה לאחר מות אביו, צפה כריסטיאנו לראשונה באביו אומר דברים אשר מעולם לא שמע לפני כן: "משפחה, חברים ואנשים רבים חושבים שזה מדהים מה שהוא (כריסטיאנו) עושה. אני גאה לראות את הבן שלי במקום הזה".

רונאלדו נשען לאחור וחשף פגיעות. החל לנגב דמעות שירדו אחת אחרי השנייה. "מעולם לא ראיתי את הווידיאו הזה", אמר בהתרגשות, "הכי מעציב אותי שהוא לא זכה לראות אותי הופך עם השנים למספר אחת. לא ראה אותי זוכה בפרסים. מת צעיר בלי לראות כלום".

מדהים לחשוב כיצד קשר בודד בין אב לבנו, פגום ומקולקל, השפיע על דור שלם. כיצד מערכת יחסים שבורה ולא מוצלחת בנתה אישיות אשר השפיעה על מיליארדים. כי גם אם רונאלדו הוא לא השחקן הגדול ביותר בדורנו, במובנים רבים – רונאלדו הוא הדור שלנו. האיש שהשפיע עליו ועיצב אותו יותר מכל. הקטליזטור של עולם הכדורגל.

אז אולי כעת, כאשר אנחנו חותמים דור עם שמו של רונאלדו בכותרת, אפשר לומר לו שהוא יכול לנוח. אחרי הדמעות בגמר ב-2004 והדמעות בירידה לחדר ההלבשה במונדיאל 2022, החולצה מספר 7 במנצ'סטר יונייטד, חמש אליפויות אירופה, יורו ושיאים שספק אם יימחקו, אולי זה הזמן שלנו – אוהביו ושונאיו, מעריציו ומעריצי יריבו – לומר לו שהוא יכול להירגע.

הוא לא יעשה את זה, כי הרי זה רונאלדו, אבל הוא יכול לעצור לרגע. זה בסדר. אפשר לקחת נשימה מהמרדף המשוגע, להביט לאחור ולהבין מה עשה ומה חולל. לומר לו שכולנו גאים בו. פרגוסון, מסי, הילדים שלו. וגם אבא גאה בו.
---------------------------------------------------------
כריסטיאנו רונאלדו, כנראה השם הכי מדובר במאה ה-21, לוקח חלק מרכזי – אולי הכי מרכזי – בספר "אגדות דשא 2.0" אשר סוקר ומדרג את 50 הכדורגלנים הגדולים ביותר של המילניום.

לכבוד יום הולדתו ה-40 של האיש הכה מיוחד הזה, הנחה מיוחדת ל-24 השעות הקרובות של 40% הנחה על הספר (לינק בתגובה הראשונה), לכבוד האיש הכי *משפיע* בכדורגל בדור האחרון

https://www.davidovitchtop50.co.il/

הניצחון הכי חשוב בעידן מיקל ארטטה.

מתוך הפרק החדש של בשירות פוד מלכותו

🎙🏀🚨 *פרק חירום!* 🚨🏀🎙

*פרק 210:* תגובות ראשוניות לטרייד הענק: לוקה דונצ'יץ' בלייקרס, אנתוני דיוויס בדאלאס!

כל התגובות הראשוניות לטרייד שהימם את הליגה, לוקה דונצ'יץ' עובר ללוס אנג'לס לייקרס, אנתוני דיוויס עובר לדאלאס מאבריקס - מה קרה, למה קרה, מה יקרה ואיך הגיב משה דוידוביץ' כאשר קם לבשורה הזו בבוקר. חובה להאזין! ביום חמישי, 6.2, בשעה 20:00 נפגש בלייב ביוטיוב לפרק שילווה את סיום הדד-ליין, שם נעמיק עוד בטרייד הזה ובבאים לבוא. נתראה שם!

לצפייה והאזנה ⬅ https://fanlink.tv/OsimNBA_ep210

בתחילת אוקטובר האחרון העיר פורטלנד הייתה "כמרקחה".

במהלך משחקי קדם העונה, פורסם בעמוד כדורסל ארגנטינאי ציטוט מרים גבות של מאמן הבלייזרס, צ'אנסי בילאפס: "דני אבדיה הוא השחקן הטוב ביותר שלנו".

הזקפה הלאומית של היושבים בציון קפצה לשמיים, אבל בקבוצה זה עשה לא מעט בלאגן, מסתבר. "הטלפון שלי התפוצץ מהודעות", אמר בילאפס שנאלץ להתפתל בהכחשות משל היה אייל גולן: "מעולם לא אמרתי את זה. דבריי הוצאו מהקשרם. מה שמייחסים לי לא נאמר".

כמעט ארבעה חודשים אחרי, בילאפס כבר יכול להוציא הכחשה על ההכחשה. דני אבדיה, נכון להיום, הוא השחקן הטוב ביותר של פורטלנד. ואם אתם רוצים להתווכח על קוצו של יוד מול כישרון של אחרים בקבוצה, אז אפשר להתפשר ולומר – דני אבדיה הוא השחקן החשוב ביותר שלה.

אל דאגה חובבי NBA יקרים, המספרים תכף יגיעו, אבל אלה קודם כל העיניים. אלה שיראו לנו שאבדיה הפך לאיש המרכזי בהתקפה העומדת, זה שמקבל אשראי פתוח בהתקפה מתפרצת, זה שלרוב יקבל את המשימה ההגנתית החשובה ביותר. הוא יוזם, הוא תוקף, הוא הציר ממנו ההתקפה נעה במסירות מהירות.

השיא הגיע לפנות בוקר בניצחון הבלייזרס על מילווקי של יאניס 112:125, עם עוד שיא עונתי של הישראלי, הפעם 30 נק'. אבל הכותרת לא מתבטאת בנקודות או בניצחון – אלא בבמה. אבדיה התפוצץ לראשונה בשידור ארצי של רשת TNT, מחוף לחוף בארה"ב, כשהוא סוחט מחמאות מהשדרים והפרשנים הבכירים (כולל גרנט היל האגדי).

שאקיל אוניל הוא דמות טלוויזיה מדהימה, שבמקרה מתפקד כפרשן כדורסל. הוא לא בדיוק עכבר NBA וספק אם הוא מכיר יותר מ-50-75 שחקנים בליגה. הבוקר, באולפן סיום המשחק, הוא ראה אדם לבן גבוה מכדרר טוב וחודר לסל וישר אמר: "הנה טוני קוקוץ' על המגרש!".

אז לא, דני לא קוקוץ' ולא יהיה קוקוץ', אבל שאק יודע לעשות רעש. התקציר שאתם רואים כאן לא נלקח מעמוד מעריצים ישראלי, וגם לא מפינת "המעקבדיה" של פיני בראל המעולה. זה תקציר שנחתך לעמוד ה-NBA הרשמי לו למעלה מ-20 מיליון מנויים.

רגע, רוצים מספרים? מזל שיש לי את ערן סורוקה - Eran Soroka - NBA שיעזור לי.

ב-6 משחקים מאז חזר מפציעה, אבדיה הוא ה-איש של פורטלנד, שרשמה 5 ניצחונות והפסידה רק לת'אנדר, הקבוצה הכי טובה במערב, כשדני קולע 28 נק' וכמעט סוגר טריפל דאבל.

הנתון הבולט ביותר בתקופה הזו אלה זריקות העונשין שלו. 10 מול מיאמי, 14 נגד שארלוט, 9 לפנות בוקר. יש לו מספיק ביטחון לחדור לסל מתי שהוא רואה לנכון. בנתוני היוסאג' – שאם נפשט מאוד, הם ישקללו עבורנו מיהו "תחנה אחרונה" בכל התקפה – אבדיה מוביל את פורטלנד בתקופה הזו, עם נתונים גבוהים יותר משחקנים מעולים בליגה כמו ג'יילן ברונסון, ד'ארון פוקס ואחרים.

פורטלנד היא עדיין קבוצת תחתית, וייקח לה שנתיים וכמה מהלכים כדי להגיע לפלייאוף, אבל דני מוכיח שהוא יכול להיות ציר בקבוצה לעתיד. כאשר עלה העונה מהספסל, הבלייזרס עם 12:6. כשהוא בחמישייה הם ב-14:12. כאשר היה פצוע, פורטלנד עם 3 הפסדים ב-3 משחקים.

דברים עוד יירדו ויעלו, כמו תמיד ברכבת ההרים שהיא ה-NBA, אבל המגמה ברורה. אבדיה בדרך למעלה. הוא יגרום לכולנו גאווה גם בלי ציטוטים מפוברקים, ולא רק משיאי נקודות במשחקי גארבג' טיים כמו בוושינגטון. הוא יכריח את שאקיל אוניל להכיר אותו, ובעיקר יגרום לבילאפס להתחרט.

תזכרו: "לא מצטערים על משפט שלא נאמר", זהו פתגם נכון. אלא אם המשפט הזה נכתב בעמודי כדורסל ארגנטינאים.

במהות שלהם, ולרוב גם בעשייה שלהם, ארגוני האוהדים - האולטראס מה שנקרא - הם דבר טוב לכדורגל.

הם מוסיפים צבע, הם מוסיפים קול, הם מוסיפים עניין. הם מעניקים תחושת הזדהות ליחיד, ויוצקים תוכן ומשמעות להזדהות עם הקבוצה. ובכלל, מאז פרוץ ה-7 באוקטובר, התגלתה גם העשייה הרחבה והמבורכת של הארגונים הללו בתוך קהילת האוהדים, בעזרה ההדדית ובשותפות.

הבעיה מתחילה ברגע שנחצה הגבול, ברגע שקיימת תחושת שליטה במקום תחושת שייכות. "הכדורגל שייך לאוהדים" זה משפט כל כך נכון וצודק, אבל הוא שייך לכולם. הוא שייך למי שבאים לכל משחק, הוא שייך למי שבאים פעם בכמה זמן, הוא שייך למי ששר וקופץ, הוא שייך למי שבא עם הילדים לחווייה.

מלבד שלל בעיות אחרות, חמורות גם הן, מהות הבלאגן שהתחולל אמש הוא תחושת הבעלות של אוהדים מסוימים על העסק, במחשבה שהם לב העניין. שהם ההצגה.

על הבלאגן בסמי עופר, על חלקם של האוהדים, על המשטרה, האבטחה, על מנהלת הליגות שמנסה להסתיר, על ההתנהגות האיומה של ברק בכר, על שאלת דור תורג'מן וחגיגת השער (פה היו לנו ויכוחים), על בתי המשפט שתורמים לתופעה ועוד ועוד ועוד - דיברנו בהרחבה בפרק החירום שהקלטנו בפודקאסט "לא כוחות".

Tal Berman ואני דיברנו גם על אליפות אוסטרליה ועל היחס לג'וקוביץ', כמו גם 5 שנים למותו של קובי בראיינט.

https://www.lokohot.com/

5 שנים למותו של קובי בראיינט.
דירגנו בעושים נבא את 10 הרגעים הגדולים שלו. זה הגיע למקום ה3

https://fanlink.tv/OsimNBA_ep208

למרות הצינון, וקצת באיחור, התיישבנו להקליט פרק חדש של "לא כוחות".

דיברנו על הכדורגל המצוין שהיה השבוע, אבל גם ניסינו להכריע סופית - ללא הצלחה - האם הפורמט החדש של ליגת האלופות עושה את העבודה. אם נהנינו מהכדורגל - אז אולי כן?

וגם: הרחבנו על אליפות אוסטרליה, הווה ועבר, ובעיקר על הגבולות המטשטשים בין תקשורת, הומור ויחס לספורטאים, שהרימו השבוע קול נגד "התעמרות" הגוף המשדר מולם.

הרחבנו בכאב על הביף המתפתח בין סקוטי פיפן למייקל ג'ורדן, וגם מי זו יוהאס פירושקה?

https://www.lokohot.com

על הקלאסיקו בסעודיה/ספרד, על חגיגת הגביעים באנגליה, על גיא מלמד והטירוף המוגזם, על החברים שעומדים להצטרף לדני אבדיה, על משמעות הצבעים בספורט וגם דירוג 10 ההחתמות הכי גדולות של ישראלים בכדורגל הישראלי - בפרק החדש של "לא כוחות".

האזנה נעימה
https://www.lokohot.com/

‏מחשבה זה חשוב, תכנון זה נכון, תרגילים זה מעולה רגיל.

אבל ארסנל של 24/25 מראה לנו איפה עובר הגבול בין נכון, לבין "יותר מדי נכון". קבוצה שאיבדה את פרץ הרגש שלה.

מתוך הפרק האחרון של ‎בשירות פוד מלכותו
https://linktr.ee/sport1pod

‏לפני 12 שנה בדיוק התפרסם הטור הזה בידיעות אחרונות, יממה לאחר אימון הבכורה של ערן זהבי במכבי ת"א.

זה שעיתונאים טועים, כולל אני פה, זה לא חדש. אבל מסתבר שגם אוהדים לא תמיד תופסים את הרגע. טור שמתאר את הסיטואציה המנומנמת סביב הגעתו.

מצד שני, מי היה מנחש שכך זה יתפתח.

נ.ב1
הכותרת מתייחסת אליו והפועל

נ.ב.2
הסוף מוקצן בכוונה כדי להשחיל את הבדיחה החמה של התקופה ההיא...

מרוב עצים לא רואים את היער.

אחד הסיפורים הגדולים של העונה זו נוטינגהאם פורסט, קבוצה של פעם, בניחוח של פעם, שפוגשת הערב את ליברפול (22:00, ספורט1) למשחק צמרת ופנטזיות על מאבק אליפות.

ומעל כולם - העץ הכי גבוה ביער: כריס ווד. הילד שקיבל מכות בניו זילנד כי לא בחר בראגבי, ועכשיו הפך לפנים של פורסט.

כתבת וידיאו לקראת המשחק.
ערך: שחר אדלר

‏פרק חדש!
על המשחק באנפילד, השינויים של אמורים, צמרת של איבוד נקודות, משטור חגיגות, פתרון וחידוד חידות ואוהדת אחת שכנראה עלתה לבן שלה במנוי העונתי...


https://linktr.ee/sport1pod

יאללה בואו

🎙🏀🚨 *פרק חדש!* 🚨🏀🎙

*פרק 206:* הדבר הגדול עכשיו - וומבי ויוקיץ' בקרב לפנתיאון

רבע 1: ‏דני אבדיה מטביע חותם, הדור הבא של הישראלים מככב
רבע 2: הקרב שהליגה היתה צריכה, ומי הפייבוריטית לאליפות
רבע 3: נגמר הסיפור של ג'ימי באטלר? ואולי גם של הקאלצ'ר?
רבע 4: חוזרים לתחזיות מתחילת העשור. בחלקן גם פגענו

לצפייה והאזנה ⬅ https://fanlink.tv/OsimNBA_ep206

אני מודה - התלבטתי מאוד אם להעלות את הסרטון הבא.

אבל היה לי חשוב לנסות להסביר שאולי אנחנו לא מסתכלים בצורה הנכונה על היחס שלנו למוחמד סלאח. אולי כל הכעס העצור הזה בתוכנו - שחלקו ייתכן מוצדק - מונע מאיתנו ליהנות מהשחקן בכושר הטוב ביותר בעולם כיום. שבמקרה הספציפי, אולי אפשר להפריד בין החיים למשחק.

קטע מתוך הפרק האחרון של בשירות פוד מלכותו שביקשתי מפורשות שלא ייצא לסושיאל, אבל תראו מה קרה...

אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול.

חורף 2002, ערב לפני ליל האולסטאר. אני משחק בקבוצת הנוער של מכבי רחובות והוואן הישן מחזיר אותנו מאיזשהו משחק באזור (כנראה ניצחנו, אבל לא זוכר את מי). בין הבדיחות וההקנטות, עולה שיחה.

רכז הקבוצה שלנו, גלעד דרור האגדי (והג'ינג'י), מתחיל לשאול את כולם שמעתם על הלברון ג'יימס הזה? ילד בן 17. כולם אומרים שהוא הולך להיות הדבר הגדול הבא ב-NBA".

אני לא זוכר בדיוק מה נאמר, גם לא זוכר מה היה ההימור שלי, אבל אני יודע שהבוקר - 22 שנה אחרי, אבל חיים שלמים כפול כמה וכמה אחרי (ככה לפחות זה מרגיש), אחרי צבא, לימודים, אהבות, ילדים - שוב דיברתי על לברון ג'יימס.

זה היה בפרק החדש של "לא כוחות" עם Tal Berman והיום, כמעט כמו אז, שוב התווכחנו על לברון. כמה הוא גדול, האם הוא הכי גדול, מה הייחודיות שלו, למה אוהבים אותו, למה שונאים אותו.

22 שנה אחרי, והוא עדיין שם, למעלה. עדיין בין השחקנים הכי טובים בעולם, עדיין נושא השיחה המרכזי כשמדברים על כדורסל או על ה-NBA.

והוא היחיד בעולם שגורם לי עדיין להרגיש צעיר. עברנו חיים שלמים ביחד - מגלעד דרור ועל טל ברמן - ולברון עדיין כאן. ואני לא יודע מה יקרה כשהוא כבר לא יהיה כאן.

בפרק החדש דיברנו בהרחבה על לברון, על מוחמד סלאח ואיך צריך לקבל אותו בישראל, סיפרנו על עיתונאי הספורט הראשון אי פעם, על 10 הרגעים הגדולים באתלטיקה הישראלית (הכל מהראש!) וגם חלקנו כבוד אחרון לחברי אלעד זאבי ז"ל.

האזנה נעימה!

https://www.lokohot.com/

בעולם בו מאמנים הפכו לגדולים מאי פעם, מאמן נייחים הופך לכוכב, בעולם בו מאמן חייב להיות מטורף, טוטאלי, שרוט על החיים – קלאודיו ראניירי הוא תזכורת לעולם שפוי יותר. נורמלי. אנושי.

המאמן האיטלקי האגדי, האיש עם מעט התארים ואינספור הזכרונות, חזר מפרישה, חזר לרומא, והפך לגיבור הלא צפוי של העונה.

כתבת וידיאו מבית ספורט1 לקראת המשחק המרתק הערב מול מילאן (21:45, ספורט2)

ערך: אלעד שמשוביץ'

🎙🏀🚨 *פרק חדש!* 🚨🏀🎙

*פרק 205:* בוקסינג טרייד – פרק בשידור חי!

רבע 1: עוד מפגש חג מולד חגיגי בין לברון ג׳יימס לסטף קרי, האם הרייטינג באמת נפגע ומה הפעולות שהליגה צריכה לעשות בהמשך?
רבע 2: משחקי הכריסטמס עונים למעמד, דאלאס מאבריקס מאבדת את לוקה דונציץ׳, מינסוטה טימברוולבס את היכולת ההתקפית
רבע 3: כמה באמת גדול ויקטור וומבניאמה, מה הדרך שעוד צריך לעבור ומה הקבוצה שאליה ג׳ימי באטלר צריך לעבור?
רבע 4: מילון השחקנים השלם ע״פ שרון דוידוביץ׳ ושאלות הצופים

לצפייה והאזנה ⬅ https://fanlink.tv/OsimNBA_ep205

תקשורת הספורט איבדה אמש את אחד האנשים הכי יצירתיים שלה, קהילת ה-NBA בישראל איבדה את הכותב הכי מוכשר ומקורי שלה - ואני איבדתי חבר יקר ושותף לדרך ארוכה.

אלעד זאבי היה אמן. אמן של מילים, מחשבה ודמיון. לא התביישתי לומר לו, וגם כעת, כי קינאתי בו. קינאתי ביכולת המופלאה שלו לקחת נושא ולשחק איתו כמו שילד משחק בחופשיות בפלסטלינה. הוא היה עף בדמיון הרחב שלו כמו פיטר פן, מערבב הכל ומגיש על כתב בצורה מדויקת, מצחיקה ומרגשת.

הוא היה שותפי לכתיבת ספרי הראשון "נבחרת החלומות" על 50 הכדורסלנים הגדולים בדור האחרון, ו-"סיפור אולימפי" על 50 הרגעים הגדולים בתולדות האולימפיאדה. הוא כתב באהבה על אלן אייברסון ומאנו ג'ינובילי, כמו שהוא כתב ברגש והתלהבות על קארל לואיס או גרג לוגניס.

היה לו תפקיד מרכזי בהעשרת תרבות הספורט כאן בישראל ובגישה החדשה, הרעננה והאינטלגנטית שהחלה בתקשורת הספורט.

אבל מעל הכל - הוא היה אדם משכמו ומעלה. טוב לב שהגיע מעמקי הנשמה, נחמדות ואנושיות שגרמו לך להרגיש קטן לעומתו. בדירוג "50 המקרים הלא הוגנים שקיבלו את המחלה", אלעד זאבי נמצא שם למעלה בטופ. הוא היה המייקל ג'ורדן של הלא הוגנים, הג'סי אוואנס של הלא פייר.

אני מקווה שהוא יודע כמה הוא היה מוכשר, שהוא יודע כמה הוא היה יקר ללבי, כמה היה חשוב עבורי בחיי ובקריירה שלי. בלעדיו אין את "נבחרת החלומות" ואין אף ספר שבא אחרי.
אני מבטיח להזכיר את הקסם שלו, כאדם וככותב, עד סוף ימי חיי.

יהיה זכרו ברוך

אני לא אוהד מנ' יונייטד, אבל אין מישהו שגדל על הפרמייר ליג ולא נפעם כשהשם הזה, עם כל המשמעות שלו, עולה לאוויר.

לכן נורא קשה לי הסיפור האחרון עם מרקוס ראשפורד. מקצועית ייתכן שזה נכון, אנשים שחיים את המועדון אולי מכירים טוב יותר את מערכת היחסים מול המועדון ייתנו לתת תמונה רחבה יותר - אבל אותי באופן אישי זה מעציב.

מתוך הפרק החדש של בשירות פוד מלכותו

‏ואולי - רק אולי - גביע עולמי בכדורגל בערב הסעודית, זה בעצם לא כזה נורא?

מבעד לשחיתות ולציניות של פיפ"א, ניסינו בפרק החדש של "לא כוחות" עם ‎@talberman להסתכל בצורה קרה על מארחת המונדיאל של 2034.

וגם: מכבי ת"א בכדורסל קורסת, הספורטאית שמעצבנת חלקים גדולים בארה"ב, שרון חזר לפיפ"א, טל נובר בעולמות התוצאות, וגם: דירוג 10 המשחקים הכי גדולים של ישראליות באירופה

lokohot.com‎

‏בין עדות לעדות, התייצבנו בבית הברמן למתן פודקאסט של שעה שלמה ובה פירטנו על כל מה שטוב ויפה בהצלחה הנוכחית של הפועל ב"ש, בהיסטוריה של דניאל פרץ, דירגנו 10 הרגעים הגדולים של הליגיונרים, התכוננו לסקי במוצב החרמון הסורי ועוד ועוד.

האזנה נעימה

‎https://www.lokohot.com

מחר ימלאו 8 שנים בדיוק ליום בו קבוצת כדורגל הוכתרה למחזיקת מפעל יבשתי ענק בדרום אמריקה, מבלי אפילו שעלתה לשחק.

8 שנים בדיוק לזכייה העצובה של שאפקוואנסה בסודאמריקנה, עם שלושה שחקנים בלבד ששרדו.
את הסיפור המלא של הטרגדיה, אבל גם המסרים האופטימיים שהיא טומנת בחובה, סיפרנו בפרק החדש של "לא כוחות" עם Tal Berman.

וגם דיברנו על זיו אריה והראיון הוויראלי שלו עם איתי שכטר, על עופר ינאי והכיוון אליו הוא לוקח את הפועל ת"א, על ליברפול וכל הדברים שלא ידעתם על פפ גווארדיולה.

ועוד.

האזנה נעימה
https://www.lokohot.com/

🎙🏀🚨 *פרק חדש!* 🚨🏀🎙

*פרק 202:* מסכמים 4 שנים של דני אבדיה בליגה, בן שרף מוכן לעלות למגרש • אורח: פיני בראל

רבע 1: יומן מסע – מציינים 4 שנים של דני אבדיה בליגה הטובה בעולם, מה עבר ומה עוד מצפה לו, בן שרף מקבל החלטות נכונות בדרך לבחירת סיבוב ראשון
רבע 2: רוצות יותר מהמצופה – יוסטון סוגרת על הת'נדר, ממפיס תופסת תאוצה, וומבי רוצה פלייאוף כבר העונה
רבע 3: עד מתי זה ימשך? אורלנדו מסתדרת בלי באנקרו, קליבלנד שומרת על המקום הראשון
רבע 4: החיים עצמם – איך משחק הפנטזי הפך לחלק כל כך מרכזי באהדה לליגה

לצפייה והאזנה ⬅ https://fanlink.tv/OsimNBA_ep202

ידעתם שמסי הוא סוג של מחלה?
הוא שקט, לפעמים לא מורגש, אבל כשהכדור אצלו - הוא מתפרץ והופך לקטלני. ממש כמו סרטן הערמונית. גברים לכו להיבדק!

🎙🏀🚨 🎉 *פרק 200!* 🎉 🚨🏀🎙

רבע 1: הווריורס עמוקים, לברון מאושר והכוכבים מסתדרים מחדש
רבע 2: לוקה דונצ׳יץ׳ ישן בעמידה, הרוקטס עובדים בהגנה
רבע 3: מה גורם לפתיחה ההיסטורית של קליבלנד
רבע 4: חוזרים למיטב מ-200 פרקים ולקטטה ששינתה את הליגה

לצפייה והאזנה ⬅ https://fanlink.tv/OsimNBA_ep200

לכל החבר'ה מהוד השרון, השרון והסביבה

מוזמנים הערב לשעה של בריחה וכדורגל

https://did.li/MLGrl

אפשר להתווכח על כישרון או הצלחה - ספק אם אפשר להתווכח על הקלאס שלו.

השיער, הזקן הצרפתי, הלוק והעובדה שהיה ה-כוכב הגדול הראשון עם לידתה של ליגת האלופות - והכבלים אצלנו - הפכו את דל פיירו לאחד השחקנים האהובים אי פעם. במיוחד כאן בישראל

יום הולדת 50 שמח למספר 10 האגדי של יובה.

דל פיירו לוקח כמובן חלק מרכזי בספר "אגדות דשא 2.0" עם דירוג 50 הכדורגלנים הגדולים ביותר במאה ה-21. לכבוד היום החגיגי - מבצע של 10% גם על הספר וגם על החולצה עם האיור שלו

מזל טוב!
https://www.davidovitchtop50.co.il/

🎙🏀🚨 פרק חדש! 🚨🏀🎙

*פרק 198:* פילדלפיה, מילווקי ודני אבדיה מציגים – צרות בצרורות

רבע 1: הצרות של ג׳ואל אמביד, פילידלפיה ומילווקי
רבע 2: הצרות של דני אבדיה, הצרורות של פיניקס, אוקלהומה ובוסטון
רבע 3: קליבלנד סופרת 7 נצחונות ללא הפסד, לברון וברוני בסיפור במקביל, אנתוני דיוויס גיבור הספר
רבע 4: וינס קרטר שוב עולה גבוה – הפעם עד לתקרת האולם של טורונטו רפטורס

לצפייה והאזנה ⬅ https://fanlink.tv/OsimNBA_ep198

בית"ר, ליגת העל, קלאסיקו, כדור הזהב, ג'ורג' וואה ועוד ועוד.

פרק חדש של "לא כוחות". האזנה נעימה

https://www.lokohot.com

נדאל קיבל מהטניס כל מה שיש לקחת, והעניק לטניס את כל מה שיש לו לתת.


כתבת הפרישה מבית ספורט1

0.7 נקודות, 1.0 ריבאונדים, 0.3 אסיסטים, 1.7 איבודים ב-12 דקות על המגרש.

בסדרת הדוקו המעולה של נטפליקס על וינס מקמהן - הגורו, המוח וגם הגועל מאחורי ה-WWE - נשאל האיש החזק של ההיאבקות מדוע לא רכש בתחילת המילניום את ה-UFC וזירת אומנויות הלחימה המשולבות.

מקמהן, איש העסקים הכי ממולח שאתם יכולים לחשוב עליו, הסביר שהוא לא רצה כי אצלו בעסק, הוא יכול לשלוט בנראטיב, הוא יכול לשלוט על סופו של הסיפור. "אצלנו זה בידור", הוא אמר, "ושם (ה-UFC) זה ספורט. מה זה שווה אם אני לא יכול לשלוט על זהות המנצחים?(ציטוט חופשי...)".

ה-NBA הוא ספורט. הרבה בידור, אבל אין דיון בכלל כי מדובר בספורט, ברמה הכי גבוהה שלו. תכף תתחיל עונת ה-NBA ואין לנו מושג מי תהיה האלופה. ולברון ג'יימס הוא אולי הספורטאי הכי "ספורטאי" שהיה אי פעם ב-NBA.

אבל התחושה לגבי לברון, ומתוך כך גם לפעמים הטינה כלפיו, זו העובדה שלא מעט פעמים במהלך הקריירה הוא מנסה להיות "וינס מקמהן". מנסה לבנות את הסיפור והנראטיב של עצמו, כך שהכל יסתדר מסביב.

אם זה להניח על ראשו את הכינוי "המלך", אם זה להנדס קבוצת כוכבים להגיע לאליפות, אם זה "לסדר" חזרה מרגשת הביתה וכעת - לחולל סנסציה ולשחק עם בנו, ברוני ג'יימס, באותה קבוצה.

המספרים שראיתם כאן למעלה, הם של ברוני במשחקי קדם העונה של הלייקרס.

ברוני לא שחקן גרוע, והוא גם לא שחקן טוב. וזה בסדר, ה-NBA, מלאה גם בשחקנים לא טובים, תופתעו. אבל אי אפשר להתעלם מהתחושה שהוא מקדים את הגעתו לליגה הטובה בעולם, שאולי הוא צריך להשתפשף קצת, בליגת פיתוח, אולי באירופה, אולי צריך היה להישאר בקולג'.

אבל אבא לא הולך ונעשה צעיר יותר, לכן חייבים לספר את הסיפור עכשיו.
לא בטוח שזה הדבר הנכון עבור הלייקרס, ועבור ברוני, מבחינה מקצועית, אבל אין ספק שזה יהיה מבדר. לא "מבדר" במובן של צחוק חלילה, אלא מבדר במובן של בידור. במובן של וינס מקמהן. ליצור סיפור שכולנו נרצה לעקוב אחריו - למרות שכולנו פחות או יותר יודעים מה תהיה התוצאה.

על ברוני ג'יימס, לברון - אבל גם עוד קצת על מקמהן וההיאבקות, על נדאל, נבחרת ישראל, שיא היסטורי בספורט ועוד ועוד - דיברנו בפרק החדש של "לא כוחות"
https://www.lokohot.com/

ברט הארט, שון מייקלס, אנדרטייקר, יוקוזונה, לקס לוגר, רייזר רמון, טאטנקה, באם באם ביגלו, טריפל H, סטון קולד סטיב אוסטין וכמובן האלק הוגן.

אם הכרתם את כל השמות הנ"ל, אם אתם נזכרים בעוד כמה גדולים, כנראה שזרם לא מוסבר עבר לכם ממש הרגע בבלוטות הנוסטלגיה על הלשון. כוכבי ה-WWF - היאבקות המקצוענית - שהפכו לסנסציה בכל העולם, ובעיקר כאן בישראל בשנות ה-90' עם כניסת הכבלים.

האם זהו ספורט? נושא לדיון. אבל אלה ספורטאים, ברמה הכי גבוהה שהספורט יכול להגיע אליו, וזהו בעיקר - תמצית הבידור.

ה-WWF, שהפך לימים ל-WWE (ועוד כל מיני שלוחות), לקח את הבסיס של כל סיפור טוב עוד מימי התנ"ך, ופשוט שם את זה על ספידים (או על סטרואידים, אם נדייק): הטוב מול הרע, האור מול החושך. אבל טוב יכול להפוך לרע, חשוך יכול להפוך לאור, ולהפך. שוב ושוב.

כל הדרך לאחד ממוצרי הבידור המצליחים של כל הזמנים, עד לעסק שמגלגל למעלה ממיליארד דולר.

אבל, מאחורי הכסות של "בידור להמונים" מסתתרת אמריקה. ואם תרצו לדייק - כל מה שרע באמריקה. הרדיפה חסרת הפרופורציות אחר כסף, חוסר הכבוד, השקרים והניצול האנושי, עלבון נשים ועוד ועוד. ואין אדם חשוב יותר לעולם הזה, זה שדחף אותו למעלה אבל גם מייצג את הצדדים המכוערים בו - כמו וינס מקמהן.

במשך כ-40 שנה שלט מקמהן ביד רמה בעולם ההיאבקות החופשית, הפך אותה למעצמה, אבל גם מתח את הגבולות עד שכבר לא היו כאלה, וטשטש לחלוטין את הצדדים בין בידור למציאות.

דיברנו בהרחבה על הסדרה החדשה אודותיו ואודות ה-WWE בנטפליקס, הצדדים הרעים וגם הטובים של ההיאבקות החופשית - בפרק החדש של "לא כוחות" עם Tal Berman

וגם: אלעד מדמון, דין דוד והנבחרת, הליגה הגרועה בעולם (לא, לא ליגת העל) ומזל טוב לאגדת כדורגל ישראלית.

לינק להאזנה:
https://www.lokohot.com/

"תמיד אומרים 'אתה תמצא אהבה כאשר לא תחפש אותה' - אינייסטה מצא את התהילה כי הוא לא חיפש אותה".

לאחר שהפך לאחד השחקנים הגדולים בדורו ולאחד הקשרים החשובים בהיסטוריה, לאחר הסיבוב הארוך שעשה ביפן ובגיל 40 - יודיע היום אנדרס אינייסטה באופן רשמי על פרישה מכדורגל.

האיש ששיחק קודם כל בשביל החברים שלו על המגרש, החברים שלו מחוץ למגרש, החברים שלו שכבר אינם - האיש ששיחק בשביל הכדורגל הנכון והיפה.

כתבת הווידיאו כאן היא מ-2018, רגע לפני שעזב את ברצלונה ולמעשה פרש באופן לא רשמי. ותודה לדור הופמן על הציטוט כאן למעלה

הלילה של ה-11 בספטמבר 2015 היה מיוחד למדי.
בכל זאת – ככה זה כשקוראים לשחקן עם השם הארוך ביותר בהיסטוריה של ה-NBA, ולגמרי במקרה גם בעל החיוך הרחב אי פעם ב-NBA (ומחוצה לה), אל הבמה המרכזית של היכל התהילה בכדורסל.
דיקמבה מוטומבו מפולנדו מוקאמבה ז'אן-ז'ארקס וואטומבו. זהו שמו (טוב, האמת שזה רק הכינוי בין החבר'ה) של אחד השחקנים המיוחדים והצבעוניים בדור האחרון.
הנפיל (2.18 מטר) בעל ידי הענק והמרפקים המחודדים, בקלות יכול היה להיות עומס של קלישאות וסטריאוטיפים על הבחור האפריקאי ההוא שהגיע מקונגו (פעם זאיר), ועכשיו כולם ילמדו אותו כיצד להתנהג ולשחק כדורסל. "מנוט בול החדש", אם תרצו. וכל זה בתקופה עמוסה בתגיות שרק התחבאה מאחורי פוליטיקלי קורקט מאוס.
הרי הוא היה מעט גמלוני ובעל הליכה משונה. הקול הנמוך והלא כל כך ברור שלו היה מצחיק במקרה הטוב וקשה להבנה במקרה הרע (מישהו פעם צייץ: "אם משהו יקרה לעוגיפלצת, אשן בשקט בידיעה שיש לנו את דיקמבה"). גם החיוך שדבוק לו לפרצוף נתפש כנאיביות מוחלטת.
רק שכולם טעו – הוא היה הכל חוץ מסטריאוטיפ מהלך.
הוא היה מלא חן והומור, מרואיין נפלא, כוכב פרסומות, אהוב הקהל בכל קבוצה בה שיחק והכי חשוב – כדורסלן ענק. אחד משחקני ההגנה הגדולים בכל הזמנים. כן, כן. ארבע פעמים שחקן ההגנה של העונה, שש פעמים בחמישיות ההגנה, מקום שני בחסימות בכל הזמנים (לפני קארים, אחרי האקים. מקסים) והגעה לגמר ה-NBA עם פילדלפיה הבינונית של אלן אייברסון ב-2001.
רק שבדיוק כמו שמוטומבו הוא לא סטריאוטיפ של האפריקאי שעליו כולם חושבים, הוא גם לא בדיוק סטריאוטיפ של כדורסלן ה-NBA בדור הנוכחי. הוא הפך לאחד השגרירים הפעילים, הנלהבים והמוצלחים ביותר של אפריקה וכמעט בכל פעילות חברתית למען הקהילה.
הוא הקים עמותה שעוזרת לתנאי החיים בקונגו, בנה בית חולים, סייע לילדים נזקקים מהמעמד הנמוך בוושינגטון, זכה פעמיים בתואר האזרח למופת שמחלקת הליגה, הרים את נבחרת כדורסל הנשים של קונגו, ומהווה תומך ידוע ומוכר מזה שנים בספיישל אולימפיקס. אפילו זכה לתואר מיוחד מהנשיא ג'ורג' בוש ב-2007 על פועלו. וכל אלה מהווים רק רשימה חלקית – שגם היא ארוכה יותר מהשם המלא שלו.
לא סתם אנשים התאהבו בו. בגלל הכדורסל, בגלל הלב, בגלל החיוך ובגלל התנועה המפורסמת שביצע עם האצבע לכל מי שניסה להיכנס לצבע: "Not in my house". אחד השגרירים המוצליחם ביותר שתרמו להתפשטות הליגה ברחבי העולם, אחת הדמויות האהובות אי פעם.
אבל אם כל זה לא מספיק לכם, ועדיין תרצו לסכם לכדי תמונה אחת את כל מה שמסמל דיקמבה מוטומבו מפולנדו מוקאמבה וכו' וכו' (וכו') – אתם מוזמנים לחזור למאי 1994, לתמונה שמופיעה כאן למטה.
דנבר נאגטס שלו הפכה לראשונה אי פעם בתולדות הליגה שמהמקום השמיני הצליחה להדיח מדורגת ראשונה, הרבה הודות ל-31(!) חסימות בסדרה של מוטומבו. מיד עם הבאזר שקבע 2:3 על סיאטל החזקה של גארי פייטון ושון קמפ, הוא נשכב על הרצפה, החזיק את הכדור מעליו ופתח פה ענק – ספק צוחק, ספק בוכה.
תמונה שכולה רגש ואהבה. תמונה של בן אדם שהוא הרבה מעבר לסתם שחקן כדורסל. תמונה שכל כולה מוטומבו.
היום, הלך מוטומבו לעולמו לאחר מאבק במחלת הסרטן, והוא בן 58 בלבד. יהי זכרו, וחיוכו, ברוך

נסראללה מותקף בהפתעה בביירות

דריק רוז פרש מכדורסל.

זאת אומרת, תלוי על מי אתם מדברים. אם אתם חושבים על "דריק רוז", חיית המשחק הייחודית שרובנו זוכרים כגארד אקספולוסיבי שעלה כמו טיל בשמי הכדורסל ישר עד לפסגת הענף, והפך בגיל 22 ל-MVP הצעיר בתולדות ה-NBA ולפנים של הליגה – אז לא, אני לא מדבר עליו. הוא פרש כבר ב-2012.
אבל דריק רוז, האדם, הודיע היום על פרישה מכדורסל. וזה לא אותו דבר, זה לא אותו אדם.

אין שאלה גדולה יותר בעולם הספורט מאשר השאלה "מה היה קורה אם?". וספק אם יש שאלה גדולה יותר בעולם הכדורסל ב-15 השנה האחרונות, כמו "מה היה קורה אם דריק רוז לא היה נפצע?". פעם אחת, פעמיים, שלוש ועוד ועוד. ארבעה ניתוחי ברכיים ב-5 שנים שחיסלו לחלוטין את אחד הגארדים המהנים ביותר לצפייה במילניום הנוכחי.

אז אמנם היום לא פרש שחקן גדול כמו "דריק רוז" ההוא, אבל פרש אדם גדול יותר. כי לא צריך רק לחשוב "מה היה קורה אם לא היה נפצע", אלא מה היינו מפספסים "אם לא היה ממשיך?".

ובכן, לא היינו מקבלים את הסיפור השלם שהוא דריק רוז.

מ"דריק רוז" ההוא אפשר לזכור הרבה מהלכים עוצרי נשימה, אבל מדריק רוז שפרש היום אקח את אותו לילה בסוף אוקטובר 2018. כאשר היה רק "עוד שחקן" במינסוטה, אבל למשחק אחד החזיר את השעון לאחור. הוא ריחף, שלט במגרש, קלע שיא קריירה של 50 נק' כולל הסל החשוב והחסימה החשובה. בסיום, הוא השיל מעצמו את כל השאלות והתהיות, באמצעות דמעות מלוחות קטנות ובלתי פוסקות שרק חיכו לצאת - וזרמו החוצה.

הוא העניק לנו אפשרות לראות כי הניצחון הגדול של רוז זו לא העובדה שהוא יכול להראות ניצוצות מהעבר, אלא העובדה שהוא שם. משחק ומתחרה, נלחם בשדים של עצמו. ומנצח. כי גם "דריק רוז" וגם דריק רוז, ראויים להיכנס – שניהם – להיכל התהילה של הכדורסל

באחריות: זה היה אחד הפרקים הכי סוערים של "בשירות פוד מלכותו", על אחד המשחקים הכי סוערים שראיתי בשנים האחרונות.

היו פה כל כך הרבה אירועים, כל כך הרבה ענייני כדורגל שמשליכים על דברים שהם הרבה יותר מכדורגל - והיה תענוג לדבר על המשחק הזה במשך שעה ארוכה.

האזנה נעימה

https://linktr.ee/Sport1pod

קצת כמו המצב במדינה, גם ערן זהבי נמצא במצב של "אין ברירה".

אין ברירה לערן זהבי אלא להשלים את המצב בו הוא נמצא. עם מאמן חדש, עם סיטואציה שונה, עם כוכב צעיר חדש שתופס את מקומו.

אין ברירה לערן זהבי אלא להשלים עם כוחות הטבע, שגדולים וחזקים ממנו, ומכל אחד אחר. אין לו ברירה אלא להשלים עם תחילת הירידה, אחרי שנים ארוכות של עלייה, זו שהגיעה על לפסגות הגבוהות ביותר.

אין ברירה לנו להבין שיש יותר מדי גורמים שעושים מהסיפור הזה יותר רעש ממה שהוא באמת. שמנסים ליצור כותרות, כי זה חלק מהמשחק. כי הרי זה זהבי, וזו מכבי ת"א. להבין שלערן זהבי מותר להיות מתוסכל אם הוא לא משחק, או לא כובש.

אין ברירה לערן זהבי אלא להבין את העולם החדש. עולם בו כבר אין "נמני", ואוהדים מודעים יותר, מבינים יותר, ולא יילחמו או ישברו את הכלים - כמו בזמנו עם נמני - במה שעלול לפגוע בקבוצה.

אין ברירה לערן זהבי אלא לנסות ולמלא אחר הדברים שהוא בעצמו אמר. שהוא יהיה מנטור לשחקנים הצעירים, שהוא יהיה המנהיג בחדר ההלבשה וכשצריך גם בספסל, אבל ההשפעה שלו על המגרש תרד.

אין ברירה לערן זהבי אלא להבין שאולי זה המקום להיות סבלני, כמו שלא היה כל הקריירה. שבעונה עמוסה וסזיפית כמו שמחכה למכבי ת"א, הוא עוד ימצא את מקומו. לחכות לזמן שלו. יעלה לפעמים, יכבוש לפעמים, יציל לפעמים את המצב מהספסל.

אין ברירה לערן זהבי אלא להשלים עם העובדה כי אם הוא רוצה לשחק ולפתוח כל משחק, מכבי ת"א זה לא המקום עבורו כרגע. "החלום הוורוד" על מנהיג מבוגר שמנהיג קבוצה של צעירים, זה נחמד, ויכול להיות סיפור נפלא. אבל הרבה יותר ריאלי שנראה את זהבי עובר בינואר הקרוב למקום אחר, אולי בית"ר ירושלים, שם ייתנו לו להרגיש כמו מלך.

לערן זהבי יש עוד שנתיים-שלוש של כדורגל טוב והרבה שערים להעניק לנו. אבל אין ברירה, עבור כולנו, להבין שערן זהבי הוא לא אותו "ערן זהבי". מצד שני, הוא תמיד יישאר ערן זהבי.

על זהבי, משחק העונה באנגליה, הספורט בלבנון וטוטו סקילאצ'י הגדול שהלך לעולמו, דיברנו בפרק האחרון של "לא כוחות" עם Tal Berman

https://www.lokohot.com

הגאוניות היא בפשטות

ארלינד הולאנד הוא אואזיס, ולהפך.

כתבת וידיאו על החלוץ הנורבגי - ולא רק עליו - לפני המפגש הענק מול ארסנל (18:15, ספורט1).

ערך: אלעד שמשוביץ'

טוב, כל החבר'ה בטלגרם כאן מכירים את הנוהל. מגיע חג - אז יש מבצעים לחג.

על כל הספרים מסדרת "50 הגדולים". כולכם כבר מכירים איזה ספרים יש...

אז רק אגיד שבמיוחד עבורכם, מעבר להנחה שקיימת באתר, יש גם קוד קופון עם עוד איזה צ'ופר קטן...

קוד קופון: שרון

אז מי שמחפש מתנה נחמדה לחג, לעצמו, לחבר או בן משפחה - מוזמנים לבדוק בלינק

https://www.davidovitchtop50.co.il/

אני לא יודע בדיוק להסביר את הקסם סביב ירדן שועה. כמו שאני לא יודע להסביר למה הוא בשלב הזה של הקריירה "רק" בליגה שלנו, ולמה הוא "רק" בבית"ר ירושלים שלא נלחמת על אליפות.

זאת אומרת, אנחנו יודעים שזה בגלל הראש שלו, אבל מצד שני - זה אותו ראש שיוצר את המסירות הגאוניות, את הכדורגל שנראה כל כך לא מפה. אנחנו יודעים שזה משהו שטבוע בו שעוצר אותו, אבל גם הכישרון הנדיר נמצא עמוק בתוכו וגורם לנו להתפעל.

אני רוצה שירדן שועה יצליח, אבל אני לא רוצה שיעזוב את הליגה שלנו (אני גם לא בטוח שהוא יצליח במקום אחר). אני רוצה שירדן שועה ישחק ברמה הכי גבוהה, אבל מצד שני הוא כל כך מתאים לבית"ר הזו, של הטירוף, של ברק יצחקי.
פעם היו קוראים לשחקן כזה - "שווה לקנות עבורו כרטיס", היום זה הרבה מעבר לזה. אפילו "שווה לקנות עבורו את חבילת הערוצים" (גילוי נאות וזה...).
ירדן שועה הוא הדמות, השחקן, הסיפור הכי מרתק ומעניין שיש לנו בליגה.

ואנחנו צריכים יותר ממנו, צריכים יותר כמוהו.

על שועה, אבל גם על הולאנד, אמבפה, ניימאר, סיטי, מכבי נתניה ועופר ינאי, דיברנו בפרק החדש של "לא כוחות"

https://www.lokohot.com/

אם מישהו שואל למה מנור לא משודר כרגע

https://x.com/Sport1_Sport2/status/1834924557863457175?t=RNDaineew5NZWlkqTCBDfw&s=19

מלוא חופן הפרגונים לרונאלדו על 900 שערים בקריירה (אפילו מברמן), אין אכזבה (כי גם אין ציפייה) מנבחרת ישראל, פרשת הכדורגלניות והחתונה (והצביעות הגדולה סביבה), אלוף ארה"ב החדש בטניס (אפוף העננה) וגם סיפורו של משחק הכדורסל השנוי ביותר בהיסטוריה (תלוי מאיזה צד אתם מסתכלים עליו...).

פרק חדש של "לא כוחות", עמוס בסוגריים (וגם אחלה דיונים).

https://www.lokohot.com/

זה קצת מצחיק לומר את זה, אבל האנגלים הם הם לא המרכיב העיקרי בהצלחתה של הליגה *האנגלית* בעידן הפרמייר ליג.

דווקא הזרים, הפתיחות למאמנים, שחקנים וכספים מחוץ לממלכה, הם אלה שדחפו אותה להיות מה שהיא היום.

ובכל זאת, השחקנים האנגלים כבודם במקומם מונח. ובפרק החדש של בשירות פוד מלכותו דירגנו את 10 האנגלים בעידן הפרמייר ליג (על בסיס הצלחות ויכולת בליגה בלבד, בלי תוספות).

כמה שחקנים יש ממנצ'סטר יונייטד, כמה נכנסו מסיטי, מי גדול יותר - למפארד או ג'רארד, כמה שחקני הגנה נכנסו והאם וויין רוני הוא במקום הראשון?

https://linktr.ee/sport1pod

היו פה כמה בעבר ששאלו אותי האם עדיין ניתן להשיג את "אגדות דשא" המקורי, ולכולם אמרתי שלצערי הספר אזל...

השבוע מצאנו באחד המחסנים חבילה עם עוד כמה עותקים של הספר שיצא ב-2019. אז אם מישהו רוצה להשלים את הסדרה, או לצלול לנוסטלגיה של באג'יו, קאנטונה, בוסמן ואחרים - עכשיו זה אפשרי.

https://bit.ly/3XBDPEv