המכון למחקרי ביטחון לאומי - INSS

המכון למחקרי ביטחון לאומי על חוק אונר"א: הפסקת פעילות הארגון הוא אינטרס ישראלי, אבל - ללא הכנת חלופות לשירותים שסיפקה אונר"א עד כה, החוק הצפוי עשוי לפגוע באינטרסים של ישראל ובמעמדה הבינלאומי.

קראו את המלצת המכון המלאה >>https://www.inss.org.il/he/publication/unrwa-2024/

הצצה לדיון בין הח"כ לשעבר עפר שלח, ד"ר עידית שפרן גיטלמן וד"ר תא"ל (במיל.) אריאל היימן - על משמעויות התרופפות המשמעת הצבאית בהקשר הרחב של המלחמה הממושכת וההסתמכות על מערך המילואים, וביחס להתנהלות הדרג המדיני והדרג הפיקודי, בשורות הצבא ובפעולות הלחימה בכלל.

הפרק המלא זמין לצפייה ולהאזנה באתר המכון>> https://www.inss.org.il/he/podcast/

חוסר הוודאות לגבי עתיד סוריה וכוונות העומד בראשה מציב אתגרים, אך גם הזדמנויות, לישראל.
לקריאת המלצות המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בעקבות נפילת משטר אסד >> https://www.inss.org.il/he/publication/syria-new-era/

ביקור שרי החוץ של גרמניה וצרפת בסוריה

חוקר המכון, השגריר שמעון שטיין, כותב:

ביקור הפתע שערכו בסוריה שרי החוץ של גרמניה וצרפת, שייצגו גם את האיחוד האירופי (מהלך חיובי כשלעצמו על רקע מערכת היחסים המקרטעת בין שתי המדינות), מצטרף לשורת ביקורים בדמשק של שרי חוץ ערביים ושר החוץ הטורקי. מלבדם, התקיימו ביקורים רבים בדרגי עבודה.

מטרת ביקורים אלו ונוספים שיגיעו בתקופה הקרובה נועדו להפגין אינטרס בפתיחת דף חדש ביחסים בעקבות הפלת משטר אסד. יש להניח שלכל אחת מהמדינות שנציגיהן פוקדים את סוריה ישנם קווים אדומים/תנאים לכינון היחסים. שני שרי החוץ חזרו על התנאים שבלעדיהם יתקשה האיחוד לסייע לסוריה בפתיחת דף חדש. תנאים אלו כוללים בין היתר תהליך פוליטי מסודר לניסוח חוקה ועריכת בחירות, שיתנהל בשיתוף כל הקבוצות האתניות והדתיות.

שרת החוץ של גרמניה שמה דגש על הצורך במתן זכויות לנשים ושילובן, בצד האמירה על כך שהמשטר החדש יימדד במעשיו. אירופה, הדגישה השרה, לא תסייע פיננסית "לסטרוקטורות איסלאמיות חדשות". לציון ראויה התייחסות השרה ליחסי המשטר החדש עם רוסיה, שלהם תהיה השפעה על היחסים עם גרמניה: "הגיע הזמן שרוסיה תעזוב". זאת ועוד, על הצורך בשמירה על שלמותה הטריטוריאלית של סוריה, מבלי לנקוב בשמן של טורקיה וישראל (חבר משלחתה ציין כי שיחות בנושא מתקיימות עם שתי המדינות).

את חשיבות הביקור יש לראות גם בקונטקסט של סוגיית הפליטים הסורים שהגיעו למדינות האיחוד מאז פריצת מלחמת האזרחים בתקווה למצוא מקלט, וההשפעה שיש לנוכחותם על עליית הימין הפופליסטי. בגרמניה, שבה ייערכו בחירות בפברואר הקרוב, מהווה סוגיית מבקשי המקלט והדרכים להתמודד עמה לאחד הנושאים המרכזיים שישפיעו על תוצאות הבחירות.

עוד בטרם התבהרה תמונת המצב בסוריה, החל דיון ציבורי לגבי חזרת אותם מבקשי מקלט שלא עלה בידם להשתלב בשוק העבודה חזרה לסוריה. מכאן העניין הגרמני/אירופי בהתייצבות המצב בסוריה, ולשם כך גם הנכונות לסייע. הלחץ הפנימי עלול להביא לריכוך בתנאים שהאיחוד הציב לנכונותו להושיט סיוע. יש לזכור שלמדינות אירופה מספר מנופים (הסרת סנקציות, סיוע כלכלי-פיננסי לשיקום, כינון יחסים ומתן לגיטימציה למשטר החדש) שבהם ישתמש לממש את אינטרסיו. לישראל צריך להיות עניין בחיזוק ההשפעה המערבית בסוריה.

חמש שנים לחיסול סולימאני: ההשלכות על המזרח התיכון

חוקר תוכנית "איראן והציר השיעי" במכון, דני סיטרינוביץ, כותב:


חמש שנים חלפו מאז חיסולו של קאסם סולימאני, מפקד כוח "קודס" האיראני, בתקיפה אמריקנית – זמן טוב לניתוח קצר על השלכותיו של החיסול, שעדיין מזעזעות את המזרח התיכון:

א. בקצרה ניתן לומר כי את שורשי ההתמוטטות של ציר ההתנגדות שחווינו בשנה האחרונה ניתן לראות בחיסול סולימאני, וניתן להעריך עד כמה החיסול היה משמעותי בהסתכלות על מצבו של הציר היום.

ב. כאשר מסתכלים על מדיניות הסיכולים של ישראל במזה"ת, טוענים לרוב (בצדק) כי לכל מחוסל יש מחליף, ומעטים החיסולים שהם משמעותיים לפרק זמן ארוך. כיום ברור שחיסול סולימאני הוא בהחלט מהסוג השני, וההחלטה שקיבל הנשיא טראמפ שינתה את המזה"ת ככלל ואת ההשפעה של איראן באיזור זה בפרט.

ג. דבר אחד ברור - אף אחד לא יכול להכנס לנעליו של סולימאני. מחליפו ק'אאני לא רק שלא הצליח למלא את מקומו, אלא בעיקר נכשל בתפקידו המרכזי - לאפשר לאיראן לשלוט ולנהג את השלוחים שלה במזה"ת. חולשתו של ק'אאני אילצה של נסראללה לקחת תפקיד משמעותי יותר בניהוג השלוחים, באופן שאולי גם פגע בחיזבאללה עצמו.

ד. קשה מאוד להניח שסינוואר היה מחליט לבצע את מתקפת ה-7 באוקטובר מבלי שסולימאני היה מודע לכך ובוודאי שהלה היה מכין את הציר להתקפה זו. ההפתעה שחוו שאר גורמי הציר בעקבות מתקפת חמאס, הובילה לבנייתה של אסטרטגיה מבולבלת, לא קוהרנטית אשר נכשלה עמוקות בניצול ההצלחה האופרטיבית של חמאס.

ה. זאת ועוד, מידת העצמאות שראינו מצד גורמי הציר (בוודאי החות'ים, אבל גם המיליציות השיעיות בעיראק ואפילו חיזבאללה) היתה מוגבלת כל עוד סולימאני היה חי. ללא סולימאני (ועם חיסול מהדווי) הקשר בין חיזבאללה לאיראן נפגע משמעותית ובעיקר נפגעה היכולת של נסראללה להתייעץ בגורם כמו סולימאני ולהבין טוב יותר את הלך הרוח של מנהיג איראן.

ו. ההנהגה האיראנית איבדה מבחינתה את גדול המומחים לענייני המזה"ת, דווקא בתקופה שהיא היתה צריכה אותו יותר מתמיד. את מידת הניתוק וחוסר ההבנה למתרחש במזה"ת בכלל וביחס לישראל בפרט, משלמת ההנהגה בטהראן גם כיום, בשורת החלטות מוטעות שנובעות מתוך חוסר היכרות עם מאזן הכוחות באיזור שהובילו את איראן למצוקה אסטרטגית קשה, שהיא גם תולדה של החלטות שהתקבלו על ידי השלוחים האיראניים ללא תיאום עימה.

ז. התמוטטות משטר אסד בסוריה הינה עוד תוצאת לוואי נוספת של חיסול סולימאני, שהיה הגורם היחיד שיכול היה לתכלל את מאמציהן של רוסיה, חיזבאללה ואותם גורמים שיעים בסוריה להצלתו של אסד. כמובן קשה לדעת מה היה קורה אם סוליאמני היה בחיים, אבל ברור כיום כי לא היה מחליף ליכולת שלו לתאם את מאמצי ההגנה על המשטר הסורי.

ח. במבט צופה פני עתיד - איראן תתקשה מאוד לבנות מחדש את יכולתו של חיזבאללה ללא סולימאני. לאחר מלחמת לבנון השנייה היה זה סולימאני שהוביל ביחד עם נסראללה את המאמץ להפוך את חיזבאללה מארגון טרור לצבא טרור עם יכולות אסטרטגיות, אבל כעת, ללא סולימאני ונסראללה ובוודאי עם אובדנה של סוריה לציר, היכולת לשקם את חיזבאללה תהיה מוגבלת הרבה יותר.

בשורה התחתונה, חוזקו של סוליאמני והדומיננטיות שלו בבניית הציר, ניהוגו והתיאום ההדוק עם חיזבאללה ונסראללה, היו לרועץ עם חיסולו שכן אף אחד לא יכול היה להיכנס לנעליו. "ההתבזרות" של הציר וחיזוק הגורמים השונים בו הובילו להיחלשות ההשפעה האיראנית על מרכיבי הציר השונים, באופן שסיבך את איראן עמוקות. כל עוד לא היתה מערכה עצימה, ניתן היה "להעלים" את השלכות חיסול סולימאני. ברגע שפרצה המלחמה, חסרונו הורגש עמוקות ופגע קשות בתיאום הצירי, ביכולת של נסראללה לשמר על ערוץ קשר עם ההנהגה בטהראן ולהישען על סולימאני, ואף ביכולת ההבנה של איראן את המתרחש במזה"ת.

האם הסכר הגדול בעולם יגביר את המתיחות בין שתי מעצמות ענק?

חבר מרכז גלייזר למדיניות ישראל-סין במכון, מני וקנין, כותב:

ממשלת סין אישרה בשבוע שעבר את הקמתו של סכר הידרואלקטרי על נהר Yarlung Tsangpo במחוז האוטונומי של טיבט. הסכר, שבנייתו תושלם בעוד כעשר שנים, צפוי להיות הסכר ההידרואלקטרי הגדול בעולם, והוא יוכל לייצר הספק גדול פי שלושה מהסכר של שלושת הערוצים שבנתה סין על נהר היאנגצה.

למרות שהסכר המתוכנן מגדיל את השימוש של סין באנרגיה ירוקה, הוא מעורר התנגדות עזה בקרב גאולוגים ופעילי סביבה. הסכר נמצא באחד האזורים הפעילים בעולם מבחינה סייסמית ורעידות אדמה שמתרחשות באזור באופן תדיר יחסית יכולות לגרום לאסונות של מפולות והצפות. התנגדות נוספת באה מכיוון המיעוט הטיבטי וארגוני זכויות אדם, משום שלצורך הקמת הסכר ממשלת סין תיאלץ להעביר חלק מן האוכלוסיה אל אזורים אחרים בטיבט.

אולם ההשלכות המשמעותיות ביותר עלולות להיות מעבר לגבול. הודו, שכנתה של סין, מודאגת במיוחד מהקמת הסכר שכן הנהר זורם מסין להודו במדינת ארונאצ'ל פראדש (שם הוא נקרא ברהמפוטרה). בניית הסכר עלולה לגרום להצפות, בעיקר בזמן תקופת המונסון, ומאידך לזרימה מועטה של מים בעונות היבשות. אולם החשש הגדול יותר הוא גאופוליטי. עם הקמת הסכר סין תשלוט בכמות המים שמגיעה להודו ותוכל "לסגור את השאלטר" במקרה של הידרדרות היחסים או בשביל ליצור לחץ על הודו להתגמש בנושא שטחי הגבול שבמחלוקת.

עיתוי ההכרזה על הקמת הסכר בא דווקא בזמן של התקרבות בין הודו לסין. לפני כשבועיים נפגשו בבייג'ינג שר החוץ הסיני וואנג יי והיועץ לביטחון הלאומי של הודו אג'יט דובאל כדי למצוא פתרונות לסכסוכי הגבול בין המדינות באזור ההימלאיה. לכן גם אם הקמת הסכר עלולה להביא למתיחות מסויימת בין סין והודו, היא לא צפויה לגרום לטלטלה גדולה ביחסים בעתיד הקרוב. נראה ששתי המעצמות רוצות כרגע לחמם את היחסים עקב שיתופי הפעולה הכלכליים והאסטרטגיים הנרחבים ביניהן. עם זאת, יש לבחון את הסוגייה בעוד כמה שנים, עת בניית הסכר תחל לתת את אותותיה על הסביבה.

יירוט באמצעות THAAD : מה מיוחד במערכת האמריקנית?

חוקר המכון ד"ר יהושע קליסקי כותב:

יירוט אחד מהטילים הבליסטיים שנורו מתימן על ידי מערכת ההגנה האמריקאית THAAD (Terminal High Altitude Area Defense) עורר עניין רב באזור. זאת, בעיקר מכיוון שמדובר ביירוט מבצעי ראשון של המערכת מאז שהוצבה בישראל, אך גם משום שהיירוט לא בוצע על ידי המערכות הישראליות, מה שמעלה שאלות רבות.

מערכת ה-THAAD, בדומה למערכות ההגנה הרב-שכבתיות של ישראל, מיועדת ליירוט טילים בליסטיים לטווח בינוני (כ-200 ק"מ) באמצעות פגיעה ישירה במטרה, מחוץ לאטמוספירה או בתוכה. היתרון המרכזי של המערכת טמון במכ"ם המתקדם והעוצמתי שלה, שפותח על ידי חברת Raytheon.

מדובר במכ"ם ייחודי, המשולב במערכות שליטה ובקרה מתקדמות, הפועל בתדר גבוה. תדר זה מאפשר גילוי ומעקב אחר טילים בליסטיים בטווחים של עד 2,000 ק"מ ויותר, מה שמאפשר איתור מוקדם, בניית מסלול מעוף מדויק ויירוט יעיל בשלבים מוקדמים של הטיל התוקף.

למערכת ה-THAAD יש יכולת להתעדכן בזמן אמת ולעקוב אחר עד 7 מטרות במקביל, על מנת ליירט את האיום החמור ביותר מביניהן. טיל היירוט עצמו הוא חד-שלבי, בעל יכולת תמרון מתקדמת (הנעה וקטורית) וראש קרבי מתמרן הפועל בגבהים שונים. בנוסף, הוא מצויד במערכות תקשורת וחיישנים מתקדמות לאיתור המטרה.

יתרון נוסף של מערכת ה-THAAD הוא ניידותה. היא ניתנת להטסה באמצעות מטוסי מטען, לפריסה מהירה ולשילוב גמיש ברחבי העולם. בישראל, היא משתלבת בשכבת ההגנה הקיימת, לצד מערכות חץ 2, חץ 3, קלע דוד וכיפת ברזל, ובכך מעניקה שכבת הגנה נוספת ומשלימה.

השוואה בין נתוני הביצועים הגלויים של מערכות ההגנה הישראליות למערכת THAAD מצביעה על דמיון רב. עם זאת, ייחודה של ה-THAAD טמון ביכולת המכ"ם רב-העוצמה שלה לאפשר גילוי מוקדם במרחקים גדולים, תוך סינון "מטרות לא רלוונטיות" ליצירת תמונה מדויקת של האיום.

שילוב מערכת זו במערך ההגנה של ישראל אינו רק תרומה מבצעית משמעותית, אלא גם מסר מדיני ברור לכל גורם עוין.

"פעולה באיראן כמענה לתקיפות החות'ים עלולה לדרדר את האזור למערכה אזורית, וספק אם תשנה את פעולות ארגון הטרור התימני">> https://www.inss.org.il/he/publication/houthi-problem/

מפה אינטראקטיבית מיוחדת: כך תקף צה"ל בתימן - ואלה טווחי הטילים של החות'ים | כנסו וגלו >> https://www.inss.org.il/he/publication/yemen-map/

האם מדיניותה של סין אכן ספגה מכה עם הפגיעה ב"ציר ההתנגדות" על ידי ישראל והצלחת המורדים להפיל את משטרו של אסד בסוריה?>> https://www.inss.org.il/he/publication/china-middle-east-2024/

תושבי טהראן נגד "רחוב סינוואר"

חוקר בכיר בתכנית איראן, ד"ר רז צימט, כותב:

ב-26 בדצמבר הודיע דובר עיריית טהראן על ביטול ההחלטה, שהתקבלה במועצת העיר ימים ספורים קודם לכן, לשנות את שמו של רחוב ביסתון בטהראן לרחוב "השהיד יחיא סינוואר". הרחוב נקרא על שם הר ביסתון שבמערב איראן, בו ניצבת כתובת ביסתון. הכתובת הרב-לשונית (בבלית, עילמית ופרסית עתיקה) הוכנה בהוראת המלך דריוש הראשון בשנת 521 לפנה"ס וההר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

ההחלטה לבטל את שינוי שם הרחוב התקבלה בעקבות ביקורת ציבורית חריפה. המבקרים גרסו, כי החלטת מועצת העיר מעידה על זלזול במורשת התרבותית המפוארת ובציוויליזציה העתיקה של איראן. לטענתם, שינוי השם – ועל אחת כמה וכמה לכבודו של מנהיג חמאס שאינו איראני – מחליש את אמון הציבור, אינו מתחשב ברגשותיו ומתעלם מרצונם של האזרחים לשמר את זהותם התרבותית. חלק מהמבקרים טענו, כי גם אם סינוואר ראוי להנצחה בטהראן, אין זה ראוי שהדבר יבוא על חשבון שם רחוב המבטא את המורשת התרבותית האיראנית. מבין מבקרי ההחלטה בלטה חברת מועצת עיריית טהראן, נרג'ס סולימאני, בתו של מפקד כוח קודס לשעבר, קאסם סולימאני. לטענתה, השם ביסתון מבטא קשר משמעותי לתרבות ולספרות באיראן ואין לפגוע ברגשות האזרחים המאוחדים ברצונם לשמר את ההיסטוריה והתרבות שלהם.

שינוי שמות רחובות מבטא גם באיראן מאמץ מצד גורמים שונים לעצב את הזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי בהתאם לתפיסת עולמם ומעורר לעתים שיח ציבורי ער. התגובות השליליות לשינוי שם הרחוב בטהראן משקפות את המתח המאפיין את החברה האיראנית בין זהות דתית-אסלאמית לזהות לאומית-תרבותית-פרסית ואת הנטייה הגוברת מצד חלקים בציבור להדגיש את המרכיב הפרסי הקדם-אסלאמי בלאומיות האיראנית כהתרסה נגד הזהות הדתית-אסלאמית שמקדמת המדינה.

החלטת מועצת העיר לחזור בה מהכוונה לשנות את שם הרחוב עשויה לשקף נכונות גוברת מצד הרשויות באיראן להתחשב יותר בדעת הקהל בניסיון לצמצם את הפער בין המשטר לציבור הרחב. מגמה זו, שהתגברה בעקבות נפילת משטר אסד בסוריה, באה לאחרונה לידי ביטוי בהקפאת מימוש חוק הרעלה, שנועד להטיל סנקציות חמורות על נשים שאינן מקפידות בלבוש הרעלה, ובהחלטת המועצה העליונה המפקחת על האינטרנט באיראן להסיר בשבוע שעבר את החסימה על אפליקציית ווטאסאפ ועל שירות ההפצה הדיגיטלית גוגל פליי.

מאחורי הקלעים של קמפיין ההשפעה במסגרתו גולשים מתחזים לישראלים ומפיצים מסרים בעברית המגבירים את הלחץ לסיום המלחמה>> https://www.inss.org.il/he/publication/isnad/

תקיפת ישראל בתימן: יותר מאותו הדבר

חוקר תוכנית "איראן והציר השיעי" במכון, דני סיטרינוביץ, כותב:

לאור התמשכות הירי מתימן וחוסר ההצלחה של ישראל לכפות על החות'ים את עצירת האש לכיוון ישראל, תקף חיל האוויר בפעם השנייה תוך שבוע אתרי תשתית בתימן, כולל (בפעם הראשונה) את שדה התעופה בצנעא.

לכאורה, תקיפה זו מראה על שינוי בדפוס החשיבה הישראלי לאור ההבנה שמה שנעשה עד כה לא מספק. אולם, ספק אם גם התקיפות הללו יובילו לשינוי המיוחל. גם במערכה שהחות'ים ניהלו מול הסעודים וגם אל מול ישראל, פגיעות באתרי תשתית לא הובילו לשינוי באסטרטגיה שלהם. נראה שרק פגיעה ישירה בבכירי הארגון, ביחד עם פעילות אינטנסיבית נגד יכולות השיגור והייצור של החות'ים בתיאום עם הקואליציה הבינ"ל בהובלת ארה"ב, תוכל לשנות את המציאות הנוכחית.

בשורה התחתונה, שינוי המדיניות הישראלי, בדגש על תכיפות התקיפות, מהווה שינוי מבורך על רקע המשך הירי מתימן, אבל ספק אם גם הוא יוביל להפסקת הירי. הרבה יותר מאותו הדבר עשוי שלא יספיק מול החות'ים.

האיחוד האירופי וישראל בסיום שנת 2024

חוקר המכון, השגריר שמעון שטיין, כותב:

במפגשים האחרונים לשנת 2024 של שרי החוץ ושל מנהיגי מדינות האיחוד האירופי לא נפקד כצפוי מקומה של ישראל.

ביטוי בולט לשינוי המרענן בעקבות כניסתה של ר"מ אסטוניה לשעבר קאלאס לתפקידה כממונה על נושאי חוץ וביטחון של האיחוד (במקומו של בורל), היתה ההחלטה שקיבלו שרי החוץ לקיים מפגש במסגרת מועצת האסוציאציה בין ישראל לאיחוד. ראוי להזכיר שפורקן לתסכולו מהתנהלות ישראל נתן הממונה היוצא בורל כשהציע להקפיא המגעים עם ישראל. החלטת קאלאס שלא לקבל את המלצת קודמה, ולקיים דיאלוג עם ישראל, תהווה הזדמנות לשר החוץ להציג את עמדותיה של ישראל בשורה של נושאים השנויים במחלוקת שמצאו את ביטויים בסיכומי המפגשים: בצד הקריאה להשבת החטופים, הודגש הצורך בהפסקת אש בעזה ובהמשך הסיוע ההומניטרי שאינו מתנהל (בלשון המעטה) לשביעות רצון האיחוד. השרים אף חזרו על עמדתם בדבר הצורך בדיאלוג שנועד לקדם את פתרון שתי המדינות (בהמשך למפגש עם ישראל בכוונת האיחוד לקיים מפגש בדרג בכיר עם הרש"פ).

זאת ועוד, גם אם שמה של ישראל אינו מוזכר בהקשר ללבנון, הרי שברור כי הקריאה לצדדים "...ליישום מלא וסימטרי של החלטת מועבי"ט 1701", כמו גם ציון תפקידו המייצב של יוניפ"יל, נועדה לאזניים ישראליות. נוסף על כך, המנהיגים הביעו ביקורת גלויה המלווה ב"דאגה עמוקה" בנוגע לתוצאות החקיקה "הפוגעת ביכולת אונר"א למלא את המנדט שלו, קרי הושטת סיוע בעזה ובאזור" (נמנעים מלציין את שטחי הגדה במפורש).

שני המפגשים דנו גם בהתפתחויות בסוריה, וגם כאן, כמו בהקשר ללבנון, לא הזכרה ישראל בשמה. יחד עם זאת ניתן להבין שהקריאה לשמירה על שלמותה הטריטוריאלית וריבונותה של סוריה בתוך גבולות בטוחים מכוונת גם כלפי ישראל (כמו גם כלפי טורקיה) על רקע התנהלותה.

לסיכום , החלטה על הכוונה לכנס את מועצת האסוציאציה הינו צעד חיובי שנועד לאפשר את חידוש הדיאלוג המקרטע בין ישראל לאיחוד. הדבר יאפשר לישראל ולאיחוד להציג את עמדותיהם מתוך תקווה שגם אם קרוב לוודאי לא ניתן יהיה להתגבר על כל המחלוקות, הרי שהמציאות הגיאו-אסטרטגית המתהווה באזורנו יוצרת הזדמנויות לשיתופי פעולה.

כיצד ישראל יכולה לעצור את מתקפת החות'ים המתמשכת?

הצצה לריאיון עם דני סיטרינוביץ, חוקר בתוכנית "איראן והציר השיעי", המנתח את מתקפות החות'ים על ישראל וכלי שיט בים סוף, שנמשכות למרות שלוש תקיפות עומק של חיל האוויר בתימן.

לצפייה>> https://youtu.be/ar_ZxXb4pOY

להאזנה>> https://soundcloud.com/inss2006/ggc5b30356ww/s-v4JHVmM9zrJ?si=fd320c10c9684dc3ac5c3c590fcbc989&utm_source=clipboard&utm_medium=text&utm_campaign=social_sharing

סקר INSS: כמעט מחצית מהציבור הישראלי תומכים בעמדה הישראלית לפיה על צה"ל להחזיק בשטחי אזור החיץ והחרמון הסורי באופן זמני עד לביסוס השלטון החדש בסוריה.

חוקרת המכון ד"ר כרמית ולנסי כותבת כי עד כה לא נקבעה מסגרת זמנים או תנאים מוגדרים שיאפשרו נסיגה ישראלית. עם זאת, ניתן להעריך כי ככל שהנוכחות הישראלית תתארך או תעמיק, הביקורת תגבר ואולי אף תתורגם לעימותים מקומיים בשטח.

על ישראל לאזן בין הפעולה הצבאית לבין מעשה מדיני הכולל טיפוח דיאלוג ויצירת קשרים עם גורמים מקומיים ואזוריים בונים בשטח, במטרה להפחית סיכונים ולמנף הזדמנויות שיאפשרו להבטיח את האינטרסים הביטחוניים של ישראל בסוריה לאורך זמן וללא נוכחות צבאית בשטח.

לצפייה בממצאי הסקר המלאים >>> https://www.inss.org.il/he/publication/survey-december-2024/

סקר INSS: רוב גדול בציבור הישראלי מאמין כי ניצחון בעזה יושג רק לאחר החזרת כלל החטופים.
לתוצאות הסקר המלאות >> https://www.inss.org.il/he/publication/survey-december-2024/

כיצד פועל טיל בליסטי – ומהו הקושי ביירוטו?

חוקר המכון, ד"ר יהושע קליסקי, כותב:

פגיעת הטיל הבליסטי ששוגר מתימן בבית הספר ברמת אפעל, ובערב שבת – ביפו, מעורר את הצורך בדבר מחשבה "מחוץ לקופסה" על מנת לשפר את שכבות ההגנה של מדינת ישראל כלפי איומים בליסטיים.

בחינת הנזק מהפגיעה ברמת אפעל מראה כי לא מדובר בנזק אגבי, אלא כנראה בפגיעה ישירה של הראש הקרבי או של חלק מגוף הטיל במבנה בית הספר, שרק בדרך נס לא הסתיימה באסון. במקרה של נפילת הטיל ביפו, מדובר בכישלון היירוט ובפגיעה ישירה. לאורך המלחמה התרחשו אירועים דומים, לדוגמא הפגיעה הישירה של שבר טיל שנורה מלבנון בבניין ברמת גן, או חלקי טיל בליסטי ששוגר מתימן שנפלו באזור מודיעין ב-15 בספטמבר האחרון. חשוב לציין כי הפגיעה של שברי טיל או של גוף הטיל היא בעלת פוטנציאל הרס ניכר עקב משקלם הרב ומהירות הפגיעה בעת החדירה לאטמוספירה, שעשויה להיות בטווח ההיפרסוני – מעל מאך 5.

בעקרון, טיל בליסטי מורכב ממנוע, גוף טיל שמכיל דלק, אלקטרוניקה, מערכות בקרה ומחשבים, מערכות ניווט וחישה וראש קרבי. המנוע מאיץ את הטיל במהירות רבה תוך פליטת חום רב, להבת בעירה וענני עשן ובגמר בעירת הדלק, המנוע ניתק מגוף הטיל אשר ממשיך בהאצה במסלול בליסטי חוץ-אטמוספירי. בהגיעו לשיא הגובה, גוף הטיל מתחיל בגלישה מהירה לעבר המטרה, ולעיתים תוך הפעלת אמצעי הטעיה כנגד יירוט אפשרי. בשלב זה הטיל עשוי לשחרר את הראש הקרבי, שהוא בדרך כלל בעל יכולות תמרון מסוימות, ואז הקושי ביירוט "נקי", ללא נזק ישיר או אגבי (משברי טיל המטרה או הטיל המיירט), הוא רב.

על מנת למנוע נזק אגבי או נזק עקב החטאת טיל המטרה, יש ליירט את הטיל המשוגר הרחק מהיעד אליו הוא משוגר, ובמקרה של טיל בליסטי המשוגר לעבר ישראל מאיראן או מתימן, הכוונה ליירוט מחוץ לאטמוספירה, הרחק משטח מדינת ישראל, כך ששברי טיל המטרה, הראש הקרבי שלו או שברי הטיל המיירט יפלו בשטחו של האויב.

הדבר מצריך שימוש במערכות גילוי וזיהוי רגישות של הלהבה ועננת העשן בעת שיגור הטיל, מערכות איכון מסלולו, בשילוב מערכות שליטה ובקרה עם יכולות חישוב ויכולות עיבוד נתונים מהירים וכמובן טיל מיירט מהיר. על מנת להימנע מהפתעות המעקב חייב להיות רציף, רצוי מעקב מהחלל באמצעות רשת תקשורת מהירה ומערכות לוויינים עם סנסורים רגישים, בדומה למערכות ההתרעה האמריקאיות במלחמת המפרץ הראשונה בשנת 1991.

ניתוח והבנה של מה שקרה חשוב למערכת הביטחון על מנת לשפר ולשדרג את מעטפת ההגנה של מדינת ישראל כנגד איומים של טילים בליסטיים מתקדמים.

התקיפה בתימן: תגובה ראויה – אך לא מספיקה לשינוי המציאות

ראש המכון, האלוף (מיל') תמיר הימן, כותב:

התקיפה שביצע צה"ל הלילה בתימן היא תגובה ראויה ומהווה עליית מדרגה בתגובות מצד ישראל לירי החות'י, אך היא לא מספיקה כדי לשנות את המציאות.

המציאות היא שמרגע שהכריזו החות'ים על מצור ימי נגד ישראל, הם בפועל הכריזו מלחמה. ראוי היה להסיר את המצור מהר ככל הניתן, ובאמצעות יכולות צה"ל בדגש על חיל הים. בשל העומס הרב על מערכת הביטחון, והרצון לתת סיכוי לקואליציה בין-לאומית לפעול מול החות'ים, נמנעה ישראל מלהגיב במשך חודשים רבים. רק לאחר שהצליחו לרצוח אזרח ישראלי, הגיעה התגובה הראשונה. מאז תקפה ישראל עוד פעמיים, ובכל המקרים מדובר בהשמדת תשתיות לאומיות של אנרגיה ומסחר.

מנגד, הקואליציה הבין-לאומית הרחבה מגבילה עצמה למול יכולות צבאיות של החות'ים, ועד לאחרונה זה היה רק לשם הסרת איומים והגנה על נתיבי השיט.

שני דברים נעדרו לחלוטין מהאופן שבו מנוהלת המערכה נגד החות'ים: תקיפת השולח, קרי פגיעה באיראן המממנת והרוח החיה שמאחורי החיצים מתימן. גם הקואליציה הבין-לאומית וגם ישראל מגיבות ישירות מול הפרוקסי ולא מול היד שמנענעת את העריסה. הדבר השני - אין השמדה של פיקוד ושליטה, וגריעה ניכרת של הכוח הצבאי. כלומר, אין מערכה נרחבת ומתמשכת להחלשת החות'ים באופן שמייצר לחץ מתגבר, כפי שנעשה מול שאר אויבי ישראל במלחמה הנוכחית.

מה נכון לעשות - יש לקיים מערכה מתמשכת ולא מבצע בודד. לצורך מערכה שכזו נדרשות יכולות מודיעין ותקיפה אחרות. אנו נדרשים לבנות את היכולת המבצעית שמאפשרת גמישות ודיוק גבוהים יותר. יכולות כאלו, במרחק שכזה מישראל, דורשות התארגנות אחרת. במילים אחרות: בבחירה שבין הגוף שיוביל את המערכה, בין חיל האוויר לחיל הים, יש יתרון גדול בתחומים הללו לחיל הים. בנוסף, מעבר ליכולות הטקטיות, אנו נדרשים למערכה צבאית שפועלת אל מול החות'ים כמערכת צבאית. כלומר, נדרשות שאלות מבצעיות שיאפשרו שינוי מהותי של המוטיבציה והיכולות החות'ים: מי המפקדים, כיצד מתנהלת הלוגיסטיקה, איזה יכולות מאפשרות את המימוש של המשך הירי הזה, כיצד ניתן לבודד את גזרת הפעולה של החות'ים מתימן, ואם אפשר לייצר איום ישיר על מפקדים בדרך שבה ישראל כבר הוכיחה את יכולותיה.

ברמה האסטרטגית, ברור שעסקת חטופים וסיום המלחמה בעזה יסיים את המלחמה מול החות'ים. גם בלי קשר לחות'ים, החזרת החטופים היא משימה ראויה ומוסרית. אך אין די בכך - ראוי להפגין עוצמה מסוג אחר מולם, כולל כזו הנוכחת בשטח על ידי חיל הים, כזו המסכלת מפקדים, שוחקת יכולות ומדגישה כי לסגר ימי על ישראל יש מחיר כבד. איננו יכולים להרשות לעצמנו פחות מכך.

* המאמר פורסם לראשונה באתר N12 >> https://www.mako.co.il/news-columns/2024_q4/Article-4ac48e659fdd391026.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share

הסנאט אמנם דחה את שלוש הצעות החוק להגבלת ייצוא הנשק לישראל, אך התמיכה הגבוהה במהלך בשורות האגף השמאלי במפלגה הדמוקרטית ובקהילה היהודית מדאיגה. כיצד ישראל יכולה לשנות את המגמה?>> https://www.inss.org.il/he/publication/american-weapon/

מהפכה על סטרואידים – מי נגד מי בסוריה?

השבוע, חוקרת המכון אורית פרלוב צוללת למהפכה הדרמטית בסוריה ולנפילת משטר אסד. הצצה לפרק הראשון מתוך שניים בו אורית סוקרת את השחקנים המרכזיים, את הדינמיקה הפוליטית-דתית ואת המהלכים הדיפלומטיים שמטלטלים את האזור.

הפרק הראשון זמין

לצפייה>> https://youtu.be/Tui-XBFXMfo
להאזנה>> https://soundcloud.com/inss2006/brxw9s3n01qn?si=256cf2f6ef7f477787cee30b4d373503&utm_source=clipboard&utm_medium=text&utm_campaign=social_sharing

עתיד הבסיסים הרוסיים בסוריה בעידן פוסט-אסד

חוקרי המכון ירון גמבורג והשגריר ארקדי מיל-מן כותבים:

בעוד קריסת משטרו של בשאר אסד בסוריה התרחשה בקצב עוצר נשימה, נראה שבסוגיית עתיד בסיסי הצבא הרוסי במדינה כל השחקנים הרלוונטיים לקחו פסק זמן. זאת כמובן, מלבד רוסיה עצמה, שעל-פי הודעות נציגיה הדיפלומטים הבכירים מקיימת מגעים אינטנסיביים עם השלטונות החדשים בדמשק בניסיון להגיע להסכמות על השארת שני בסיסיה בסוריה. הדבר בולט במיוחד על רקע נטישתם החפוזה של הכוחות השייכים לבעל בריתו השני של אסד, המשטר בטהראן.

סגן שר החוץ הרוסי, מיכאיל בוגדנוב, דיווח (12.12) על שיחות ״קונסטרוקטיביות״ עם מנהיגי ״היאת תחריר א-שאם״, וציין כי הצבא הרוסי ״הוזמן בזמנו ע״י השלטונות הסוריים כדי להילחם בארגוני הטרור, מאבק שטרם הסתיים״. הפצצות חסרות אבחנה של אזרחי סוריה על-ידי מטוסים רוסיים והעובדה שרק לפני חודש רוסיה המשיכה להגדיר את ״היאת תחריר א-שאם״ ארגון טרור כבר נשכחו במוסקבה.

הודעתו של בוגדנוב מתפרסמת על רקע רצף הדיווחים והתמונות על הזזת הכוחות הרוסים בסוריה מעמדותיהם הקדמיות וריכוזם בשני בסיסיה העיקריים - בסיס חיל הים בטרטוס (פעיל מ-1971) ובסיס חיל האוויר בחמיימים (פעיל מ-2017). הסתירה בין שני התסריטים הנ״ל - של פינוי מוחלט לעומת השארת שני הבסיסים - נובעת מהיעדר הכרעה חד-משמעית, לעת עתה, באשר לגורל הנוכחות הרוסית בסוריה. מקורו של מצב אמביוולנטי זה בהסכמה שהושגה במפגש בין נציגי איראן, רוסיה וטורקיה בדוחה (6.12) לפיה על המורדים להימנע מפגיעה בכוחות הצבא הרוסי ובבסיסיו. סביר להניח כי הסכמה זו סייעה למוסקבה לבלוע את הגלולה המרה של נפילת משטר אסד ולרכך את הפגיעה התדמיתית שספגה בעקבותיה.


מבחינתה של רוסיה, אובדן הבסיסים הרוסים בסוריה מהווה מהלומה קשה לשאיפותיה הגיאופוליטיות. מעבר להקרנת עוצמה במזה״ת ושדרוג מעמדה הבינ״ל, הבסיסים שימשו מרכז לוגיסטי אסטרטגי לפעולות הכוחות הרוסים במדינות אפריקה, שהגבירו השפעה רוסית ביבשת תוך פגיעה באינטרסים של מדינות המערב. פינוי מוחלט של הבסיסים הרוסיים פוגע במעמד רוסיה באזורנו, וחושף בעיני הקהילה הבינ״ל כולה את חוסר יכולתה להבטיח בטחון לבנות בריתה, וחשוב יותר - להציע להן חלופה שלטונית וכלכלית בת קיימא.


הישארות הבסיסים הצבאיים של רוסיה, גם אם במתכונת מצומצמת ומוגבלת ע״י השלטון החדש, טומנת סיכונים רבים לישראל. ראשית, פתיחת שמי מזה״ת לחיל האוויר הישראלי בעקבות מבצע ״חץ הבשן״ לא תהיה שלמה כל עוד רוסיה שומרת על יכולות הנ״מ שלה בסוריה. שנית, העמקת ומיסוד הקשרים עם השלטון החדש עלולים לייצר שוב תלות במערכות נשק רוסיות ולהגביר את הקו הלעומתי הרשמי שלה לישראל, שסימניו הראשוניים כבר החלו להופיע (התקשורת המקורבת לקרמלין מאשימה את ״תל אביב״ בהפרות החוק הבינ״ל בסוריה, בעודה מתעלמת מתפקידה המרכזי של טורקיה בהפלת המשטר). חמור מכך, רוסיה עלולה להמשיך בפעלתנותה החתרנית מול שותפיה הישנים, איראן וחיזבאללה. לפי הערכות אחרונות, הנשק הרוסי המתקדם שנתפס בלבנון במבצע ״חיצי הצפון״ הועבר לחיזבאללה ישירות מהנמל בטרטוס, ורוסיה עלולה לחזור לסורה בכסות המצב הכאוטי שיכול להימשך בסוריה עוד זמן רב. פינוי בסיסיה מסוריה יפחית לפחות אחד מגורמי חוסר היציבות וייטיב עם הכוחות המתונים באזורנו.

איראן מנסה להוריד את המתיחות הגוברת סביב תוכנית הגרעין שלה

ראש תוכנית "איראן והציר השיעי" במכון, סימה שיין, כותבת:

דוח שפרסם בימים האחרונים מזכ״ל הסוכנות הבינ״ל לאנרגיה אטומית, ולפיו איראן הגבירה את יכולת העשרת האורניום לרמה של 60% באתר פורדו שליד קום, עורר חשש כבד. מהלך איראני זה הוא תוצאה של החלטת איראן להפעיל כמות גדולה של צנטריפוגות מתקדמות באתר פורדו, שלדברי המזכ״ל, גרוסי, תאפשר לאיראן לייצר 34 ק״ג אורניום ברמה של 60% לעומת כ-7-8 ק״ג קודם לכן.

איראן נקטה מהלך זה בתגובה להחלטה קודמת של פורום הנגידים של סבא״א, שגינה את אי שיתוף הפעולה שלה עם הסוכנות ודרש ממזכ״ל הארגון להגיש עד האביב הקרוב דוח מפורט על תוכנית הגרעין ועל עמידת איראן במחויבויות שלה. הודעת מזכ״ל סבא״א והבעת הדאגה שלו לגבי כמויות החומר המועשר לרמה גבוהה שאיראן אוגרת הביאה את ה-3E – בריטניה, צרפת, גרמניה – לפרסם הודעה שמגנה את המהלך האיראני ודורשת ממנה לחזור בה מהמהלך ואף מאיימת בהבאת הנושא למועצת הביטחון דרך סעיף ה"סנפ-בק" בהסכם הגרעין המאפשר להחזיר את כל הסנקציות בתחום הגרעין שהטילה מועבי״ט על איראן.

נוכח המתיחות הזו הודיע ראש הוועדה האיראנית לאנרגיה אטומית על נכונות ארצו לעבות את הפיקוח של סבא״א תוך שהוא מציג זאת כחלק משיתוף הפעולה השגרתי עם הסוכנות. על הפרק כנראה גם נכונות של איראן להחזיר אישורי הכניסה למספר פקחים שמהם נמנעה כניסה לאיראן.

כלל הפעולות הללו משקפות הבנה וחשש גוברים בטהראן מפני התפתחויות צפויות עם כניסתו של ממשל טראמפ לבית הלבן בחודש הבא. איראן מצויה בנקודת חולשה קשה נוכח הפגיעה בשלוחיה והמכה הקשה האחרונה בדמות סילוק משטר אסד. על הרקע הזה נשמעים בחודשים האחרונים קולות רבים לגבי הצורך לבחון מחדש את אסטרטגיית הגרעין. האחרון והבכיר ביותר הוא שה״ח האיראני, שאמר שאיראן יכולה לייצר פצצת גרעין אולם אין לה כוונה לעשות זאת.

ומנגד, גוברים גם הקולות, כולל מישראל, לגבי ״חלון הזדמנויות״ לפגוע בתוכנית בשל חולשתה של טהראן. כל אלה מייצרים מתיחות גוברת בין כלל הצדדים המכינים עצמם לקראת ממשל טראמפ שבשלב זה נמנע מהתייחסות מפורשת לסוגיה ומשאיר בכך את כל האופציות פתוחות.

מדינות המפרץ ונפילתו המפתיעה של משטר אסד: מאזן רווח והפסד

חוקרי המכון ד"ר יואל גוז'נסקי ואילן זלאיט כותבים:

גם עבור מדינות המפרץ קריסתו המהירה של משטר אסד בסוריה הייתה הפתעה אסטרטגית. מלבד קטר, המדינות היו בשיאו של תהליך נורמליזציה מול משטר אסד. התהליך החל כבר ב-2019 על-ידי איחוד האמירויות ונמשך עד לאחרונה עם פתיחתה מחדש של שגרירות סעודית בדמשק. הניסיון של המפרציות לקרב אליהן את אסד כדי לתקוע טריז בציר השיעי הסתמך על ההערכה שמשטרו איתן ויציב.

אף שקריסת המשטר מוטטה באחת את האסטרטגיה המפרצית הזו, היא גם השיגה יעד נחשק - ציר ההתנגדות בהובלת איראן מאבד את סוריה וסופג מכה קשה. גם זרימת סם הקפטגון למפרץ מעתה תיחלש.
בטווח הקרוב, למחנה הסוני באזור אפשרות להתחזק על חשבון הציר האיראני הפגוע, אך הפילוג בין המדינות בתוכו יקשה עליו לעשות זאת.

ניתן לומר, שהמנצחת הגדולה מבין מדינות המפרץ היא קטר, שתמכה עם טורקיה במורדים הסורים לאורך כל הדרך והצהירה על התנגדותה למשטר אסד. כעת, קטר ממנפת את היותה צינור תקשורת לעולם עם ארגון המורדים המוביל "היאת תחריר א-שאם" וכנראה תפעל בדרך זו כדי לבסס את השפעתה בסוריה שלאחר אסד.

מדינות המפרץ האחרות מצדן, מיהרו לשלוח את שגריריהן בסוריה להיפגש עם הארגון יומיים לאחר נפילת המשטר, בתקווה לבסס גם הן קשרים עם השלטון הסורי החדש. בהקשר זה, סעודיה והאמירויות יכולות לנצל את הפיוס שלהן שהושג בשנים האחרונות עם טורקיה וקטר כדי שאלו ישמשו מתווך לשלטון החדש בסוריה. חיבור זה יועיל גם לישראל, שתוכל להיעזר בקשריה במפרץ כדי להתמודד עם השלטון החדש מעבר לגבולה הצפוני.

שאלה נוספת היא "אפקט הדומינו": הגם שלא הייתה זו מהפכה עממית בנוסח "האביב הערבי", הצלחתם של כוחות אסלאמיסטים להביס את משטר הברזל של אסד – המתווספת להצלחה הסנסציונית אך הזמנית של חמאס נגד ישראל במתקפת ה-7 באוקטובר – מעלה בקרב משטרי המפרץ חשש מגל אסלאמיסטי שישטוף את האזור, דבר שהן רואות בו האיום הפוליטי המרכזי עליהן. בפרט, המפרציות לא ישמחו לראות מדינה אסלאמיסטית נוסח טליבאן או דאע"ש קמה בסוריה.

שבועיים אחרי תחילת הפסקת האש בצפון, ורוב התושבים עדיין חוששים לשוב לבתיהם. בפרק החדש של "פודקאסטרטגי", בן ירושלמי ותא"ל (מיל') גיא חזות מנתחים את המצב בגבול, ההפרות של חיזבאללה, והמציאות המשתנה בסוריה.

לצפייה>> https://youtu.be/IQ-69jJEdf4

להאזנה>> https://soundcloud.com/inss2006/647afc77-9da4-4ee1-b349-ae9be00a733a?si=c3702256d529470d842a14ef9e6f1aac&utm_source=clipboard&utm_medium=text&utm_campaign=social_sharing

האיחוד מתגייס לטובת לבנון – ולישראל יש הזדמנות להשפיע

חוקר המכון, השגריר שמעון שטיין, כותב:

בעקבות השגת הסכם הפסקת האש בין ישראל ללבנון, הצהיר הממונה על מדיניות החוץ והביטחון של האיחוד האירופי על מחויבות האיחוד וחברותיו לגייס אמצעים רבים למלאכת שיקום לבנון, הן בתחום הצבאי (סיוע לצבא לבנון ביישום החלטה 1701) והן בתחום ההומניטרי. החלטה זו מצטרפת לסיוע אותו מושיט האיחוד מזה שנים, שנועד לסייע ללבנון להתמודד עם פליטי מלחמת האזרחים הסורית ובעיות נוספות המלוות את המדינה הנחשלת.

לתשומת הלב של האיחוד לסוגיה הלבנונית תורמת במידה רבה צרפת, הפטרונית של לבנון, שעושה כל מאמץ לשמר את השפעתה. דוגמא אחרונה למעורבותה ניתן למצוא במאמציה להביא להשגת הסכם הפסקת אש ובהשתלבותה יחד עם ארה"ב בפיקוח על יישום ההסכם. בצד זאת יש להזכיר את כינוסה (באוקטובר האחרון) בפריז של ועידת תורמות שנועדה לגייס כספים לצורך סיוע הומניטרי וביטחוני. בידי נשיא צרפת עלה לגייס סכום של 800 מיליון אירו לצרכים הומניטרים ו-200 מליון לצרכים ביטחוניים. האיחוד האירופי עצמו הושיט מאז תחילת 2024 סיוע הומניטרי בסך של כ-100 מליון אירו, ומאז 2011 העביר האיחוד סיוע הומניטרי בסך כולל של 971 מליון אירו.

במסגרת הבטחת האיחוד לסייע ללבנון במלאכת השיקום, מומלץ שישראל תמצא בהקדם דרך לשכנע את האיחוד ואת החברות שמתכוונות להצטרף למאמצי השיקום למקד את מאמציהן בדרום לבנון, במטרה ליצור אלטרנטיבה למאמצי חזבאללה ואיראן להושיט סיוע פיננסי כלכלי לתושבי הדרום שאמורים לשוב לבתיהם. מעורבות של האיחוד תתרום להקטנת התלות בחיזבאללה, ובעקיפין באיראן, שגם אחרי המכות שספגו לאחרונה לא ירפו ממאציהן לשקם את מעמדן. יש לקוות שהאיחוד, שאינו נלאה מלהתבטא בזכות יציבות ושגשוג, ירתם בהקדם.

מהם מאפייניו העיקריים של התקציב שאושר בממשלה ומדוע הוא נכשל מלספק את הצרכים הכלכליים הרחבים של המדינה, ולא מעניק סיבה לחברות דירוג האשראי לחזור בהן מההחלטה להוריד את הדירוג הישראלי?>> https://www.inss.org.il/he/publication/israel-economy-2025/

לאחר נפילת משטר אסד, סוריה ניצבת במרכז אתגר אסטרטגי משמעותי עבור המדיניות הישראלית: כיצד נכון לפעול בתנאים החדשים?

חוקרת סוריה במכון מתייחסת לראשונה להתפתחויות הדרמטיות במדינה ולמשמעותן עבור הציר האיראני. לדבריה, "למרות החששות מהתחזקות גורמים קיצוניים סמוך לגבול והיעדר 'כתובת' מדינית ברורה, היכולות הצבאיות של המורדים, על כל זרמיהם, רחוקות מלהשתוות לעוצמה הצבאית של איראן ושלוחותיה."

רוצים להבין לעומק מה קורה בסוריה ואיך הגענו לכאן?
קראו את המאמרים המובילים על הזירה הסורית >>
https://www.inss.org.il/he/subjects_tags/syria/

הצצה לשיחה עם ד"ר רז צימט, מומחה לאיראן במכון, על הסיבות שהובילו את איראן לעכב את תגובתה על התקיפה הישראלית האחרונה, ומהם מרכיבי תפיסת הביטחון של המשטר האיראני כפי שהתעצבו מאז המהפכה האסלאמית ועד היום.

לצפייה>>
https://youtu.be/f1eb_6FhueU
להאזנה>>
https://soundcloud.com/inss2006/uh8vg3jf9d6o?si=8e78293771fd4bf480bc803cd04304d5&utm_source=clipboard&utm_medium=text&utm_campaign=social_sharing

במשרד החוץ נושמים לרווחה: סיום תפקידו של הממונה העליון לנושאי חוץ וביטחון של האיחוד

חוקר המכון, השגריר שמעון שטיין, כותב:

ישראלים רבים, ובעיקר אותם אנשי משרד החוץ ומשרדים נוספים ושרים שהיו אמונים בחמש השנים האחרונות על יחסינו עם האיחוד האירופי, ככל הנראה נשמו לרווחה בעקבות סיום כהונתו בת חמש השנים של הממונה העליון לנושאי חוץ ובטחון (שחלק מתארים בטעות "שר חוץ של האיחוד האירופי"), ג'וזף בורל.

קודם כניסתו לתפקיד הממונה, כיהן בורל כשר החוץ של ספרד. מאחר ותחום מדיניות החוץ נתון בלעדית בידי המדינות החברות באיחוד, לאיחוד עצמו אין מדיניות חוץ מאוחדת. תפקידו של הממונה הוא לגשר על הפערים בין עמדות החברות במטרה להגיע לקונצנזוס, משימה לא קלה כלל. היעדר קונצנזוס לא הפריע לבורל לפרסם את דעתו, שאינה מחייבת את הנציבות או את החברות. סוגיית המזה"ת בכלל, והסכסוך הישראלי-פלסטיני בפרט, נמנית על אותם הנושאים השנויים במחלוקת בין החברות ומכאן גם הקושי להגיע לעמדה מוסכמת על כולן.

בורל, שנושא הסכסוך קרוב ללבו, לא היה מוכן להשלים עם המצב ופעל ללא לאות להשגת קונצנזוס, ומשהדבר לא עלה בידו, הוא נהג לפרסם הצהרות בשמו, להעלות הצעות (כמו קריאתו לשרי החוץ של האיחוד להשעות את הסכם האסוציאציה עם ישראל לנוכח התנהלותנו במשבר ההומניטארי בעזה) ולגלות פעלתנות במישור האיזורי והבינ"ל (דוגמא אחרונה לפעילותו הייתה השתתפותו הפעילה בהקמת הברית הגלובאלית לפתרון שתי המדינות).

למרות הביקורת החריפה (עד כדי תאורו כאנטישמי), חשוב לציין שעמדותיו בסוגיות מרכזיות הקשורות לסכסוך, כגון ההתנחלויות והתנכלויות המתנחלים לפלסטינים בשטחים, פתרון שתי המדינות, התנהלותנו בנושא ההומניטרי בעזה והתנהלותנו הצבאית בעזה, זוכות לתמיכה בקרב מרבית מחברות האיחוד.

לסיכום, עידן בורל יחשב לאחת מנקודות השפל ביחסנו עם האיחוד. כעת תיכנס לנעליו קאיה קאלאס האסטונית, ולמרות שהסוגיות לעיל וסוגיות מזה"תיות נוספות ילוו אותה, נושא המזה"ת אינו בוער בעצמותיה כפי שהיה במקרה של בורל. את עיקר תשומת ליבה תתפוס המלחמה באוקראינה והמאמץ להמשיך ולשמר חזית אחידה של האיחוד לנוכח קרעים שנובעים בעמדת האיחוד ואי הבהירות לגבי מדיניותו של הנשיא טראמפ. ולמרות זאת, קאלאס תצטרך להקדיש חלק מזמנה לנושאינו. במקרה זה יש להניח שסגנון פעילותה ופעלתנותה יהיו שונים מאלו שהיו מנת חלקנו עם בורל.

הצצה לשיחה מרתקת עם חוקרי המכון ד"ר כרמית ולנסי, ד"ר גליה לינדנשטראוס והשגריר ארקדי מיל-מן, העוסקת במתקפת המורדים בסוריה: הסיבות להצלחתם, ההקשר למלחמה בישראל והמשמעויות עבור אסד, ישראל והציר האיראני.

לצפייה>> https://www.youtube.com/watch?v=ebhosPqJZdQ&feature=youtu.be

להאזנה>> https://soundcloud.com/inss2006/ka6s9fszqekn?si=30855d9d578b4e37804f8e8b36cf684b&utm_source=clipboard&utm_medium=text&utm_campaign=social_sharing

מצ'נקאי לשאנגחאי – סין מבססת את השפעתה באמריקה הלטינית

חברת מרכז גלייזר למדיניות ישראל-סין במכון, יובל לס, כותבת:

ב-14 בנובמבר ערך נשיא סין, שי ג'ין-פינג, ביקור בפרו, שם חנך את הנמל הראשון במימון סיני באמריקה הלטינית. הנמל החדש מיועד להפוך למרכז תחבורתי ולוגיסטי שיקשר בין פרו לסין. הוא צפוי לקצר את זמני השינוע לסין ולהפחית עלויות לוגיסטיות ב-20%, עם יכולת להכיל ספינות גדולות במיוחד בזכות עומק של כ-17 מטר. העלות הכוללת צפויה להגיע ל-3.5 מיליארד דולר, והפרויקט ינוהל על ידי קוסקו (Cosco Shipping Ports), ענקית הספנות הסינית מהגדולות בעולם, המחזיקה ב-60% מהמניות בנמל בפרו.

בשנים האחרונות, סין הפכה לשחקנית דומיננטית באמריקה הלטינית והיא הולכת ומבססת את שליטתה על נתיבי הסחר העולמיים. מעבר לגודלו העצום ולתפקודו כנמל מים-עמוקים, מיקומו האסטרטגי של נמל צ'נקאי צפוי להרחיב את הסחר בין סין לפרו, ולחבר את הסחר בין אמריקה הלטינית למזרח אסיה. נכון לשנת 2022, סין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של פרו והשנייה בגודלה של אמריקה הלטינית. הסחר של סין עם אמריקה הלטינית הגיע ל-485.7 מיליארד דולר ב-2022, עלייה של 7.7% מהשנה שעברה. פעילות הנמל גם תתרום לעלייתה של סין כשחקנית כלכלית באזור, ותקדם אספקת מתכות, כמו ליתיום ונחושת, לסין.

ארצות הברית הביעה דאגה מהנוכחות הסינית באמריקה הדרומית, אזור השפעה אסטרטגי ועתיר משאבים, הנתפס כ"חצר האחורית" שלה. זאת ועוד, השימוש הפוטנציאלי של סין בנמל בפרו מוסיף לחששות האמריקאיים לגבי אחיזתה על אזורים שעלולים לשמש לא רק למסחר, אלא גם לפעולות צבאיות, שיסכנו את היציבות הגיאופוליטית. לורה ריצ'רדסון, מפקדת פיקוד דרום של ארצות הברית לשעבר, הזהירה שהצי הסיני עלול להשתמש בנמל לאיסוף מודיעין. הנמל בפרו, צפוי להיות הסנונית הראשונה בהרחבת הנוכחות של סין באמריקה הלטינית באמצעות פרויקטי תשתיות ונמלים, וצעד נוסף בחיזוק השפעתה בקרב מדינות הדרום הגלובלי.

מה סוד המשיכה של ה-BRICS המובל ע״י סין ורוסיה, ומה משמעות התחזקותו לישראל?>> https://www.inss.org.il/he/publication/brics/

מה שקורה בסוריה – התעוררותה של מלחמת האזרחים או אפיזודה חולפת?

חוקרת סוריה במכון, ד"ר כרמית ולנסי, כותבת:

בימים האחרונים מתחוללים בסוריה אירועים דרמטיים שאורכים בדרך כלל שנים, ולא ימים בודדים. ארגוני מורדים המשתייכים לחמ"ל המרכזי – "אל-פתח אל-מבין" בהובלת הארגון הג'האדיסטי "היאת תחריר א-שאם" (שלוחת אל-קאעדה בסוריה לשעבר) וקבוצות נוספות הנתמכות על ידי טורקיה - פתחו במתקפה על כוחות המשטר בצפון-מערב סוריה.

לראשונה זה שנים, הצליחו ארגוני המורדים לכבוש שטחים מידי צבאו של אסד ומיליציות נלוות והשתלטו על העיר השנייה בגודלה בסוריה – חלב, שכיבושה מחדש על ידי המשטר הסורי בדצמבר 2016 סימן את תחילת ניצחונו במלחמה. אמש הצליחו להשתלט על אזורים בעיר חמאת, אך כפי שנראה הבוקר המשטר הסורי ותומכיו הצליחו למנוע את כיבושה המוחלט.

העיתוי הוא לא מקרי. המתקפה תפסה את ציר ההתנגדות בנקודת חולשה קריטית. בעקבות הלחימה הממושכת עם ישראל וביתר שאת לאחר מבצע "חיצי הצפון", חלק ניכר מכוחות חזבאללה ומיליציות שיעיות נוספות בסוריה עברו ללבנון, אחרים סוכלו. איראן שקועה בטיפול בנזקי חיזבאללה, שיתקשה כעת להפנות לוחמים לעזרת הנשיא הסורי, ונוסף על כך, גם הקשב הרוסי לאוקראינה לא מיטיב עם מצבו של אסד. מעבר להיבט האופרטיבי, יש כאן עניין תודעתי - מחסום הפחד של המורדים בסוריה מול ציר ההתנגדות נשבר, והתפיסה בדבר עוצמתו הבלתי מעורערת נסדקה.

ניתן להעריך שטורקיה עומדת מאחורי המתקפה. המורדים באידליב זוכים לתמיכה טורקית כלכלית וצבאית ממושכת. הברית עם המורדים מאפשרת לאנקרה שליטה והשפעה על הטריטוריה הסורית ומאפשרת להם קלף מיקוח יעיל מול המשטר. הטורקים מזה שנים מנסים להתפייס עם אסד, בין היתר כדי לנטרל את האיום הכורדי בצפון-מזרח וכן להביא להשבת מיליוני הפליטים ששוהים בטורקיה. הפעולה הנוכחית עשויה בראייתם להפעיל לחץ על אסד לקבל את תנאי ההסדרה שהם מציבים או למצער, לבלום את גל התקיפות הרוסי-משטרי שארע בשבועות האחרונים.

בשורה תחתונה, חדשות מעודדות למתנגדי אסד וציר ההתנגדות שחווה פגיעות קשות בשלל הזירות וכעת גם בסוריה. מנגד, אפשר שהמצב הפנימי המעורער במדינה יפתח את השערים לכניסה מסיבית יותר של כוחות צבא איראנים. בנוסף, כדאי לזכור שלא מדובר במורדים שהקימו בזמנו את "צבא סוריה החופשי" - חילונים, פרגמטיים -אלא בקבוצות קיצוניות עם אידיאולוגיה דתית-ג'האדיסטית, מתונים אולי מאל-קאעידה אבל לא בהכרח אוהדי ישראל. תרחיש של קריסת משטר אסד עלול לייצר מרחב כאוטי וקרקע פורייה לצמיחת איומים צבאיים חדשים.

כתלות בהתפתחויות ישראל תיאלץ לקבל החלטה האם להתערב במתרחש בסוריה כדי להעמיק הישגיה מול ציר ההתנגדות או לכל הפחות לסכל איומים מיידים שעלולים לאיים על האינטרסים הביטחוניים שלנו. בשלב זה נכון יהיה להתאזר באורך רוח. הימים הקרובים יתבררו כקריטיים כדי לקבוע עד כמה מדובר במערכה מוגבלת או במערכה רחבה, אליה יצטרפו גורמי אופוזיציה נוספים שעלולים לאיים לראשונה מזה כמעט עשור על שרידותו של המשטר.

הודעת אבו מאזן על מחליפו: רקע ומשמעויות

חוקר התוכנית הפלסטינית במכון, יוחנן צורף, כותב:

יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס פרסם ב-28 בנובמבר הודעה בה קבע כי מי שימלא את מקום הנשיא במצב של נבצרות (במקור: "במצב בו יתפנה מקומו") הוא יו"ר המועצה הלאומית הפלסטינית, תפקיד אותו ממלא היום רוחי פתוח. זאת, לפרק זמן של 90 יום, במהלכם תתקיימנה בחירות לנשיאות ואם לא יעלה בידי ממלא המקום לקיים את הבחירות בתוך פרק הזמן הזה, ניתן יהיה להאריך פעם אחת בלבד את כהונתו, לפרק זמן דומה.

ברקע להחלטת עבאס עומדים לחצים כבדים וממושכים עליו ועל צמרת פת"ח הקרובה אליו לעשות רפורמות שלטוניות מקיפות, לקיים בחירות ולהתגבר על הגלויים השליליים הרבים שפשו בתוכה, בכלל זה שחיתות רחבה, אובדן לגיטימציה ותפקוד ירוד של מוסדות הרשות. בחירתו של טראמפ לנשיא ארה"ב והזיכרונות הקשים מכהונתו הקודמת עת ניסה לכפות על הפלסטינים את "עסקת המאה", שהתנגדו לה, האיצה את הדרישה לפתוח במהלך שיקומי.

כזכור, רעיון השיקום וההחייאה מחדש של הרשות הפלסטינית, כלשון הנשיא ביידן, היו כרוכים, גם אם לא נאמרו באורח פורמלי, ב"הזזה" של אבו מאזן מתפקידו. הדברים הושמעו באוזניו גם על ידי ראשי המדינות הידידות לרש"פ - הם הצביעו על גילו המופלג כמכשלה המחייבת מענה. בהודעה זו יש משום היענות לקריאות הללו.

בהצהרתו מכריז אבו מאזן למעשה על הכרתו בכך שהגיע לסוף דרכו כיו"ר הרשות הפלסטינית. הוא איננו מבהיר מתי ואם יפרוש, אך קובע את המכניזם להחלפתו ומקשה על התערבות חיצונית שתנסה למנות אישיות הרצויה לה, לא בהכרח בדרך של בחירות המקובלת על הציבור. חרף הביקורת המושמעת על הודעתו, בין היתר שהיא מנוגדת לחוקה, הוא למעשה מעניק, במציאות הכאוטית בה מצויים תנועת פת"ח, אש"פ והסוגיה הפלסטינית בכללותה, לכל המבקשים לרשת אותו את פרק הזמן הדרוש להתארגנות ולהתמודדות, שאולי תמנע מאבקים וגלישה לאלימות. גם לעובדה שחמאס מוכה וחלש ואין לו יכולת לממש יומרות שלטוניות שהיו לו לפני המלחמה, יש ככל הנראה משקל בפרסום ההודעה.

המועמד המדובר רוחי פתוח הוא יו"ר המועצה הלאומית הפלסטינית (המל"פ) מאז 2022, בן 75 ממשפחת פליטים, נולד וגדל ברפיח. בתום לימודי התיכון עבר לדמשק, למד באוניברסיטה המקומית והצטרף לפת"ח, גורש עם אש"פ מביירות ב-82' ושב לאזור לאחר החתימה על הסכמי אוסלו. נמנה על הגווארדיה הותיקה של פת"ח, מילא תפקידים רבים במוסדות הרשות הפלסטינית, בהם שר החקלאות, יו"ר המועצה המחוקקת, ומילא את מקום הנשיא ערפאת לאחר פטירתו עד בחירות 2005 שהעניקו לאבו מאזן את הנשיאות. בשנת 2008 הואשם בניסיון הברחה של כ-3,000 פלאפונים מירדן דרך גשר אלנבי. הוא טען שאין לו קשר להברחה, האשים את נהגו, נשפט בבית משפט פלסטיני וזוכה. כן הואשם בניסיונות לנצל את מעמדו כנושא תעודת VIP להשגת טובות הנאה.

בתום כ-13 חודשים של לחימה אינטנסיבית בין ישראל לחזבאללה, אישר הקבינט המדיני-ביטחוני את הסכם הפסקת האש בין ישראל ללבנון. מרכז הנתונים של המכון למחקרי ביטחון לאומי ריכז עבורכם נתונים מהמערכה בלבנון>>

הפסקת אש בצפון: הזדמנות לעצב מחדש את כללי המשחק

חוקרת הזירה הצפונית במכון, ד"ר כרמית ולנסי, כותבת:

לאחר כ-13 חודשי לחימה עצימים בין ישראל לחזבאללה אישר הקבינט הביטחוני מדיני את הסכם הפסקת האש בין ישראל ללבנון. סעיפי ההסכם לא נחשפו במלואם, אך הם כוללים את הבנות הבאות: הפסקת אש בת 60 יום במהלכה תתרחש, בד בבד ובהדרגה, נסיגת חיזבאללה מהאזור שמדרום לנהר הליטני, יציאת כוחות צה"ל מדרום לבנון, כניסה הדרגתית של צבא לבנון (שיתוגבר בכוחות) וחיזוק כוח יוניפ"יל. עד כה, עקרונות שאינם שונים במהותם מהחלטה 1701 שאושרה ב-2006.

ההבדל טמון בשתי תוספות משמעותיות שעשויות להפוך את ההסכם ליעיל מקודמו: הקמת מנגנון פיקוח בינלאומי בהובלה אמריקאית לדיווח על הפרות, קרי התפרסות מחודשת של חיזבאללה מדרום לליטני והתעצמות מצפונה לו. וחשוב מכך - הסכמה אמריקאית שתעוגן במכתב צד, להסכם לעיקרון של "הגנה עצמית" המאפשר לישראל חופש פעולה לתקוף על אדמת לבנון, במקרה של איום מידי או של הפרות שלא טופלו על ידי המנגנונים.

חזבאללה, לאחר המכה הקשה שספג, הביקורת הפנימית המתרחבת נגדו והצורך לשקם מעמדו הצבאי והפוליטי, לצד התמיכה האיראנית בעצירת המלחמה, הובילו אותו להפר את המחויבות לשמר את הזיקה לעזה ולקבל את ההסכם, על אף הוויתורים המשמעותיים הכרוכים בכך.

חששותיהם של מתנגדי ההסכם, ביניהם חלק מתושבי הצפון, ברורים. ניתן גם להבין את חוסר אמונם ביכולת אכיפה אפקטיבית שלו. ההסכם הנוכחי, כמו כל הסכם, כרוך בוויתורים ולרוב אינו מספק מענה הרמטי לשלל האתגרים. עם זאת נראה כי בנסיבות הנוכחיות ולנוכח ההישגים הצבאיים שישראל הצליחה לייצר מול חזבאללה, היתרונות בקבלתו מתעלים על החסרונות: הניתוק בין הזירות והותרת חמאס ללא תמיכת חזבאללה; הקשב שיתפנה לאיראן, ריענון כוחות הצבא המותשים וחידוש מלאי החימושים שהצטמצם. יתרה מכך, אפשר שעצירת המלחמה בלבנון תייצר מומנטום הסדרי חדש שיחיה את עסקת החטופים בעזה, תוביל להפחתת הנטל הכלכלי ולשיכוך הביקורת על ישראל בזירה הבינלאומית והאזורית.

ועדיין, הדינמיקה שתתפתח בשטח בתקופה הקרובה היא שתיצוק תוכן ממשי להסכם ותקבע עובדות. בתוך כך, חשוב שישראל לא תבליג כבעבר על איומים מיידים והפרות לא מטופלות מצד חזבאללה ולא תירתע מהפעלת כוח מול הארגון לכשידרש. הפגנת נחישות ישראלית לאכיפה צבאית אפקטיבית הינה חיונית לעיצוב כללי משחק חדשים בין ישראל ללבנון – הפעם כאלו שמיטיבים עם ביטחונה של ישראל ומרתיעים את אויביה.

מבחן ההסדרה

ראש תוכנית "מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל" במכון, הח"כ לשעבר עפר שלח, כותב:

הסכם ההסדרה בגבול לבנון הוא אירוע חיובי ומתבקש.

מרגע שנפלה ההחלטה לא ללכת למהלך הכרעה בכל רחבי לבנון, החלטה שהתחייבה בשל מגבלות היכולת הצה"לית והעדר לגיטימציה בינלאומית, ההישג הנדרש מצה"ל היה בטווחים הקרובים לגבול: הרס התשתיות לפלישה קרקעית, הרחקת כוח רדואן צפונה וחישוף השטח כדי למנוע ירי נ"ט על הישובים. משימה זו הושלמה כבר לפני כמה שבועות, והעמקתה לעוד קו כפרים לא תשנה את המציאות, הדורשת הסדרה מדינית.

הסיפור החשוב הוא מה יקרה מעכשיו: הסדרות כגון החלטה 1701 של האו"ם נכשלו לא בגלל מה שהיה כתוב בהן, אלא בגלל שהפרתן כמעט מיד על ידי חיזבאללה לא נענתה בתגובה נחרצת של ישראל, ולמעשה לא הייתה כל אכיפה של התנאים. על ישראל לפעול בתקיפות למניעת "זליגה" דרומה של חיזבאללה, ליצור הגנה ראויה על הגבול, בניגוד למצב ששרר לפני 7.10, ולקיים שיח כן עם תושבי הצפון כדי שאלה ירגישו ביטחון מספיק לחזור לבתיהם. זה יהיה המבחן של ההסדרה, ולא מה שיהיה כתוב במסמך כזה או אחר.

איראן ניצבת בצומת דרכים בעימות עם ישראל ובמערכה האזורית. על פי מאמרו של חוקר תכנית "איראן והציר השיעי" במכון, ד"ר רז צימט, עומדות בפני המנהיג העליון של איראן שלוש גישות לפעולה, זאת לנוכח האתגרים הביטחוניים הגוברים המציבים ספקות לגבי יעילות ההרתעה של איראן.

באיזו מהגישות לדעתכם יבחר חמינאי?

לקריאת המאמר המלא>> https://www.inss.org.il/he/publication/iran-changes/

גרמניה-ישראל: ידידות בסימן שאלה

חוקר המכון, השגריר שמעון שטיין, כותב:

בסקרי דעת קהל משיבים הנסקרים הישראלים דרך קבע שגרמניה הינה המדינה השנייה (או השלישית, אחרי בריטניה) הידידותית לישראל, אחרי ארה"ב. לא כך הדבר במה שנוגע לעמדת הציבור הגרמני כלפי ישראל - זו נעה מזה שנים בין חוסר עניין לעמדה ביקורתית (שלא לומר שלילית), למעט במספר אירועים בודדים דוגמת השבעה באוקטובר, שבעקבותיו הביע הציבור סולדריות עם ישראל.

ככל שהשבעה באוקטובר הופך לתאריך "היסטורי", וככל שאת מקומו תופסים הדיווחים והמראות של ההרס בעזה ומספרם הגדול של ההרוגים, כך גדלה הביקורת על התנהלות ישראל הנתפסת בתגובתה "כבלתי פרופורציונלית". לכך יש להוסיף את הדיווחים על המשבר ההומניטרי והתבטאויות של אישים פוליטים בדבר תכניותיה העתידיות של ישראל לגבי הרצועה והשטחים. כל אלו, מותירים את רישומם השלילי על דעת הקהל.
כך לדוגמא, בסקרים שבוצעו בחודשים האחרונים סבור רוב הציבור שישראל "הולכת רחוק מדי" בהתנהלותה בעזה. בסקר שהתפרסם לפני מספר ימים, 70 אחוזים מהנשאלים מתנגדים להושטת סיוע צבאי לישראל. שני נתונים מעניינים נוספים העולים מהסקר הם כי 64 אחוזים סבורים שעל גרמניה לשמש כמתווך בין ישראל לחמאס ו-56 אחוזים סבורים שעל גרמניה לא להתערב במלחמה.

האם ההתנגדות להושטת סיוע צבאי מתיישבת עם הדימוי של הציבור הישראלי את גרמניה כמדינה ידידותית לישראל? הפער בין עמדת הציבור הגרמני לעמדת ממשלתו בולט. הייתה זו הקואליציה היוצאת שחזרה בהסכם הקואליציוני ובהתבטאויות מצד נציגיה (ובראשם הקנצלר) על הקביעה שביטחון ישראל הינו חלק בלתי נפרד "מתבונת המדינה" הגרמנית. בקונטקסט של השבעה באוקטובר, חוזרת גרמניה הרשמית על תמיכתה בזכות ישראל להגנה עצמית. את תמיכתה העקרונית היא מגבה בהמשך הסיוע הצבאי (תמיכה עליה חזר הקנצלר לפני מספר שבועות בנאום בבונדסטאג). עם זאת, שרת החוץ של גרמניה לא מהססת למתוח ביקורת על חלקה של ישראל במשבר ההומניטרי בעזה, כמו גם על התנהלות ישראל בשטחים כשבהקשר האחרון, גרמניה החליטה לנקוט צעדים נגד מתנחלים.

לסיכום, פער גדל בין עמדת הציבור ועמדת האליטה הפוליטית עלול בסופו של דבר לאלץ את גרמניה הרשמית לסגת מעמדותיה העקרוניות החיוביות כלפי ישראל. מיותר לומר כי למדיניות ישראל תהיה השפעה מכרעת על עמדת גרמניה.

הצצה לפרק החדש של "מגרש הרוסים", והפעם חוקרי תחום רוסיה במכון דנים באתגר שניצב בפני פוטין אחרי שבארה"ב נבחר המועמד המועדף עליו - החותר להפסקת אש באוקראינה.

לצפייה בפרק המלא>> https://youtu.be/4MWA3JQS7rM

להאזנה לפרק המלא>> https://soundcloud.com/inss2006/9a-5?si=e12ff5624de846a38550b17bb26929b9&utm_source=clipboard&utm_medium=text&utm_campaign=social_sharing

כלים לא מאויישים והגנ"א: תובנות מתערוכת הענק הסינית

חברת מרכז גלייזר למדיניות ישראל-סין במכון, תמי גולדנברג, כותבת:

תערוכת התעופה והחלל הבינלאומית של סין, הידועה בכינויה התערוכה האווירית של ג'ו-חאי (עיר בדרום סין), נערכה באמצע נובמבר. תערוכה זו, שמתקיימת כל שנתיים החל מ-1996, וכל שנה בשנים האחרונות, היא הגדולה והחשובה מסוגה בסין ובין הגדולות בעולם. בתערוכה מציגה סין פיתוחים צבאיים ואזרחיים שונים, ולמרות שמה, היא מציגה גם מערכות קרקעיות וימיות לצד מערכות אוויריות או כאלה הקשורות בחלל. מעבר להצגת יכולות מרשימות, מטרת התערוכה גם לעודד את יצוא המערכות. עם זאת, לאורך השנים האחרונות לא נרשמה עלייה ניכרת בייצוא הנשק הסיני, וסין, שאמנם ממוקמת כיצואנית הנשק הרביעית בעולם, מחזיקה בנתח של כ-5.8% מכלל יצוא הנשק העולמי (רובו לפקיסטן), לעומת ארה"ב עם 42%.

בתערוכה הנוכחית, לצד הבולטות הפוטוגנית של מטוסי הדור החמישי שהציגה סין (והסוחוי-57 שהגיע מרוסיה), הקטגוריות הצבאיות המעניינות יותר היו של כלים לא מאויישים מגוונים, כמו גם מערכות גילוי והגנה אווירית—כולל נגד טילים וכטב"מים—מערכות לחימה אוטונומיות לתמיכה בחי"ר, מערכות לשיגור ופיקוד על נחילי רחפנים/כטב"מים, לוחמה אלקטרונית, ומגוון טילים מתקדמים.
ספציפית, נחשף רשמית ה-J-20S - גרסה דו-מושבית חדשה למטוס החמקן הסיני המבצעי המוכר, וכן ה-J-35A – חמקן שני מתוצרת סין, שככה"נ מיועד לייצוא. בקטגוריית ההגנ"א, הוצגה מערכת הטילים HQ-19, שמתוארת כמקבילה הסינית ל- THAAD האמריקאי, ומיועדת גם ליירוט טילים בליסטיים. לצידה, נחשפו מערכות ירוט (בעיקר נגד כטב"מים ורחפנים) המבוססות על גלי מיקרו, דוגמת ה-FK-4000, לה טווח של עד כ-3 ק"מ.

גם מודלים של כלים עתידיים הוצגו בתערוכה, למשל מטוס חלל בלתי מאויש, ה-Haolong-1, ואבות-טיפוס דוגמת המכונית המעופפת של XPENG. עד כה דווח על עסקאות בסך של כ-38 מיליארד דולר בתערוכה, חלק משמעותי מהן למטוסי נוסעים אזרחיים, דוגמת ה-C-909/919, שנרכשו בעיקר ע"י חברות תעופה סיניות.

בתערוכה ביקר מזכיר המועצה לביטחון לאומי של רוסיה, וכן נצפו בה מגוון משלחות צבאיות ממדינות רבות, כולל מהמזרח התיכון. נקודה זו ראויה גם לתשומת לב ישראלית, שכן סוגיית ייצוא הנשק הסיני למדינות במזרח התיכון עולה מפעם לפעם, בעיקר כאשר ארה"ב אינה מוכנה למכור נשק מתקדם למדינות האזור, בעוד שה-J-35A, למשל, יכול לשמש תחליף מספק ללקוחות באיזור.

טורקיה 2024: ארדואן - בין חמאס, ישראל וטראמפ

הצצה לניתוח מעמיק של חוקרי טורקיה במכון, ד"ר גליה לינדנשטראוס וד"ר רמי דניאל, על השלכות המלחמה על יחסי טורקיה-ישראל. הניתוח כולל את הפסקת הקשרים המסחריים, התבטאויותיו החריפות של ארדואן נגד ישראל, והגורמים הפנימיים והבינלאומיים שהובילו להקצנת עמדותיו ולהידרדרות היחסים.

לצפייה בפודקאסט המלא>> https://youtu.be/_3yo2aYmlJY

להאזנה לפודקאסט המלא>>
https://soundcloud.com/inss2006/2024a?si=73b1b119d58d4b38af18face6f1380eb&utm_source=clipboard&utm_medium=text&utm_campaign=social_sharing

האם טראמפ יציל את טיקטוק?

חוקרת המכון אופיר דיין כותבת:

בשבוע שעבר ניתן היה לשמוע אנחת רווחה קולקטיבית במטה "בייטדאנס" בבייגי׳נג כאשר פורסמו מספר דיווחים בכלי תקשורת אמריקאיים לפיהם הנשיא הנבחר טראמפ חזר בו מרצונו להפסיק את פעילותה של הרשת החברתית הפופולרית טיקטוק בארצות הברית. למרות שהצעת החוק הדורשת מטיקטוק להעביר את פעילותה בארצות הברית לחברה שאינה סינית או להפסיק לפעול במדינה עברה בתקופת כהונתו של ביידן, והוא גם זה שחתם עליה, הרעיון החל להתגלגל בתקופת ממשלו הראשון של טראמפ. למעשה, טראמפ הוא זה שיזם אותו. בשלהי כהונתו, באוגוסט 2020, הוא חתם על צו נשיאותי שאוסר על השימוש בטיקטוק, כשהיישום אמור היה להיות מבוצע בחמישה שלבים. טיקטוק בתגובה הגישה תביעה לבית המשפט, שעוקרה מתוכן לאחר כניסתו של ממשל ביידן לבית הלבן ומשיכת אותו צו נשיאותי.

ניתן היה להניח, על בסיס תדמיתו של טראמפ, שמרגע שהעניין הפך אישי עבורו, הוא ידבוק בו גם בכהונתו השנייה, אך תפיסתו את טיקטוק החלה להשתנות עוד במהלך קמפיין הבחירות שניהל. ביוני 2024 השיק טראמפ חשבון טיקטוק משלו, שעד אמצע נובמבר צבר כ-14.5 מיליון עוקבים וכבר בספטמבר כתב ברשת החברתית Truth ש״מי שרוצה להציל את טיקטוק״ צריך להצביע עבורו. גם אם יחליט טראמפ לבטל את החלטת ממשל ביידן בעניין טיקטוק, הדבר לא יהיה פשוט, שכן בעוד כחודשיים, יום בלבד לפני השבעתו של טראמפ, עתיד להיגמר הזמן שניתן לטיקטוק להימכר. כדי לבטל את הגזרה יצטרך טראמפ לנקוט בצעדים חריגים ולהסתמך על תמיכה פוליטית רחבה שתהיה קשה להשגה.

הדרכים האפשריות לעשות זאת הן שהקונגרס ימשוך את החוק - מה שאפשרי עבור טראמפ שזכה ברוב בשני בתי הנבחרים, אבל יקשה על כל אלה שהצביעו בעד החוק להסביר את המהלך; לסייע לטיקטוק למצוא קונה אמריקאי - מה שיהיה קשה מכיוון שטיקטוק לא מעוניינת בכך; או פשוט לסרב לאכוף את החוק. בכל מקרה, גם רצונו של טראמפ לבטל את הגזרה עבור טיקטוק מוטל כעת בספק לאור מינויו של ברנדן קאר, תומך נלהב של הפסקת פעילותה של טיקטוק בארצות הברית ומבקר חריף של סין, ליו״ר רשות התקשורת הפדרלית.

מלחמת "חרבות ברזל" בין ישראל לאיראן ובעלות בריתה השפיעה באופן משמעותי על מערכת היחסים הייחודית בין ישראל לארצות הברית. המכון למחקרי ביטחון לאומי ביצע סקרי דעת קהל במטרה לבחון כיצד הציבור הישראלי תופס את היחסים בין ירושלים לוושינגטון. לתוצאות המלאות לחצו כאן >> https://www.inss.org.il/he/publication/divide-over-america/

פרסום זה התאפשר בזכות שותפות INSS עם קרן משפחת רודרמן

נאמנים לטראמפ - ושנויים במחלוקת: חוקר תוכנית ארצות הברית במכון, ג'סי ויינברג, עושה לכם סדר בכוורת המתגבשת של נשיא ארצות הברית ה-47, דונלד טראמפ

בחירת טראמפ: מדוע נשמעת אנחת רווחה בקרב רבות ממדינות ערב?

חוקר המכון, ד"ר יואל גוז'נסקי, כותב:

בחירת דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב הביאה לאנחת רווחה בקרב רבים מהמשטרים הערביים. לפני הבחירות, נזהרו בכירים במדינות ערב להצביע על המועמד העדיף בעיניהם, מסיבות ברורות, אך היתה להם העדפה ברורה לטראמפ על-פני קמלה האריס מהסיבות הבאות:

ראשית, לכמה מהמנהיגים הערביים המרכזיים ישנה היכרות מוקדמת עם טראמפ וצוותו. עם מוחמד בן-זאיד, נשיא איחוד האמירויות, ועם מחמד בן-סלמאן, יורש העצר והשליט בפועל בערב הסעודית, נרקמו יחסים בין-אישיים טובים. לאורך קמפיין הבחירות טראמפ הקפיד לכנות את בן-סלמאן "חבר" והרעיף עליו שבחים.

שנית, בקדצניה הקודמת לטראמפ היתה מדיניות ברורה של אי-התערבות בסוגיות פנים במדינות זרות. זכורה במיוחד ההתבטאות שלו כלפי נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, אותו כינה "הדיקטטור האהוב עלי". צפוי שגם עתה ימשיך במדיניות זו ולא יבקר את המשטרים בנושאים של חופש פוליטי וזכויות אדם באופן העולה בקנה אחד עם העדפות המשטרים.

שלישית, ישנה ציפיה בעיקר במדינות המפרץ שטראמפ יוביל קו תקיף יותר כלפי איראן מאשר קודמו, ג'ו ביידן. הביטחון העצמי הגובר של איראן ושלוחיה כפי שבא לידי ביטוי גם בהתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר, קשורה בראיית רבים במפרץ בקו הרפה יחסית שהובילה ארה"ב מול איראן תחת ממשל ביידן.

בנוסף, בראיית מדינות האזור טראמפ נהנה מיחסים קרובים עם בנימין נתניהו וחשוב יותר – מהשפעה רבה עליו, עד כדי יכולת לכפות את דעתו על נתניהו. שכנותיה של ישראל מבקשות לראות סיום מהיר של המלחמה בעזה, שהביאה ללחץ גובר כלפיהן מכיוון אזרחיהן ומכיוון גורמים רדיקאליים באזור. הן מקוות שטראמפ ילחץ על נתניהו לסיים את המלחמה עוד לפני תחילת כהונתו.

ישנה ציפיה סעודית שממשל 'טראמפ 2.0' יהיה נדיב אף יותר מביידן "בגזרים" אותן יעניק לממלכה בתמורה לנורמליזציה עם ישראל, יהיה תקיף יותר כלפי איראן וילחץ על ישראל. קרבת טראמפ למנהיגים החשובים באזור והשפעתו על נתניהו, באופן שיכול להביא לויתורים ישראלים העולים בקנה אחד עם ציפיות הממלכה – קידום רעיון שתי המדינות – מגבירים גם את הסיכוי לחידוש תהליך הנורמליזציה ואף להאצתו.

על הקשר בין חברת טכנולוגיה אמירותית, קשריה עם סין, והיחסים בין אבו דאבי לוושינגטון>> https://www.inss.org.il/he/publication/g42/

כיצד צריכה ישראל להגיב על המחאות הפרו-פלסטיניות בקמפוסים האמריקאיים?>> https://www.inss.org.il/he/publication/us-campuses/

תוצאות הבחירות בארה"ב: הצצה לקבוצה הסגורה של חוקרות וחוקרי ה-INSS

מדינות פנים, חוץ – והיחס למזרח התיכון בתקופת מלחמה: במה צפוי להתעסק ממשל טראמפ החל מינואר 2025 - ומהן ההמלצות לישראל בתקופת המעבר ולאחריה?>> https://www.inss.org.il/he/publication/trump-2024/

שלושה עשורים לאחר חתימת הסכם השלום עם הממלכה ההאשמית, תחום המים ממשיך להתבלט כמנוף רב פוטנציאל לחיזוק היחסים בין ירושלים לעמאן>> https://www.inss.org.il/he/publication/jordan-israel-water/

חמאס, הרשות ופתרון שתי המדינות: מבט חדש על דעת הקהל הפלסטינית בגדה המערבית, מזרח ירושלים ורצועת עזה>> https://www.inss.org.il/he/publication/palestinian-survey-2024/

היערכות לתגובה האיראנית: שלוש הנחות העבודה של טהראן

חוקר תוכנית "איראן והציר השיעי" במכון, ד"ר רז צימט, כותב:

העלייה הנמשכת ברף האיומים האיראניים ביומיים האחרונים, ובכלל זה מצד מנהיג איראן, מעידה כי הדילמה האיראנית בין שתי אופציות רעות (תגובה תוך נטילת סיכונים משמעותיים נוספים או הימנעות מתגובה במחיר שחיקה נוספת בהרתעה האיראנית), ככל הנראה הוכרעה לטובת תגובה צבאית, גם אם מועדה ומאפייניה המדויקים טרם נקבעו סופית.

הכרעה זו עשויה להעיד על שלוש הנחות עבודה באיראן:

א. היעדר תגובה לתקיפה החמורה ביותר על איראן מאז מלחמת איראן-עיראק עלול לסכן לאורך זמן את איראן אף יותר מאשר תגובה חרף הפגיעה המשמעותית במערכי ההגנה האווירית וביכולות ייצור הטק"ק שלה. זאת, משום שהדבר עלול לעודד, בראיית ההנהגה האיראנית, את ישראל ליזום מהלכים התקפיים עתידיים מול איראן (לרבות מול תוכנית הגרעין), שרבים בישראל אינם מסתירים את רצונם לממש

ב. ניתן עדיין לשקם את יכולת ההרתעה של איראן מול ישראל ולכפות עליה שינוי בכללי המשחק באמצעות פעולה, שתוכיח את יכולת ההיזק של איראן תוך שימוש ביכולות הבליסטיות המשמעותיות שעדיין נותרו בידיה

ג. ניתן להשפיע על אופן התגובה הצפויה של ישראל לתגובה האיראנית (ואולי למנוע מעבר לשלב ב' של תקיפת יעדי תשתית, סמלי משטר וגרעין) באמצעות תגובה במאפיינים שונים מבעבר: ירי שלא משטח איראן, התבססות על ארגונים "שלוחים" והתמקדות ביעדים ספציפיים בישראל.

מטבע הדברים, הנחות יסוד אלה עשויות להיות שגויות ולשקף הערכת יתר של היכולות האיראניות (לרבות אלה שנפגעו), הערכת חסר של כוונות ישראל ויכולותיה ובכך להביא למיסקלקולציה נוספת בעימות בין שתי המדינות.

"אם ישראל תסתפק בזה, היא תעשה טעות אסטרטגית": קולות מאיראן על התקיפה הישראלית

חוקר תוכנית איראן במכון, בני סבטי, כותב:

תקיפת בסיסי משמרות המהפכה והמפעלים הביטחוניים באיראן ע"י ישראל הביאו לתגובות הפוכות מהמצופה בתקשורת הרשמית וכן ברשתות החברתיות שרוב הציבור האיראני נמצא בהן.

בעוד המשטר האיראני גימד את עצם התקיפה ותוצאותיה וטען כי המהלך לא השיג את יעדו ומה שמכונה "העליונות האיראנית" נשמרה, בציבור היא התקבלה באכזבה. אומנם הציבור כן ראה בעיניו את העליונות הצבאית והטכנולוגית של ישראל על משמרות המהפכה ומערכי ההגנ"א, אך הוא ככה"נ ציפה כי ישראל תפגע גם באישים בכירים ובסמלי שלטון, כדי להביא לערעור יסודי או אף ניסיון להפלת המשטר. לאכזבה זו מצטרפת כנראה הציפייה הגבוהה שהייתה מהשלכות התקיפה גם על חיי השגרה של האזרחים, ובעקבות כך נוצרו תורים ארוכים לסירוגין ובפרט בשעות התקיפה בתחנות הדלק. היו גם דיווחים בשבועות שלפני התקיפה שהעידו על אגירת מזון מצד האיראנים, אך כאמור התחזיות על פגיעה קשה במשטר ובשגרה התבדו.

האכזבה באה לידי ביטוי בתגובות אזרחים ברשת הטלגרם וברשת הטוויטר, והם אף תקפו את ישראל על כך שלא עמדה באווירה שנוצרה ושהעידה על תקיפה מערערת של המשטר. בין היתר נכתב: "ישראל – איזו מין התקפה זו היתה?! היא לא הסבה שום נזק ולא הרגה שום בכיר!", "לנו היו ציפיות רבות כי חברי ממשלת ישראל הבטיחו הבטחות גבוהות", "אם ישראל תסתפק בזה, היא תעשה טעות אסטרטגית כי למשטר האיראני אין חשיבות לחיי איראנים או ישראלים".

נראה כי אכזבה זו נובעת מההתנהגות הטוטאלית של חלקים גדולים בציבור האיראני, שכן הם אינם מאמינים ביצירת מדרגי תגובה והחרפת הצעדים בעת הצורך, אלא בביצוע מקסימלי בשיטת "זבנג וגמרנו". הציבור גם אינו מוכן להתחשב בשיקולים כמו רסנים בינ"ל או שיקולים פנים ישראליים. לכן ביום שאחרי התקיפה, הציבור המאוכזב תוהה הכיצד ישראל שהשקיעה רבות בתקיפה המדויקת הזו, לא הפנתה חלק ממאמציה לפגיעה יסודית בשלטון הדתי באיראן. עם זאת ישנם גם קולות בציבור המעריכים כי שתי המדינות ימשיכו בהתגוששות ולכן לא מן הנמנע כי גם פגיעה בסמלי המשטר האיראני תתרחש בהמשך, כאשר חילופי המהלומות יילכו ויחריפו.

בחירות ביפן: המערכת הפוליטית היפנית שרויה בחוסר ודאות

חבר מרכז גלייזר במכון, אביחיל סמולר, כותב:

בבחירות שהתקיימו אמש ביפן, מפלגות קואליציית השלטון ספגו פגיעה אלקטורלית קשה מאוד ואיבדו 64 מושבים, ההפסד המשמעותי ביותר של ה-LDP מאז 2009. אז כיצד אחרי 15 שנות שלטון הגענו לכאן?

סקירה של ה-Japan Times מצביעה על שלוש סיבות עיקריות. ראשית, המינויים של שיגרו אישיבה, ראש הממשלה, לקבינט (ברובם בעלי ברית ותיקים, שהיו חסרי גיוון ונעדרו נשים וצעירים) סתרו את הבטחתו ופגעו בתמיכה הציבורית בו. שנית, החלטתו המפתיעה לפזר את בית הנבחרים ולהכריז על בחירות פתע מיד עם היבחרו – בניגוד להצהרות קודמות – ערערה עוד יותר את האמון הציבורי בו וחיזקה את האופוזיציה. לבסוף, הזנחת המחלוקות הפנימיות במפלגה, במיוחד בקרב הבסיס השמרני, פגעה בו גם היא.

כעת נראה שגם לאופוזיציה וגם למפלגת השלטון יהיה קשה מאוד להקים ממשלה שתתפקד לאורך זמן. קשה לדעת מה צפויה להיות המדיניות של יפן אם האופוזיציה תצליח לגבש ממשלה, שכן הקואליציה שולטת ביפן כבר 15 שנים ברצף. אולם, אם תצליח הקואליציה לגבש ממשלת מיעוט צפויה תקופת שיתוק ממשלתי, שתקשה בטווח הקרוב על קבלת החלטות פוליטיות בנושאים רגישים כמו הוצאות ביטחון והיערכות צבאית, מדיניות כלכלית וריביות, וסוגיית היחסים בין יפן לארצות הברית. כמו כן, המצב יעניק לשותפים הזוטרים בקואליציה השפעה גדולה יותר על סדר היום.

יישום וקידום מדיניות צפויים להאט באופן ניכר בשל הצורך במו״מ ובדיונים ממושכים. במצב זה, הבירוקרטיה החזקה של יפן צפויה למלא תפקיד קריטי יותר בעיצוב וביישום המדיניות, ולמלא את הפער שהשאירו הפוליטיקאים כדי להבטיח שהממשלה תמשיך לתפקד. עם התחזקות הבירוקרטים, ישראל עלולה להיתקל ביפן פחות ידידותית, שכן משרד החוץ היפני נוטה היסטורית לעמדה פרו-ערבית.

הציבור מאמין כי הסדרים מדיניים לא ישפרו את ביטחון המדינה, וכי הקמת מדינה פלסטינית מהווה איום ברור על ישראל – כך עולה בין היתר ממסקנות שני סבבים של קבוצות מיקוד שבוצעו על ידי המכון. התוצאות המלאות לפניכם>> https://www.inss.org.il/he/publication/palestinian-survey/

"החוליה החסרה" - בחריין ואיראן לקראת חידוש היחסים

חוקרי המכון אילן זלאיט וד"ר יואל גוז'נסקי כותבים:

בחריין ואיראן מתקדמות לעבר חידוש היחסים הדיפלומטיים ביניהן, לאחר ביקור היסטורי של שר החוץ האיראני במדינה - הראשון מזה 17 שנה. בחריין היא האחרונה ממדינות המפרץ שניתקה את יחסיה עם איראן ב-2016 וטרם חידשה אותם, והסכם ביניהן יהיה למעשה החולייה שתשלים את "הדטאנט" האזורי, במסגרתו מדינות האזור שהסתכסכו בעשור הקודם הגיעו לכדי פיוס.

לכאורה מדובר באירוע שולי, אולם יש לו משמעות מיוחדת: בחריין נחשבת לניצית ביותר כלפי איראן בשל חששו של השלטון הסוני בממלכה מהשפעה איראנית על הרוב השיעי באוכלוסייתה. לאיראן אף טענה היסטורית לבעלות על בחריין, והמתיחות ביניהן החריפה בעקבות התמיכה האיראנית במחאות "האביב הערבי" בבחריין ולאחר הנורמליזציה בין בחריין לישראל ב-2020. בנוסף, בחריין מארחת את הצי החמישי האמריקאי ומהווה נכס אסטרטגי לארה"ב בהתמודדות עם איראן.

כמו כל המרחב הערבי החלש, בחריין בחרה בנתיב כפול של התמודדות עם איראן: התקרבות לצד התעצמות ביטחונית. בחריין מרגישה בטוחה יותר להפשיר את היחסים עם טהראן לאחר שפטרוניתה ערב הסעודית עשתה זאת בשנה שעברה, ולאחר שהיא עצמה חתמה על הסכמי שיתוף פעולה בטחוני הן עם ישראל והן עם ארה"ב. היא מודעת לעליונות הצבאית האיראנית ולקרבה הגיאוגרפית ביניהן, והעיתוי אינו מקרי: בחריין צופה בחשש במלחמה הנוכחית בין ישראל לציר האיראני והאינטרס העליון שלה היא שזו לא תגיע לפתחה.

מדינות המפרץ חוששות מאיראן ומשלוחיה - ובצדק רב. איראן מבקשת לשקם את היחסים הדיפלומטיים עם מדינות המפרץ, גם כדרך לשבור את חומת הבידוד סביבה, ובמקביל נוקטת בהפחדה, חתרנות וטרור כדי לפגוע עוד ביציבות הערבית. ההתקרבות האינסטרומנטלית של מדינות המפרץ לאיראן היא חלק מגידור סיכונים מצידן. חידוש היחסים בין בחריין לאיראן אינו עובדה מוגמרת, וממילא אינו צפוי לפגוע ביחסיה עם ישראל. אולם, הוא מצטרף ללחצים מבית - במיוחד מהאוכלוסייה השיעית - שכבר הובילו לצינון מסוים ביחסיה של בחריין עם ישראל בעקבות המלחמה בעזה.

התקיפה באיראן: ישראל העבירה שלושה מסרים ברורים

ראש המכון, אלוף (מיל') תמיר הימן, כותב:

התקיפה הישראלית הלילה מעבירה שלושה מסרים ברורים למשטר האיראני, גם ברמה המבצעית וגם ברמה האסטרטגית

1. ישראל תקפה מרכיבים חיוניים של תעשיית טילי קרקע-קרקע איראנים. מעבר לכך הושמדו מערכות הגנה אווירית, והמשמעות שאיראן חשופה לתקיפות חוזרות של חיל האוויר. מערכות אלו מתוצרת רוסית מפגינות גם את עליונות הנשק המערבי על המזרחי. ומאחר ורוסיה נזקקת לכאלה מערכות למלחמה מול אוקראינה - ספק אם רוסיה תסכים למכור לאיראן מערכות נוספות.

⁠⁠2. היכולות ההתקפיות של ישראל טובות מיכולות ההגנה האיראניות, וכאשר משווים זאת למאזן היכולות ההגנתיות הישראליות מול היכולות ההתקפיות של איראן המסקנה היא שלישראל עליונות מבצעית ברורה מול איראן. ובמילים אחרות ישראל הצליחה לפגוע בכל היעדים שתכננה, איראן לא. לישראל יש כיום מערכת הגנה חזקה, ולאור התיאום עם ארה״ב יש גם מספיק מיירטים להתמודדות עם התקפות נוספות של איראן.

3. הסלמה למערכה רחבה היא בידי מנהיג איראן ח'אמנאי. ממדי התקיפה מאפשרים למנהיג העליון לבחור האם הוא רוצה להמשיך בדרך ההסלמה או להקטין את גובה הלהבות. המנהיג חייב לשקול שני שיקולים:

* ברמה המבצעית: האם יש לו מספיק טילים לניהול מערכה ארוכה מול ישראל? וזאת לאור העובדה שהייצור של הטילים שובש.
*ברמה האסטרטגית: האם המכה הבאה של ישראל תהיה גם לאתרים צבאיים, או שישראל מכינה מכה שנייה לעבר אתרי אנרגיה וגרעין. כלומר מבחינתו יש אפשרות שישראל מכינה את הלגיטימציה למכה הגדולה, ממנה הוא חושש באמת, שכן זו אכן תסכן את המשטר.

ניתן לומר כי ישראל פגעה בצורה ממוקדת ביכולות אסטרטגיות צבאיות של איראן והכינה את הקרקע למכות הבאות. מנהיג איראן בדילמה קשה: היעדר תגובה פירושה חולשה היסטורית, כאשר תגובה תאפשר לישראל לפגוע במה שבאמת יכאב לו. את כל זה הוא עושה כאשר האיום הגדול על ישראל, חיזבאללה, מוכה וחלש, ולא מהווה איום שמרסן את ישראל.

נקודה נוספת שיש לייחס אליה חשיבות היא הבחירות בארצות הברית: בעוד שבועיים נשיא ארה"ב ייכנס לתקופת "הברווז הצולע" הוא יהיה משוחרר יותר לפעול ולעצב את מורשתו. הכללים משתנים וזה ישפיע על שיקול הדעת של איראן וישראל. מבחינת איראן, ארה"ב יכולה לתקוף את מתקני הגרעין. ומבחינת ישראל ארה״ב עלולה להגביל את המלחמה באופן אגרסיבי יותר.

המאמר פורסם לראשונה באתר N12. לחצו כאן למאמר המלא.

השלכות המתקפה הישראלית באיראן - ומבט לעתיד

חוקרת המכון סימה שיין כותבת:

מתקפת התגובה הישראלית לתקיפה האיראנית ב-1 באוקטובר, הגיעה לאחר למעלה משלושה שבועות שבהם ישראל וארה"ב תיאמו את גבולות התקיפה ואת תגבור ההגנה האווירית על ישראל (אמצעות הגעת סוללות ה-THAAD האמריקאיות), ובמהלכם איראן איימה על ישראל בתגובה חריפה.
התקיפה הישראלית, באמצעות כ-100 מטוסים ובשלושה גלים שנמשכו כ-4 שעות, פגעה במערכות הגנה אווירית, במפעלי ייצור מרכזיים של התעשייה האיראנית (טילים וכטב"מים), ובבסיסי שיגור של טילים. מאפיין חשוב נוסף של התקיפה הינו הפיזור הגיאוגרפי של המטרות שהותקפו – טהראן, כרמאנשה, קום, אהוואז, שיראז ואיספאהן.

כאמור, התקיפה הישראלית היא תוצאה של תיאום קרוב ביותר עם וושינגטון, שהבהירה בפומבי את התנגדותה לתקיפת מתקני הגרעין או מתקני האנרגיה באיראן. במקביל, ישראל וארה"ב העבירו דרך גורמים שלישיים לאיראן מסר ברור לבל תגיב כדי לאפשר את סיום סבב התקיפות ההדדיות. יעדי התקיפה משרתים אף הם מטרה זו בהבהירם לטהראן את מידת החדירות שלה למקרה שתחליט להמשיך את סבבי המהלומות. האיראנים מצידם, בתגובות ראשוניות של דוברת הממשלה, המעיטו בנזק שנגרם מהתקיפה, הבהירו שאין שינוי במצב השגרתי וכי גם הטיסות חזרו ובמקביל חיזקו את כוחות הבסיג' בערים המרכזיות כדי למנוע התקהלויות והפגנות של הציבור, מהן המשטר חושש בעיקר.

בנסיבות שנוצרו בעקבות התקיפה ניצבת ההנהגה האיראנית בפני הצורך להחליט האם תגיב ואם כן - כיצד. במסגרת השיקולים המנחים אותה עליה לקחת בחשבון כמה פרמטרים מרסנים; בראשם, האפשרות שישראל בסבב תקיפות נוסף עלולה לפגוע באתרי תשתית ובכלכלת איראן הרעועה או לחילופין באתרי הגרעין; שנית, ש"טבעת האש" שנועדה מלכתחילה להגן על איראן בתרחיש של תקיפה ישראלית, בעיקר חיזבאללה אך גם חמאס, נפגעה קשות ואינה עוד חלק מעוצמתה של איראן; שלישית, החשש מפני תוצאות הבחירות בארה"ב שאולי יחזירו לבית הלבן את טראמפ שיש לו עמדות אנטי-איראניות מוצהרות, שאך התחזקו בעקבות הניסיונות המיוחסים לטהראן לפגוע בו פיזית, כמו גם דרך פעילות הרשתות החברתיות.

מול שיקולים אלה תעמוד סוגיית ההרתעה האיראנית, שהיא זו שהנחתה את החלטתה לתקוף את ישראל בפעם השנייה. ברקע, מאמצים אמריקאיים לקדם הסדרה וסיום לחימה בחזית הלבנונית. אלה משרתים מצד אחד את איראן שמעוניינת לסיים את המלחמה ולאפשר את שיקומו של חיזבאללה, אולם, בו זמנית גם מטרידים את טהראן המנסה להיות מעורבת ולמנוע כרסום במעמדו הפוליטי של חיזבאללה בלבנון, במסגרת ההסדרה של היום שאחרי המלחמה.

חיסול סינוואר – העת להציג מתווה מדיני ישראלי

חוקר בכיר במכון, תא"ל (מיל.) אודי דקל, כותב:

יחיא סינוואר היה שליט 'כל יכול' של חמאס ורצועת עזה. הוא הפגין "מנהיגות נחושה" שלט ללא עוררין בתהליך קבלת ההחלטות של הארגון, קיבל בעצמו את ההחלטות הגורליות וזכה לאמון ולתמיכה מלאה של הזרוע הצבאית.

מסתמנת תחרות על נרטיב תמונת סינוואר המחוסל: מחד, מותו כ"שהיד" אוחז בנשק ברגעיו אחרונים, כאשר בעיני פלסטינים רבים תמונה זו מוכיחה כי הרעיון של סינוואר ניצח – השפלת ישראל באופן שאף מנהיג ערבי לא הצליח לפניו; מאידך, רצף התמונות שפרסם צה"ל - צילומי הרחפן, השיניים, האצבע החסרה, חיילי צה״ל ניצבים מעל גופתו והוצאתה לישראל - אלו נתפסות כמשקל נגד וגמול ראוי להשפלה של השבעה באוקטובר.
ממשלת ישראל במשך שנה של מלחמה דבקה בתפיסה כי לפני כל דיון על מתווה מדיני לסיום המלחמה על ישראל להפגין עליונות צבאית ברורה כלפי אויביה, בעיקר חמאס וחזבאללה, להסיר את האיומים מגבולותיה ולהשיג 'תמונת ניצחון'. בכל אופן, המלחמה בחמאס הגיעה לנקודת מפנה משמעותית - חיסול סינוואר, חמאס מוכה בהלם, ההישגים הצבאיים של ישראל ברורים, ואט אט גם נחשפת הטינה של העזתים כלפי סינוואר וחמאס בשל המוות, ההרס והעקירה שהטילו עליהם - ספק אם יימצא עיתוי מתאים יותר להצגת מתווה מדיני מצד ישראל. זאת, לא רק כדי לקדם את מטרות המלחמה, אלא גם כדי לברר האם חמאס לאחר שאיבד את מנהיגו, ויתכן כי מרכז הכובד עובר מהרצועה לקטר, יגלה גמישות במגעים לשחרור החטופים ולתנאי הפסקת האש.

על ישראל להציג את עמדותיה מנקודת העוצמה הצבאית הנוכחית ולדרוש: שחרור כל 101 החטופים; סידורי ביטחון עתידיים שיבטיחו לישראל את הזכות לאכיפתם בכוח; חופש פעולה מבצעי ועליונות מודיעינית למניעת בניית כוחו וצמיחתו מחדש של חמאס, צבאית ואזרחית (כולל מערך הדעווה) ולהסרת איומים מהרצועה לעבר ישראל.

חוקר המכון עפר שלח כותב:

חיסולו של יחיא סינוואר הוא סגירת מעגל סמלית, והזדמנות ליוזמה שתחלץ אותנו מדשדוש לניצחון אסטרטגי. על ישראל להוביל מהלך לעסקה היחידה האפשרית: סיום המלחמה בעזה בתמורה להחזרת כל החטופים, החיים והמתים.

רוב מוחלט בציבור רואה בהחזרת החטופים את מטרת המלחמה החשובה מכולן, אבל זו לא הסיבה היחידה שבגללה יש לנצל את התנופה הנוכחית להשגתה. עסקה כזו, במעורבות בינלאומית, תקבע את ההישגים המבצעיים בעזה ובלבנון, תציב אלטרנטיבה לחמאס שאינה שלטון ישראלי בעזה, ותיצור תמונת ניצחון של ישראל שפגעה בכל אויביה מול "ציר התנגדות" שספג מהלומות קשות. יש לנצל את ההזדמנות מיד, ולקבע לשם שינוי את ההישג האסטרטגי בעוד ההישג המבצעי חם ורלבנטי.

השפעתה המתרחבת של קטר בלבנון: אתגר ואזהרה לישראל

חוקרי המכון ד"ר יואל גוז'נסקי וסא"ל (מיל') אורנה מזרחי כותבים:

קטר מנסה לנצל את המשבר שבו נתונה לבנון עקב המלחמה בין ישראל לחיזבאללה כדי להרחיב את מעורבותה גם בזירה זו. עוד לפני הכניסה הקרקעית הישראלית ללבנון (30 בספטמבר) דווח כי קטר התבקשה על-ידי ארצות הברית, לסייע בקידום הסכמה בין ישראל וחיזבאללה להפסקת אש. הרחבת מעורבותה של קטר בלבנון מתאפשרת גם משום שמרבית מדינות ערב, ובמיוחד מדינות המפרץ העשירות, הדירו רגליהן בשנים האחרונות ממעורבות משמעותית במדינה הקורסת, בעיקר בשל ההשפעה הגוברת של איראן באמצעות חזבאללה בה, כמו גם בשל ההבנה, כי הסיוע ללבנון הכושלת הוא "בור ללא תחתית". מנגד, קטר ראתה בהיעדר מעורבות מצדן הזדמנות עבורה להגביר את השפעתה תוך שהיא עושה שימוש בקשריה הטובים עם איראן מחד גיסא וארצות הברית מאידך גיסא.

לקטר אינטרס ברור לחזק את דימוייה ומעמדה בזירה הבינלאומית על ידי פעלתנות דיפלומטית, סיוע ותיווך בכלל, כמו גם שמירה על סולידריות עם כלל הגורמים הערביים, ובפרט כמי שפועלת כעת למען העם הלבנוני. מבחינת ישראל, זיהוייה של קטר עם האחים המוסלמים, קשריה עם חמאס וגישתה השלילית כלפי ישראל – כל אלה מעוררים חשדנות ביחס אליה וספק אשר לנכונותה לסייע בנושאים המשרתים לכאורה גם את האינטרס הישראלי. חשדנות זו תקפה גם ביחס למאמצי ההשפעה הקטריים בלבנון.

בה בעת, ישראל אינה יכולה להתעלם מחשיבותה של קטר לארצות הברית, ובמיוחד כשמסתמן כי גם בלבנון, הקטרים פועלים לבקשת ארצות הברית ותוך תיאום עמה. לכן, חשוב שישראל תקיים עם הממשל האמריקאי דיאלוג גם ביחס למעורבות קטר בלבנון במסגרת השיח הנדרש בעקבות המלחמה על דמותה העתידית של לבנון. וכך, ישראל יכולה להסכים עם הממשל על מעורבות קטרית בלבנון, שתביא לידי ביטוי את קשריה של דוחה עם כלל גורמי הכוח בלבנון ואת יכולתה הפיננסית לסייע בשיקום המדינה הקורסת. אך זאת, תוך התניית הסיוע, בעצה אחת עם הממשל האמריקאי, בכך שהסיוע יופנה לטובת מדינת לבנון וכלל תושביה, כשהמטרה העיקרית היא למנוע את נפילת לבנון לידיהם של חיזבאללה ואיראן.

נקודת מפנה במלחמה בלבנון: בצד מיצוי המהלך הצבאי יש לקדם אסטרטגית יציאה

חוקרת לבנון וחזבאללה במכון, סא"ל (מיל') אורנה מזרחי, כותבת:

הכניסה הקרקעית הגלויה של צה"ל לניקוי הנוכחות הצבאית של חזבאללה לאורך הגבול (החל מליל ה-30 בספטמבר), לאחר שורה של מבצעים מוצלחים לחיסול מנהיגי חזבאללה ולפגיעה ביכולותיו הצבאיות, סימנה נקודת מפנה בלחימה בין ישראל לחזבאללה והובילה לשינוי פניה של המלחמה.

חזבאללה, אשר אימץ במשך כמעט שנה שלמה, בתאום עם איראן, את האסטרטגיה של מלחמה להתשת ישראל כ"חזית תמיכה" בפלסטינים, נגרר עתה לניהול מלחמה כוללת מולה בעיתוי ובנסיבות שאינם נוחים לו.

פעולות צה"ל הסבו אמנם נזק כבד לארגון, שאיבד לטענת המערכת הביטחונית הישראלית כשני שליש מכלל ארסנל הטילים והרקטות לטווח קצר ובינוני שעמדו לרשותו. אך חזבאללה, המונה עוד עשרות אלפים של פעילים צבאיים בסדיר ובמילואים, לא נעלם והוא ממשיך להילחם על שרידותו, תוך שימוש בכל האמצעים שנותרו ברשותו.

מסתמן, כי לאחר הבלבול בעקבות הפגיעה הקשה בדור המייסדים ובשרשרת הפיקוד הבכירה של חזבאללה, הארגון הצליח להתעשת. חזבאללה הפסיק אמנם לדווח על מספר ההרוגים בשורותיו ואיננו חושף את זהות המחליפים של הבכירים שנהרגו, אך מבצע את ההתאמות הנדרשות כדי לפעול תחת היגיון מסדר משותף תחת הנהגה חליפית בפיקוח איראני. בפועל, מדי יום ממשיכים אנשי הארגון להתעמת עם חיילי צה"ל הפועלים בדרום לבנון בעיקר באמצעות ירי מרחוק, לאחר שמרבית פעילי כוח רדואן נסוגו לאחור; ומשגרים מאות רקטות וטילים ועשרות כטב"מים על יעדים צבאיים ואזרחיים בעורף הישראלי, תוך שהם מגדיל באופן קבוע את טווח השיגורים, תחילה במרחב הצפוני ועד חיפה ובימים האחרונים אף מעבר לחיפה עד למרכז ישראל.

במקביל, צה"ל ממשיך לצבור הצלחות בפעילותו בדרום לבנון, תוך שהוא חושף ומנטרל, מעל הקרקע ובמנהרות שמתחתיה מצבורי אמל"ח וכן את תוכניותיו ויכולותיו של חזבאללה לכבוש "בשעת רצון" את הגליל. בכך הוא מתקדם להשגת היעד שנקבע לו על ידי הדרג המדיני: לייצר שינוי במציאות הביטחונית, שתאפשר את חזרתם של התושבים המפונים בצפון לבתיהם.

מסתמן כי לצה"ל נדרשים עוד מספר שבועות להשלמת פעילותו הממוקדת במרחב הסמוך לגבול עם ישראל.
לאור ההתקדמות צה"ל בהשגת היעד שנקבע ונוכח הקריאות הגוברות בלבנון להשגת הפסקת אש (כרגע מצד כל הגורמים הפוליטיים בלבנון, למעט חזבאללה השומר עדיין על עמימות בנושא), ישראל נדרשת כבר עתה, בד בבד עם המשך מיצוי המהלכים הצבאיים להחלשת חזבאללה והשלמת המהלך לניקוי דרום לבנון מנוכחותו הצבאית, לגבש את אסטרטגית היציאה שלה כדי שלא להיקלע למלחמה ארוכה ומיותרת בצפון. אסטרטגיה זו צריכה לתרגם את ההישגים הצבאיים להסדרה מדינית – במנותק מהמלחמה בעזה - אשר תכלול שני מרכיבים עיקריים: כינון משטר ביטחוני חדש בדרום לבנון, כולל אמצעים לאכיפת מניעת התבססותו הצבאית של חזבאללה מחדש באזור זה; בצד ערביות לשמירת חופש הפעולה של צה"ל לפעול מול כל הפרה מצד חזבאללה, המייצרת איום על תושבי ישראל.

מפרספקטיבה של שנה, המאמר בוחן מחדש את האלטרנטיבות האסטרטגיות והמדיניות שעמדו בפני ישראל במהלך המלחמה ואת הוויכוחים המרכזיים שהתקיימו סביבן>> https://www.inss.org.il/he/publication/a-year-perspective/

תקיפת הכטב"ם סמוך לבנימינה - לקחים ראשוניים

חוקר המכון, ד"ר יהושע קליסקי, כותב:

התקיפה הקטלנית של הכטב"ם סמוך לבנימינה באמצעות כטב"ם מתאבד שנשא ראש נפץ בן 20 ק"ג, מדגימה שוב את כוח ההרס וההרג של כלי נשק זה. אף על פי שמדובר בכלי נשק של מלחמות העבר, הניסיון מוכיח כי "ציר הרשע" מפעיל אותו ביעילות מסוימת ובצורה רציפה. חשוב להדגיש כי אין מדובר בנשק שובר שוויון או באיום קיומי, אך בהחלט מדובר בסוג של נשק המהווה מטרד לאזרחים ולמערכת הביטחון. לחזבאללה יש סוגים שונים של כטב"מים הן לצילום והן למטרות תקיפה בתצורה של "חימוש משוטט" כגון סמאד 3 ארוך הטווח או אבאביל (מרסאד) - כולם תוצרת איראנית.

קיים קושי ביירוט כטב"מים, בעיקר לנוכח הקושי בגילוי וזיהוי מוקדם, עקב ממדיהם הקטנים, חתימת מכ"ם נמוכה, יכולת תמרון והתחמקות תוך תנועה במסלולים משתנים ובתוואי שטח סבוכים.

מסיבות אלו יש מפעם לפעם חדירות של כטב"מים במיוחד מאלו הנשלחים על ידי ארגון חזבאללה מלבנון ולעתים נדירות יותר – גם מעיראק ותימן.

ישראל מתמודדת עם האיום באמצעות שימוש במעטפת ההגנה שלה, כלומר: מטוסי קרב, מסוקי קרב, כיפת ברזל. בעתיד יעמדו לרשותה גם תותחי נ"מ מונחי מכ"ם בדומה לוולקן הישן או מערכת משולבת תותח ולייזר, ובעתיד הרחוק יותר – תותחי מיקרוגל בעלי יכולת לשיבוש האלקטרוניקה של הכטב"ם.

ככול שהכטב"ם נשלח ממרחק גדול יותר, זמן התגובה ארוך יותר ומאפשר זמן לזיהוי וליירוט. כך למשל, לכלי מיירט מסוג מטוס קרב, יש זמן ומרחב לביצוע היירוט הרחק משטח המדינה ואכן זה מבוצע בהצלחה.

הכטב"מים מלבנון מגיעים תוך זמן קצר לארץ כך שפרק הזמן לגילוי וליירוט - קצר ביותר. גם אם נעשה יירוט, הוא נעשה מעל שטחנו ועלול להיגרם נזק אגבי משברים של הכטב"ם או הטיל המיירט.

המקרה הטראגי בבנימינה מוכיח כי בישראל, בגלל השטח הקטן והמאוכלס, מרווח הטעות הוא אפסי. במלים אחרות, אין לישראל את הפריבילגיה להחטיא ביירוט והנושא מאתגר מבחינה טכנולוגית.

יש לזכור כי שכבות ההגנה של ישראל הן מהטובות בעולם, אולם גם הן אינן מבטיחות הגנה הרמטית. עם זאת, שילוב בין מערכות ההגנה ושמירה על הנחיות פיקוד העורף, יאפשר הגנה מיטבית ומצילת חיים לעורף.

איראן במאמץ לשמר את מעמדה בלבנון בעקבות חיסול נסראללה

ראש תוכנית המחקר "איראן והציר השיעי" במכון, סימה שיין, כותבת:

השלב החדש בלחימה בלבנון, וקונקרטית, מבצעי הביפרים וההוקי-טוקי ושורת החיסולים של צמרת הארגון ובראשם נסראללה, העמידו את איראן בפני מצב אסטרטגי חדש, בלתי צפוי ובעל השלכות חמורות אפשריות. הכניסה הקרקעית של צה"ל ללבנון, לצד המשך התקיפות על אתרי אמל"ח ופגיעה קשה בלוחמים, ובריחת כמיליון תושבים מהדרום, מהווים לראשונה, איום ממשי על מעמדו של ארגון חיזבאללה בלבנון. על הרקע הזה ולאחר התלבטות החליט המשטר האיראני לתקוף בישראל (1 אוקטובר) תוך שהוא מחבר בין החיסול של הנייה בטהראן לחיסול נסראללה בד'אחיה. ההחלטה לתקוף בישראל באמצעות כ-200 טילים בליסטיים על מספר מטרות כולל בקרבת ת"א משקפת תחושה חזקה של צורך לשקם את ההרתעה של איראן מול ישראל, ולא פחות מכך להפגין בפני שאר גורמי הציר שאיראן מגבה אותם ואינה מותירה אותם לבדם בשדה הקרב.

לצד המהלך ההתקפי פתח המשטר האיראני במהלכים דיפלומטיים לבלימת הסחף האפשרי בלבנון. שה"ח האיראני, עראקצ'י, הגיע לביירות (4 אוקטובר) ונפגש עם ראה"מ הזמני מיקאתי ועם נביה ברי, ראש הפרלמנט השיעי שהיווה את החולייה המקשרת בין נסראללה לממשל האמריקאי בדיונים על הסדרה אפשרית לסיום המלחמה, בהובלת השליח האמריקאי, עמוס הוכשטיין. הביקור בלבנון וההמשך בסוריה נועדו להבהיר את המשך תמיכתה של איראן בחיזבאללה ובעיקר להבטיח שגורמי הכוח האחרים לא ינצלו את המצב לקידום מהלכים פוליטיים שיפגעו באינטרסים של איראן.

ברקע, קולות מוושינגטון ומתוך לבנון לקדם בחירתו של נשיא שחיזבאללה מנע מזה כשנתיים, כמו גם קולות הקוראים לניתוק הקשר שטווה נסראללה בין הלחימה בצפון ללחימה בדרום. מספר ימים לאחר הביקור ונראה שטהראן שחסרה את הבכירים שלה – השגריר בלבנון שניפגע בביפר שהחזיק והגנרל נילפרושאן, סגן מפקד כוח קודס ומי שהיה אחראי על כלל הפעילות בלבנון ובסוריה שנהרג עם נסראללה – נאלצה לשלוח בכיר נוסף, את יו"ר המג'לס, קאליבאף (12 אוקטובר), שהצהיר כי הגיע בהזמנת נביה ברי, יו"ר הפרלמנט הלבנוני, ובידו מסר מהמנהיג, חמנאהי, ומהנשיא, לחיזבאללה.

ביקורים בכירים אלו משקפים את הפגיעה הקשה שספגה איראן בלבנון ואת הקושי שלה לפעול מול חיזבאללה בהעדר הגורמים הבכירים של הארגון שחוסלו ע"י ישראל והעדרם גם של הבכירים האיראנים שניהלו את הקשרים מול הארגון כמו גם מול ממשלת לבנון. ההתפתחויות של השבועות האחרונים בלבנון כמו גם ההמתנה לתגובה ישראלית על התקיפה האיראנית, מעמידים את המשטר בפני מצב אסטרטגי חדש, בו לראשונה היא ניצבת מול ישראל כאשר ארגון חיזבאללה עליו הסתמכה בהרתעת ישראל נפגע קשות ואינו יכול עוד למלא את תפקידו זה.

דו"ח של ה-FBI חושף קמפיין השפעה רוסי, נגד המערב ובכלל זה ישראל. הקמפיין כולל שימוש במדיה דיגיטלית ויצירת תכנים מזויפים, שהופצו דרך רשתות חברתיות. המאמר מנתח את דו"ח ומסוכם להמלצות להתמודדות ישראל עם האיום>>>
https://www.inss.org.il/he/publication/russian-influence-campaign/

ישראל מיצתה את המהלך הצבאי העיקרי בשטח הרצועה אך לא עלה בידה להביא לשחרור החטופים ולנטרל את שליטת חמאס. על רקע זה, הוצגה לאחרונה "תוכנית האלופים" (במיל.) להשתלטות על צפון הרצועה. התוכנית מתעלמת ממספר בעיות מהותיות, הצפויות להקשות על יישומה ועל קידום מטרות המלחמה. לפיכך, כותבי המאמר מציעים רעיון מתחרה של 'שליטה מנגד' בסיוע ההומניטרי ברצועה>> https://www.inss.org.il/he/publication/the-generals-plan/

הקמפיין שגרם לסינים לשלוח כסף לאיראן: הטייה מכוונת או צירוף מקרים?

חוקרת במרכז למדיניות ישראל-סין, אופיר דיין, כותבת:

הקרב על דעת הקהל העולמית ועיצוב התודעה בנוגע למלחמה הנוכחית לא מתקיים רק בקמפוסים במערב, אלא גם ברשתות החברתיות במזרח. כך בחודשים האחרונים, מנהלת שגרירות איראן בבייג׳ינג קמפיין ברשת החברתית דואו-יין (Douyin), רשת שמרבית הישראלים לא שמעו עליה, אבל בוודאי שמעו על אחותה התאומה הנמצאת גם היא בבעלות בייטדאנס הסינית - טיקטוק.

דואו-יין אינה מוכרת למשתמשי המערב מכיוון שבעוד שטיקטוק זמינה כמעט בכל העולם, למעט מדינות שהוציאו אותה אל מחוץ לחוק, דואו-יין זמינה אך ורק בסין. למרות זאת, לרשת לא פחות מ-750 מיליון משתמשים בכל יום, מספר לא מבוטל של אנשים שעליהם אפשר להשפיע.
כבר באוקטובר 2023 פצחה השגרירות האיראנית בסין בקמפיין אגרסיבי בדואו-יין, במסגרתו הועלו תיעודים מהמלחמה, וזאת תוך העלמת עין ברורה של הפלטפורמה, שאוסרת על משתמשים להעלות תיעודים קשים מסוג זה. באותו זמן, המקבילה המאפשרת יותר, טיקטוק, מסירה תיעודים של הזוועות שביצעו חמאס ביישובי העוטף ושהעלו תומכי ישראל. להעלמת העין הזו זכה, אגב, גם פוסט אנטישמי שפורסם בחשבון השגרירות ובו נראו טילים נוחתים בישראל כשנראה שהם יוצאים משערותיה של אישה בעלת מאפיינים המקושרים ליהודים ע״י אנטישמים, כמו אף מוארך ועקום.

הקמפיין האיראני בדואו-יין נחל הצלחה ולאחרונה משתמשים סינים בפלטפורמה החלו שולחים מתנות וירטואליות לשגרירות איראן במדינה. המתנות נשלחו בצורת מעטפות אדומות, הגרסה הוירטואלית למנהג הסיני המסורתי לשלוח בחגים מעטפות בצבע זה, המכילות כסף ואיחולים ליקירים. גם המעטפות שנשלחו בדואו-יין לשגרירות האיראנית הכילו כסף, אך האיחולים במקרה הזה היו פחות ״שנה טובה״ ויותר ״בבקשה סייעו לשגר את מאה הדולרים הללו לישראל בצורת טיל״. במקרים מסוימים, השגרירות האיראנית אישרה את ההעברה וקיבלה את הכסף.

קשה להאמין שעצימת העין של דואו-יין וההטייה האנטי-ישראלית בטיקטוק הן צירוף מקרים כשמדובר ברשתות חברתיות השייכות לאותה חברה והגיוני יותר שמדובר בהטייה מכוונת. בעוד שמול דואו-יין מנופי המערב נמוכים, שכן היישומון לא פועל מחוץ לסין, על טיקטוק יש למערב מנופים יעילים שעליו להשתמש בהם.

המשבר בים האדום, בעקבות פעילות צבא הטרור הח'ותי, מייצר מצד אחד מצור ימי באזור אך מצד שני פותח בפני מדינת ישראל הזדמנויות חדשות>> https://www.inss.org.il/he/publication/israel-in-the-red-sea/

שנה למלחמת בזירה הצפונית – לאן פנינו?

חוקרת לבנון וחזבאללה במכון, סא"ל (מיל') אורנה מזרחי, כותבת:

ה-8 באוקטובר 2023 יעמוד תמיד בצילו של היום שקדם לו. יום בו ניחת על ישראל אסון גדול, שלעולם לא יישכח. אך ביום זה המלחמה שינתה פניה. ההחלטה של נסראללה, בעצה אחת עם האיראנים, להצטרף לחמאס ולפתוח חזית נוספת בגבול לבנון הפכה את המערכה מול חמאס למלחמה אחרת: מלחמה רב זירתית בין איראן ושולחיה לבין ישראל. ישראל כיום נלחמת במקביל בשבע זירות, ברוח האסטרטגיה שנסראללה היה שותף בעיצובה ושילם על כך בחייו.

בד בבד עם המלחמה הקשה בעזה, החזית הלבנונית הייתה ועודנה זירת הלחימה המרכזית בהתמודדות מול הציר השיעי בהובלת איראן. חזבאללה הצליח במהלך חודשי המלחמה לגבות מצה"ל, מהעורף הישראלי ובפרט תושבי הצפון המפונים מביתם מחיר יקר. הארגון, אשר עיתויה של המלחמה נכפה עליו על ידי החמאס, בחר בנסיבות שנוצרו באימוץ אסטרטגיה של "מלחמת התשה" מתוך תקווה לנצל את ההזדמנות לשיפור יחסי הכוחות בינו לבין צה"ל ולטובת האינטרסים האיראנים. אך ככל שהתארכה המלחמה עלה המחיר שחזבאללה נאלץ לשלם, תוך גרירתה של פטרוניתו איראן למעורבות ישירה במלחמה בניגוד לשאיפתה שלא להפוך לשותפה פעילה בה.

החלטת הקבינט הישראלי ב- 16 בספטמבר, להוסיף למטרות המלחמה את חזרת המפונים בצפון לבתיהם ולהעביר את כובד המשקל בלחימה לצפון היוותה נקודת מפנה במערכה. צה"ל פתח בשורה של מבצעים מרהיבים, שצלחו הודות למוכנותו המודיעינית והמבצעית, אשר עליה טרח לאורך שנים רבות מול התפתחותו של האיום הקונבנציונלי החמור ביותר על ישראל כזרוע העיקרית של איראן על גבולה הצפוני. מבצעים אלה והפעילות הקרקעית בדרום לבנון שהחלה ב-1 לאוקטובר, הנחיתו על חזבאללה מכות קשות. בתוך כמה שבועות הארגון איבד את מנהיגיו, ובראשם נסראללה, את רוב רובה של שרשרת הפיקוד הצבאית הבכירה, וחלק ניכר מיכולותיו הצבאיות. אמנם, חזבאללה ממשיך לפי שעה להתקיים, אך הוא ארגון מוחלש, מוכה ומבולבל, חסר הנהגה בולטת, הסופג הפסדים מדי יום.

חלפה שנה, אך המלחמה נמשכת וקשה להעריך מתי תסתיים ומה יהיו תוצאותיה. עם זאת כבר בשלב זה מסתמן שעל אף שחזבאללה המוכה לא ייעלם, הרי שהישגיה של ישראל עד כה מייצרים הזדמנות לייצר שינוי הן במציאות הביטחונית שלאורך הגבול הלבנוני והן במעמדו של חזבאללה בתוך לבנון. לישראל תפקיד מרכזי בעיצוב המציאות הביטחונית החדשה בצפון בפעילותה הצבאית וגיבוש פתרון מדיני, כדי לאפשר כמובטח את חזרת תושבי הצפון לבתיהם, אך היא לא תוכל להשפיע על השינוי הנדרש בתוך לבנון כדי להצילה מעצמה ומהלפיתה של חזבאללה ואיראן.

זה שנה שישראל נלחמת בשבע זירות, אך נרתעת מתרגום ההישגים האופרטיביים ליעדים מדיניים-אסטרטגיים. האם עוד ניתן לבלום את הגלישה למלחמה מתמדת?>> https://www.inss.org.il/he/publication/constant-war/