התמונה החזקה הזו היא של בית כנסת בבאר שבע, שידליק לפני החג נר זיכרון לכל אחד ואחת מהנופלים. חמישה מבני הקהילה הזו נפלו. יצאתי למסע בין משפחות שכולות, לקראת שמחת תורה, לשאול מה יש להן לומר לכולנו:
1. "אם יש משהו שלמדתי השנה, זה עד כמה הלב היהודי יכול להתרחב", אומר הרב דורון פרץ ששכל בשמחת תורה את בנו דניאל, בקרב הרואי על נחל עוז. "לא סתם יש בלב כמה חדרים".
בשמחת תורה, שנה אחרי, בשעה 9:10 השעה שבה דניאל נפל, הרב פרץ מתכנן להוציא את ספר התורה מארון הקודש בבית הכנסת שלו, ביישוב יד בנימין, עם כל הקהילה סביבו. "עברנו שנה מטלטלת, וגופת בני עדיין לא הובאה לקבורה. אבל עברנו גם שנה מאחדת, מחזקת, של התפכחות והתבהרות מול אויבינו. בשבילי, לחבק את ספר התורה באותה שעה, זה לחבק את מה שדניאל נפל בגללו".
2. זו בדיוק השאלה. מה בכלל חוגגים ביום הזה? השנה הזו מכריחה אותנו ללמוד את החגים באמת. אלה לא רק מסיבות, אחרת אולי באמת אפשר למעט בהן. צריך להעמיק ולהבין את מהות החג. שמחת תורה נחשב ליום הכי שמח ועוצמתי.
השיא שמגיע אחרי כל החגים, כי מסיימים לקרוא בו את התורה כולה, ומיד מתחילים מבראשית. זה סוד ההמשכיות, בסיפור הזה שהוא גדול ואינסופי. זו שמחה על מי שאנחנו, על מה שאנחנו שייכים אליו, על ערכינו. כל זה רק התחזק השנה. בסוף קריאת התורה מכריזים "חזק חזק ונתחזק", ואז, פיזית, מגלגלים את הספר אחורה כדי להתחיל מבראשית. זה באמת מה שאנחנו צריכים עכשיו. להתחזק, ולהתחיל מחדש.
3. סליחה, לא אספיק לכתוב על כל מיזמי ההנצחה המרגשים שייחנכו בשמחת תורה. כל כך הרבה משפחות וקהילות פנו, יזמו, סיפרו. ושוב, יש משפחות שלא יצליחו לצאת בבוקר מהמיטה. הן לא פנו. חשוב להיות שם גם בשבילן.
ננסה להתייחס דווקא לשמות הפחות מוכרים. שמעתם על קובי ואושר שמעיה מבאר שבע? האבא קובי הקפיץ את אושר לבסיס רעים, ושניהם נרצחו בדרך. באותו יום נפל גם השוטר שי-אל קנפו, מאבטח במסיבה ברעים, וגם ג'יאר דוידוב, מפקד משטרת רהט.
הם כולם היו קשורים לאותה קהילה בבאר־שבע, שחונכת בשמחת תורה הזה בית כנסת ששמו "הרוגי מלכות". הרב יהודה צומעי מספר שהמבנה ינציח את כל הנופלים מאז שמחת תורה. כן, את כולם (ראו תמונה). החשיבות היא דווקא מול המשפחות שאין להן מיזם הדסטארט, עמותה ונוכחות תקשורתית, שאולי זו תהיה ההנצחה היחידה על שם יקיריהם.
4. עשרות משפחות הכניסו השנה ספרי תורה לזכר יקיריהן. מירה חג'ג', אמא של התצפיתנית אביב חג'ג' שנפלה בנחל עוז, מספרת שזו הייתה בשבילה סגירת מעגל מנחמת. עכשיו היא מחכה במיוחד לשמחת תורה.
"מוציאים את ספר התורה של אביב מארון הקודש ורוקדים איתו. אין לי מילים לתאר מה זה בשבילנו".
5. בשדרות מתוכננות הקפות שניות גדולות במיוחד. אחד המארגנים הזכיר לי השבוע איך נולד המנהג.
הרב יצחק ידידיה פרנקל עלה מפולין לפני קום המדינה, והיה הרב של שכונת פלורנטין בתל־אביב. בחוץ לארץ, נהוג לחגוג כל חג יומיים. אבל בתש"ג, אוקטובר ,1942 הסתיימו החגים בארץ והרב ידע שבאירופה לא חוגגים. לכן, במוצאי שמחת תורה ביקש מקומץ מתפללים להישאר איתו בבית הכנסת, ואמר: "בפולין כבר אין מברקים. קהילות שלמות מנותקות. איננו יודעים מה עלה בגורל מיליוני אחינו היהודים. בשעה זו בדיוק אמורים לערוך בוורשה, בקרקוב ובערי אירופה הקפות. כיוון שכל ישראל ערבים זה לזה, בואו נרקוד בשבילם. באופן סמלי".
המתפללים נענו והקיפו את הבמה עם ספר התורה, בעוד הרב מקריא: "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא". כך החלה מסורת ההקפות השניות, בגלל יהודים שאנחנו לא יכולים להיות שם בשבילם, אבל אנחנו רוקדים ומתפללים עבורם. לאורך השנים הוקדשו ההקפות פעמים רבות ליהודי ברית־המועצות, מאחורי מסך הברזל. השנה, את ההקפה הראשונה, יקדישו בשדרות לאחים אחרים, החטופים.
6. ולסיום, שמחת תורה בקיבוץ בארי. זה מצמרר רק לכתוב את המילים האלה. אבל רחל פריקר, האחראית על בית הכנסת של הקיבוץ, נחושה לחגוג: "בשנה שעברה חגגנו בגדול, שירה וריקודים וספרי תורה, עם אנשים שלמחרת כבר לא היו בחיים. אנחנו מקפידים לחזור לבית הכנסת בכל החגים, לזכור את המתים ולהמשיך את החיים. במילה 'בראשית' מופיעה גם המילה 'בארי'. אין כמו שמחת תורה כדי לסמל שאנחנו נקים את בארי מבראשית".
שנזכה להתחיל מבראשית. חזק, חזק ונתחזק. חג שמח.
