גם הערב ניר דבורי פרסם הדלפה מהקבינט וגם הערב הדיכוטומיה בין "השרים שתקפו" והרמטכ"ל "המותקף" מיסגרה את האייטם כמה וכמה פעמים.
שתי נקודות:
1.הרמטכ"ל איננו ילד מנוזל בן שלוש שזקוק להגנה של אבא דבורי.
מותר להעיר לו, מותר לשאול אותו שאלות, גם קשות, ובהחלט מותר לאתגר אותו.
ולא רק מותר אלא הכרחי.
זה בדיוק התפקיד של השרים וזאת בדיוק הסיבה שלשמה מתכנס הקבינט : סיעור מוחות.
2. הדרג המדיני לנצח יוצג כאבן בנעל של הדרג הבטחוני, כאילו שחוות הדעת או השאלות של השרים הם איזה ניג'וס מיותר (ותוקפני!) שהרמטכ"ל פשוט חייב לשאת על גבו החזק והנכון תמיד.
אלא שהשרים הם נבחרי ציבור.
הם מייצגים את הסנטימנט של הציבור שהלך לקלפי וניצח.
בטרמינולוגיית "השרים שתקפו" דבורי מוסיף עוד לבנה לחומה שהערוץ בו הוא עובד בנה בקדחתנות בשנתיים האחרונות:
שלילת עומק של ממשלת ימין.
ואגב כך - שלילת עומק של הציבור שבחר בממשלה הזאת.
כלומר שלילת הרעיון הדמוקרטי.