2 הלכות ביום

הלכות להיום, יום הושענא רבה

ידוע שגמר דינו של האדם ביום הושענא רבה.
מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט.

ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה,

(והעידו משמו של מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שטוב לומר את התיקון הנדפס בספר "קריאי מועד" וכפי שכבר נהגו הספרדים בכל בתי הכנסיות שלהם. ובבית הכנסת של מרן זצ"ל, היה מנהגו לעמוד בעצמו ולדרוש בליל זה בדברי אגדה ומוסר, והיו הדברים שמחים כבשעת נתינתן בהר סיני.)

מנהג זה להשאר ערים כל הלילה, אינו חיוב מן הדין, ומי שאינו יכול לקיימו מחמת חולשה, או מפני שאין לו ציבור להיות איתם ולבדו אינו יכול להשאר ער, אין שמץ איסור בידו. רק ישתדל לעסוק בתורה בתחילת הלילה כפי כוחו, ובפרט בלימוד ספר דברים כולו, שבלילה הזה יש מעלה בלימוד ספר דברים..

כתב מרן רבינו יוסף חיים, בעל ספר בן איש חי, (בספרו סוד ישרים), שהנשים, גם כן יכולות להשאר ערות כל ליל הושענא רבה, כי תיקון ליל הושענא רבה שייך גם אליהן, כדין הגברים. (בשונה מליל שבועות, שכבר כתבנו שאל להן להשאר ערות). וכל אשה תעשה כחכמתה, שלא תתבטל מחמת הנהגה טובה זו, מהדבר העיקרי, והוא ההכנות לכבוד חג שמחת תורה. ועל כל פנים תוכל להשתדל מעט בקריאת תהלים וכדומה.


במנהג התפלות ביום "הושענא רבה", לאחר שמרבים בו בלימוד התורה ובתפילה. מקיפים את התיבה לאחר תפילת שחרית והלל, שבע פעמים, ומרבים בסליחות ובתחנונים, ומתפללים בו לגשמי ברכה, לפי שבחג הסוכות נדונים על המים (ראש השנה דף טז.). אולם מאחר ומדובר ביום חג, לכן אסור לומר "ויעבור ה' על פניו" כפי שאומרים בימים הנוראים. וכן כשהחזן אומר "רחמנא", לא עונים לו "בדיל ויעבור", אלא עונים "אמן" בלבד. (כן הורה מרן החיד"א. ספר חזון עובדיה על סוכות עמוד תלז).

אדם שאינו יכול לעשות את סדר ההקפות בציבור, יוכל לעשות כן בביתו (לקרוא את כל ההושענות), ויניח חמישה חומשי תורה או תנ"ך על כסא במרכז החדר, ויקיף אותו עם ארבעת המינים כמו שנוהגים בבתי הכנסת.

מנהג חבטת ערבה
נוהגים ביום הושענא רבה אחר תפלת מוסף, לקחת חמשה בדי ערבה, ולחבוט אותן בקרקע חמש פעמים. לקיים מנהג נביאים שנהגו כן. ויש כמה טעמים למנהג זה.

נוהגים לקחת חמשה בדי ערבה חדשים למנהג חבטת הערבה. ומי שאין לו אלא שלשה בדי ערבה, יוכל לצרף אליהן את שני בדי הערבה הקשורים עם הלולב, לאחר שיתיר אותן מהלולב, ויחברם אל שלשת הערבות שבידו.

ועל כל אדם לדאוג מראש לכך שיהיו לו חמישה בדי ערבה כדי שיוכל לקיים את המנהג. ואין צורך בציבור כדי לנהוג במנהג הזה, אלא גם כל יחיד צריך לקיימו, וירד מביתו כדי שימצא קרקע עולם (כמו גינה וכדומה, מקום שאינו מרוצף), ויקיים שם את מנהג חבטת הערבה.

דין ארבעת המינים לאחר ימי החג
הלולב ומיניו, לאחר חג הסוכות, שכבר נגמרה מצוותן, אין דינם כתשמישי קדושה, ומותר לזורקם. אבל לא ינהג בהם מנהג בזיון ולא ישליכם לאשפה , אלא יניחם בצד רשות הרבים.

שנים מקרא ואחד תרגום
ביום הושענא רבה יקרא פרשת וזאת הברכה שנים מקרא ואחד תרגום. ואם שכח לקרוא, יקרא בליל שמיני עצרת, או בבוקר השכם לפני התפלה.

סעיף ה
חֶשְׁבּוֹנוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁאִם לֹא יִכְתְּבֵם יִשְׁכָּחֵם, מֻתָּר לְכָתְבָם מִשּׁוּם דְּהָוֵי דָּבָר הָאָבֵד, וְכֵן מַה שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד מֻתָּר לִכְתֹּב אֲבָל שְׁאָר דָּבָר אָסוּר לִכְתֹּב, וְאִגֶּרֶת שְׁלוֹמִים שֶׁכּוֹתֵב אָדָם לַחֲבֵרוֹ, נוֹהֲגִין לִכְתֹּב בְּשִׁנּוּי קְצָת דְּהַיְנוּ שֶׁכּוֹתְבִין שׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה עֲקֻמָּה, וּלְכָל מַה שֶׁמֻּתָּר לִכְתֹּב מֻתָּר גַּם כֵּן לְתַקֵּן קֻלְמוֹס וּדְיוֹ.
ומִי שֶׁצָּרִיךְ לְמָעוֹת אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אֶלָּא שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ פֶּן לֹא יִמְצָא לִלְוֹת לְאַחַר הַמּוֹעֵד, וְהַמַּלְוֶה אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַלְווֹת לוֹ בְּלִי שְׁטָר, מֻתָּר לוֹ לִכְתֹּב אֶת הַשְּׁטָר.

סעיף ו
אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בְּחֹל הַמּוֹעֵד מִשּׁוּם דְּאֵין מְעָרְבִין שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה, אֲבָל מֻתָּר לְהַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת מִשְׁתֶּה לִבְרִית מִילָה וּלְפִדְיוֹן הַבֵּן, גַּם מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מִשְׁתֶּה לִכְתִיבַת תְּנָאִים.
ומֻתָּר לִשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים וַאֲפִלּוּ יִשְׂרְאֵלִים שֶׁיַּעֲשׂוּ מְלַאכְתּוֹ לְאַחַר הַמּוֹעֵד.
ופשוט שמֻתָּר לָלֶכֶת חוּץ לַתְּחוּם בֵּין בְּרַגְלָיו בֵּין בְּקָרוֹן בֵּין רָכוּב.
ואֵין מוֹשִׁיבִין תַּרְנְגֹלֶת עַל בֵּיצִים לְגַדֵּל אֶפְרוֹחִים, וְאִם הוֹשִׁיבָהּ קֹדֶם הַמּוֹעֵד וּבָרְחָה, אִם הוּא בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים לַבְּרִיחָה מֻתָּר לְהַחְזִירָהּ, אֲבָל לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים אָסוּר לְהַחְזִירָהּ אֲפִלּוּ יֻפְסְדוּ הַבֵּיצִים, וּלְהוֹשִׁיב אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ אֲפִלּוּ תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים אָסוּר.

סעיף ג

אֲפִלּוּ מְלָאכוֹת הַמֻּתָּרוֹת כגון לקטוף ירקות לצורך אכילה במועד אָסוּר לַעֲשׂוֹתָן בִּשְׁבִיל אֵינוֹ יְהוּדִי. לפיכך יזהר שלא לעשות בעבור הגוי רוב המלאכות האסורות בשבת ואפילו מעשה הדיוט אסור ואפילו לצורך המועד אסור ויש מיעוט מלאכות מותרות וישאל לחכם


סעיף ד

אָסוּר לְגַלֵּחַ בְּחֹל הַמּוֹעֵד אֲפִלּוּ גִּלַּח אֶת עַצְמוֹ גַּם בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֶלָּא מִי שֶׁיָּצָא מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וַאֲפִלּוּ יָצָא בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ פְּנַאי לְגַלֵּחַ אָז.
וְלִקְצֹץ הַצִּפָּרְנַיִם גַּם כֵּן אָסוּר.
ואָסוּר לְכַבֵּס שׁוּם דָּבָר אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אֶלָּא אִם לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן לְכַבֵּס קֹדֶם יוֹם טוֹב, וְכֵן מִטְפָּחוֹת שֶׁמְּלַפְּפִין בָּהֶן אֶת הַתִּינוֹקוֹת (חִתּוּלִים), כֵּיוָן שֶׁמַּשְׁתִּינִים תָּדִיר וּצְרִיכִין לָהֶם הַרְבֵּה מֻתָּר לְכַבְּסָן, וְיִזָּהֲרוּ לְכַבְּסָן בְּצִינְעָא.

דִּינֵי חֹל הַמּוֹעֵד


סעיף א

חֹל הַמּוֹעֵד אָסוּר בִּקְצָת מְלָאכוֹת וּמֻתָּר בִּקְצָתָן, דְּהַיְנוּ כָּל מַה שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה לְחֹל הַמּוֹעֵד אוֹ לְיוֹם טוֹב, וְכֵן מְלָאכָה בְדָבָר הָאָבֵד, דְּהַיְנוּ שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂנָּה יָבֹא לִידֵי הֶפְסֵד מֻתָּר לַעֲשׂוֹתָהּ, וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בְּחֹל הַמּוֹעֵד מְלָאכָה הָאֲסוּרָה, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמְּחַלֵּל אֶת חֹל הַמּוֹעֵד כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.
ועוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמְּבַזֶּה אֶת חֹל הַמּוֹעֵד, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֵין לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא, וְהַמְּבַזֶּה הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מְכַבְּדוֹ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּבִכְסוּת, וְלָכֵן כָּל אָדָם חַיָּב לְכַבְּדוֹ כְּפִי כֹחוֹ וְלִלְבֹּשׁ בְּגָדִים מְכֻבָּדִים.

סעיף ב

מְלֶאכֶת דָּבָר הָאָבֵד יָכוֹל לֵעָשׂוֹת גַּם עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל אַחֵר אֲפִלּוּ בְּשָׂכָר, אֲבָל מַה שֶׁאֵינוֹ דָּבָר הָאָבֵד אֶלָּא שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אֵין לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל אַחֵר בְּשָׂכָר אֶלָּא עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי וְאִם אֵינוֹ מוֹצֵא אֵינוֹ יְהוּדִי וְגַם בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, מֻתָּר אֲפִלּוּ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל בְּשָׂכָר.
והָא דְּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת דָּבָר הָאָבֵד, זֶהוּ דַּוְקָא אִם לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ קֹדֶם יוֹם טוֹב, אֲבָל אִם הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ קֹדֶם יוֹם טוֹב, וְהִנִּיחוֹ עַד חֹל הַמּוֹעֵד אָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּחֹל הַמּוֹעֵד.

סעיף ג

בְּכָל יְמֵי הֶחָג לְאַחַר תְּפִלַת מוּסָף, נוֹהֲגִים לְהַעֲלוֹת סֵפֶר-תּוֹרָה עַל הַבִּימָה, וּמַנִּיחִין אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ פָּתוּחַ עַד לְאַחַר אֲמִירַת הַהוֹשַׁעְנוֹת, שֶׁאָז מַחֲזִירִין אֶת סֵפֶר-הַתּוֹרָה. וְכָל מִי שֶׁיֶשׁ לוֹ אֶתְרוֹג וְלוּלָב, מַקִּיף אֶת הַבִּימָה שֶׁעָלֶיהָ סֵפֶר-הַתּוֹרָה בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַהוֹשַׁעְנוֹת. בְּכָל יוֹם, מַקִּיפִין פַּעַם אֶחָת. וּבַיוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁהוּא הוֹשַעְנָא רַבָּה, מוֹצִיאִין אֶת כָּל סִפְרֵי הַתּוֹרָה וּמַעֲלִין אוֹתָן עַל הַבִּימָה, וּמַקִּיפִין ֹשֶבַע פְּעָמִים, זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ, שֶׁבְּכָל יוֹם הָיוּ מַקִיפִין אֶת הַמִּזְבֵחַ פַּעַם אַחַת, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁבַע פְּעָמִים. הַהַקָּפוֹת צְרִיכוֹת לִהְיוֹת לְצַד יָמִין. וּלְפִי שֶׁסֵּפֶר-הַתּוֹרָה עַל הַבִּימָה, וְכָל הַצִבּוּר צְרִיכִין לַהֲפֹךְ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי סֵפֶר-הַתּוֹרָה שֶׁעַל הַבִּימָה קֹדֶם ֹשֶיַתְחִילוּ לְהַקִּיף, וְאָז הֲוֵי צָפוֹן, יָמִין ֹשֶלָּהֶם, לָכֵן מַקִּיפִין דֶרֶךְ צָפוֹן. כָּל מִי שֶׁיֶשׁ לוֹ אֶתְרוֹג וְלוּלָב וְאֵינוֹ מַקִּיף, רָעָה הוּא עוֹשֶׂה. בִּקְצָת מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִין בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּה וּבְשִׂמְחַת תּוֹרָה, שֶׁלְּאַחַר שֶהוֹצִיאוּ אֶת כָּל סִפְרֵי-הַתּוֹרָה מִן אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, מַעֲמִידִין לְתוֹכוֹ נֵר דּוֹלֵק, - לְרַמֵּז תּוֹרָה אוֹר, שֶׁכְּשֶׁאֵין שָם תּוֹרָה, צְרִיכִין לְאוֹר אַחֵר. וְאֵין זֶה מִנְהָג יָפֶה, וְיֵשׁ לְבַטְּלוֹ, כִּי אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ תַּשְׁמִישׁ חֹל, אֲפִלּוּ לְפִי שָׁעָה


סעיף ד

הֲדַס שֶׂל מִצְוָה, אָסוּר לְהָרִיחַ בּוֹ בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג, אֲפִילוּ בְּשַׁבָּת. אֲבָל בְּאֶתְרוֹג, מֻתָּר לְהָרִיחַ בּוֹ בְּשַּׁבָּת, וּמְבָרְכִין עָלָיו, הַנוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בַּפֵּרוֹת. וּבִשְׁאָר יְמֵי הֶחָג, אֵין לְהָרִיחַ בּוֹ אֲפִילוּ שֶׁלֹא בִשְׁעַת נְטִילָתוֹ לָצֵאת בּוֹ, מִשׁוּם דְּיֵשׁ סָפֵק בְּרָכָה. הַלּוּלָב, אָסוּר לְטַלְטְלוֹ בַשַׁבָּת אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ וּמְקוֹמוֹ, מִשׁוּם דַּהֲוֵי מֻקְצֶה. אֲבָל הָאֶתְרוֹג, כֵּיוָן שֶׁיְכוֹלִין לְהָרִיחַ בּוֹ, אֵינוֹ מֻקְצֶה, וּמֻתָּר לְטַלְטְלוֹ. וּמֻתָּר לִתְּנוֹ לְתוֹךְ הַמּוֹכִין שֶׁהָיָה בָּהֶם קֹדֶם יוֹם טוֹב, שֶׁכְּבָר קָלְטוּ הָרֵיחַ. אֲבָל לֹא יִתְּנֶנוּ לְתוֹךְ מוֹכִין חֲדָשִׂים אוֹ לְבֶגֶד, מִשׁוּם דְּמוֹלִיד רֵיחָא

הלכות לולב

הלכה א

נוֹטֵל אֶת הַלּוּלָב עִם הָאִגּוּד וְשִׁדְרַת הַלּוּלָב כְּנֶגֶד פָּנָיו בִּימִינוֹ, וְאֶת הָאֶתְרוֹג בִּשְׂמֹאלוֹ. וְכֵיוָן שֶׁבְּכָל הַמִּצְוֹת צְרִיכִין לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן קֹדֶם עֲשִׂיָּתָן, וְגַם הָאֶתְרוֹג צְרִיכִין לְהַחֲזִיק דֶּרֶךְ גְּדִילָתוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהָעֹקֶץ שֶׁבּוֹ נֶחְתַּךְ מִן הָאִילָן יִהְיֶה לְמַטָּה, וְהַשּׁוֹשַׁנְתָּא לְמַעְלָה, עַל כֵּן כְּשֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת הָאֶתְרוֹג קֹדֶם שֶׁמְבָרֵךְ, יִטְּלֵהוּ בְּהִפּוּךְ, הָעֹקֶץ לְמַעְלָה וְהַשּׁוֹשַׁנְתָּא לְמַטָּה, שֶׁלֹא יֵצֵא בוֹ. וּמְבָרֵךְ מְעֻמָד עַל נְטִילַת לוּלָב. - לְפִי שֶׁהַלּוּלָב גָּבוֹהַּ מִכֻּלָן, חָשׁוּב הוּא וְנִקְרֵאת כָּל הָאֲגוּדָּה עַל שְׁמוֹ. וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מְבָרֵךְ גַּם שֶׁהֶחֱיָנוּ. וְאִם חָל הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בַּשַּׁבָּת, שֶׁאֵין נוֹטְלִין בּוֹ לוּלָב, אֲזַי מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי. וּמְנַעְנֵעַ לְאַרְבַּע רוּחוֹת כַּסֵּדֶר הַזֶּה, מִזְרָח, דָּרוֹם, מַעֲרָב, צָפוֹן, מַעְלָה, מָטָּה. וְכֵן בַּנִעְנוּעִים שֶׁבַּהַלֵּל, וְכֵן בַּהַקָּפָה, יִזָּהֵר לְקָרֵב אֶת הָאֶתְרוֹג אֶל הַלּוּלָב, שֶׁלֹא יִהְיֶה פֵּרוּד בֵּינֵיהֶם. אִם הִפֵּךְ וְנָטַל אֶת הָאֶתְרוֹג בַּיָּמִין וְאֶת הַלּוּלָב בַּשְׂמֹאל, יַחֲזוֹר וְיִטְלֵם בְּלֹא בְּרָכָה.
אבל אִטֵּר, נוֹטֵל אֶת הַלּוּלָב בִּימִינוֹ שֶׁהִיא שְׂמֹאל כָּל אָדָם, (בידו השמאלית) וְאֶת הָאֶתְרוֹג (בידו הימנית שנחשבת ליד שמאלו) בִּשְׂמאֹלוֹ. וְאִם הִפֵּךְ, חוֹזֵר וְנוֹטְלֵם בְּלֹא בְּרָכָה. וּמִי שֶׁהוּא שׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו, הֲרֵי הוּא כְּכָל אָדָם
ואם הוא נוהג להניח תפילין גם בחול המועד נָכון שֶׁיַחֲלֹץ אֶת הַתְּפִלִּין קֹדֶם נְטִילַת לוּלָב. וּלְכָל-הַפָּחוֹת יָסִיר אֶת הָרְצוּעָה מֵעַל יָדוֹ, שֶׁלֹא תְהֵא חֲצִיצָה. גַּם נָכוֹן לְהָסִיר הַטַּבָּעוֹת שֶׁבְּאֶצְבְּעוֹתָיו



סעיף ב

סֵדֶר הַנִעְנוּעִים בַּהַלֵּל, יעשה כל אחד כמנהגו או כמנהג קהלו. ומנהג רוב הקהילות כָּךְ הֵם: בְּהוֹדוּ יֵשׁ שֵׁשׁ תֵּבוֹת חוּץ מִן הַשֵּׁם, וִינַעְנַע בְּכָל תֵּבָה לְרוּחַ אֶחָד, וּבַשֵּׁם לֹא יְנַעְנֵע. בְּהוֹדוּ, לַמִּזְרָח, כִּי, לַדָּרוֹם, טוֹב, לְמַּעֲרָב. כִּי לַצָפוֹן. לְעוֹלָם, לְמָעְלָה. חַסְדּוֹ, לְמָטָּה. שְׁלִיחַ-הַצִבּוּר אֵינוֹ מְנַעְנֵעַ אֶלָּא בְּהוֹדוּ וּבְיֹאמַר נָא-יִשְׂרָאֵל. וְהַצִּבּוּר, בְּכָל פַּעַם שֶׁאוֹמְרִים הוֹדוּ. וּבְאָנָּא שְׁלִיחַ-הַצִּבּוּר גַּם הַצִּבּוּר, מְנַעְנְעִים רַק בְּאָנָּא ה' הוֹשִׁיעָא-נָּא. וְכֵיוָן שֶׁמִּלְּבַד הַשֵּׁם יֵשׁ בּוֹ שָׁלֹש תֵּבוֹת, מְנַעְנְעִים בְּכָל תֵּבָה לִשְׁתֵּי רוּחוֹת. וּבְהוֹדוּ שֶׁבְּסוֹף הַלֵּל גַּם כֵּן מְנַעְנִעִים שְׁלִיחַ-הַצִּבּוּר וְהַצִּבּוּר. כְּשֶׁמְּנַעְנֵעַ לְמַטָּה, יַשְׁפִּיל רַק יָדָיו לְמַטָּה, וְהַלּוּלָב עִם שְׁאָר הַמִּינִים יִשָּׁאֲרוּ כְּדֶרֶךְ גְּדִילָתָן. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין שֶׁמְּהַפְּכִין אֶת הַלּוּלָב לְצַד מָטָּה. וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִן הַמִּנְהָג במקומו.
ואֵינוֹ צָרִיךְ לַהֲפֹךְ פָּנָיו לַצַּד שֶׁהוּא מְנַעְנֵעַ, רַק רֹאשׁ הַלּוּלָב יַטֶּה. וְהַנִּעְנוּעַ אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיִהְיֶה בְּחֹזֶק, אֶלָּא כִּסְכּוּס מְעַט כְּדֵי שֶׁיִּתְנַעְנְעוּ הֶעָלִין, סַגֵּי.
ואָסוּר לֶאֱכֹל קֹדֶם נְטִילַת לוּלָב. וּמִי שֶׁהוּא בַדֶּרֶךְ וּמְצַפֶּה שֶׁיָבוֹא לְמָקוֹם שֶׁיֵשׁ שָׁם אֶתְרוֹג וְלוּלָב, וְכֵן הַדָּרִים בְּיִשׁוּבִים וּמְשַׁלְחִים לָהֶם אֶתְרוֹג וְלוּלָב, צְרִיכִין לְהַמְתִּין עַד חֲצוֹת וְלֹא יוֹתֵר, כִּי אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם טוֹב וּבְחֹל-הַמּוֹעֵד, יוֹתֵר. וּמִי שֶׁחָלַשׁ לִבּוֹ לְהַמְתִּין עַד חֲצוֹת הַיוֹם, יָכוֹל לִטְעוֹם אֵיזֶה דָבָר קֹדֶם. אֲבָל מִי שֶׁאֵין לִבּוֹ חַלָּשׁ יֵשׁ לוֹ לְהַחְמִיר אֲפִלוּ בִטְעִימָה
וטוב שגם נשים יינענו הלולב לפיכך תבקש מבעלה או אביה או אחיה או בנה שיתן לה לנענע הלולב. בנות עדות המזרח נוהגות שלא לברך ובנות עדת אשכנז מברכות על נטילת לולב ותסיר הטבעות שלא תהא חציצה בין ידיה לבין המינים
ואם לא לקחה לולב עד שקיבלה שבת הפסידה המצווה ולא תנענע

סעיף ז

מֻתָּר לַעֲשֹוֹת סֻכָּה בְּחֹל-הַמּוֹעֵד.
ויש להזכיר לבעלי הבתים שעֲצֵי סֻכָּה, בֵּין מֵהַדְּפָנוֹת בֵּין מֵהַסְּכָךְ, אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה עַד לְאַחַר שִׂמְחַת תּוֹרָה, כֵיוָן שֶהֻקְצוּ לַמִּצְוָה. וַאֲפִלּוּ לִטֹּל מֵהֶם קֵיסָם לַחֲצֹץ שִׁנָּיו, אָסוּר. וַאֲפִלּוּ אִם נָפְלוּ, אֲסוּרִין, וְלָא מַהֲנֵי בְּהוּ תְּנָאי. וְאִם חָל שִֹמְחַת-תּוֹרָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אֲסוּרִין גַּם בַּשַׁבָּת. וְכֵן נוֹיֵי סֻכָּה אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה אֲפִלּוּ אִם נָפְלוּ. וְכֵיוָן שֶאֲסוּרִין בַּהֲנָאָה, לָכֵן בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם-טוֹב, אֲסוּרִין בְּטִלְטוּל מִשׁוּם מֻקְצֶה. וּמִכָּל מָקוֹם אֶתְרוֹג הַתָּלוּי בַּסֻּכָּה לְנוֹי, מֻתָּר לְהָרִיחַ בּוֹ, דְּלֹא הֻקְצָה מֵרֵיחַ. וּבַנּוֹי הַתָּלוּי בַּסְּכָךְ, נוֹהֲגִין שֶאֲפִלּוּ תְנַאי לָא מַהֲנֵי. אֲבָל בַנּוֹי הַתָּלוּי בַּדְּפָנוֹת, מַהֲנֵי תְּנָאי. וְהַסְדִינִין הַמְצֻיָרִים שֶׁתְּלוּיִים בַּסֻּכָּה לְנוֹי, נוֹהֲגִין לְטַלְטְלָן, שֶׁלֹּא יִתְקַלְקְלוּ מִן הַגְשָׁמִים, וַאֲפִלּוּ לֹא הִתְנָה בְּפֵרוּשׁ, כִּי מִסְּתָמָא מִתְּחִלָּה אַדַּעְתָּא דְהָכִי תְּלָאָן. וּמִכָּל מָקוֹם טוֹב לְהַתְנוֹת תְּחִלָּה בְּפֵרוּשׁ, דְהַיְנוּ קֹדֶם בֵּין-הַשְׁמָשׁוֹת הָרִאשוֹן יַעֲמֹד ֹשָם וְיֹאמַר, אֲנִי מַתְנֶה שֶׁאֱהֵא מֻתָּר לֶאֱכֹל וּלְהִֹשְתַּמֵּשׁ בְּנוֹי סֻכָּה זוֹ מָתַי ֹשֶאֶרְצֶה. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר בְּנוֹי סֻכָּה אֲשֶׁר בְּדַעְתּוֹ לִטְּלוֹ בְתוךְ יוֹם-טוֹב, שֶלֹּא לְקָשְׁרוֹ בְקֶשֶׁר, אֶלָּא בַעֲנִיבָה -


סעיף ח

גַּם לְאַחַר הֶחָג, כְּשֶסָּתַר אֶת הַסֻּכָּה, לֹא יִפְסַע עַל הָעֵצִים, וְלֹא יִִשְתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְדָבָר מְגֻנֶּה, מִשׁוּם דְּתַשְׁמִישֵׁי מִצְוָה נִינְהוּ, כְּמוֹ צִיצִית.

סעיף ה

אֲכִילָה בַּסֻּכָּה בַּלַיְלָה הָרִאשׁוֹן הִיא חוֹבָה, שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה פַּת לְכָל-הַפָּחוֹת כַּזָּיִת. וַאֲפִלּוּ מִצְטַעֵר, חַיָב לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה. וְאִם יוֹרְדִים גְּשָׁמִים - עַיֵן לְקַמָּן סָּעִיף ט, אִם מְדַמֶּה שֶׁיִפָּסְקוּ לְאַחַר שָׁעָה אוֹ שְׁתֵּי שָׁעוֹת, יַמְתִּין וְאַחַר כָּךְ יְקַדֵּשׁ וְיֹאכַל בַּסֻּכָּה כָּרָאוּי. וְאִם רוֹאֶה שֶׁלֹּא יִפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, אוֹ שֶׁהִמְתִּין וְלֹא פָסְקוּ, מְקַדֵּשׁ בַּסֻּכָּה וּמְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ, וּמְכַוֵּן בְּשֶׁהֶחֱיָנוּ גַּם עַל הַסֻּכָּה, אֲבָל אֵינוֹ מְבָרֵךְ לֵישֵׁב בַּסֻכָּה. וְנוֹטֵל יָדָיו וּמְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא, וְאוֹכֵל ֹשָם כְּזַיִת פַּת בְּלִי הֶפְסֵק, וְהוֹלֵךְ לְתוֹךְ הַבַּיִת וְגוֹמֵר סְעוּדָתוֹ. וְיֶשׁ לוֹ לְכַוֵּן בִּשְׁעַת נְטִילַת יָדַיִם וּבִשְׁעַת בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא, שֶׁדַּעְתּוֹ לֶאֱכֹל גַּם בַּבָּיִת - עַיֵן לְעֵיל סִימָן מב סָעִיף יט, כא. וְאִם פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים קֹדֶם שֶׁבֵּרַךְ בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן, הוֹלֵךְ שׁוּב לְתוֹךְ הַסֻּכָּה וּמְבָרֵךְ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה, וְאוֹכֵל קְצָת יוֹתֵר מִכַּבֵּיצָה פַּת, וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן. וְאִם פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים לְאַחַר שֶׁבֵּרַךְ בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן, הוֹלֵךְ גַם כֵּן לְתוֹךְ הַסֻּכָּה, וְנוֹטֵל יָדָיו שֵׁנִית, וְאוֹכֵל יוֹתֵר מִכַּבֵּיצָה פַּת בְּבִרְכַּת לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה, וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן. אִם בְּסֻכָּה שֶׁלּוֹ אַף לְאַחַר ֹשֶפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים עֲדַיִן הַמַּיִם מְטַפְטְפִין מִן הַסְּכָךְ, וְיֵשׁ בִּשְׁכוּנָתוֹ סֻכָּה שֶׁהָיְתָה מְסֻגֶרֶת בְּגַג, וּלְאַחַר הַגְּשָׁמִים נִפְתְּחָה, יֵלֵךְ שָׁמָּה וְיֹאכַל פִּתּוֹ בְּטוּב לֵבָב


סעיף ו

עַרְבִית, כְּשֶׁבָּא מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת, נִכְנָס לַסֻּכָּה וּמְקַדֵּשׁ מִיָּד, רַק לֹא יְקַדֵּשׁ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא וַדַּאי לָיְלָה. וּכְשֶׁהוּא מְבָרֵךְ בַקִּדּוּשׁ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה, יְכַוֵּן לִפְטֹר בִּבְרָכָה זוֹ, סְעוּדָה זוֹ וְגַם הַשֵּׁנָה וֹּשְאָר צְרָכָיו שֶיַעֲשֶׂה בַּסֻּכָּה, עַד הַקִדּוֹּש שֶׁבְּיּום הַמָּחֳרָת. וּבְבִרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ יְכַוֵן, שֶׁהוּא מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל הֶחָג וְגַם עַל הַסֻּכָּה. וְלָכֵן בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן מְבָרְכִין תְּחִלָּה לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה וְאַחַר כָּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ, שֶׁתְּהֵא בִּרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ גַּם עַל הַסֻּכָּה. וּבַלַּיְלָה הַשֵׁנִי(בחו"ל ביו"ט שני של גלויות) מְבָרֵךְ תְּחִלָּה שֶׁהֶחֱיָנוּ, וְאַחַר כָּךְ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה
וכְּשֶׁאוֹכְלִים כַּמָּה בַּעֲלֵי-בָּתִּים בְּסֻכָּה אַחַת, (כמו בבית מלון) וְיֵשׁ שָׁם גַּם הַנָשִׁים וּשְׁאָר בְּנֵי בַיִת שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁמֹעַ הֵיטֵב אֶת הַקִּדּוּשׁ לָצֵאת בּוֹ, אִם יְקַדְּשׁוּ כָּל בַּעֲלֵי הַבָּתִּים בְּיַחַד, תְּרֵי קָלֵי לָא מִשְׁתָּמְעֵי, וְלֹא יִשְׂמְעוּ הֵיטֵב אֶת הַקִּדּוֹּש. עַל כֵּן טוֹב יוֹתֵר ֹשֶיְקַדְּשׁוּ בָּזֶה אַחַר זֶה. וְאִם מְקַדְּשִׁין בְּיַחַד, כְּגוֹן אִם אֵין שָׁם מִי שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת בִּשְׁמִיעַת קִידּוּשׁ, אִם קָדַם אֶחָד וְסִיֵם בִּרְכַּת בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן אוֹ בְּרָכָה אַחֶרֶת, וְאַחַר כָּךְ סִיֵם חֲבֵרוֹ, אֵין לְהָרִאשׁוֹן לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר בִּרְכַּת חֲבֵרוֹ, מִֹשּוּם דְּאָמֵן, הֲוֵי הֶפְסֵק בֵּין בִּרְכַּת בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן לַשְּׁתִיָה. וְהָעוֹלָם נוֹהֲגִים לְהַמְתִּין זֶה עַל זֶה וְעוֹנִין אָמֵן, וְזֶהוּ שֶׁלֹּא כַדִּין, אֶלָּא יֵשׁ לָהֶם לוֹמַר הַכֹּל בְּיָחַד

הלכה ג

עֶרֶב סֻכּוֹת לְאַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם לֹא יֹאכַל פַּת, כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל בַּסֻּכָּה לְתֵאָבוֹן. וְיֵשׁ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה בְּעֶרֶב סֻכּוֹת.


הלכה ד

כְּתִיב, בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, פֵּרוּשׁ, תָּדוּרוּ בַּסֻּכּוֹת. אָמְרָה תוֹרָה, שֶׁיָדּוּר בַּסֻּכָּה שִׁבְעַת יָמִים. כְּמוֹ שֶׁהוּא דָר בְּבֵיתוֹ כָּל הַשָּׁנָה, כֵּן תְּהֵא עַתָּה עִקַּר-דִּירָתוֹ בַּסֻּכָּה, שֶׁיַכְנִיס לְתוֹכָהּ כֵּלָיו הַנָּאִים וּמַצָּעוֹת הַנָּאוֹת, וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְלוֹמֵד וּמְטַיֵל וְיָשֵׁן בַּסֻּכָּה. וַאֲפִלּוּ אִם מְסַפֵּר עִם חֲבֵרוֹ, יְסַפֵּר בַּסֻּכָּה. וְכֵן אִם מִתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת, יִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה. כְּתִיב, לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְלָכֵן צְרִיכִין לְכַוֵּן בִּישִׁיבַת הַסֻּכָּה, שֶצִּוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לֵישֵׁב בַּסֻכָּה זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. וְסֻכּוֹת אֵלוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי, נֶחְלְקוּ בָּהֶם תַּנָּאִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הֵמָּה עַנְנֵי הַכָּבוֹד, שֶׁהִקִּיף בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּך-הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ, לְבַל יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, סֻכּוֹת מַמָּשׁ, שֶׁעָשׂוּ לָהֶם בִּשְׁעַת חֲנִיָתָן מִפְּנֵי הַחַמָּה. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁיָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, לֹא צִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת הַסֻּכָּה בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן, לְפִי שֶׁהוּא הַתְחָלַת יְמוֹת הַקַּיִץ, וְדֶרֶךְ כָּל אָדָם לַעֲשׂוֹת אָז סֻכָּה לְצֵל, וְלֹא הָיְתָה נִכֶּרֶת שֶׁהִיא בְּמִצְוַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. לָכֵן צִוָּה אוֹתָנוּ לַעֲשׂוֹתָהּ בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, שֶׁהוּא זְמַן הַגְשָׁמִים, וְדֶרֶךְ כָּל אָדָם לָצֵאת מִסֻּכָּתוֹ וְלֵישֵׁב בְּבֵיתוֹ. וַאֲנַחְנוּ יוֹצְאִין מִן הַבַּיִת לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה, בָּזֶה יֵרָאֶה לַכֹּל, כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹתָהּ.
וצָרִיךְ לְהַחֲזִיק אֶת הַסֻּכָּה בְּכָבוֹד, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִצְוֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו. וְלָכֵן לֹא יַכְנִיס לְתוֹכָה כֵּלִים שֶׁאֵינָם מְכֻבָּדִים, כְּגוֹן קְדֵרוֹת, וְכַד שֶׁשּׁוֹאֲבִים בּוֹ מַיִם, וְכֵלִים ֹשֶמַּשְׁהִים בָּהֶם קֶמַח, וַעֲרֵבָה וְיוֹרָה וּמַחֲבַת וּמַכְתֶּשֶׁת וְכַיּוֹצֵא בָהֶן. וְגַם הַקְּעָרוֹת, לְאַחַר הָאֲכִילָה צָרִיךְ לְהוֹצִיאָן לַחוּץ. אֲבָל כְּלֵי שְׁתִיָה, יִהְיוּ בַּסֻּכָה. וְנוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס לְתוֹכָהּ נֵר ֹשֶל חֶרֶס, מִשׁוּם דְמָאִיס. וְכֵן לֹא יַעֲשֶׂה בָּהּ תַּשְׁמִישׁ בָּזוּי, כְּגוֹן שְׁטִיפַת קְדֵרוֹת וּקְעָרוֹת. אֲבָל כּוֹסוֹת, מֻתָּר לִשְׁטֹף. וְכָלֹ-שֶׁכֵּן דְּאָסוּר לְהַשְׁתִּין בָּהּ, אֲפִלּוּ לְתוֹךְ כֶּלִי, אַף-עַל-פִּי שֶעוֹשֶׂה כֵן בְּתוךְ בֵּיתוֹ. אֲבָל תַּשְׁמִישׁ-הַמִּטָּה, מֻתָּר בַּסֻּכָּה, שֶׁהֲרֵי עִקַּר מִצְוָתָהּ אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. אִם הִכְנִיס לְתוֹכָהּ כֵּלִים בְּזוּיִים, אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בְּכָךְ. אַךְ בְּשָׁעָה שֶהֵם בָּהּ, אֵין לְבָרֵךְ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה, עַד שֶׁיּוֹצִיאוּם

הלכות סוכה


סעיף א

מִצְוָה לִבְנוֹת הַסֻכָּה מִיָד בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחַר יוֹם-הַכִּפּוּרִים, וַאֲפִלּוּ הוּא עֶרֶב שַׁבָּת, דְּמִצְוָה הַבָּאָה לְיָדוֹ אַל יַחְמִיצֶנָּה. וְיִבְחַר מָקוֹם נָקִי לְהַעֲמִידָה שָׁם. וּמִצְוָה עַל כָּל אָדָם שֶׁיַעֲסֹק בְּעַצְמוֹ בַּעֲשִׂיַת הַסֻּכָּה וּבְהַנָּחַת הַסְּכָךְ. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא אָדָם נִכְבָּד, זֶה כְּבוֹדוֹ, שֶעוֹסֵק בְּעַצְמוֹ בַּמִּצְוָה. וּמִן הָרָאוּי הָיָה לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל עֲשִׂיַת הַסֻּכָּה, אֶלָּא שֶׁאָנוּ סוֹמְכִין עַל שֶׁהֶחֱיָנוּ שֶׁאוֹמְרִים בַקִּדּוּשׁ. וִיהַדֵּר לְיַפּוֹת אֶת הַסֻּכָּה וּלְהַנְאוֹתָהּ בְּכֵלִים נָאִים וּמַצָּעוֹת נָאוֹת כְּפִי כֹחוֹ


סעיף ב

בְּעִנְיַן דָּפְנוֹת הַסֻּכָּה, יֵשׁ הַרְבֵּה חִלּוּקֵי דִינִים, וְאֵין הַכֹּל בְּקִיאִים. עַל כֵּן צְרִיכִין לַעֲשֹוֹת דְּפָנוֹת שְׁלֵמוֹת וַחֲזָקוֹת, שֶׁלֹּא יְהֵא הָרוּח מֵנִיעַ אוֹתָן, וְגַם שֶׁלֹּא יְכַבֶּה הָרוּח אֶת הַנֵרוֹת. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ דֵי צָרְכּוֹ לִדְפָנוֹת, מוּטָב שֶיַעֲשֶׂה שָׁלֹש שְׁלֵמוֹת, מֵאַרְבַּע שֶׁאֵינָן שְׁלֵמוֹת.
(וּמִי שֶׁיָדוֹ מַשֶּׂגֶת, מִצְוָה לוֹ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ סֻכָּה בְּנוּיָה עִם גַגּוֹת, שֶׁנִּפְתָּחִים וְנִסְגָּרִים עַל יְדֵי צִירִים, לְסָגְרָם בִֹּשְעַת הַגְּשָׁמִים, וּכְשֶׁפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, נִפְתָּחִים הַגַּגּוֹת, וְהַסְּכָךְ הוּא נָגוּב,) וְיָכוֹל לְקַיֵם מִצְוַת סֻכָּה כָּרָאוּי
וגַּם בַּסְּכָךְ יֵשׁ כַּמָּה דִינִים. וְכֵיוָן שֶׁאָנוּ נוֹהֲגִין לְסַכֵּךְ בְּעַנְפֵי אִילָנוֹת אוֹ בְּקָנִים, כֵּיוָן שֶׁהֵם גִדּוּלֵי קַרְקַע וְהֵמָּה תְלוּשִׁים וְאֵינָם מְקַבְּלִים טֻמְאָה וְאֵינָם קְשׁוּרִים יַחַד, אֵין בָּהֶם שׁוּם חֲשָׁשׁ.
ולַכַתְּחִלָּה רָאוּי לְהַחְמִיר, שֶׁלִּא לְהַנִּיחַ עַל הַסֻּכָּה דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה, שֶׁיַנִּיחַ עָלָיו אֶת הַסְּכָךְ, כְּגוֹן סֻלָּמוֹת שֶׁיֵּשּׁ בָּהֶם בֵּית קִבּוּל הַשְּׁלִיבוֹת, וְכָל-ֹשֶכֵּן שְׁאָר כֵּלִים, כְּגוֹן מָרָה מְעַדֵר וּמַגְרֵפָה, וַאֲפִלּו לִתֵּן אוֹתָם עַל הַסְּכָךְ לְהַחֲזִיקוֹ, יֵשׁ לְהַחְמִיר. וּבְדִיעֲבַד אוֹ שֶׁאֵין לוֹ שְׁאָר דְּבָרִים, הַכֹּל מֻתָּר, דְקָיְמָא לָן, דְּמֻתָּר לְהַעֲמִיד אֶת הַסְּכָךְ בְּדָבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה.
וצָרִיךְ לְהַנִיחַ סְכָךְ, עַד שֶׁתְּהֵא צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָה, שֶׁאִם הָיְתָה חַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִלָּתָהּ, פְּסוּלָה מִן הַתּוֹרָה. וְלָכֵן צְרִיכִין לִזָּהֵר לְהַנִּיחַ כָּל כָּךְ, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁיִתְיַבֵּשׁ, תְּהֵא צִלָּתָהּ מְרֻבָּה. (שיהיה יותר צל מהסכך מאשר חריצים שקרני השמש יכולים להיכנס דרכם)
גַּם צְרִיכִין לִזָּהֵר, שֶׁלֹּא יְהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד אֲוִיר שְׁלֹשָה טְפָחִים. וּלְכַתְּחִלָּה צְרִיכָה שֶׁיְהֵא אֲוִיר קְצָת בֵּין הַסְּכָךְ, כְּדֵי שֶׁיֵרָאוּ הַכּוֹכָבִים. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הָיְתָה מְעֻבָּה, שֶׁאֵין הַכּוֹכָבִים נִרְאִים, כְּשֵׁרָה. אֲבָל אִם הָיְתָה מְעֻבָּה כָּל-כָּךְ, שֶׁאֲפִלּוּ אִם יוֹרְדִים גְּשָׁמִים הַרְבֵּה, אֵינָם יוֹרְדִים לְתוֹכָהּ, אִם כֵּן הַוְיָא כְּעֵין בַּיִת, וּפְסוּלָה

סעיף ז

בְּהַבְדָּלָה ֹשֶל מוֹצָאֵי יוֹם-הַכִּפּוּרִים, צְרִיכִין לְבָרֵךְ דַּוְּקָא עַל נֵר שֶׁשָּׁבַת, וְלֹא עַל נֵר שֶׁהוֹצִיאוּ עַתָּה מִן הָאֲבָנִים וְכַדּוֹמֶה, וְלֹא בְּמַה שֶׁהָדְלַק מִמֶּנוּ. וְהַמֻּבְחָר הוּא, לְהַדְלִיק נֵר אַחֵר מִן הַנֵּר שֶׁהִדְלִיק אֶתְמוֹל בְּבֵיתוֹ וּלְבָרֵךְ עַל שְׁנֵיהֶם. וְאִם אֵין לוֹ נֵר בְּבֵיתוֹ, יָבִיא אֶת הַנֵר הַדּוֹלֵק מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת, וּלְהַדְלִיק עוֹד אֶחָד מִזֶּה הַנֵר וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם. וּבִשְׁעַת הַדְחָק, מְבָרְכִין עַל הַנֵר ֹשֶהֻדְלַק מִנֵּר ֹשֶל גּוֹי, אוֹ מֵהָאוּר שֶׁהוֹצִיאוּ מֵאֲבָנִים וְכַדּוֹמֶה. וְאֵין מַתְחִילִין הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי, אֶלָּא מְבָרְכִין עַל הַכּוֹס וְעַל הַנֵר וְהַמַּבְדִּיל, וְאֵין מְבָרְכִים עַל הַבְּשָׂמִים. וְאִם הָיְתָה שַׁבָּת, מְבָרְכִין גַּם עַל הַבְּשָׂמִים, וְגַם מַתְחִילִין הִנֵּה אֵל יְֹשוּעָתִי כְּמוֹ בִּשְׁאָר מוֹצָאֵי שַׁבָּת


סעיף ח

אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים בְּמוֹצָאֵי יוֹם-הַכִּפּוּרִים, דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, בְּמוֹצָאֵי יוּם-הַכִּפּוּרִים, בַּת-קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת, לֵך אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב-טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ
הַמְדַקְדְּקִין בַּמִּצְוֹת, מַתְחִילִין מִיָד בְּמוֹצָאֵי יוֹם-הַכִּפּוּרִים בַּעֲשִׂיַת הַסֻּכָּה, לְקַיֵּם יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל
ובַּיּוֹם שֶׁלְּאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים נוֹהֲגִין לְהַשְׁכִּים לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּבְיָמִים שֶׁבֵּין יוֹם הַכִּפּוּרִים לְסֻכּוֹת אֵין מִתְעַנִּין אֲפִלּוּ תַּעֲנִית יָארְצַיְיט, וְאֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן לְפִי שֶׁהֵם יְמֵי שִׂמְחָה שֶׁהָיוּ מְחַנְּכִין בָּהֶם אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּימֵי שְׁלֹמֹה, וְגַם אֲנַחְנוּ עוֹסְקִים בְּמִצְוַת בִּנְיַן סֻכָּה וַהֲכָנַת אֶתְרוֹג וּשְׁאָר הַמִּינִים לִכְבוֹד אֲדוֹן הָאֲדוֹנִים מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

הלכה ה

יוֹם-הַכִּפּוּרִים, אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָה, בִּרְחִיצָה, בְּסִיכָה, בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל, וּבְתַשְׁמִישׁ-הַמִּטָה. וְאָסוּר בְּכָל מְלָאכָה וְטִלְטוּל, כּמוֹ בַּשַּׁבָּת. וְכֵיוָן שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, לָכֵן אֲסוּרִים בְּכָל אֵלּוּ מִבְּעוֹד יוּם אֵיזֶה זְמָן קֹדֶם בֵּין-הַשְׁמָשּׁוֹת, וְכֵן בְּמוֹצָאֵי יוֹם-הַכִּפּוּרִים זְמַן מֻעָט לְאַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים.
ועוד קודם לכן כְּשֶׁהוֹלְכִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת לִתְפִלַּת מִנְחָה , נוֹהֲגִין לִלְבּוֹשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת.
בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, אוֹמְרִים לְאַחַר שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה אֶת הַוִּדּוּי הגדול . דְּהַיְנוּ, קֹדֶם אֱלֹהַי נְצֹר, אוֹמְרִים אֶת הַפָּסוּק יִהְיוּ לְרָצּוֹן וגוֹ', וּמַתְחִילִין אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינו תָּבוֹא לְפָנֶיךָ, עַד וָחֳלָיִים רָעִים, וְאַחַר כָּךְ אוֹמְרִים אֱלֹהַי נְצֹר וכוֹ', וְאוֹמְרִים עוֹד הַפַּעַם הַפָּסוּק יִהְיוּ לְרָצוֹן וְגוֹ'. אִם בְּעוֹד שֶהוּא אוּמֵר אֶת הַוִּדוּי, חוֹזֵר שלִיחַ-הַצִּבּוּר אֶת הַתְּפִלָּה, כֵּיוָן שֶהוּא כְּבָר אָמַר אֶת הַפָּסוּק יִהְיוּ לְרָצוֹן, יָכוֹל לַעֲנוֹת אָמֵן וְלוֹמַר קְדֻשָׁה וּמוֹדִים
צָרִיךְ לוֹמַר אֶת הַוִּדוּי מְעֻמָד, (כל וידוי בכיפור אומרים בעמידה) וְטוב שיִשְׁחֶה כְּמוֹ בְּמּוֹדִים. וּכְֹשֶמַּזְכּיר אֶת הַחֵטְא, יַכֶּה בָּאֶגְרוֹף עַל הַלֵב, כְּלוֹמַר, אַתָּה גָרַמְתָּ לִי שֶׁחָטָאתִי. סֵדֶר הַוִּדּוּי כַּכָּתוּב בַּסִּדּוּרִים, אוֹמְרִים כֻּלָּם בְֹּשָוֶה. וּמִי שֶהוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ חֵטְא שֶׁלֹּא נִזְכַּר בַּוִּדּוּי, כֵּיוָּן שֶהוּא אוֹמֵר אֶת הַוִּדוּי בְּלַחַש, נָכוֹן שֶיְפָרֵט אֶת הַחֵטא הַהוּא וְיִתְוַדֶּה עָלָיו בִּמְרִירוּת הַלֵב וּבִדְמָעוֹת שָׁלִיש. וְכֵן אִם הַחֵטְא הוּא אֶחָד מֵהַמְפֹרָשִׁים בַּוִּדּוּי, אֲזַי כְּשֶׁמַּגִיעַ אֵלָיו, יִתְמַרְמֵר עָלָיו בְּיוֹתֵר. עֲוֹנוֹת שֶׁהִתְוַדָּה עֲלֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁעָבַר, אַף-על-פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא עָשָׂה אוֹתָם יוֹתֵר, מִכָּל מָקוֹם יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְהִתְוַדּוֹת עֲלֵיהֶם, וַהֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח, שֶׁנֶּאֱמַר, וְחַטָּאתִי נֶדְדִּי תָמִיד


הלכה ו

הַמִּנְהָג שֶׁהָאָב וְהָאֵם מְבָרְכִין אֶת הַבָּנִים וְאֶת הַבָּנוֹת קֹדֶם שֶׁנִּכְנָסִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת, שֶאָז כְּבָר חָלָה קְדֻשַּׁת הַיוֹם, וְשַׁעֲרֵי רַחֲמִים נִפְתָּחוּ. וּמִתְפַּלְלִים בִּבְרָכָה זוֹ, שֶיֵחָתְמוּ לְחַיִים טוֹבִים, וְשֶׁיְהֵא לִבָּם נָכוֹן בְּיִרְאַת ה', וּמִתְחַנְּנִים בִּבְכִי וּבִדְמָעוֹת שֶׁתְּקֻבַּל תְּפִלָּתָם. וְגַם הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת מִתְעוֹרְרִים שֶׁיֵלְכוּ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים ישְׁמֹרוּ. וְיֵשׁ שֶׁהוֹלְכִים גַּם לִקְרוֹבֵיהֶם שֶׁהֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְצַדִּיקִים שֶׁיְּבָרְכוּ אוֹתָם, וּמְבַקְשִׁים מֵהֶם, שֶׁיִתְפַּלְּלוּ גַם בַּעֲדָם בְּיוֹם הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא. וְיֵשׁ לְהַקְדִּים לַעֲשֹוֹת כֵּן בְּעוֹד הַיוֹם גָדוֹל, כִּי לְעֵת עֶרֶב רָאוּי שֶׁיִהְיוּ נְכוֹנִים לְקַבֵּל קְדֻשַּׁת הַיוֹם בְּהַשְׁקֵט וְיִֹשּוּב הַדָּעַת. נֻסַּח הַבְּרָכָה, יְשִׂימְךָ וגוֹ', יְבָרֶכְךָ וְגוֹ', וְעוֹד מוֹסִיף כָּל אֶחָד כְּפִי צַחוּת לְשׁוֹנוֹ. וְיֵשׁ לוֹמַר תְּפִלָּה זֹאת, וִיהִי רָצוֹן מִלִפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָׁמַיִם, שֶׁיִתֵּן בְּלִבְּךָ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ, וּתְהֵא יִרְאַת ה' עַל פָּנֶיךָ כָּל יְמֵי חַיֶיךָ שֶׁלֹּא תֶחֱטָא, וִיהֵא חֶשְׁקְךָ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת, עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ, פִּיךָ יְדַבֵּר חָכְמוֹת, וְלִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימוֹת, יָדֶיךָ תִּהְיֶינָה עוֹסְקוֹת בְּמִצְוֹת, רַגְלֶיךָ יָרוּצוּ לַעֲשֹוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָׁמַיִם, וְיִתֶּן לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיוֹת עוֹסְקִים בַּתּורָה וּבְמִצְוֹת כָּל יְמֵיהֶם, וִיהִי מְקוֹרְךָ בָּרוּךְ, וְיַזְמִין לְךָ פַּרְנָסָתְךָ בְּהֶתֵּר וּבְנַחַת וּבְרֶוַח מִתַּחַת יָדוֹ הָרְחָבָה, וְלֹא עַל יְדֵי מַתְּנַת בָּשָֹר-וָדָם, פַּרְנָסָה שֶׁתְּהֵא פָּנוּי לַעֲבוֹדַת ה', וְתִכָּתֵב וְתֵּחָתֵם לְחַיִים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים בְּתוֹךְ כָּל צַדִּיקֵי יִשְרָאֵל, אָמֵן.
ונוֹהֲגִין לִלְבּוֹֹש אֶת הַטַּלִּית.
וְיֵֹש לִזָּהֵר לְלָבְשׁוֹ בְּעוֹד יוֹם וּלְבָרֵךְ עָלָיו. וְאִם נִתְאַחֵר עַד בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת, לֹא יְבָרֵךְ עָלָיו

הלכה ג

עֲבֵרוֹת שֶבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם-הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁנֶּאֶמַר, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. כְּלוֹמַר, חַטֹּאתֵיכֶם שֶׁהֵם לִפְנֵי ה' בִּלְבַד, יוֹם-הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. אֲבָל מַה שֶּׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם-הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. לָכֵן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְדַקְדֵּק, שֶׁאִם יֵשׁ בְּיָדוֹ מָמוֹן שֶל אֲחֵרִים שֶׁלֹּא כַדִּין, יַחֲזִיר לוֹ וִיפַיֵס אוֹתָן. וְאִם יֵשׁ בְּיָדוֹ מָמוֹן שֶׁהוּא מְסֻפָּק בּוֹ, אִם הוּא שֶׁלוֹ עַל פִּי הַדִּין אוֹ לֹא, יוֹדִיע לַחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה לַעֲמֹד עִמּוֹ מִיָד לְאַחַר יוֹם-הַכִפּוּרִים לְדִין הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וִיקַבֵּל עָלָיו בֶּאֶמֶת לְקַיֵם כַּאֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי בֵּית-הַדִּין. וְגַם אִם לֹא חָטָא כְּנֶגֶד חֲבֵרוֹ אֶלָּא בִּדְבָרִים, צָרִיךְ לְפַיְסוֹ, וּמְחֻיָב לָלֶכֶת בְּעַצְמוֹ לְפַיְסוֹ. אַךְ אִם קָשֶׁה עָלָיו, אוֹ שֶׁהוּא מֵבִין כִּי יוֹתֵר קָרוֹב שֶׁיִתְפַּיֵס עַל יְדֵי אֶמְצָעִי, יַעֲשֶׂה עַל יְדֵי אֶמְצָעִי. וְהָאִישׁ אֲֹשֶר מְבַקְשִֹין מִמֶּנוּ מְחִילָה, יִמְחוֹל בְּלֵב שָׁלֵם וְלֹא יְהֵא אַכְזָרִי, כִּי אֵין זֶה מִמִּדַּת יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא מִמִּדַּת עֵשָׂו, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר, וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח. וְכֵן הוּא אוֹמֵר עַל הַגִבְעוֹנִים, לְפִי שֶׁלֹּא מָחֲלוּ וְלֹא נִתְפַּיְסוּ, וְהַגִּבְעוֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָה. אֲבָל דַרְכָּן שֶל זֶרַע יִשְׂרָאֵל הוּא לִהְיוֹת קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת. וּכְשֶׁהַחוֹטֵא מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִמְחוֹל, יִמְחוֹל בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה. וַאֲפִלּוּ הֵצֵר לוֹ הַרְבֵּה, לֹא יִקֹּם וְלֹא יִטֹּר. וְאַדְרַבָּה, אִם הַחוֹטֵא אֵינוֹ מִתְעוֹרֵר לָבוֹא אֵלָיו לְבַקֵֹּש מְחִילָה, יֵשׁ לוֹ לְהָאִישׁ הֶעָלוּב לְהַמְצִיא אֶת עַצְמוֹ לְאוֹתוֹ שֶׁחָטָא, כְּדֵי שֶׁיְבַקֵּשׁ מִמֶּנוּ מְחִילָה. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַעֲבִיר שִׂנְאָה בְּיוֹם-הַכִּפּוּרִים, אֵין תְּפִלָתוֹ נִשְׁמַעַת, חַס וְֹשָלוֹם. וְכָל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּותָיו, מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו


הלכה ד

בערב יום כיפור מִצְוָה לְהַרְבּוֹת בִּסְעוּדָה וְלֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. וְכָל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּעֶרֶב יוֹם-הַכִּפּוּרִים לְֹשֵם מִצְוָה, נֶחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ הִתְעַנָּה גַם הַיּוֹם. וּמִצְוָה לֶאֱכֹל דָּגִים בַּסְּעוּדָה הָרִאשׁוֹנָה
ומִצְוָה עַל כָּל אָדָם לִטְבֹּל אֶת עַצְמוֹ בְּעֶרֶב יוֹם-הַכִּפּוּרִים לִטַּהֵר מִטֻּמְאַת קֶרִי. וְעוֹד, מִשּׁוּם תְֹּשוּבָה, וּכְמוֹ גֵר שֶנִּתְגַיֵר ֹשֶצָּרִיךְ טְבִילָה. וְלָכֵן גַּם נְעָרִים וּבְתוּלוֹת, יֵש לָהֶם לִטְבֹּל. וְיֵש לְדַקְדֵּק שֶלֹּא תְהֵא עָלָיו שׁוּם חֲצִיצָה - וְעִקַּר זְמַן הַטְּבִילָה הוּא לְאַחַר חֲצוֹת הַיוֹם.
ונוֹהֲגִין שֶׁכָּל בַּעַל-הַבַּיִת עוֹשֶׂה נֵר לְבֵיתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁבְּיוֹם-הַכִּפּוּרִים יָרַד מֹשֶה עִם הַלּוּחוֹת הַשְּׁנִיּוֹת, וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת נֵר, וְעוֹד נֵר אֶחָד בִּשְׁבִיל נִשְׁמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ ֹשֶמֵּתוּ, לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם. וְנוֹהֲגִין שֶׁמַּדְלִיקִין אֶחָד בְּבֵיתוֹ, שֶׁיִדְלַק עַד שְׁעַת הַבְדָּלָה וְיַבְדִּיל עָלָיו - וְלֹא יַעֲשֹוּ נֵרוֹת אֵלּוּ מִשַּׁעֲוָה ֹשֶל בָּתֵּי עֲבוֹדָה -זָרָה. וּמִהְיוֹת ֹשֶקְצָּת מַקְפִּידִים אִם אֵרַע שֶׁכָּבָה נֵרוֹ בְּיוֹם-הַכִּפּוּרִים, אַף כּי בֶּאֱמֶת אֵין בָּזֶה ֹשוּם חֲשָׁשׁ, מִכָּל מָקוֹם טוֹב לִמְנוֹעַ מִזֶּה.

דיני עשרת ימי תשובה
ויום הכיפורים


סעיף א

עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשֹוּבָה, שְׁמָם מוֹרֶה עֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם מְיֻחָדִים לִתְשׁוּבָה. וְכָל אָדָם מְחֻיָב אָז לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לִפְנֵי ה', יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, קֹדֶם בּוֹא הַיוֹם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא יוֹם-הַכִּפּוֹרִים, שֶׁנֶאֱמַר לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ, וְנֶאֱמַר דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֵלוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ-הַשָּׁנָה לְיוֹם-הַכִּפּוּרִים. לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם בַּיָמִּים הָאֵלּוּ לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלָשׁוּב מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים. וּסְפֵק עֲבֵרָה צָרִיך יוֹתֵר תְּשׁוּבָה מֵעֲבֵרָה וַדָּאִית, כִּי יוֹתֵר מִתְחָרֵט הָאָדָם כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ ֹשֶעָשָׂה עֲבֵרָה מֵאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ.
( וְלָכֵן קָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹתֵר בְּיֹקֶר מִקָּרְבַּן חַטָּאת.)
וְיִרְבֶּה בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת וּבִצְדָקָה, וִימַעֵט בַּעֲסָקָיו. וְכָתַב הרמ"ק, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁיִהְיוּ יָמִים אֵלוּ כּמוֹ חֹל הַמוֹעֵד, שֶלֹּא יַעֲשֶׂה בָהֶם אֶלָּא מְלָאכָה הֶכְרֵחִית. וּבְיוֹתֵר צָרִיךְ הָאָדָם לְתַקֵּן דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ, אֲשֶׁר עַלֵיהֶם אֵין כַּפָּרָה עַד שֶׁיַחֲזִיר אֶת הַגָזֵל וְאֶת הָעֹשֶׁק, וִיפַיְּסוֹ שֶׁיִמְחוֹל לו
ורָאוּי לְאָדָם ֹשֶיִתְנַהֵג בַּיָמִים הָאֵלּוּ גַּם בְּחֻמְרוֹת ֹשֶאֵנוֹ נוֹהֵג בָּהֶם כָּל הַשָֹּנָה, כִּי גַם אָנוּ מְבַקְשִׁים מֵאֵת ה', יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶיִתְנַהֵג עִמָּנוּ בַּחֲסִדוּת. וְהָאוֹכֵל כָּל הַשָּׁנָה פַּת פַּלְטֵר, לֹא יֹאכַל בַּיָמִים הָאֵלּו כִּי אִם פַּת יִשְׂרָאֵל, וְכַדּוֹמֶה לָזֶה.


הלכה ב
נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת כַּפָּרוֹת בְּעֶרֶב יוֹם-כִּפּוּרִים בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, שֶׁאָז הָרַחֲמִים גּוֹבְרִין. לוֹקְחִין תַּרְנְגוֹל שֶׁאֵינוֹ מְסֹרָס, לְזָכָר, וְתַרְנְגֹלֶת לִנְקֵבָה. וּלְאִשָּׁה מְעֻבֶּרֶת, תַּרְנְגוֹל וְתַרְנְגֹלֶת. תַּרְנְגוּל, שֶׁמָּא הַוָּלָד הוּא זָכָר. וְאִם הַוָּלָד הוּא נְקֵבָה, דַּי לְאִמָּה וּלְבִתָּהּ בְּתַרְנְגֹלֶת אֶחָת. וַאֲפִלּוּ שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, יְכוֹלִין שְׁנַיִם לִקַּח כַּפָּרָה אֶחָת. וּבוֹחֲרִים בִּלְבָנִים, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֶמַר, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינו. אֲבָל אֵין לְחַזֵר בְּפֵרוּשׁ בִּשְׁעַת קְנִיָה אַחַר לְבָנִים וְלִקְנוֹתָם בְּיֹקֶר, כִּי זֶהוּ כְּעֵין דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, אֶלָּא כְּשֶׁיִזְדַּמֵּן לוֹ לָבָן - אוֹ שֶׁקָּנָה אוֹתוֹ בֵּין אֲחֵרִים, יִבְחַר בּוֹ. לוֹקֵח כָּל אֶחָד כַּפָּרָתוֹ בְּיָדוֹ הַיְמָנִית, וְאוֹמֵר הַפְּסוּקִים, בְּנֵי אָדָם וְגוֹ', וּמְסַבְּבָהּ סְבִיב רֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר, זֶה חֲלִיפָתִי וכוּ' שָׁלשׁ פְּעָמִים. אִם מְסַבֵּב לְאַחֵר, אומֵר, זֶה חֲלִיפָתְךָ. וְיֶשׁ לוֹ לְסַבֵּב תְּחִלָּה לעַצְמוֹ וְאַחַר כָּךְ לַאֲחֵרִים. וְטוֹב שֶתְּהֵא הַשְּׁחִיטָה גַם כֵּן בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר תֵּכֶף לְאַחַר הַסִּבּוב. וְאַל יַחְשׁוֹב הָאָדָם שֶׁזּוֹהִי כַּפָּרָתוֹ מַמָּשׁ, אֶלָּא יַחְשֹׁב כִּי כָל מַה שֶּעוֹשִֹין בָּעוֹף הַזֶּה, הָיָה רָאוּי לָבוֹא עָלָיו בַּעֲוֹנוֹתָיו. וְיִתְאוֹנֵן עַל חֲטָאָיו, וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוא בְּרַחֲמָיו יְקַבֵּל תְּשׁוּבָתוֹ. וְנוהֲגִין לזְרוֹק בְּנֵי הַמֵּעַיִם וְהַכָּבֵד וְהַכְּלָיוֹת שֶל הַכַּפָּרוֹת עַל הַגַּגּוֹת אוֹ בֶּחָצֵר, מְקוֹם שֶׁהָעוֹפוֹת יְכוֹלִים לָקַחַת מִשָּׁם, לְפִי שֶרָאוּי לְרַחֵם עַל הַבְּרִיוֹת בְּיוֹם זֶה, כְּדֵי שֶׁיְרַחֲמוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמָיִם . וְעוֹד, מִפְּנֵי שֶׁאָכְלוּ גָזֵל, כְּדֵי שֶׁיִתֵּן הָאָדָם אֶל לִבּוֹ לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מִן הַגָּזֵל. אִם אֵין תַּרְנְגוֹלִים מְצוּיִים, יָכוֹל לִקַּח אַוָּז אוֹ שְׁאָר בַּעַל חַי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַקְרָבָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ דָגִים, אַךְ לֹא תוֹרִין וּבְנֵי יוּנָה, שֶׁהֵם רְאוּיִין לְהַקְרָבָה, וִיהֵא נִרְאֶה כְּאִלּוּ מַקְדִּישׁ קָדָשִׁים בַּחוּץ. יֵשׁ נוֹהֲגִים לִתֵּן אֶת הַכַּפָּרוֹת לַעֲנִיִים, אֲבָל יוֹתֵר טוֹב לִפְדּוֹת אֶת הַכַּפָּרוֹת בְּמָמוֹן וְלִתֵּן אֶת הַמָּמוֹן לַעֲנִיִים.

הלכה ג

מוּבָא בְּסֵפֶר חֲרֵדִים כִּי הַפּוֹגֶם עֵינָיו נִתְגַלְגֵל בְּעוֹף הַנִּקְרָא "רָאָה", אַשֶׁר מוֹלִיד יְלָדָיו בְּכֹחַ הָרְאִיָּה.
וְכָתְבוּ הַסִּפְרֵי יְרֵאִים שֶׁעִנְיָן הַגִּלְגּוּל בְּדָבָר טָמֵא, חָס וְשָׁלוֹם, יוֹתֵר קָשֶׁה מִשְׂרֵיפַת גֵּיהִנֹּם, כִּי גִּלְגּוּל בִּבְהֵמָה זוֹכֶרֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁהָיְתָה מְגוּלְגֶלֶת בְּאָדָם קוֹדֵם, וכָל גְדוּלָתָה וְתַעֲנוּגֶיהַּ, וְאֵיךְ עַכְשָׁיו נִשְׁפְּלָה לְהֵאָסֵר בְּיַחַד עִם נֶפֶשׁ הַטְּמֵאָה שֶׁל זֶה הָעוֹף הַטָּמֵא. וכָל זֶה ע"י פְּגָם הָעֵינַיִם.
וכְּשֶׁבָּאוּ לִשְׁאוֹל אֶת הַבַּעַל שֶׁם טוֹב אוֹדוֹת אִישׁ שֶׁנִּמְצָא בַּמֶרְחַקִים, פָּתַח חֻמָּשׁ אוֹ זוֹהַר וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, וְאַחַר כָּךְ הֵשִׁיב לְשׁוֹאֲלוֹ תְּשׁוּבָה. שְׁאַלוּהוּ תַּלְמִידָיו: "מָה עִנְיָן פְּתִיחַת הַסֵּפֶר?"
אָמַר: "מוּבָא בַּמִדְרַשׁ כִּי הָאוֹר שֶׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית הָיָה אָדָם מִסְתַּכֵּל בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקב"ה שֶׁיַעַמְדוּ רְשָׁעִים, עָמַד וּגְנַזוֹ בָּעוֹלָם הַזֵה, מֵעֵינֵיהֶם הָגַשְׁמִיִים שֶׁל בְּנֵי אָדַם. וְהֵיכָן גְנַזוֹ? בְּתוֹרָתוֹ הַקְדוֹשָׁה. וְאִם אָדַם מְזַכֵּךְ רְאוּת עֵינָיו, אָז אִם מִסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה מִתְגַּלֶּה אֶלָיו זֶה הָאוֹר, וְיָכוֹל לְהַבִּיט בּוֹ גַם עַכְשָׁיו מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ".
בָּחוּר מֵהַיְשִׁיבָה נִיגַשׁ לְהַגָאוֹן הַצַּדִיק רַבִּי אֵלִיָּהוּ לָאפְּיָאן וּבִּקֵשׁ רְשׁוּת לִנְסֹעַ לַחֲתֻנָּה אֵצֶל קְרוֹבוֹ בְּעִיר אַחֶרֶת. הָרָב שְׁאָלוֹ: "הָאִם יוֹדֵע אַתָּה שֶׁלֹּא תִהְיֶה שָׁם פְּרִיצוּת?"
הַבָּחוּר הִתְחִיל לְגַמְגֵּם וְתֵרֶץ אֶת עַצְמוֹ בְּאָמְרוֹ:"אֲבָל אֲבִי וְאִמִּי וַאֲנִי נֵשֵׁב בְּשֻׁלְחָן מְיוּחָד וכו'."
וַיַּעַן הָרָב לַבָּחוּר: "שְׁמַע נָא, אֲנִי כְּבָר אַחֲרֵי שְׁמוֹנִים שָׁנָה, וְעַיִן אַחַת שֶׁלִּי עִיוֶרֶת, וְאַף עַל פִּי כֵן, כְּשֶׁאֲנִי עוֹבֵר בָּרְחוֹב, אֲנִי מִתְמַלֵּא פַּחַד שֶׁמָּא אֶכָּשֵׁל, חָס וְשָׁלוֹם, בְּהִסְתַכְּלוּת בְּעֲרָיוֹת, וְאָתָּה בָּחוּר צָעִיר עִם שְׁתֵּי עֵינֵי בָּשָׂר, אַתָּה אוֹמֵר לִי כִּי לֹּא יַזִּיק לְךָ?"
בְּהִסְתַּלֵּק אָדָם מִן הָעוֹלָם נוֹתְנִים עָלָיו חֶרֶס עַל עֵינָיו, לִרְמֹז, כִּי הַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל עֵינָיו, חֶרֶס אוֹתִיוֹת חֶסֶר, לִרְמֹז לוֹ, כִּי כָּל מָה שֶׁחִיסֵר בְּעוֹלָמוֹ הוּא מִסִיבַּת הָעָיִן, כִּי בּוֹ תָּלוּי הַכּל.


הלכה ד'

צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל יוֹם יוֹם בְּתַּחֲנוּנִים בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה" אוֹ בְּ"הֲשִׁיבֵנוּ" שֶׁיַצִּילֵהוּ ה' מֵחֵטְא הָרְאִיָּה וִיְחַזְּקֵהוּ לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ. וּתְפִלָּה עַל בַּקָּשָׁה כָּזוֹ נַעֲנֵית בִּמְהִירוּת לְלֹא בְּדִיקוֹת וַחֲקִירוֹת אִם רָאוּי לְכָךְ הָאָדָם אוֹ לֹא. כַּיָּדוּעַ מִסֵּפֶר חֲסִידִים, שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם מְבַקֶּשׁ עַל עִנְיְנֵי יִרְאַת שָׁמַיִם נַעֲנָה, וְעוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ בְּבַקָּשָׁה כָּזוֹ, וְאֵין בּוֹדְקִין אַחֲרָיו אֶלָא עוֹנִים לּוֹ, אם התְפִלָּה מֵעֹמֶק הַלֵּב.
וכָּתְבוּ בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁמִכְּלַל הַנְהַגַת הָאָדָם שֶׁצָּרִיךְ לְהַקְּפִיד בְּיוֹתֶר בְּמָקוֹם שֶׁרַבּוּ הַמִּכְשׁוֹלִים.
ואִם הָרְחֹבוֹת וְהָאוֹטוֹבּוּסִים מְלֵאִים דִּבְרֵי תּוֹעֵבָה נָכוֹן לְכָל מִי שֶׁיִּרְאַת שָׁמַיִם נוֹגַעַת לְלִבּוֹ שֶׁיַּחֲזֹר עַל מִשְׁנָיוֹת אוֹ גְּמָרָא בְּעַל פֶה בְּלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ, וִיקַיֵּם בָּזֶה מִצְוַת וּבְלֶכְתְּךָ בַּדֶרֶךְ, ובִפְרָט בִּנְסִיעוֹת שֶׁיִּקַּח עִמוֹ סֵפֶר וְיִסְתַּכֵּל וְיֶהְגֶּה בּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה יִמְנַע עַצְמוֹ מֵהַרְבֵּה מִכְשׁוֹלִים.
וּמְפֻרְסָם בְּשֵׁם הַמְּקֻבָּלִים שאִי אֶפְשַׁר לִהְיוֹת לָאָדָם שוּם הִתְעָלוּת אֲמִתִּית בַּעֲבוֹדַתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֵן שׁוּם הַרְגַּשַׁת נוֹעַם קְדוּשַׁת הַשַּׁבָּת וּשְׁאָר מִצְוֹת, אֶלָּא עַל יְדֵי הִתְנַהֲגוּתוֹ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה.
לְפִיכָךְ בְּלֶכְתּוֹ לִישׁוֹן, יָרְגִיל עַצְמוֹ לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמָע שֶׁעַל הַמִּטָּה וּלְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמָיִם. וּכְשֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהֵרָדֵם, יְשַׁנֵּן לְעַצְמוֹ מִשְׁנָיוֹת, אוֹ שֶׁיַּחֲזֹר עַל פָּרָשַׁת קְרִיאַת שְׁמָע כַּמָה פְּעָמִים עַד שׁיֵרָדֵם, וְיִזָּהֵר לְהַקְפִיד שֶׁיִּהְיוּ יָדָיו תָמִיד מִחוּץ לשְׂמִיכָה. וּבְקוּמוֹ בַּבֹּקֶר, מִיָּד יֹאמַר: "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶך חָי וְקַיָּם שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ", וְיִטֹּל יָדָיו מִיָּד, וִיסַלֵּק אֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה, וִיקָּדֵשׁ מַחֲשַׁבְתּוֹ, וְיָקוּם בִּזְרִיזוּת לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא.

הלכות שמירת העיניים
(ליקוט מספר עין טובה)

הלכה א

נֶאֱמַר (במדבר טו) :"וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם" ׃
דהינו שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל הָאָדָם בְּאֵשֶׁת אִישׁ וּבִשְׁאָר עֲרָיוֹת פֶּן יִנַקֵּשׁ וְיִכָּשֵׁל בָּם.
. וְאִם הַיְנוּ יוֹדְעִים אֶת גֹּדֶל עִנְיַן "שְׁמִירַת הָעֵינָיִם", הַיְנוּ מִתְפַּלֵּלים קֹדֶם הַיְּצִיאָה לָרְחוֹב, שֶׁה' יַצִּילֵנוּ מֵחֵטְא רְאִיַּת הַנָּשִׁים.
כְּשֵׁם שֶׁהַחַיָּב לָצֵאת לָרְחוֹב בִּזְמַן שֶׁנּוֹפְלִים טִילִים מִתְפַּלֵּל שֶׁיַּחֲזֹר בְּשָׁלוֹם לְלֹא פֶּגַע כָּךְ מִי שֶׁיּוֹצֵא לִרְחוֹב שֶׁיֵּשׁ שָׁם נָשִׁים הַמַּכְשִׁילוֹת אֶת הָרַבִּים צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל שֶׁיַּחֲזֹר בְּלִי לְהִכָּשֵׁל בִּרְאָיָה אֲסוּרָה חָלִילָה
והשומר עיניו זוכה לזכור תלמודו
ככָּתוּב "וְלֹא תָּתֻּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וּלְמַעַן תִזְכְּרוּ" - לְמַעַן יִהְיֶה לָּכֶם כֹּחַ הַזִּכָּרוֹן.
ויותר מזה אָמְרוּ חז"ל: "כָּל הַרוֹאֶה דְבַר עֶרְוָה לְפָנָיו וְאֵינוֹ זַן אֶת עֵינָיו מִמֶּנוּ זוֹכֶה וְרֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה", וְכֵיוָן שֶׁבְּרֶגַע זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו אוֹר הַשְׁכִינָה, מְסֻגָּל זְמָן זֶה לְבַקֵּשׁ בַּקָשׁוֹתָיו הַנִצְרַכִים לוֹ בְּעוֹד עֵינָיו לְמָטָּה וְגוֹבֵר עַל יִצְרוֹ. רֶגַע זֶה מְסֻגָּל לְקַבָּלַת כָּל בַּקָּשָׁה. וּסְגוּלָה זוֹ בְּדוּקָה וּמְנֻסָּה לְהַמְשַכַת שֶׁפַע רוּחָנִי אוֹ גַשְׁמִי.
ואָמַר הקב"ה לִכְנֶסֶת יִשְֹרָאֶל:
"לִבַּבְתִּינִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ", כלומר אֲפִילוּ עַל יְדֵי פַּעַם אַחַת שֶׁתַעֲמוֹד בְּנִסַיוֹן חָזָק בּעֵינַיִם, תוּכַל לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגַת קְדוּשָׁה גְדוֹלָה.
אֶלָּא שֶׁכְּדֵי לְהִשָּׁמֵר וּלְהִתְגַּבֵּר
עַל אֵשׁ יֵצֶר הָרְאִיָּה צָרִיךְ
לְהַפְעִיל אֵשׁ נֶגְדִּית, וְהִיא אֵשׁ הַתּוֹרָה
הַלִּמּוּד מַצִּיל מֵרְאָיוֹת אֲסוּרוֹת וּקְדֻשַּׁת הָעֵינַיִם מְסַיַּעַת לְלִמּוּד


הלכה ב

כָּל סוּגֵי אֲסֵיפוֹת(מקום שמתאספים בני אדם) , אַף אִם הֵן לְצֹרֶךְ מִצְוָה, צָרִיךְ לְתַקֵּן שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בְּתַעֲרֹבֶת לְלֹא הַפְרָדָת אֲנָשִׁים וְנָשִׁים
לפיכך הִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁאָסוּר לַעֲרוֹךְ חֲתֻנָּה מְעוֹרֶבֶת לְלֹא מְחִיצָה. וּבִּסְעוּדָה כָּזֹאת אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵךְ בְּ"שֶׁבַע בְּרַכוֹת" שֶׁלְּאַחַר הַסְעֻדָּה אֶת הַבְּרָכָה "שֶׁהַשִּׂמְחָה בּמְעוֹנוֹ", שֶׁאֵין שִֹמְחָה לִפְנֵי ה' בְּמָקוֹם שֶׁיֶּשׁ הִרְהוּרי עֲבֵירָה.
הַהוֹרָאָה לְרַבִּים בַּחַתוּנוֹת שֶׁיֶּשׁ שָׁם תַּעֲרוֹבוֹת וְרוֹקְדִים בְּתַעֲרוֹבֶת, שאֵין שׁוּם הֵתֵּר לֵילֵךְ לְשָׁם וּלְשַׂמְחָם. (ובְּמִקְרִים מְיוּחַדִים, כגון תינוקות שנשבו יִשְׁאָל שְׁאֵלַת חָכָם.)
ואף באופן המותר לילך שם בשום פנים ואופן לֹא יְהַלֵּךְ אָדָם אַחֲרי אִשָּׁה ואף בַּדֶּרֶךְ לא ילך אחריה , כְּדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לִידֵי הִרְהוּר.
לכן אִם יוֹדֵע (או חושש) שֶבְּשִׂמְחַת חַתָן לֹא יָכוֹל לְהִמָנַע מֵהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה אוֹ הִסְתָכְּלוּת בַּנָּשִׁים, לֹא יֵלֵך לְשָׁם.
וְכבר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל: "הִרְהוּרֵי עֲבֵירָה קָשִׁים מֵעֲבֵירָה". הַמְהַרְהֵר בַּעֲבֵירָה, קָשֶׁה לּוֹ הַתִּקּוּן יוֹתֵר מֵעֶצֶם הָעֲבֵירָה.
(נ. ב. בִּירוּשָׁלָיִם הָיוּ מַרְבִּים לְסַפֵּר עַל כֹּחוֹ שֶׁל הַצַּדִיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי זוּנְדֶל סַלַנְט זצ"ל שֶׁיָּדַע לְהַכִּיר עַל כְּלִי שֶׁנִּקְנֶה מִן הַנוֹכְרִים אִם נִטְבַּל אוֹ לֹא, וְכַּאֲשֶׁר נִשְׁאַל עַל טִיבָהּ שֶׁל רְאִיָּה זוֹ, עָנָה בְּפַשְׁטוּת כִּי כָּל הַנִזְהָר מֵרְאִיָּה אֲסוּרָה יָכוֹל לְהַשִּׂיג זֹאת בְּקַלּוּת.)

הלכות לצום גדליה:

צום גדליה הוא יום צום החל בחודש תשרי, יום לאחר ראש השנה. צום זה הוא אחד מארבעת הצומות הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון.

התענית נקבעה לציון רצח גדליהו בן אחיקם, שהיה נציב על יהודה בימים שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, ומותו היווה באופן סופי את חורבן היישוב היהודי בימי בית ראשון‏.

כפי שמתואר בספר ירמיה, גדליה נרצח בידי קבוצת יהודים, בהנהגת ישמעאל בן נתניה, שהיה נצר לשושלת המלוכה. הוא הוזהר על הצפוי להתרחש מפי נאמניו, מפקד הצבא יוחנן בן קרח ואנשיו, שהזהירו אותו מפני ישמעאל. יוחנן אף ביקש כי גדליה יקדים להורגו בפעולת מנע, אך גדליה לא האמין לו וסירב להצעתו. גדליה נרצח כשישב במצפה, ואיתו נטבחו גם תומכיו ואף החיילים הבבליים שהיו מוצבים שם. הרצח שנעשה בעיצומה של סעודה שערך גדליה לישמעאל בן נתניה ואנשיו, נעשה בהכוונת בעליס מלך עמון.

ברצח גדליה, בא הקץ לקיומה של אוטונומיה יהודית כלשהי בארץ ישראל לאחר חורבן הבית הראשון. הרצח גרם לדלת העם, שהיו תחת ממשלתו של גדליה בן אחיקם, להתפזר. מקצתם ירדו למצרים, מחשש לתגובת הבבלים. בכך הושלם חורבן הבית הראשון, ולא נותרה כל ריבונות יהודית בארץ ישראל למשך שבעים שנה, עד ימי שיבת ציון.
ישנה מחלוקת בשאלה האם גדליה נרצח ב-ג' בתשרי, או שנרצח ב-א' בתשרי והצום נדחה למעשה לאחר ראש השנה מפני שאי אפשר לתקן צום ביום חג. להלכה יום הצום בג' בתשרי ואין להקל בו את הקולות של צום נדחה אא"כ ג' בתשרי חל בשבת (כמו השנה) והצום נדחה ל ד' בתשרי

הצום מתחיל בעלות השחר ומסתיים בצאת הכוכבים. במשך הצום אין אוכלים ואין שותים שום דבר.

הלכה ב

כָּל אִישׁ מֵעַל גִּיל 13 וְאִשָּׁה מֵעַל גִּיל 12 - חַיָּבִים לָצוּם אֶת צוֹם גְּדַלְיָה, וְאָסוּר לִפְרוֹץ גֶּדֶר וּלְזַלְזֵל חָלִילָה בְּדִבְרֵי חֲכָמִים.

כְּשֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים אֶת הַצּוֹם תִּקְּנוּ אוֹתוֹ דַּוְקָא לַאֲנָשִׁים בְּרִיאִים שֶׁיְּכוֹלִים לָצוּם. אֲבָל, חוֹלֶה שֶׁשּׁוֹכֵב בַּמִּטָּה, אוֹ אִשָּׁה שסובלת מחולשה גדולה בְּהֵרָיוֹן, אוֹ מְנִיקָה, אוֹ אָדָם זָקֵן מְאֹד שֶׁגּוּפוֹ חַלָּשׁ - פְּטוּרִים מֵהַצּוֹם.

מעיקר הדין מותר להתקלח, אולם בפוסקים מבואר שראוי לבעל נפש להימנע מרחיצה מעלות השחר עד צאת הכוכבים


צחצוח שיניים אסור בתענית ציבור, אולם במקום צער בתענית נדחה (כמו היום שצמים ב ד' בתשרי במקום ב ג' בתשרי) מתירים רחיצת הפה במי צחצוח שיניים , אלא שייזהר ביותר לכפוף ראשו ופיו למטה שלא יבואו המים לגרונו.

סעיף ג

יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, (כמו עכשיו שחמישי וערב שבת הם ימים טובים של ראש השנה) אָסוּר לֶאֱפוֹת אוֹ לְבַשֵּׁל בִּקְדֵרָה מְיֻחֶדֶת לַשַׁבָּת, (אסור לאפות או לבשל סיר לשבת) אֶלָּא עַל יְדֵי עֵרוּב תַּבְשִׁילִין, שֶׁעוֹשֶׂה בְּעֶרֶב יוֹם-טוֹב.
דְּהַינוּ שֶׁלּוֹקֵחַ כזית מאֵיזֶה תַּבְשִׁיל אוֹ צָלִי שֶׁרָאוּי לְלַפֵּת בּוֹ אֶת הַפַּת, וְגַם (כביצה) פַּת, וּמְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנו בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת עֵרוּב. וְאוֹמֵר, בַּהֲדֵין עֵרוּבָא יְהֵא שָׁרֵא לָנָא לַאֲפוּיֵי, וּלְבַשּׁוּלֵי, וּלְאַטְמוּנֵי, וּלְאַדְלוּקֵי שְׁרָגָא, וּלִמֶעְבֵּד כָּל צָרְכָּנָא מִיּוֹמָא טָבָא לְשַׁבְּתָא. וְאִם אֵינוֹ מֵבִין לָשׁוֹן זֹה, יֹאמַר בְּלָשׁוֹן שֶׁהוּא מֵבִין, [בְּעֵרוּב זֶה יְהֵא מֻתָּר לָנוּ לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל וּלְהַטְמִין וּלְהַדְלִיק נֵר וְלַעֲשׂוֹת כָּל צָרְכֵנוּ מִיּוֹם-טוֹב לַשַּׁבָּת].
צָרִיךְ שֶׁיְהֵא הַתַּבְשִׁיל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְאָכְלוֹ עִם פַּת, כְּגוֹן בְּשָׂר, דָּגִים וּבֵיצִים. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְאָכְלוֹ עִם פַּת, לֹא מַהֲנֵי. שִׁעוּר הַתַּבְשִׁיל, כַּזַּיִת. וְהַפַּת, כַּבֵּיצָה. וְיֵשׁ לְהַדֵּר אַחַר מָנָה יָפָה לִכְבוֹד הַמִּצְוָה. וְגַם הַפַּת תְּהֵא שְׁלֵמָה וְיַנִּיחָהּ בַּשַׁבָּת לְלֶחֶם מִשְׁנֶה, וּבִסְעוּדָּה שְׁלִישִׁית יִבְצַע עָלֶיהָ, שֶכֵּיוָן דְּאֶתְעֲבִיד בֵּהּ מִצְוָה חֲדָּא זִימְנָא, יִתְעַבֵיד בֵּה נַמִּי מִצְוָה אַחֲרִיתָא.


סעיף ד

אֵין עֵרוּב תַּבְשִׁילִין מוֹעִיל אֶלָּא לְהַתִּיר לַעֲשׂוֹת כָּל צָרְכֵי שַׁבָּת בְּיוֹם-טוֹב בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם, שֶׁאִם הָיוּ מִזְדַּמְּנִים לוֹ אוֹרְחִים שֶׁלֹּא אָכְלוּ הַיּוֹם, הָיוּ אוֹכְלִים וְנֶהֱנִים בּוֹ-בַּיּוֹם קֹדֶם בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת מִמְּלַאכְתּוֹ שֶׁעָשָׂה בְּיוֹם-טוֹב. אֲבָל אִם אֵין שָׁהוּת בַּיּוֹם לֵהָנוֹת מִמְּלַאכְתּוֹ, אֵינוֹ מוֹעִיל עֵרוּב הַתַּבְשִׁילִין. וְלָכֵן נוֹהֲגִין כְּשֶׁחָל יוֹם-טוֹב בְּעֶרֶב שַׁבָּת, (כמו עכשיו ביום השני של ראש השנה) ומַקְדִּימִין לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁיִּהְיוּ זְרִיזִין לְמַהֵר לִגְמוֹר הַכֹּל קֹדֶם שֶׁאוֹמְרִים מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת. וְהַתַּבְשִׁילִין שֶׁמַּטְמִינִים לְשַׁבָּת, צְרִיכִין לְהַטְמִינָם בְּעוֹד הַיוֹם גָּדוֹל, שֶׁיִּתְבַּשְּׁלוּ קוֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת לְכָל הַפָּחוֹת שְׁלִישׁ בִּשּׁוּלָן.
לֹא הֻתַּר לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל עַל יְדֵי עֵרוּב תַּבְשִׁילִין אֶלָּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אֲבָל אִם חָל יוֹם-טוֹב בְּיוֹם ה' וּבְיוֹם ו', (כמו השנה) אָסוּר לְבַשֵּׁל אוֹ לֶאֱפוֹת בְּיוֹם ה' בִּשְׁבִיל שַׁבָּת.
וצָרִיךְ שֶׁיְהֵא הָעֵרוּב קַיָּם עַד שֶׁהֵכִין כָּל צָרְכֵי שַׁבָּת. ואִם נֶאֱבְדָה אוֹ נֶאֱכְלָה הַפַּת, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, וּמֻתָּר אֲפִלּוּ לֶאֱפוֹת. וְאִם נֶאֱבַד אוֹ נֶאֱכַל הַתַּבְשִׁיל, אִם נִשְׁאַר כַּזַּיִת, גַּם כֵּן לֹא הִפְסִיד. אֲבָל אִם לֹא נִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנּוּ כַּזַּיִת, אָסוּר לוֹ לְבַשֵּׁל, כְּאִלּוּ לֹא עֵרַב כְּלָל. וְכֵיצַד עוֹשֶׂה מִי שֶׁלֹּא עֵרֵב. אִם לֹא נִזְכַּר עַד אַחַר סְעוּדַּת שַׁחֲרִית, וְאֵין שָׁם בַּמָּקוֹם הַהוּא יִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁעֵרַב, אֵינוֹ מֻתָּר לוֹ אֶלָּא לְבַשֵּׁל קְדֵרָה אַחַת, וְלֶאֱפוֹת פַּת אַחַת, וּלְהַדְלִיק נֵר אֶחָד לַשַׁבָּת. וְאִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶמְבַשֵּׁל לִסְעוּדַּת שַׁחֲרִית, יָכוֹל לְבַֹשֵל מִכָּל מִין בִּקְדֵרָה גְּדוֹלָה וּלְהוֹתִיר לַשַׁבָּת. וְאִם יֵשׁ שָׁם מִי שֶׁעֵרַב, יִתֵּן לָזֶה בְּמַתָּנָה קִמְחוֹ וּבְשָׂרוֹ וְכָל הַשַּׁיָּךְ לָזֶה. וְהוּא יִזְכֶּה בִּדְבָרִים אֵלּוּ בְּהַגְבָּהָה, וִיבַשֵּׁל וְיֹאפֶה עֲבוּרוֹ, . וַאֲפִלּוּ בְּבֵיתוֹ שֶׁל זֶה שֶׁלֹּא עֵרַב.
וכָּל בַּעַל-הַבַּיִת צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עֵרוּב תַּבְשִׁילִין בְּעַצְמוֹ. וַאֲפִלּוּ אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ בַּעַל, אִם יוֹדַעַת, מְחֻיֶּבֶת לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמָהּ, וְאָסוּר לִסְמֹךְ עַל הָעֵרוּב שֶׁל גְּדוֹל הָעִיר. וּמִי שֶׁשָּׁכַח מֵחֲמַת אֹנֶס וְלֹא עָשָׂה עֵרוּב תַבְשִׁילִין, אוֹ שֶׁעָשָׂה וְנֶאֱבַד, אִם יֵשׁ בָּעִיר מִי שֶׁמְעָרֵב בִּשְׁבִיל כָּל בְּנֵי הָעִיר (דְּהַיְנוּ שֶׁמְזַכֶּה לָהֶם אֶת הַתַּבְשִׁיל וְאֶת הַפַּת, כַּמְבֹאָר בַּשֻּׁלְחָן-עָרוּךְ), יָכוֹל זֶה לִסְמוֹךְ עַל עֵרוּב זֶה. אֲבָל מִי שֶׁשָּׁכַח מֵחֲמַת עַצְלוּת אוֹ שֶׁסָּמַךְ עַצְמוֹ לְכַתְּחִלָּה עַל עֵרוּב זֶה, לֹא מַהֲנִי לֵהּ וְדִינוֹ כְּדִלְעֵיל .

לשנה טובה תכתבו ותחתמו כולכם לאלתר לחיים טובים ולשלום

קצת הלכות לראש השנה

הלכה א
כָּל הַשָּׁנָה, אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חוּץ מִן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד לְאַחַר יוֹם-הַכִּפּוּרִים, שֶׁצְּרִיכִין לוֹמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש, הַמֶלֶךְ הַמִֹּשְפָט. לְפִי שֶׁבְּיָמִים הָאֵלּוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַרְאֶה מַלְכוּתוֹ לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם. ואִם טָעָה וְאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אוֹ שֶׁהוּא מְסֻפָּק אִם אָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ אוֹ הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש, אִם נִזְכַּר תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר לְרֹאשׁ, וְכֵן הַדִּין בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט. אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר, אֲזַי בְּהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, - אֲפִלּוּ מִסְּפֵקָא, מִפְּנֵי שֶֹׁשְלֹשׁ הַבְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נֶחְשָׁבוֹת כְּאֶחָת! וַאֲפִלּוּ שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לַחֲזוֹר לָראֹשׁ, וּצְרִיכִין לוֹמַר קְדֻשָּׁה שֵׁנִית.
אֲבָל בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, נחלקו חכמינו: לבני עדות המזרח
ולהרבה מפוסקי אשכנז בדורות הקודמים (ט"ז, כנסת הגדולה ועוד) צריך לחזור. אך הכרעת הרמ"א והמשנה ברורה שמשום ספק ברכות להקל אֲפִלּוּ יָחִיד אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר כֵּיוַן שֶׁהִזְכִּיר תֵּבַת מֶלֶךְ בִּבְרָכָה זֹאת. (וכיוון שלמעשה למנהג אשכנז אין חוזרים יזהרו האשכנזים מאוד מאוד שלא יטעו בזה כי לרוב הפוסקים לא עלתה להם תפילה כלל) אך בְּכָל הַשָּׁנָה אִם טָעָה וְאָמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, או הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר
וכן בְּשַׁבָּת עַרְבִית, בְּבִרְכַּת מֵעֵין-שֶׁבַע מָגֵן אָבוֹת וכוּ', אוֹמְרִים גַּם כֵּן בִּמְקוֹם הָאֵל הָקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.
ואִם שָׁכַח זָכְרֵנוּ, אוֹ מִי כָּמוֹךָ, וּכְתֹב, בְּסֵפֶר חַיִּים, ולֹא נִזְכַּר עַד שֶׁאָמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה', כֵּיוָן שֶׁאָמַר אֶת הַשֵּׁם, גּוֹמֵר אֶת הַבְּרָכָה וּמִתְפַּלֵּל כַּסֵּדֶר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר. וְכֵן אִם שָׁכַח לוֹמַר וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ וְחָתַם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וַאֲפִלּוּ לֹא אָמַר עֲדַיִן רַק בָּרוּךְ אַתָּה ה', חוֹתֵם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וְאוֹמֵר אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ וכוּ
ויזכור שבְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה כְּשֶׁאוֹמֵר אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, אֵין לְהַכּוֹת בְּאֶגְרוֹף עַל הֶחָזֶה כְּמוֹ בַּחֹל וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים, כִּי אֵין אוֹמְרִים וִדּוּי בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁהוּא יוֹם טוֹב.


הלכה ב

לְאַחַר גְּמָר תְּפִלַּת מַעֲרִיב בְּלֵיל רִאשׁוֹן, יש נוֹהֲגִין לוֹמַר כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵב וְתֵחָתֵם. וְלִנְקֵבָה. אוֹמְרִים, תִּכָּתְבִי וְתֵחָתֵמִי. אֲבָל בַּיּוֹם, אֵין אוֹמְרִים, לְפִי שֶׁכְּבָר נִגְמְרָה הַכְּתִיבָה קֹדֶם חֲצוֹת הַיּוֹם, וּבְלֵיל שֵׁנִי, יֵשׁ נוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ, כִּי לִפְעָמִים נִדּוֹנִין בְּיוֹם שֵׁנִי
- בִּסְעוּדַת הַלַּיְלָה, נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת סִימָנִים לְשָׁנָה טוֹבָה. טוֹבְלִין פְּרוּסַת הַמּוֹצִיא בִּדְבָשׁ. וְאַחַר שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, מברך על תמר ואם אין אז רימון (או פרי אחר משבעת המינים כפי הסדר) ואוֹמֵר ככתוב בסידורים , ואם אין לו משבעת המינים יברך בפה"ע על תַּפּוּחַ מָתוֹק בִּדְבַשׁ ויאמר יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינו שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָּה. וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר גַּם כֵּן יְהִי רָצוֹן כפי המנהג וכוּ. ' וְנוֹהֲגִין לֶאֱכֹל גם רֹאשׁ שֶׁל בַּעַל-חַי וְאוֹמְרִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ. וְיֵשׁ לְהַדֵּר אַחַר רֹאשׁ כֶּבֶשׂ, שֶׁיִּהְיֶה גַּם כֵּן זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְגַם יְרָקוֹת אוֹכְלִים אוֹתָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בַּמְּדִינָה הַהוא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה. כְּמוֹ בִּמְדִינָתֵנוּ שיש גֶּזֶר (מעהרען) , וְאוֹמְרִים יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין גַּם כֵּן לְהַדֵּר לֶאֱכֹל דָּגִים, שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת כְּמוֹ הַדָגִים. וְאֵין לְבַשֵּׁל אוֹתָם בְּחֹמֶץ, כִּי אֵין אוֹכְלִים דְּבָרִים חֲמוּצִים אוֹ מְרִירִים בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה. וְאוֹכְלִין בָּשָׂר שָׁמֵן וְכָל מִינֵי מְתִיקָה. גַּם נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֱגוֹזִים וְלוּזִים, כִּי אֱגוֹז בְּגִמַטְרִיָּא ח"ט, וְגַם לא אוכלים דברים המַרְבִּים כִּיחָה וְנִיעָה (כגון שומשום) הַמְבַטְּלִים אֶת הַתְּפִלָּה.
וְיֵשׁ לִלְמֹד עַל הַשֻּׁלְחָן תּוֹרָה. וְנוֹהֲגִין קְצָת לִלְמֹד מִשְׁנָיוֹת מַסֶּכֶת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה.

סעיף יא

חַיָב אָדָם לְכַבֵּד אֵשֶׁת אָבִיו, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינָהּ אִמּוֹ, כָּל זְמַן שֶׁאָבִיו קַיָם.
וְכֵן חַיָב לְכַבֵּד בַּעַל אִמוֹ, כָּל זְמַן שֶׁאִמּוֹ קַיֶמֶת.
וְדָבָר הָגוּן הוּא לְכַבְּדָם גַּם לְאַחַר מִיתַת אָבִיו וְאִמּוֹ
וחַיָב אָדָם בִּכְבוֹד אָחִיו הַגָּדוֹל מִמֶּנוּ, בֵּין שֶהוּא אָחִיו מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם.
וְחַיָב אָדָם בִּכְבוֹד חָמִיו וַחֲמוֹתוֹ, (כִּדְמָצִינוּ בְּדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁחָלַק כָּבוֹד לְשָׁאוּל הַמֶּלֶךְ שֶהָיָה חָמִיו וּקְרָאוֹ אָבִי, שֶׁאָמַר לוֹ,
(ש"א כד, יא) "אָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה".
וְחַיָּב בִּכְבוֹד אֲבִי-אָבִיו. אֶלָּא שֶׁכְּבוֹד אָבִיו, גָּדוֹל מִכְּבוֹד אֲבִי-אָבִיו:


סעיף יב

מִי שֶהוּא רוֹצֶה בֶּאֶמֶת לְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁזֶּהו הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל לָאָבוֹת, שֶׁאוֹמְרִים הַבְּרִיוֹת, אַשְׁרֵי לְאָב וָאֵם שֶגִדְּלוּ בֵּן כָּזֶה.
אֲבָל אִם אֵין הַבֵּן הוֹלֵךְ בַּדֶרֶךְ הַיָשָׁר, הֲרֵי אֲבוֹתָיו יִשְׂאוּ חֶרְפָּה עָלָיו, וְהוּא מְבַיֵשׁ אוֹתָם בְּבוּשָׁה שֶׁאֵין גְּדוֹלָה הֵימֶנָּה.
וְכֵן הָאָב שֶׁרוֹצֶה לְרַחֵם עַל בָּנָיו בֶּאֶמֶת, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וִיהֵא נוֹחַ לַשָּׁמַיִם וְנוֹחַ לַבְּרִיוֹת, וְיִתְכַּבְּדוּ בָּנָיו בּוֹ. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַיָשָׁר, גַּם זַרְעוֹ מְגֻנֶּה אַחֲרָיו. וְגַם בַּעֲוֹן אָבוֹת, בָּנָיו מֵתִים, כְּדִכְתִיב, פּוֹקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים. וְאֵין אַכְזָרִיוּת גְּדוֹלָה מִזֹּאת, שֶׁהוּא גוֹרֵם בַּחֲטָאָיו שֶׁיָמוּתוּ בָנָיו. וְאֵין לְךָ מְרַחֵם עַל בָּנָיו, יוֹתֵר מִן הַצַּדִּיק, כִּי זְכוּתוֹ עוֹמֶדֶת לְאֶלֶף דוֹר:


נ. ב. (גֵר אָסוּר לְקַלֵּל אֶת אָבִיו הַגּוֹי וְלֹא יְבַזֵּהוּ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בָּאנוּ מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה, אֶלָּא נוֹהֵג בָּהֶם מִקְצָת כִּבּוּד.)