אם נחזור 5 וחצי שנים לאחור, מסתבר שהכתובת הייתה על הקיר. בינואר 2019 מוזגו רשת, עם מה שנקרא אז ערוץ עשר לכדי ערוץ אחד.
החיבור לא היה דבר טבעי מלכתכילה, שכן חוסר הזרמות כספים מבעלי המניות וההפסדים הכבדים שספגו הערוצים בעידן שאחרי פיצול ערוץ 2 - אילצו שני גופים בעלי קו שונה ותפיסה הפוכה לחלוטין - לאחד כוחות.
האחת, זכיינית חזקה שאחראית למותגי ריאליטי בולטים, והשנייה - חברת חדשות נישתית, עם מספרי רייטינג נמוכים, שהייתה קרובה מאוד להיסגר במהלך השנים.
מה שאנחנו רואים היום, 5 וחצי שנים לאחר מכן, הוא תוצאה של אותו הלחם מלאכותי. דרוקר וחודרוב, שמייצגים כמעט לחלוטין את עמדת עובדי חדשות 13 - מול רשת, או יותר נכון מול בעלי המניות ברשת, שכבר לא מוכנים לשתוק לאור מה שרואים מול עיניהם.
השתלטות מוחלטת של עיתונאים שכופים את עמדותיהם הפוליטיות על הציבור פעם אחר פעם, ואינם מעוניינים להשמיע ולשמוע צד נוסף. כל מי שהעז להשמיע אחד כזה (אילה חסון, צבי יחזקאלי, שרון גל, אברי גלעד) ישר הוגדר כשופר ומצא עצמו בחוץ.
ומה עושים אותם אנשים שרואים שהרייטינג ממשיך לרדת? זורקים את האחריות על נציגי הציבור בדריקטוריון, על המנכ״לית לשעבר שמאלוב ברקוביץ’, שאם רק תלך הביתה כל העסק יחזור מיד לתפקד.
אז מי יהיה הבא בתור להאשים? כנראה שזו בדיוק הסיבה שחודשיים לאחר עזיבתה של יוליה שמאלוב ברקוביץ’ - בערוץ עדיין לא מצאו לה מחליף.