אוי דוידוביץ'

ידעתם שמסי הוא סוג של מחלה?
הוא שקט, לפעמים לא מורגש, אבל כשהכדור אצלו - הוא מתפרץ והופך לקטלני. ממש כמו סרטן הערמונית. גברים לכו להיבדק!

🎙🏀🚨 🎉 *פרק 200!* 🎉 🚨🏀🎙

רבע 1: הווריורס עמוקים, לברון מאושר והכוכבים מסתדרים מחדש
רבע 2: לוקה דונצ׳יץ׳ ישן בעמידה, הרוקטס עובדים בהגנה
רבע 3: מה גורם לפתיחה ההיסטורית של קליבלנד
רבע 4: חוזרים למיטב מ-200 פרקים ולקטטה ששינתה את הליגה

לצפייה והאזנה ⬅ https://fanlink.tv/OsimNBA_ep200

לכל החבר'ה מהוד השרון, השרון והסביבה

מוזמנים הערב לשעה של בריחה וכדורגל

https://did.li/MLGrl

אפשר להתווכח על כישרון או הצלחה - ספק אם אפשר להתווכח על הקלאס שלו.

השיער, הזקן הצרפתי, הלוק והעובדה שהיה ה-כוכב הגדול הראשון עם לידתה של ליגת האלופות - והכבלים אצלנו - הפכו את דל פיירו לאחד השחקנים האהובים אי פעם. במיוחד כאן בישראל

יום הולדת 50 שמח למספר 10 האגדי של יובה.

דל פיירו לוקח כמובן חלק מרכזי בספר "אגדות דשא 2.0" עם דירוג 50 הכדורגלנים הגדולים ביותר במאה ה-21. לכבוד היום החגיגי - מבצע של 10% גם על הספר וגם על החולצה עם האיור שלו

מזל טוב!
https://www.davidovitchtop50.co.il/

🎙🏀🚨 פרק חדש! 🚨🏀🎙

*פרק 198:* פילדלפיה, מילווקי ודני אבדיה מציגים – צרות בצרורות

רבע 1: הצרות של ג׳ואל אמביד, פילידלפיה ומילווקי
רבע 2: הצרות של דני אבדיה, הצרורות של פיניקס, אוקלהומה ובוסטון
רבע 3: קליבלנד סופרת 7 נצחונות ללא הפסד, לברון וברוני בסיפור במקביל, אנתוני דיוויס גיבור הספר
רבע 4: וינס קרטר שוב עולה גבוה – הפעם עד לתקרת האולם של טורונטו רפטורס

לצפייה והאזנה ⬅ https://fanlink.tv/OsimNBA_ep198

בית"ר, ליגת העל, קלאסיקו, כדור הזהב, ג'ורג' וואה ועוד ועוד.

פרק חדש של "לא כוחות". האזנה נעימה

https://www.lokohot.com

נדאל קיבל מהטניס כל מה שיש לקחת, והעניק לטניס את כל מה שיש לו לתת.


כתבת הפרישה מבית ספורט1

0.7 נקודות, 1.0 ריבאונדים, 0.3 אסיסטים, 1.7 איבודים ב-12 דקות על המגרש.

בסדרת הדוקו המעולה של נטפליקס על וינס מקמהן - הגורו, המוח וגם הגועל מאחורי ה-WWE - נשאל האיש החזק של ההיאבקות מדוע לא רכש בתחילת המילניום את ה-UFC וזירת אומנויות הלחימה המשולבות.

מקמהן, איש העסקים הכי ממולח שאתם יכולים לחשוב עליו, הסביר שהוא לא רצה כי אצלו בעסק, הוא יכול לשלוט בנראטיב, הוא יכול לשלוט על סופו של הסיפור. "אצלנו זה בידור", הוא אמר, "ושם (ה-UFC) זה ספורט. מה זה שווה אם אני לא יכול לשלוט על זהות המנצחים?(ציטוט חופשי...)".

ה-NBA הוא ספורט. הרבה בידור, אבל אין דיון בכלל כי מדובר בספורט, ברמה הכי גבוהה שלו. תכף תתחיל עונת ה-NBA ואין לנו מושג מי תהיה האלופה. ולברון ג'יימס הוא אולי הספורטאי הכי "ספורטאי" שהיה אי פעם ב-NBA.

אבל התחושה לגבי לברון, ומתוך כך גם לפעמים הטינה כלפיו, זו העובדה שלא מעט פעמים במהלך הקריירה הוא מנסה להיות "וינס מקמהן". מנסה לבנות את הסיפור והנראטיב של עצמו, כך שהכל יסתדר מסביב.

אם זה להניח על ראשו את הכינוי "המלך", אם זה להנדס קבוצת כוכבים להגיע לאליפות, אם זה "לסדר" חזרה מרגשת הביתה וכעת - לחולל סנסציה ולשחק עם בנו, ברוני ג'יימס, באותה קבוצה.

המספרים שראיתם כאן למעלה, הם של ברוני במשחקי קדם העונה של הלייקרס.

ברוני לא שחקן גרוע, והוא גם לא שחקן טוב. וזה בסדר, ה-NBA, מלאה גם בשחקנים לא טובים, תופתעו. אבל אי אפשר להתעלם מהתחושה שהוא מקדים את הגעתו לליגה הטובה בעולם, שאולי הוא צריך להשתפשף קצת, בליגת פיתוח, אולי באירופה, אולי צריך היה להישאר בקולג'.

אבל אבא לא הולך ונעשה צעיר יותר, לכן חייבים לספר את הסיפור עכשיו.
לא בטוח שזה הדבר הנכון עבור הלייקרס, ועבור ברוני, מבחינה מקצועית, אבל אין ספק שזה יהיה מבדר. לא "מבדר" במובן של צחוק חלילה, אלא מבדר במובן של בידור. במובן של וינס מקמהן. ליצור סיפור שכולנו נרצה לעקוב אחריו - למרות שכולנו פחות או יותר יודעים מה תהיה התוצאה.

על ברוני ג'יימס, לברון - אבל גם עוד קצת על מקמהן וההיאבקות, על נדאל, נבחרת ישראל, שיא היסטורי בספורט ועוד ועוד - דיברנו בפרק החדש של "לא כוחות"
https://www.lokohot.com/

ברט הארט, שון מייקלס, אנדרטייקר, יוקוזונה, לקס לוגר, רייזר רמון, טאטנקה, באם באם ביגלו, טריפל H, סטון קולד סטיב אוסטין וכמובן האלק הוגן.

אם הכרתם את כל השמות הנ"ל, אם אתם נזכרים בעוד כמה גדולים, כנראה שזרם לא מוסבר עבר לכם ממש הרגע בבלוטות הנוסטלגיה על הלשון. כוכבי ה-WWF - היאבקות המקצוענית - שהפכו לסנסציה בכל העולם, ובעיקר כאן בישראל בשנות ה-90' עם כניסת הכבלים.

האם זהו ספורט? נושא לדיון. אבל אלה ספורטאים, ברמה הכי גבוהה שהספורט יכול להגיע אליו, וזהו בעיקר - תמצית הבידור.

ה-WWF, שהפך לימים ל-WWE (ועוד כל מיני שלוחות), לקח את הבסיס של כל סיפור טוב עוד מימי התנ"ך, ופשוט שם את זה על ספידים (או על סטרואידים, אם נדייק): הטוב מול הרע, האור מול החושך. אבל טוב יכול להפוך לרע, חשוך יכול להפוך לאור, ולהפך. שוב ושוב.

כל הדרך לאחד ממוצרי הבידור המצליחים של כל הזמנים, עד לעסק שמגלגל למעלה ממיליארד דולר.

אבל, מאחורי הכסות של "בידור להמונים" מסתתרת אמריקה. ואם תרצו לדייק - כל מה שרע באמריקה. הרדיפה חסרת הפרופורציות אחר כסף, חוסר הכבוד, השקרים והניצול האנושי, עלבון נשים ועוד ועוד. ואין אדם חשוב יותר לעולם הזה, זה שדחף אותו למעלה אבל גם מייצג את הצדדים המכוערים בו - כמו וינס מקמהן.

במשך כ-40 שנה שלט מקמהן ביד רמה בעולם ההיאבקות החופשית, הפך אותה למעצמה, אבל גם מתח את הגבולות עד שכבר לא היו כאלה, וטשטש לחלוטין את הצדדים בין בידור למציאות.

דיברנו בהרחבה על הסדרה החדשה אודותיו ואודות ה-WWE בנטפליקס, הצדדים הרעים וגם הטובים של ההיאבקות החופשית - בפרק החדש של "לא כוחות" עם Tal Berman

וגם: אלעד מדמון, דין דוד והנבחרת, הליגה הגרועה בעולם (לא, לא ליגת העל) ומזל טוב לאגדת כדורגל ישראלית.

לינק להאזנה:
https://www.lokohot.com/

"תמיד אומרים 'אתה תמצא אהבה כאשר לא תחפש אותה' - אינייסטה מצא את התהילה כי הוא לא חיפש אותה".

לאחר שהפך לאחד השחקנים הגדולים בדורו ולאחד הקשרים החשובים בהיסטוריה, לאחר הסיבוב הארוך שעשה ביפן ובגיל 40 - יודיע היום אנדרס אינייסטה באופן רשמי על פרישה מכדורגל.

האיש ששיחק קודם כל בשביל החברים שלו על המגרש, החברים שלו מחוץ למגרש, החברים שלו שכבר אינם - האיש ששיחק בשביל הכדורגל הנכון והיפה.

כתבת הווידיאו כאן היא מ-2018, רגע לפני שעזב את ברצלונה ולמעשה פרש באופן לא רשמי. ותודה לדור הופמן על הציטוט כאן למעלה

הלילה של ה-11 בספטמבר 2015 היה מיוחד למדי.
בכל זאת – ככה זה כשקוראים לשחקן עם השם הארוך ביותר בהיסטוריה של ה-NBA, ולגמרי במקרה גם בעל החיוך הרחב אי פעם ב-NBA (ומחוצה לה), אל הבמה המרכזית של היכל התהילה בכדורסל.
דיקמבה מוטומבו מפולנדו מוקאמבה ז'אן-ז'ארקס וואטומבו. זהו שמו (טוב, האמת שזה רק הכינוי בין החבר'ה) של אחד השחקנים המיוחדים והצבעוניים בדור האחרון.
הנפיל (2.18 מטר) בעל ידי הענק והמרפקים המחודדים, בקלות יכול היה להיות עומס של קלישאות וסטריאוטיפים על הבחור האפריקאי ההוא שהגיע מקונגו (פעם זאיר), ועכשיו כולם ילמדו אותו כיצד להתנהג ולשחק כדורסל. "מנוט בול החדש", אם תרצו. וכל זה בתקופה עמוסה בתגיות שרק התחבאה מאחורי פוליטיקלי קורקט מאוס.
הרי הוא היה מעט גמלוני ובעל הליכה משונה. הקול הנמוך והלא כל כך ברור שלו היה מצחיק במקרה הטוב וקשה להבנה במקרה הרע (מישהו פעם צייץ: "אם משהו יקרה לעוגיפלצת, אשן בשקט בידיעה שיש לנו את דיקמבה"). גם החיוך שדבוק לו לפרצוף נתפש כנאיביות מוחלטת.
רק שכולם טעו – הוא היה הכל חוץ מסטריאוטיפ מהלך.
הוא היה מלא חן והומור, מרואיין נפלא, כוכב פרסומות, אהוב הקהל בכל קבוצה בה שיחק והכי חשוב – כדורסלן ענק. אחד משחקני ההגנה הגדולים בכל הזמנים. כן, כן. ארבע פעמים שחקן ההגנה של העונה, שש פעמים בחמישיות ההגנה, מקום שני בחסימות בכל הזמנים (לפני קארים, אחרי האקים. מקסים) והגעה לגמר ה-NBA עם פילדלפיה הבינונית של אלן אייברסון ב-2001.
רק שבדיוק כמו שמוטומבו הוא לא סטריאוטיפ של האפריקאי שעליו כולם חושבים, הוא גם לא בדיוק סטריאוטיפ של כדורסלן ה-NBA בדור הנוכחי. הוא הפך לאחד השגרירים הפעילים, הנלהבים והמוצלחים ביותר של אפריקה וכמעט בכל פעילות חברתית למען הקהילה.
הוא הקים עמותה שעוזרת לתנאי החיים בקונגו, בנה בית חולים, סייע לילדים נזקקים מהמעמד הנמוך בוושינגטון, זכה פעמיים בתואר האזרח למופת שמחלקת הליגה, הרים את נבחרת כדורסל הנשים של קונגו, ומהווה תומך ידוע ומוכר מזה שנים בספיישל אולימפיקס. אפילו זכה לתואר מיוחד מהנשיא ג'ורג' בוש ב-2007 על פועלו. וכל אלה מהווים רק רשימה חלקית – שגם היא ארוכה יותר מהשם המלא שלו.
לא סתם אנשים התאהבו בו. בגלל הכדורסל, בגלל הלב, בגלל החיוך ובגלל התנועה המפורסמת שביצע עם האצבע לכל מי שניסה להיכנס לצבע: "Not in my house". אחד השגרירים המוצליחם ביותר שתרמו להתפשטות הליגה ברחבי העולם, אחת הדמויות האהובות אי פעם.
אבל אם כל זה לא מספיק לכם, ועדיין תרצו לסכם לכדי תמונה אחת את כל מה שמסמל דיקמבה מוטומבו מפולנדו מוקאמבה וכו' וכו' (וכו') – אתם מוזמנים לחזור למאי 1994, לתמונה שמופיעה כאן למטה.
דנבר נאגטס שלו הפכה לראשונה אי פעם בתולדות הליגה שמהמקום השמיני הצליחה להדיח מדורגת ראשונה, הרבה הודות ל-31(!) חסימות בסדרה של מוטומבו. מיד עם הבאזר שקבע 2:3 על סיאטל החזקה של גארי פייטון ושון קמפ, הוא נשכב על הרצפה, החזיק את הכדור מעליו ופתח פה ענק – ספק צוחק, ספק בוכה.
תמונה שכולה רגש ואהבה. תמונה של בן אדם שהוא הרבה מעבר לסתם שחקן כדורסל. תמונה שכל כולה מוטומבו.
היום, הלך מוטומבו לעולמו לאחר מאבק במחלת הסרטן, והוא בן 58 בלבד. יהי זכרו, וחיוכו, ברוך

נסראללה מותקף בהפתעה בביירות

דריק רוז פרש מכדורסל.

זאת אומרת, תלוי על מי אתם מדברים. אם אתם חושבים על "דריק רוז", חיית המשחק הייחודית שרובנו זוכרים כגארד אקספולוסיבי שעלה כמו טיל בשמי הכדורסל ישר עד לפסגת הענף, והפך בגיל 22 ל-MVP הצעיר בתולדות ה-NBA ולפנים של הליגה – אז לא, אני לא מדבר עליו. הוא פרש כבר ב-2012.
אבל דריק רוז, האדם, הודיע היום על פרישה מכדורסל. וזה לא אותו דבר, זה לא אותו אדם.

אין שאלה גדולה יותר בעולם הספורט מאשר השאלה "מה היה קורה אם?". וספק אם יש שאלה גדולה יותר בעולם הכדורסל ב-15 השנה האחרונות, כמו "מה היה קורה אם דריק רוז לא היה נפצע?". פעם אחת, פעמיים, שלוש ועוד ועוד. ארבעה ניתוחי ברכיים ב-5 שנים שחיסלו לחלוטין את אחד הגארדים המהנים ביותר לצפייה במילניום הנוכחי.

אז אמנם היום לא פרש שחקן גדול כמו "דריק רוז" ההוא, אבל פרש אדם גדול יותר. כי לא צריך רק לחשוב "מה היה קורה אם לא היה נפצע", אלא מה היינו מפספסים "אם לא היה ממשיך?".

ובכן, לא היינו מקבלים את הסיפור השלם שהוא דריק רוז.

מ"דריק רוז" ההוא אפשר לזכור הרבה מהלכים עוצרי נשימה, אבל מדריק רוז שפרש היום אקח את אותו לילה בסוף אוקטובר 2018. כאשר היה רק "עוד שחקן" במינסוטה, אבל למשחק אחד החזיר את השעון לאחור. הוא ריחף, שלט במגרש, קלע שיא קריירה של 50 נק' כולל הסל החשוב והחסימה החשובה. בסיום, הוא השיל מעצמו את כל השאלות והתהיות, באמצעות דמעות מלוחות קטנות ובלתי פוסקות שרק חיכו לצאת - וזרמו החוצה.

הוא העניק לנו אפשרות לראות כי הניצחון הגדול של רוז זו לא העובדה שהוא יכול להראות ניצוצות מהעבר, אלא העובדה שהוא שם. משחק ומתחרה, נלחם בשדים של עצמו. ומנצח. כי גם "דריק רוז" וגם דריק רוז, ראויים להיכנס – שניהם – להיכל התהילה של הכדורסל

באחריות: זה היה אחד הפרקים הכי סוערים של "בשירות פוד מלכותו", על אחד המשחקים הכי סוערים שראיתי בשנים האחרונות.

היו פה כל כך הרבה אירועים, כל כך הרבה ענייני כדורגל שמשליכים על דברים שהם הרבה יותר מכדורגל - והיה תענוג לדבר על המשחק הזה במשך שעה ארוכה.

האזנה נעימה

https://linktr.ee/Sport1pod

קצת כמו המצב במדינה, גם ערן זהבי נמצא במצב של "אין ברירה".

אין ברירה לערן זהבי אלא להשלים את המצב בו הוא נמצא. עם מאמן חדש, עם סיטואציה שונה, עם כוכב צעיר חדש שתופס את מקומו.

אין ברירה לערן זהבי אלא להשלים עם כוחות הטבע, שגדולים וחזקים ממנו, ומכל אחד אחר. אין לו ברירה אלא להשלים עם תחילת הירידה, אחרי שנים ארוכות של עלייה, זו שהגיעה על לפסגות הגבוהות ביותר.

אין ברירה לנו להבין שיש יותר מדי גורמים שעושים מהסיפור הזה יותר רעש ממה שהוא באמת. שמנסים ליצור כותרות, כי זה חלק מהמשחק. כי הרי זה זהבי, וזו מכבי ת"א. להבין שלערן זהבי מותר להיות מתוסכל אם הוא לא משחק, או לא כובש.

אין ברירה לערן זהבי אלא להבין את העולם החדש. עולם בו כבר אין "נמני", ואוהדים מודעים יותר, מבינים יותר, ולא יילחמו או ישברו את הכלים - כמו בזמנו עם נמני - במה שעלול לפגוע בקבוצה.

אין ברירה לערן זהבי אלא לנסות ולמלא אחר הדברים שהוא בעצמו אמר. שהוא יהיה מנטור לשחקנים הצעירים, שהוא יהיה המנהיג בחדר ההלבשה וכשצריך גם בספסל, אבל ההשפעה שלו על המגרש תרד.

אין ברירה לערן זהבי אלא להבין שאולי זה המקום להיות סבלני, כמו שלא היה כל הקריירה. שבעונה עמוסה וסזיפית כמו שמחכה למכבי ת"א, הוא עוד ימצא את מקומו. לחכות לזמן שלו. יעלה לפעמים, יכבוש לפעמים, יציל לפעמים את המצב מהספסל.

אין ברירה לערן זהבי אלא להשלים עם העובדה כי אם הוא רוצה לשחק ולפתוח כל משחק, מכבי ת"א זה לא המקום עבורו כרגע. "החלום הוורוד" על מנהיג מבוגר שמנהיג קבוצה של צעירים, זה נחמד, ויכול להיות סיפור נפלא. אבל הרבה יותר ריאלי שנראה את זהבי עובר בינואר הקרוב למקום אחר, אולי בית"ר ירושלים, שם ייתנו לו להרגיש כמו מלך.

לערן זהבי יש עוד שנתיים-שלוש של כדורגל טוב והרבה שערים להעניק לנו. אבל אין ברירה, עבור כולנו, להבין שערן זהבי הוא לא אותו "ערן זהבי". מצד שני, הוא תמיד יישאר ערן זהבי.

על זהבי, משחק העונה באנגליה, הספורט בלבנון וטוטו סקילאצ'י הגדול שהלך לעולמו, דיברנו בפרק האחרון של "לא כוחות" עם Tal Berman

https://www.lokohot.com

הגאוניות היא בפשטות

ארלינד הולאנד הוא אואזיס, ולהפך.

כתבת וידיאו על החלוץ הנורבגי - ולא רק עליו - לפני המפגש הענק מול ארסנל (18:15, ספורט1).

ערך: אלעד שמשוביץ'

טוב, כל החבר'ה בטלגרם כאן מכירים את הנוהל. מגיע חג - אז יש מבצעים לחג.

על כל הספרים מסדרת "50 הגדולים". כולכם כבר מכירים איזה ספרים יש...

אז רק אגיד שבמיוחד עבורכם, מעבר להנחה שקיימת באתר, יש גם קוד קופון עם עוד איזה צ'ופר קטן...

קוד קופון: שרון

אז מי שמחפש מתנה נחמדה לחג, לעצמו, לחבר או בן משפחה - מוזמנים לבדוק בלינק

https://www.davidovitchtop50.co.il/

אני לא יודע בדיוק להסביר את הקסם סביב ירדן שועה. כמו שאני לא יודע להסביר למה הוא בשלב הזה של הקריירה "רק" בליגה שלנו, ולמה הוא "רק" בבית"ר ירושלים שלא נלחמת על אליפות.

זאת אומרת, אנחנו יודעים שזה בגלל הראש שלו, אבל מצד שני - זה אותו ראש שיוצר את המסירות הגאוניות, את הכדורגל שנראה כל כך לא מפה. אנחנו יודעים שזה משהו שטבוע בו שעוצר אותו, אבל גם הכישרון הנדיר נמצא עמוק בתוכו וגורם לנו להתפעל.

אני רוצה שירדן שועה יצליח, אבל אני לא רוצה שיעזוב את הליגה שלנו (אני גם לא בטוח שהוא יצליח במקום אחר). אני רוצה שירדן שועה ישחק ברמה הכי גבוהה, אבל מצד שני הוא כל כך מתאים לבית"ר הזו, של הטירוף, של ברק יצחקי.
פעם היו קוראים לשחקן כזה - "שווה לקנות עבורו כרטיס", היום זה הרבה מעבר לזה. אפילו "שווה לקנות עבורו את חבילת הערוצים" (גילוי נאות וזה...).
ירדן שועה הוא הדמות, השחקן, הסיפור הכי מרתק ומעניין שיש לנו בליגה.

ואנחנו צריכים יותר ממנו, צריכים יותר כמוהו.

על שועה, אבל גם על הולאנד, אמבפה, ניימאר, סיטי, מכבי נתניה ועופר ינאי, דיברנו בפרק החדש של "לא כוחות"

https://www.lokohot.com/

אם מישהו שואל למה מנור לא משודר כרגע

https://x.com/Sport1_Sport2/status/1834924557863457175?t=RNDaineew5NZWlkqTCBDfw&s=19

מלוא חופן הפרגונים לרונאלדו על 900 שערים בקריירה (אפילו מברמן), אין אכזבה (כי גם אין ציפייה) מנבחרת ישראל, פרשת הכדורגלניות והחתונה (והצביעות הגדולה סביבה), אלוף ארה"ב החדש בטניס (אפוף העננה) וגם סיפורו של משחק הכדורסל השנוי ביותר בהיסטוריה (תלוי מאיזה צד אתם מסתכלים עליו...).

פרק חדש של "לא כוחות", עמוס בסוגריים (וגם אחלה דיונים).

https://www.lokohot.com/

זה קצת מצחיק לומר את זה, אבל האנגלים הם הם לא המרכיב העיקרי בהצלחתה של הליגה *האנגלית* בעידן הפרמייר ליג.

דווקא הזרים, הפתיחות למאמנים, שחקנים וכספים מחוץ לממלכה, הם אלה שדחפו אותה להיות מה שהיא היום.

ובכל זאת, השחקנים האנגלים כבודם במקומם מונח. ובפרק החדש של בשירות פוד מלכותו דירגנו את 10 האנגלים בעידן הפרמייר ליג (על בסיס הצלחות ויכולת בליגה בלבד, בלי תוספות).

כמה שחקנים יש ממנצ'סטר יונייטד, כמה נכנסו מסיטי, מי גדול יותר - למפארד או ג'רארד, כמה שחקני הגנה נכנסו והאם וויין רוני הוא במקום הראשון?

https://linktr.ee/sport1pod

היו פה כמה בעבר ששאלו אותי האם עדיין ניתן להשיג את "אגדות דשא" המקורי, ולכולם אמרתי שלצערי הספר אזל...

השבוע מצאנו באחד המחסנים חבילה עם עוד כמה עותקים של הספר שיצא ב-2019. אז אם מישהו רוצה להשלים את הסדרה, או לצלול לנוסטלגיה של באג'יו, קאנטונה, בוסמן ואחרים - עכשיו זה אפשרי.

https://bit.ly/3XBDPEv